באר היטב על יורה דעה קצט
סעיף א[עריכה]
(א) ראשה: כתב הש"ך דלשון הרמב"ן הוא כל שער שבה ועכשיו נהגו לסרוק שער ראשן במסרק ושאר שער שבה מפספסת אותן בידיה יפה יפה עכ"ל.
(ב) גופה: הסכמת הפוסקים דתקנת עזרא אינו אלא בחפיפת שער אלא שנהגו להחמיר לחוף ולהשתטף כל הגוף להכי מקילינן בכמה דברים בחפיפה אבל מה שצריכה לעיין בכל גופה שלא יהא דבר חוצץ מדאורייתא היא עכ"ל הש"ך.
סעיף ב[עריכה]
(ג) גריד"א: כתב הלבוש דהיינו מה שאנו קורין בל"א קרייד"א אבל הפרישה כ' שטעות הוא וכן שמעתי מלועז א' כו' ומיהו משמע בנתר שאנו קורין בל"א זיי"ף מותרת לחוף שאינו מסתבך ואדרבה מנקה הזוהמא וכן נוהגין וחושבין זה למצוה. ש"ך.
(ד) שרי: כ' הש"ך פי' פעם זה שאינה צריכה לחזור ולחוף אבל שתסמוך ע"ז לחוף שוב בנתר וכיוצא בו לא וכה"ג אמרינן לעיל סימן נ"ז דכל מה שאמרו חכמים שהיא טרפה אינה חיה אפילו אנו רואים שהוא חי טרפה ודלא כלבוש שכתב ואשה זו חופפת וכו' ולא דק עכ"ל.
(ה) לנסות: שלש פעמים וא"ל נחזי אנן אי היין מסבך השערות או לא י"ל דאין טבע שערות של כל אדם שוה וכמ"ש חכמי הרופאים וחכמי המחקר. ש"ך.
סעיף ג[עריכה]
(ו) הטבילה: ובמדינות אלו נהגו הנשים להשתטף ולחוף ולרחוץ ולסרוק הכל בבית המרחץ סמוך מיד לטבילה ונכון הוא. ש"ך.
(ז) ביום: כגון שתלך בדרך ולא יהיה לה חמין בלילה או שאר אונס ונראה דהא דאמרינן בשעת הדחק חופפת ביום ברור הוא דבלילה צריכה עיון ובדיקה בכל גופה קודם הטבילה. ט"ז.
סעיף ד[עריכה]
(ח) מנהג: והש"ך כ' דלאו במנהגא תליא אלא כך הוא עיקר הדין שתרחוץ ותחוף היטב בע"ש ותרחוץ ותחוף במ"ש ג"כ (וכן אם חל י"ט יום ה' ו' או יום א' ב' ואירע טבילתה במוצאי שבת או במוצאי י"ט חופפת מעי"ט או מערב שבת. ובמ"ש או מוצאי י"ט חוזרין וחופפין ע"ש ס"ק ו'. נדה שחל ליל טבילה במ"ש וביום ו' היתה עדיין בימי אבלה מותרת לעשות חפיפה ביום ו' בחמין כדי שתטבול בזמנה לבעלה (פנים מאירות שאלה ח' ע"ש) כתב בה"י אם לא היה בעלה בעיר ובא בלילה שלא היתה יודעת שיבא בלילה מותרת לחוף בלילה ולטבול).
סעיף ו[עריכה]
(ט) תזהר: זה קאי אכל מקום שהחפיפה מרוחקת מהטבילה יום או יומים. ש"ך.
(י) תעיין: כ' הש"ך דלכ"ע צריכה לעיין ולבדוק בשעת חפיפה ובשעת טבילה ולזהר בין החפיפה לטבילה מליגע בדברים החוצצים הראוים לידבק אם אפשר וכמ"ש הרב והכי נהוג.
(יא) ותדיח: אבל לא כל הגוף וה"ה בשבת מותרת לרחוץ בחמין שהוחמו מע"ש פניה ידיה ורגליה או שאר אברים כל שאינה רוחצת כל גופה וכמ"ש באורח חיים ריש סימן שכ"ו ובתשו' מ"ב סימן ה' כתב וכמדומה לי שלא נהגו הנשים לרחוץ ולא ללבוש לבנים בשבת וי"ט (ואפשר משום שאין אשה יודעת לחלק בין חמין שהוחמו מע"ש או מעי"ט או הוחמו בשבת וי"ט גם אינה יודעת ליזהר מדין סחיטה) עכ"ל וטעם מנהגן שאין לובשין לבנים בשבת משום שאז היו צריכין לטבול במ"ש והיו מרחיקין הטבילה מהחפיפה והא ראיה שבי"ט לובשין לבנים ובשבת הוא שנהגו שלא ללבוש ולענין לבישת לבנים בט"ב עיין באורח חיים סי' תקנ"א ס"ג בהג"ה ולענין אבילות ע"ל סימן שפ"א ס"ה בהג"ה עכ"ל הש"ך.
סעיף י[עריכה]
(יב) עונה: ויש פוסקים אין מחלקין בין תוך עונה אלא בין סמוך לטבילה או לא שאם החפיפה היה סמוך לטבילה אין צריכה לחזור לחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחזור ולחוף ולטבול ויש להחמיר כשתי הדעות עכ"ל ש"ך.
סעיף יא[עריכה]
(יג) תולה: והש"ך פסק דאין תולין להקל עד שאמרה ברי לי שלא היה עלי בשעת טבילה וכן הוא ממש דעת כל הפוסקים וכן העיקר לדינא וכ"פ הב"ח.
(יד) אבל: והא דכתב בס"ח דאם לא חפפה לא עלתה לה טבילה אפילו לא נמצא עליה דבר החוצץ תירץ הב"ח דמיירי כאן שחפפה ראשה אבל לא כל גופה דבגופה ליכא אלא מנהגא בעלמא ואם טבלה בדיעבד עלתה לה טבילה אבל נמצא עליה דבר חוצץ אפילו דיעבד לא עלתה לה טבילה אע"פ שנתעסקה באותו המין והט"ז מתרץ דג' חלוקות יש בדבר דאם תוך העונה שחפפה טבלה א"צ טבילה אחרת ואם יש עונה צריכה טבילה אחרת אא"כ נתעסקה אח"כ והיינו שעכ"פ אין בין חפיפה לטבילה רק עונה א' אבל אם יש ביניהם הרבה כגון שחפפה בערב שבת וטבלה במ"ש דחפיפה זו לא מקרי קודם טבילה כלל אלא רחוק ממנה אז לא מהני נתעסקה אח"כ וע"כ כתב בזה לא חפפה קודם טבילה ר"ל אלא רחוק ממנה הרבה עכ"ל.
סעיף יב[עריכה]
(טו) עיינה: וכ"ש אם לא חפפה תולין להקל וע"ל סימן קצ"ח דהרוקח חולק ע"ז ופסק שאין תולין להקל. ש"ך.
סעיף יג[עריכה]
(טז) תבשיל: והיכא שהיה ביד בנה תבשיל א"נ היה מלוכלך בטיט ולקחה בנה על ידה ערומה ואח"כ טבלה ולא עיינה נפשה לא עלתה לה טבילה דדמי לנתנה תבשיל לבנה. ב"ח.
(יז) בגדיה: דל"ד לנתנה תבשיל לבנה שאין רגילות להיות על הבגדים דבר לח לידבק בגוף האשה. שם.