באר היטב על יורה דעה קצח

►| באר היטב • על שולחן ערוך יורה דעה קצח |◄

סעיף א

(א) רוב:    והיכא דרוב בני אדם אין מקפידין והיא מקפדת כתב ב"י בשם הרמב"ם דחוצץ וכ"פ הב"ח וד"מ וכתב הט"ז אבל אם היא אינה מקפדת לעולם ורק מקצת בני אדם מקפידין אז לא הוי חציצה.

סעיף ב

(ב) צמר:    לפי שמקפדת להסירן בשעת חפיפה או רחיצה שיכנסו שם המים וכיון דאיכא זימנא דמקפדת חוצץ לעולם. ט"ז.

(ג) מהדקן:    שלא תהא חונקת עצמה וקטלא הוא שקורין האל"ז באנ"ד בל"א.

סעיף ג

(ד) חלולין:    כתב הש"ך ק"ק דבאורח חיים סי' ש"ג ס"א כ' סתם אם הם מעשה אריגה מותר שא"צ להסירם בשעת טבילה ולא מחלק בין עשוים חלולין מעשה רשת או לאו ויש ליישב עכ"ל.

סעיף ד

(ה) שער:    פי' שכרוכים סביב השערות ולא מהודקין בהם ע"כ אינם חוצצין. ט"ז.

(ו) מוזהבות:    או מטונפים דאז מקפדת עליהן להסירן וכתב הש"ך דהג"ה זו קאי גם אסעיף הקודם וכן הוא בטור ולבוש וכ"נ מבואר מדברי הרב באורח חיים סי' ש"ג עכ"ל.

סעיף ה

(ז) חילוק:    כלומר בין אם ב' שערות קשורות עם ב' שערות אחרות או ב' שערות קשורות בפני עצמן בכל ענין אין חוצצין וכן שערה אחת שנקשרה אין חילוק בין שהיא קשורה עם חברתה אחת אל אחת או שקשורה בפ"ע בכל ענין חוצצת כדאיתא בב"י בשם הרשב"א והר"ן.

(ח) מקפדת:    וה"ה אם דרך רוב בני אדם מקפידין אע"פ שהיא אינה מקפדת כבס"א וכן מדמה בב"י ופשוט הוא. ש"ך.

סעיף ו

(ט) שבראש:    לפי שאין אדם מקפיד עליו.

(י) בנשואה:    שמקפדת שלא תתגנה על בעלה אבל איש ופנויה אינן מקפידין וכתב הב"ח ודוקא פנויה גמורה אבל אם היתה נשואה דומיא דפנויה כגון שאין בעלה מקפיד ע"ז אפ"ה חוצץ דאזלינן בתר רוב נשואות עכ"ל.

סעיף ז

(יא) שבעין:    ואין חילוק בכאן בין תוך ג' ימים או לאחר ג' ימים. כ"כ ב"י והדרישה ודלא כב"ח עכ"ל הש"ך.

(יב) חוצץ:    כתב הש"ך ונראה דהיינו היכא דאפשר שתטבול שנית יש להחמיר אבל היכא דלא אפשר ודאי כדאי הם רוב גדולי הפוסקים לסמוך עליהם שפסקו דלטהרות דוקא איתמר ולא לבעלה וגם המחבר גופיה הביא סברתם לקמן סל"ד ול"ט וע"ש ועיין בב"י עכ"ל.

סעיף ח

(יג) תדיר:    פי' שמנהגה כך וכתב בה"ג ונהגו בנות ישראל בעצמן שאין סכות שמן בשעת טבילה כל עיקר.

סעיף ט

(יד) וריר:    פי' שהוסר הגליד מעליה וכתב הש"ך וכן אם הקיזה דם בתוך ג' ימים אינו חוצץ מכאן ואילך חוצץ כל זמן שהגלד עליו עד שיתרפא כהוגן.

סעיף יא

(טו) אינו חוצץ:    בטור סיים ואם עלה עליו קרום של בשר בכל ענין אינו חוצץ פי' אפילו אם נראה תחת הקרום ט"ז וכתב הש"ך דבב"י נסתפק בפי' אינו נראה ונ"ל לחומרא דהיינו כל שהוא שוה לבשר קרוי נראה וכשהוא משוקע הוי אינו נראה ומשמע אם הוא משוקע אע"פ שנראה העץ מונח בבשר הפנימי שתחוב בו אינו נראה מיקרי כיון שאינו בשוה לבשר וכ"כ הלבוש עכ"ל.

סעיף יג

(טז) מלמולין:    פי' כשאדם מגבל טיט או לש עיסה ומשפשף ידיו זו בזו נופל מהן כמו חוטין אם נופלים על בשרה חוצצים. טור.

סעיף טז

(יז) שנסרך:    שמתחיל להתייבש ולהדבק קצת שכשתולים בו אצבע נמשך והולך חוט ממנו רש"י ומשמע דעיקר החילוק הוא בין נסרך או לא אבל אין חילוק בין נסרך בבשר או בד"א ובה"ג מצאתי וז"ל אמר רב זו שאמרו חכמים דם לח אינו חוצץ לא אמרו אלא בשלא נתבשל אבל נתבשל באש בין לח ובין יבש חוצץ ע"כ ואף שלא נמצא כן בש"ס שלנו מ"מ דברי בה"ג דברי קבלה הם עכ"ל הש"ך.

סעיף יז

(יח) ושער:    אע"פ שחופה רוב השער או כולו והרי הוא כגופו של שער שאינו חוצץ ועוד שהמראה מן הצבע אין בו ממש ואינו דומה לדיו שחוצץ דהתם יש ממשות הדיו. כ"כ רבינו ירוחם והרמב"ן והרשב"א.

(יט) שאומנותו:    כתב הב"י בשם הרוקח נראה אם אשה נגעה ביורה או בקדרה ונתפחמה בבשר מעט זה אינו קפידא אע"פ שמעט נדבק בבשר עכ"ל ומטעם זה דנתי להתיר באשה שטבלה ומצאה במקום אחד בגופה שחרורית במקום שנגעה בכותלי בית המרחץ שהיו שחורים מחמת עשן המרחץ שא"צ טבילה שנית עכ"ל הט"ז (וכתב בה"י ונראה דאם אדם אחד יש לו שתי אומנות דהיינו שהוא צובע וסופר ודבק על ידו צבע ודיו אזלינן לחומרא ע"ש ועי' בש"י שאלה ס"ט).

סעיף יח

(כ) צפרניהם:    ולענין נטילת הצפרנים בחול המועד עיין באורח חיים סי' תקל"ב.

סעיף יט

(כא) הטיט:    כתב הש"ך וא"צ שיהא נקרם עור ובשר על הטיט אלא כל שהטיט כך בעומק שאינו נראה בשוה לבשר אינו חוצץ כדלעיל גבי חץ וכתב הט"ז בשם רבינו תם דאפילו צואה ובצק אם יש ממנו כ"כ מיעוט שאין מקפידין מיעוטו שאינו מקפיד אינו חוצץ.

סעיף כ

(כב) צריכה:    וכתב מהר"מ מלובלין בתשו' דכיון שאין זה מדינא אלא מחומרא נ"ל שלא החמירו אלא כשנמצא ששכחה צפורן א' מיד אחר הטבילה קודם שלנה עם בעלה אבל אם לא מצאה פ"א עד למחר אין ראוי להחמיר שלא תוציא לעז על בעילתה ואפילו לא נזקקה עם בעלה באותו לילה מכוער הדבר וא"צ טבילה אחרת אם לא נמצא שום לכלוך תחתיו עכ"ל וכתב הש"ך ע"ז ונראה היכא דאפשר לה לחזור ולטבול אפילו לא מצאה עד למחר ואפילו אומרת ברי לי שלא היה שום לכלוך תחתיו יש לה לחזור ולטבול משום דהצפורן עצמו חוצץ אף בלא שום טיט וכמדומה לי שכן נוהגין להורות אבל היכא דלא אפשר אין להחמיר כיון שעבר הלילה והט"ז כתב שאם כבר שמשה אין לה לטבול שנית דאפשר שנתעברה ואם באת להחמיר עליה בטבילה שנית אתה מוציא לעז על אותו הולד (וכל זה כשאין צואה או בצק תחתיו אבל אם יש תחתיו אפילו נזקקה לבעלה צריכה טבילה אחרת לד"ה) וכתב עוד דאם אירע טבילתה בחול המועד כתב המרדכי דלא תחתכם בעצמה אלא ע"י שפחה עובדת כוכבים אבל אנן קי"ל באורח חיים סי' תקל"ב דמותרת לחתכם בלי שום שינוי (והמרדכי החמיר ע"י עצמו כ"א ע"י עובדת כוכבים) אבל בשבת ויום טוב נ"ל (אם אירע ששכחה ליטול הצפרנים בשבת וביו"ט לא תאמר לעובד כוכבים שיחתוך לה דכיון שאין מצוה גמורה בנטילת הצפרנים דהא אפשר בניקור תחתם למה נבטל בזה שבות דשבת דאמירה לעובד כוכבים ועוד שאשה מסייעת ע"י שמטה לה את ידיה וכאלו היא עושה מלאכה בשבת ויו"ט ע"כ) לא תחתכם כלל אף ע"י עובד כוכבים אלא תנקרם היטב וראיתי מי ששגג בזה וצוה לחתוך ביו"ט ע"י עובד כוכבים ולא כוון נכונה עכ"ל (ובנה"כ השיג עליו באריכות וסוף דבריו דמותר לומר לעובד כוכבים ליטלם דלא גזרו משום שבות במקום מצוה וכן פסק מ"א סי' ש"מ דמותר לומר לעובד כוכבים לחתכם דמסייע אין בו ממש ובתשו' ח"צ שאלה פ"ב משיג על הש"ך שבנה"כ והסכים עם הט"ז מאחר שהוא לחומרא) מיהו כיון דאפשר ליטלן שלא בכלי למה נקיל בכדי אבל שלא בכלי הדבר פשוט דמותר ולית דין צריך בשש עכ"ל וע"ש).

סעיף כא

(כג) חוצצת:    כתב הש"ך היינו היא עצמה משום שפירשה אפילו לא נמצא עליה דבר חוצץ ובפירשה רובה נראה דלדידן יש להחמיר ג"כ ולהצריכה טבילה שנית ע"ש.

סעיף כג

(כד) מהודקים:    לפי שמקפדת להסירם בשעת לישה והוה כההיא דחוטי צמר. הראב"ד.

(כה) וקשקשים:    היינו לוחות שעושים הרופאים ע"ג מכה והב"ח פסק דבאגד וקשקשים אפילו רפוים חוצצים דלא עיילי בהו מיא שפיר.

סעיף כד

(כו) טבלה:    כתב הב"ח דמל' זה משמע שאינו חוב עליה אלא צריכה לחוש לטובתה שאם טבלה ונמצא דבר ביניהם לא עלתה לה טבילה והש"ך חולק עליו וס"ל דחוב הוא עליה לחצוץ שיניה ואפי' אמרה אבדוק אחר הטבילה בין השינים חיישינן שמא תשכח מלבדוק.

(כז) ומנהג:    כ' הט"ז פשוט שאם לא נהגה כן א"צ לעכב הטבילה בשביל זה ובשבת ויו"ט המנהג שאוכלים בשר רק שתזהר לנקר ביותר אח"כ עכ"ל.

סעיף כה

(כח) עלתה:    דהכא לא בעינן ביאת מים אלא ראוי לביאת מים לכך תלי' לקולא כדלקמן סכ"ו.

סעיף כו

(כט) לקולא:    כתב הש"ך דבעל הרוקח חולק ע"ז ופסק דצריכה טבילה אחרת ויש להחמיר.

סעיף כח

(ל) רפתה:    והב"ח פסק דאפי' ברפתה לא עלתה לה טבילה גזרה אטו לא רפתה אבל הט"ז פוסק דהעיקר כדעת המחבר ע"ש.

(לא) במים:    כתב הש"ך דוקא במי מקוה אבל לא במים תלושין אבל הט"ז כתב דיכולה להדיח ידיה אפילו במים תלושין (שעכשיו שמחוברין למקוה יהיו גם הם כשרים דמשקה טופח הוא חיבור) ודלא כמ"ש הרמ"א בסי' ק"כ ס"ב וכתב עוד דמה שכתב המחבר דמהני רפתה ואח"כ כתב דמהני אם הדיחה ידיה אפי' בלא רפתה מ"מ צריך שלא תאחוז בה בכח דאל"כ לא מהני הדחה תחלה אלא דלא חיישינן לזה עכ"ל וכתב הדרישה דיש היתר גמור שבשעה שהאשה טובלת וחברתה דוחפה במים שיכולה לאחזה בידיה בשעת דחיפה אם הדיחה ידיה במים תחלה וא"צ להפריד ידיה ממנה ולא כמו שנוהגין נשי דידן שמפרידין ידיהן ממנה בשעת דחיפה וכתב הש"ך שלפע"ד אין להורות קולא בדברים שנהגו איסור דהלא במשנה ובפוסקים אינו אלא דבדיעבד שרי אבל לכתחלה מאן לימא לן מיהו באשה שאינה יכולה לעמוד על רגליה פסק בתשו' מ"ב סי' פ"א דיש לטבלה ע"י שתאחזנה ב' נשים בזרועותיה וידיחו ידיהם תחלה במים עד שיהא טופח ע"מ להטפיח אבל אין לה תקנה שישכבוה על הסדין ויטבלוה דסדין מקבל טומאה ואסור (כדלקמן סעיף ל"א) עכ"ל.

סעיף כט

(לב) מגונה:    דחיישינן שמא יוציאנה קודם שיטבול זה ונמצא טובל במקוה חסר מה שחסרו המים שטפחה בידו של זה. ב"י.

סעיף ל

(לג) שהמים:    כתב הט"ז דלרמב"ם ורמב"ן דס"ל לעיל דאפי' באוחז בכח אינו חוצץ כל שהדיח ידיו תחלה א"כ אין חילוק בכאן אם הם מלוחלחות ממי מקוה או משאר מים תלושין ע"ש והש"ך כתב דצ"ע דכאן משמע ביש שם טיט צריכה להגביה רגליה ויכולה לטבול שם ובסל"ג פסק כשיש שם טיט לא תטבול כלל ולמאי שכתבתי לקמן דיש חילוק בין טיט לטיט אתי שפיר עכ"ל.

סעיף לא

(לד) כלי:    אפילו רחב וקבוע בענין שאין לחוש שמא תפול ממנה. ש"ך.

(לה) נסרים:    כ' הט"ז ויש לתמוה טובא על מנהג מדינתנו שעושים נסרים במקוה שתעמוד האשה הטובלת עליה ובלבוש האריך בתמיה זו מאד וכבר קדמוהו בתשובה מוהר"מ פדאוו"ה ששאל ממנו מוהר"ר דוד ויטל למה עושין כן והשיב לו בארוכה ועיקר בנינו דהנסרים שלנו במקוה אינם חשובים מיוחדים למדרס הואיל ואין עשויין לעמוד עליהם לטבול כי אדרבה בזה יוצאין מתורת כלי וחשובין כתקרת הבית ובפרט מאחר שנקבעו במסמורות כיון שלא היה מתחלה שם כלי עליהם ע"כ ועוד נראה למצוא היתר אפי' באינם קבועים במסמורות וכו' ע"ש שמאריך בזה וסיים וכל זה שכתבתי בהיתר הנסרים שייך ג"כ לשליבות של עץ במקוה שיש בכל מדינתינו דזכרון א' עולה לכאן ולכאן עכ"ל וכ' מוהר"מ מלובלין בתשו' דודאי אין לשנות המנהג שלא להוציא לעז על הראשונים ואעפ"כ בכל זמן שמזדמן לידי שמתקנים או בונין מקוה חדשה אני מצוה תמיד לתקנה בדברים שאינם ראוים למדרס כדי שתהא כשרה אליבא דכ"ע עכ"ל.

(לו) טבילה:    והב"ח כ' דאין נראה להקל כיון דלרש"י ותוס' לא עלתה לה טבילה כו' וכ' הש"ך דדבריו הם תמוהין ודברי המחבר עיקר.

(לז) השליבות:    כתב הט"ז לפי מה שנתבאר לא קי"ל כן אלא גם הם מותרים אע"ג שעשה כבר השליבה וקבעה אח"כ במקוה אך שבזה ראיתי הרבה נכשלים שאין עושין אותן רחבים ד' ויש לחוש לפחד שמא תפול ואסור לכתחלה ע"כ כל מורה ישים לבו על זה.

סעיף לב

(לח) בקרקעית:    שמשם זוחלין המים לחוץ וטעם היתר בזה לפי שאין שם פחד לפי שקבוע הוא בקרקע וג"כ אין שם כלי עליה לפסול בשאיבה דאין לו לבזבז ואינה מקבלת מים ע"כ לא הוה רק פשוטי כלי עץ. ט"ז.

סעיף לג

(לט) שלא:    כ' הש"ך אע"ג דלעיל סי"ד פסק דאינו חוצץ אלא טיט היון וכו' י"ל דהכא נמי מיירי במקוה שיש בה טיט עבה כמו טיט היון ואפשר ע"ז סמכו עכשיו שטובלין במקוה שיש טיט משום דסתם טיט אינו כמו טיט היון.

סעיף לה

(מ) עלתה:    כ' הש"ך צ"ע בזה וכן הא דעצמה עיניה ביותר בסל"ט די"א דעלתה לה טבילה וזה אינו לפי מ"ש המחבר לעיל גבי כחול וגבי דם שבמכה שחוצץ והא בהא תליא לפי הגירסא בש"ס וכדמוכח מכל הפוסקים עכ"ל והט"ז כ' וקשה לי למה יפסול בדיעבד מ"ש מס"ל דאמרי' מפני שהמים מקדימין ה"נ נימא הכי וי"ל דהכא יש חשש שידבקו הקמטים שהם בגוף למעלה מן המים נמצא שבביאתם למים כבר הם מדובקים ולפ"ז אם הכניסה עצמה עד צוארה במים תחלה הוי טבילה בדיעבד בכל גוונא ונ"ל שנכון לכל אשה שתעשה כן שעכ"פ יש בזה צד מעליותא אם תשהה הרבה ולאו אדעתה עכ"ל (ובנה"כ מתרץ דהתם כשתחבה רגליה במים כבר נגעו רגליה במים קודם שהגיעו לטיט ואותן המים מחוברים למקוה והלכך לא הוי חציצה אבל הכא ע"י הקמטין לא יהיו המים שבתוך הקמטין מחוברים למקוה כלל ודו"ק עכ"ל).

סעיף לח

(מא) לא:    והב"ח פסק דעלתה לה טבילה ואיתא בש"ס נתנה תבשיל לבנה לא עלתה לה טבילה וכתבו הט"ז לקמן סוף סימן קצ"ט.

סעיף מב

(מב) חוצצים:    דאע"ג דבית הסתרים א"צ ביאת מים ראוי לביאת מים בעינן. ש"ך.

סעיף מג

(מג) צריכה:    כ' הש"ך מיהו כל זה אינו מעכב בדיעבד וכ"מ בב"ח.

סעיף מו

(מד) בבגדיה:    כ' הש"ך נראה דוקא באותן הבגדים שהן רפויים עליה אבל לא באותן שהן מהודקים שוב מצאתי כן בהרמב"ן כו' ע"ש.

סעיף מז

(מה) להסירן:    משמע כל שיכול להסירן אפילו דיעבד חוצצין. ש"ך.

סעיף מח

(מה*) [טבילה אחרת:    בלא ברכה. ב"ח וש"ך].

(מו) להחמיר:    מיהו אם אנסה חברתה ואטבלה כונה דחברתה כונה מעליותא היא לכ"ע הכי אמרי' בש"ס חולין דף ל"א.

(מז) אלו:    כגון כלב או חמור או ע"ה או עובד כוכבים או חזיר או סוס או מצורע וכיוצא בהן כ"כ בש"ד אבל ברוקח וכל בו איתא שאם פגע בה סוס תעלה ותשמש שבניה עומדים נאה בדבורן שומעין ומבינין לומדים תורה ואינם משכחין וממעטין בשינה ולא עוד אלא שאימתן מוטלת על הבריות כו' עכ"ל וגרסינן בפסחים האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקה מטבילת מצוה אי איהו קדים ומשמש אחדא ליה לדידיה רוח זנונית ואי איהי קדמה ומשמשה אחדא לה לדידה רוח זנונית מאי תקנתיה לימא הכי שופך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך והוא בתהלים ק"ז והכי מייתי לה ברוקח אבל בתולדות אהרן לא ציין מקרא דשופך בוז על נדיבים אלא ומזיח אפיקים רפה באיוב י"ב נראה שלא היה גורס בש"ס שופך בוז וכו' ובילקוט מייתי ש"ס זה בתהלים ובאיוב הלכך נמרינהו לתרווייהו עכ"ל הש"ך.