שולחן ערוך יורה דעה קצט א
שולחן ערוך יורה דעה · קצט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
צריכה להדיח בית השחי ובית הסתרים שלה במים, (ולא בשאר משקין) (מהרי"ק שורש קנ"ט), ולסרוק שער ראשה יפה במסרק שלא תהיינה שערותיה נדבקות זו בזו, וכן צריכה האשה לעיין בעצמה ובבשרה ובודקת כל גופה סמוך לטבילתה, שלא יהא עליה שום דבר מיאוס שחוצץ, ותחוף כל גופה ותשטוף במים חמין בשעת חפיפת גופה ושערה:
מפרשים
(א) ולסרוק שער ראשה כו'. לשון הרמב"ם שהביא הטור עזרא ובית דינו תקנו שתהא חופפת בכל מקום שער שבה במים חמים וסורקת אותן או מפספסת אותן בידיה יפה יפה עכ"ל וכ"כ הרשב"א בתה"ק ומביאו ב"י מבואר מדבריהם דהא דתקן עזרא שתהא אשה חופפת היינו בכ"מ שער כגון שער בית השחי ובית הערוה לא שער ראשה בלבד וכ"כ ראב"ן סי' שכ"ו דף ס' ע"ד וכי חייפת צריכה לחוף כל שער גופה בין דראש בין דשחי בין דבית התורפה ע"כ וכן משמע בר"ן ושאר פוסקים וכ"כ הב"ח סעיף ב' ועכשיו נהגו לסרוק שער ראשן במסרק ושאר שער שבה מפספסת אותן בידיה יפה יפה:
(ב) ותחוף כל גופה כו'. הסכמת הפוסקים דתקנת עזרא אינו אלא בחפיפת שער אלא שנהגו להחמיר לחוף ולהשתטף כל הגוף להכי מקילינן בכמה דברים בחפיפה אבל מה שצריכה לעיין בכל גופה שלא יהא דבר חוצץ מדאורייתא הוא ועיין בר"ן שהביא ב"י:
(א) ובית הסתרים שלה. בטור כתוב קמטים וכל בית סתרי' ותמה בי' יוסף דהא חדא הם ובגמ' אמר רבא קמטים לחוד וד"מ תירץ דהוא כמ"ש המרדכי בשם רא"ם קמטים היינו תחת אצילי ידי' ותחת שוקה ובית הסתרים היינו לפנים כגון נקבי החוטם ואזנים ולפנים מהשפה עכ"ל. ולשון זה של הטור איתא בגמ' בנדה (דף ס"ו) מיתיבי בי' הקמטי' ובי' הסתרי' כו'. ותימה על הב"י שראה דברי רבא ולא ראה מיתיבי שאחריו:
(ב) ולא בשאר משקין. דכשנשאר לחלוחיתו בתוך הקמט ישאר שם כתם המשקה:
(ג) וכן צריכה האשה לעיין כו'. הטור כתב על דברי הרמב"ן יראה שמחמיר יותר בעיון הגוף כו' באמת דבריו תמוהים שכתב שעיון הראש מתקנת עזרא וזה אינו דודאי עיקר עיון מדאורייתא הוא בראש כמ"ש ב"י וצריכין דברי הטור לתיקון ונראה שהוא בדרך זה דעיון הראש ר"ל חפיפת הראש שהוא לנו במקום עיון מדאורייתא ולמד הטור מדברי הרמב"ן שזכר אצל עיון הגוף סמוך לטבילה ואצל חפיפת הראש לא זכר כן אלא ודאי שגבי חפיפה לא הקפידו שיהיה ממש סמוך לטבילה וכ"כ ב"י בשם הר"ן וז"ל ומשום דחפיפה מדרבנן בעלמא היא מקילין בה כדאמרינן לקמן האשה חופפת בע"ש וטובלת במ"ש כו' עכ"ל. והטור לא נתכוין לקולא זאת כי זה אין צריך ללמוד מדברי הרמב"ן אלא גמרא ערוכה היא מכל מקום קמ"ל כאן דאף במקום שמרחקת החפיפה מהטבילה עכ"פ העיון לא תרחיק כלל וכמו שמסיק ב"י אחר כך בסימן זה:
(ד) ותחוף כל גופה. מלשונו משמע דבעינן תחילה עיון ובדיקה בכל גופה ואח"כ תעשה חפיפה בכל גופה והוא תמוה דאמאי לא סגי בחפיפת כל הגוף לחוד דהרי אז בודקת ג"כ דאין לך בדיקה גדולה מזו דאע"פ שאינה רואה במקום שחופפת סגי בהכי דאל"כ היאך תעשה בראשה ובמקומות שא"א לה לראות דהא לא הצריכו בזה שתראה לחברתה אלא דוקא בטבילה אמרו שתעמוד עליה אשה אחרת ולא בחפיפה ועיון אלא דבר פשוט שעל ידי המשמוש שפיר הוה עיון דבר תורה ומכ"ש לפי תקנת עזרא בחפיפה ושטיפה. ונראה דסיפא הוה כאן פירושא דרישא דמה שכתב תחילה שצריכה לעיין בעצמה כו' דהיינו דין תורה וע"ז מסיק אחר כך שתחמיר עליה במקום העיון תעשה חפיפה בכל הגוף ודבר פשוט שאם היא מעיינת ובודקת עצמה בשעת החפיפה דיה בכך ואין צריך בדיקה מיוחדת דוקא:
(א) ראשה: כתב הש"ך דלשון הרמב"ן הוא כל שער שבה ועכשיו נהגו לסרוק שער ראשן במסרק ושאר שער שבה מפספסת אותן בידיה יפה יפה עכ"ל.
(ב) גופה: הסכמת הפוסקים דתקנת עזרא אינו אלא בחפיפת שער אלא שנהגו להחמיר לחוף ולהשתטף כל הגוף להכי מקילינן בכמה דברים בחפיפה אבל מה שצריכה לעיין בכל גופה שלא יהא דבר חוצץ מדאורייתא היא עכ"ל הש"ך.
(א) ולא בשאר משקין. עט"ז סק"ב ובספר חמודי דניאל כ"י כתב לכאורה נראה שבשאר הגוף שאין שם קמט מותר בשאר משקין:
(ב) ולסרוק שער ראשה. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל מ"ש בשם שבות יעקב ועי' בתשו' נודע ביהודה חי"ד סי' נ"ג שכתב באשה שמסופקת אם עיינה בשערותיה כלל הרי יש ספק דאורייתא וצריכה טבילה מחדש ואף אם ברור לה שעיינה רק שמסופקת אם סרקה דאז הוי ספק דרבנן מ"מ צריכה טבילה אחרת כיון דאיכא חזקת איסור ועוד דהוי דבר שיש לו מתירין אלא שיש היתר מטעם שכתב הט"ז בסי' ס"ט ס"ק כ"ד וה"נ סירכא נקט ואתא עכ"ד ומשמע קצת דאף במסופקת אם עיינה ג"כ מותר מטעם זה ומ"מ צ"ע בכל זה אף בא"י אם סרקה לפי שבנה"כ שם השיג עליו דלא דמיא לק"ש ולא אמרינן שם סירכא נקיט ואתאי וה"נ כן הוא [מיהו י"ל דזה דמי למ"ש שם בסי' ס"ט ס"ק ט"ו בשם הגאון מהר"ש כ"ץ באשה שמלחה ושכחה אם מלחה צד השני שהתיר אפילו לדעת הנה"כ כו' ע"ש]. ועכ"פ נ"ל באם מסופקת על העיון לא נתיר מטעם סירכא נקט דאפשר דהט"ז לא אמר אלא בספק דרבנן כההיא דהתם: