שולחן ערוך יורה דעה קצט ג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קצט · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
חפיפה צריכה להיות לכתחלה סמוך לטבילתה. והמנהג הכשר שתתחיל לחוף מבעוד יום ועוסקת בחפיפה עד שתחשך, ואז תטבול. וכן מנהג כשר שאף על פי שחפפה, תשא עמה מסרק לבית הטבילה ותסרוק שם.
- הגה: ובשעת הדחק שצריכה לחוף ביום, או שאי אפשר לה לחוף ביום וצריכה לחוף בלילה, יכולה לעשות (בית יוסף בשם הפוסקים ובשם הרמב"ם פרק ב' דמקואות), ובלבד שלא תמהר לביתה ותחוף כראוי:
מפרשים
(ו) חפיפה כו'. ול"נ מכולה סוגיא דש"ס (נדה דף ס"ז וס"ח) כדעת רש"י וסייעתו דיותר טוב שהחפיפה תהיה ביום היכא דאפשר וכמ"ש בספרי עיין שם והלכך אם חל ליל טבילתה במ"ש או אפילו במוצאי יום טוב שחל להיות אחר שבת חופפת בע"ש וטובלת במ"ש או מוצאי יו"ט כיון שאפשר שהחפיפה תהיה ביום בחול אבל היכא דחל ליל טבילתה בליל ג' שאחר יום טוב כגון שחלו להיות שני יו"ט אחר השבת או שחלו להיות שני י"ט של ר"ה או של גליות ביום ה' ו' וחל ליל טבילתה במ"ש דנמצא יש שלשה ימים בין חפיפה לטבילה ובכה"ג לא אפשר שהחפיפה תהיה רחוקה כל כך וכדסבירא להו לרב חסדא ורב יימר דבכה"ג חופפת בליל טבילתה כיון דרחוקה יותר מדאי והיינו דאמרינן בש"ס והלכתא אשה חופפת ביום והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר ע"כ וסמך ש"ס אשקלא וטריא דרב חסדא ודרב יימר דלעיל ונ"ל דגם דעת רש"י כן שפי' וז"ל הא דאפשר לחוף ביום חופפת ביום הא דלא אפשר לחוף כגון מוצאי יו"ט לא תחוף אלא בלילה עכ"ל (וכ"פ בס' יראים ס"ס קצ"ב) ומ"ש כגון מוצאי יו"ט ר"ל של ר"ה וסמך אלעיל דבכה"ג לא אפשר הא לאו הכי אפשר לחוף בעי"ט ובהכי ניחא שפיר דקיימא כולה סוגיא דלעיל משא"כ להתוס' והפוסקים דצריכים לדחוק דאזלה לה סוגיא דלעיל ותו קשה לדבריהם דהא משמע התם להדיא מדברי רב הונא ורב חסדא ורב יימר ומרימר שכך היו נוהגות בנות ישראל בזמניהם לחוף ביום בע"ש או עיו"ט ולטבול במ"ש שהרי מביאין ראיה ממנהגם שמותר לחוף באחד בשבת ולטבול בד' או בה' בשבת אלא דרב חסדא ודעמיה פליגי בחול דאין דנין אפשר משאי אפשר והכי קא פסיק התם מרימר הלכתא אם כן היאך נאמר דסוגיא דלקמן דפסיק הלכתא פליגא אסוגיא והלכתא ומנהג דלעיל אלא ודאי כדפרישית זהו נ"ל בש"ס ורש"י אלא שהפוסקים לא פירשו כן ולא כתבו כן בשם רש"י ולא ידעתי מנין להם זה ולענין דינא נראה דבכל ענין יש לה להשתטף בחמין ביום בע"ש וערב יו"ט וגם לחוף אז ולחזור ולהשתטף ולחוף בליל טבילתה אם הוא חול וכ"כ הפוסקים וכן בחול מנהג כשר שהחפיפה תתחיל מבע"י ותעסוק בחפיפתה עד שתחשך וכמ"ש הפוסקי' והט"ו ואע"ג דהיכא דחל ליל טבילתה שלשה ימים רחוק כגון שבת ושני יו"ט בכה"ג מסקינן בש"ס דחופפת בליל טבילתה שהוא חול י"ל דה"ק לא די לה בחפיפת ע"ש ועי"ט כיון דרחוק כ"כ אלא צריכה לחוף ג"כ בליל טבילתה וגם בע"ש ועיו"ט כיון דחפיפת יום עדיף והכי ניחא למיעבד טפי כיון דנשי דידי חופפות בע"ש ועיו"ט וגם בליל טבילתן א"כ אין להקל להן לחלק בין רחוק שני ימים או שלשה ימים שלא יבואו לידי טעות וכ"כ בש"ד סי' י' דאף בכה"ג תחוף ג' ימים מקודם ג"כ ואפשר דהיינו מדאמרי' בש"ס דריש מרימר הלכתא כרב חסדא כדמתרץ רב יימר וחומרי חומרי נקט חומרא דרב חסדא בשני י"ט שאחר השבת שחופפת בע"ש דיותר טוב לחוף ביום וחומרא דרב יימר שחופפת בליל טבילתה כיון דרחוק כ"כ והיינו שכתוב במרדכי בשבועות בפ"ב דנדה פסקינן כרב חסדא דאשה חופפת בע"ש וטובלת אפילו בליל ד' כשאירעו שני יו"ט אחר השבת וכ"כ הרא"מ בספרו כרש"י דיותר טוב לחוף ביום מבלילה עכ"ל דלכאורה קשיא דהא פסקינן בש"ס כדמתרץ רב יימר אלא ודאי ס"ל כדרב חסדא וכדמתרץ רב יימר היינו כדפי' ולא כפירש"י שם ולישנא כדמתרץ רב יימר אתי שפיר לפי' זה אבל לפי' רש"י הל"ל וכרב יימר דהא פליג ודוק ומטעם זה נראה שלא חילקו הפוסקים בין שני יו"ט שחלו להיות אחר השבת שחופפת במוצאי יו"ט ובין יו"ט א' שחל להיות אחר השבת כדמחלקינן בש"ס בהכי דכיון דכתבו אף בשאר יו"ט דנכון להחמיר לחוף מעיו"ט וגם במוצאי יו"ט א"כ אין חילוק ודוק כי כל זה ברור לדעתי שוב מצאתי בתשובת מהרש"ל סי' ו' שהכריע כהחולקים על רש"י בלא טענה מוכרחת והנלפע"ד כתבתי עוד כתב מהרש"ל שם על מה שנהגו מקדם להתחיל לחוף ביום ועתה תקנו לחוף בלילה ותעסוק בחפיפה דוקא שעה אחת שלא תהא מהומה לביתה שרי אפי' לרש"י מאחר דאיכא חשש איסור שלא ירגישו בטבילותיהן וגם לפעמים הצנועות באות לידי ביטול טבילת מצוה וכ"כ הרב בתשובה סימן כ"א ע"ש שהאריכו בזה:
(ז) תשא עמה מסרק כו'. ובמדינות אלו נוהגות להשתטף ולחוף ולרחוץ ולסרוק הכל בבית המרחץ סמוך מיד לטבילה ונכון הוא:
(ח) שצריכה לחוף ביום. דוקא ולא בלילה כגון שאי אפשר שתחוף בלילה מחמת שהעובדי כוכבים יש להם חג באותו הלילה שאינם מניחים להדליק אש בשום בית או איזה אונס אחר וכדאיתא בב"י וכן כשא"א לה לחוף ביום מחמת איזה אונס אלא בלילה דוקא אבל כל שאפשר ביום ובלילה תחוף ביום ובלילה ופשוט הוא:
(ה) סמוך לטבילתה. בטור הביא מחלוקת רש"י ושאלתות בזה דלרש"י מוטב שתהיה החפיפה ביום שלפני טבילתה ולא בלילה לפי שממהרת לביתה ולא תחוף יפה ובשאלתות פי' שמוטב שתהיה בלילה כדי שיהיה סמוך לטבילתה ע"כ נהגו המנהג הכשר כמו שהעתיק כאן בש"ע:
(ו) שצריכ' לחוף ביום. כגון שתלך בדרך ולא יהיה לה חמין בלילה או שאר אונס די בחפיפה ביום אפילו לשאלתות וכן בא"א לחוף ביום די בלילה אפילו לרש"י דלא העמידו דבריהם אלא אם הוא ע"צ הריוח בלי מונע ונראה דהא דאמרינן בשעת הדחק חופפת ביום ברור הוא דבלילה צריכה עיון ובדיקה בכל גופה קודם הטבילה ודינה ממש כמו שיתבאר בסעיף ו' בדין הימים שבין החפיפה לטבילה:
(ו) הטבילה: ובמדינות אלו נהגו הנשים להשתטף ולחוף ולרחוץ ולסרוק הכל בבית המרחץ סמוך מיד לטבילה ונכון הוא. ש"ך.
(ז) ביום: כגון שתלך בדרך ולא יהיה לה חמין בלילה או שאר אונס ונראה דהא דאמרינן בשעת הדחק חופפת ביום ברור הוא דבלילה צריכה עיון ובדיקה בכל גופה קודם הטבילה. ט"ז.