ט"ז על יורה דעה קצט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ט"ז על שולחן ערוך יורה דעה קצט |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.


סעיף א[עריכה]

(א) ובית הסתרים שלה. בטור כתוב קמטים וכל בית סתרי' ותמה בי' יוסף דהא חדא הם ובגמ' אמר רבא קמטים לחוד וד"מ תירץ דהוא כמ"ש המרדכי בשם רא"ם קמטים היינו תחת אצילי ידי' ותחת שוקה ובית הסתרים היינו לפנים כגון נקבי החוטם ואזנים ולפנים מהשפה עכ"ל. ולשון זה של הטור איתא בגמ' בנדה (דף ס"ו) מיתיבי בי' הקמטי' ובי' הסתרי' כו'. ותימה על הב"י שראה דברי רבא ולא ראה מיתיבי שאחריו:

(ב) ולא בשאר משקין. דכשנשאר לחלוחיתו בתוך הקמט ישאר שם כתם המשקה:

(ג) וכן צריכה האשה לעיין כו'. הטור כתב על דברי הרמב"ן יראה שמחמיר יותר בעיון הגוף כו' באמת דבריו תמוהים שכתב שעיון הראש מתקנת עזרא וזה אינו דודאי עיקר עיון מדאורייתא הוא בראש כמ"ש ב"י וצריכין דברי הטור לתיקון ונראה שהוא בדרך זה דעיון הראש ר"ל חפיפת הראש שהוא לנו במקום עיון מדאורייתא ולמד הטור מדברי הרמב"ן שזכר אצל עיון הגוף סמוך לטבילה ואצל חפיפת הראש לא זכר כן אלא ודאי שגבי חפיפה לא הקפידו שיהיה ממש סמוך לטבילה וכ"כ ב"י בשם הר"ן וז"ל ומשום דחפיפה מדרבנן בעלמא היא מקילין בה כדאמרינן לקמן האשה חופפת בע"ש וטובלת במ"ש כו' עכ"ל. והטור לא נתכוין לקולא זאת כי זה אין צריך ללמוד מדברי הרמב"ן אלא גמרא ערוכה היא מכל מקום קמ"ל כאן דאף במקום שמרחקת החפיפה מהטבילה עכ"פ העיון לא תרחיק כלל וכמו שמסיק ב"י אחר כך בסימן זה:

(ד) ותחוף כל גופה. מלשונו משמע דבעינן תחילה עיון ובדיקה בכל גופה ואח"כ תעשה חפיפה בכל גופה והוא תמוה דאמאי לא סגי בחפיפת כל הגוף לחוד דהרי אז בודקת ג"כ דאין לך בדיקה גדולה מזו דאע"פ שאינה רואה במקום שחופפת סגי בהכי דאל"כ היאך תעשה בראשה ובמקומות שא"א לה לראות דהא לא הצריכו בזה שתראה לחברתה אלא דוקא בטבילה אמרו שתעמוד עליה אשה אחרת ולא בחפיפה ועיון אלא דבר פשוט שעל ידי המשמוש שפיר הוה עיון דבר תורה ומכ"ש לפי תקנת עזרא בחפיפה ושטיפה. ונראה דסיפא הוה כאן פירושא דרישא דמה שכתב תחילה שצריכה לעיין בעצמה כו' דהיינו דין תורה וע"ז מסיק אחר כך שתחמיר עליה במקום העיון תעשה חפיפה בכל הגוף ודבר פשוט שאם היא מעיינת ובודקת עצמה בשעת החפיפה דיה בכך ואין צריך בדיקה מיוחדת דוקא:

סעיף ג[עריכה]

(ה) סמוך לטבילתה. בטור הביא מחלוקת רש"י ושאלתות בזה דלרש"י מוטב שתהיה החפיפה ביום שלפני טבילתה ולא בלילה לפי שממהרת לביתה ולא תחוף יפה ובשאלתות פי' שמוטב שתהיה בלילה כדי שיהיה סמוך לטבילתה ע"כ נהגו המנהג הכשר כמו שהעתיק כאן בש"ע:

(ו) שצריכ' לחוף ביום. כגון שתלך בדרך ולא יהיה לה חמין בלילה או שאר אונס די בחפיפה ביום אפילו לשאלתות וכן בא"א לחוף ביום די בלילה אפילו לרש"י דלא העמידו דבריהם אלא אם הוא ע"צ הריוח בלי מונע ונראה דהא דאמרינן בשעת הדחק חופפת ביום ברור הוא דבלילה צריכה עיון ובדיקה בכל גופה קודם הטבילה ודינה ממש כמו שיתבאר בסעיף ו' בדין הימים שבין החפיפה לטבילה:

סעיף ד[עריכה]

(ז) ותסרוק מעט. נראה דאף לשאלתות סגי בהכי דאע"פ דלדידהו עיקר החפיפה בלילה וא"כ צריכה לחוף הרבה לכתחלה מ"מ מודים כאן דמהני חפיפה דע"ש לצרף להך חפיפה מועטת דסגי בהכי:

סעיף ה[עריכה]

(ח) תחוף ביום. גם בזה צריכה להיות נזהרת מלעסוק בדברים שנזכרים בסעיף שאחר זה בימים שבין החפיפה לטבילה דחד טעמא הוא אלא דדרך הנשים שטובלות בליל שבת שאינן זזות מבית המרחץ עד שטובלות ע"כ לא נקט כאן אזהרה זאת:

סעיף ו[עריכה]

(ט) וכן אם חלו ב' ימים כו'. בטור כתוב או אם חל יו"ט במוצ"ש ותמה ב"י דכ"ש הוא מדין הראשון דב' יו"ט ביום ה' ו' ויש מתרצין דהטור קאמר בסיפא ב' יו"ט ביום א' ב' ואכתי קשה היינו רישא ובדרישה תירץ דאי לאו סיפא הוה אמינא דוקא ברישא שחל יו"ט ה' ו' והטבילה בליל שבת מותרת לטבול כיון דביו"ט יכולה לחמם קיתון של מים להדיח קמטיה וכמ"ש הטור בסמוך משא"כ כשחל טבילתה במוצ"ש דבשבת אסור להדיחם ובמ"ש היא הומה לביתה קמ"ל דאפ"ה מותר ובזה נתיישב דברישא כתב הטור חופפת ברביעי ולא הזכיר רחיצה משום דאפשר לרחוץ ביו"ט משא"כ בסיפא מ"ה כתב שם רוחצת וחופפת בע"ש עכ"ל. לפי דבריו הטובלת בליל שבת ויו"ט ביום ו' צריכה לרחוץ קמטיה וסתריה ביו"ט קודם לשבת ודבריו נכונים:

(י) גם תזהר כו'. זה מדברי הטו' וכונתו דאע"ג דעכ"פ צריכה עיון ובדיקה קודם הטבילה בגופה ובראשה כדמסיק כאן בש"ע אלא דמכל מקום תהיה נזהרת מדברי חציצה בימים שבנתיים כיון שלא תעשה בשעת הטבילה חפיפה אלא היא סומכת על החפיפה של יום ד' ובזה ניתקן כל מה שהוקשה לב"י על הטור בזה וכתב הטור ואם טבלה ולא עיינה בעצמה קודם לכן אם נזהרה להתעסק בדבר החוצץ עלתה לה טבילה ואם לאו לא עלתה לה טבילה עכ"ל וטעמו כיון דכבר חפפה ובדקה כל גופה וראשה ביום ד' ונזהרת אח"כ בימים שבנתיים הוה טבילה שפיר. ומו"ח ז"ל כתב דהאי אם לא עיינה שכתב הטור אין פירושו עיון הגוף דזה ודאי לא הוה טבילה אלא קאי אעיון יתירה דהיינו בין אצבעותיה כו' ודבריו תמוהים דהא הלכה פסוקה היא דבדיעבד מהני עיון הקדום כמ"ש הטור בשם הרשב"א ופסקו כאן בש"ע סעיף ח':

סעיף ט[עריכה]

(יא) כיון שאין צריכי' לביאת מים. קשה הא מ"מ בעינן ראוי לביאת מים וכ"ש בסעיף י"ב דהקילו בבית הסתרים אפי' בנמצא דבר חוצץ מ"ט ונראה דכיון שהוא נסתר אין דרך לבוא שם דבר החוצץ מ"ה אין בזה חשש אם לא במידי דמוכח כגון בההיא דסעיף י"ב:  

סעיף יא[עריכה]

(יב) אבל אם לא חפפה קודם טבילה כו'. כן כתב הטור רבים מקשים דהא אפילו לא נמצא כלל דבר חוצץ לא עלתה לה טבילה כשלא חפפה תחילה כמ"ש סעיף ח' ונ"ל לתרץ דג' חלוקות יש בזה דאם תוך העונה שחפפה טבלה אין צריך טבילה אחרת ואם יש עונה צריכה טבילה אחרת אא"כ נתעסקה אח"כ והיינו שעל כל פנים אין בין חפיפה לטבילה אלא עונה אחת אבל אם יש ביניהם הרבה כגון שחפפה בע"ש וטבלה מוצ"ש דחפיפה זו לא מיקרי קודם טבילה כלל אלא רחוק ממנה אז לא מהני נתעסקה אח"כ וע"כ כתב בזה לא חפפה קודם טבילה ר"ל אלא רחוק ממנה הרבה כנ"ל: