שולחן ערוך חושן משפט שפח ח
<< · שולחן ערוך חושן משפט · שפח · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אין משביעין את המוסר שהראה מעצמו לא שבועה חמורה ולא שבועת היסת מפני שהוא רשע ואין לך פסול יותר מזה
- ואפי' לא מסרו עדיין רק שאומר אלך ואמסור אם אומר כך בפרהסיא נפסל לעדות ולא אמרי' בכה"ג עביד אינש דגזים ולא עביד (מרדכי פ' הגוזל בתרא)
וי"ח אא"כ מוחזק בכך (מרדכי שם בפ' הנשבעין) ואפי' לא יודעין אם רגיל בכך או לא מ"מ יוכל זה שכנגדו לעמוד ולהציל עצמו ע"י עכו"ם אע"פ שיגיע נזק לזה (מהר"ם מריזבורק ותשו' רשב"א סי' קפ"א והרא"ש כלל ט"ז) אבל המוסר שאנסוהו להראות או להביא ונתן ונשא ביד אע"פ שהוא חייב לשלם אינו רשע וכן תשלומין הוא בלבד [ומשביעין אותו] כשאר הכשרים:
- הגה: וכן אם הודה שמסר ואין עדים בדבר אע"פ שאינו נפסל בהודאת עצמו מ"מ חייב לשלם (מרדכי פרק הגוזל בתרא):
מפרשים
שאנסוהו להראות כו': פי' אף שנשא ונתן אח"כ ביד (וכדמסיק) דאז חייב לשלם אפ"ה אינו נקרא רשע כו' א"נ ה"ק ל"מ אם לא אנסוהו אלא להראות והראהו ולא נשא ונתן ביד דאינו נקרא רשע דהרי בכה"ג אפי' בר תשלומין ליכא אלא אפי' אנסוהו להביא והוצרך לישא וליתן באונס אף דבר תשלומין הוא כנ"ל אפ"ה אינו נקרא רשע כו':
(מד) ואפי' לא מסרו כו' כלו' אפי' לא מסר הראשון רק ראה השר או עכו"ם שיגידו לשר פטור המוסר דהא בלא"ה יודע לשר וכן כתב בדרכי משה בשם מהר"מ מריזבורק וז"ל ועוד כתב על שהכה חבירו ועכו"ם ראוהו והלך אחד והגיד פטור דהא בלאו הכי ראוהו עכו"ם ובודאי יגידו עד כאן:
(מה) י"א דאדם המוכה כו' כתב בד"מ וז"ל וכ"כ מהר"מ מריזבורק וכתב דאם רגיל להכות הבריות מותר לקצץ ידו ע"י עכו"ם או להפסיד ממונו או להציל בא' מאבריו עכ"ל וע"ש שהאריך בדינים אלו ואין דבריו נראין דהא אפי' מוסר גמור אסור לאבד ממונו וכ"ש זה כנ"ל עכ"ל ד"מ ולא ירדתי לסוף דעת הר"ב דז"ל מהר"מ מריזבורק מצוה לכל אדם להגיד לשופט פלוני הכה פלו'. ועוד הולכים בכעסם תעשה כך שלא יוסיף עוד ואם יעליל השופט עליו ויקח כל אשר לו פטור המגיד דאל"כ אין לך אדם מציל את חברו מיד מכהו ודאי אם יכול להצילו בא' מאבריו יעשה כרב הונא דקץ ידא או שמא יותר טוב שיגיד לשופט ויפסיד ממון מלחסרו אחד מאיבריו והא רפיא עכ"ל וא"כ ל"ק ממוסר דהכא להציל הוא בא וא"א להצילו אם לא שיגיד לשופט וע"י כך הוא מפסיד ממון ופשיטא דאם יכולים להציל הנמסר ע"י שיפסיד המוסר ממון דשרי ומצוה הוא ועוד דממון מוסר דוקא לאבדו ביד אסור אבל להפסיד ע"י גרמי מותר:
(מו) ואפי' לא מסרו כו' עיין בס' א"א דף ע"ז ע"א:
(מז) רק שאומר אלך כו' ע"ל סי' ל"ד סעיף כ':
(מח) נפסל לעדות כו' עיין בתשובת הר"ב סי' י"ב דף כ"ח ע"ב ועיין בתשובת ן' לב ס' א' כלל י"ז סי' כ"ז וריש כלל כ' סי' ק"ו ובתשוב' מבי"ט ח"א סי' ל"ח:
(מט) אם רגיל בכך כו'. עיין בס' גדולת מרדכי פ' הגוזל בתרא:
(נ) שאנסוהו להראות כו'. פירוש אף שנשא ונתן אח"כ ביד וכדמסיק וכן פירש בסמ"ע ס"ק כ"ו מתחלה ועיקר:
(נא) מ"מ חייב לשלם. ל' מהרש"ל פ' הגוזל בתרא ס"ס נ' ואם הודה המוסר מעצמו כ"כ בהגוזל קמא גבי דינא דגרמי שאינו קנס וא"כ ממילא חייב לשלם בהודאתו וכן נמצא בשם הר"י מקורבי"ל בעל הסמ"ק להדיא עכ"ל ולא נהירא דאף דהוי קנס מ"מ לא אמרינן מודה בקנס פטור רק גבי קנס דאורייתא ולא בקנס דרבנן וכן משמע בפוסקים וכן בתשו' מהרי"ל סי' צ' גבי מסירת ר' דוד ור' ישי כ' דהוי מדרבנן ואפ"ה כתב בסוף התשובה דאם מודה ר' דוד ישלם וכן הוא להדיא במרדכי פרק הגוזל בתרא וז"ל ואם הודו כמה גרמו להם להפסיד חייבים לפרוע כל מה שהודו דאף על גב דמודה בקנס פטור ודינא דגרמי הוי קנסא דרבנן ה"מ בקנס דאורייתא משום דכתיב אשר ירשיעון אלקי' פרט למרשיע עצמו אבל קנסא דרבנן מחייב בהודאת עצמו ושלו' אביגדור ברבי אליה הכהן עכ"ל והוא פשוט:
(לו) לעדות: ע"ל סי' ל"ד ס"כ ועיין בספר א"א דף ע"ד ע"א ובתשובת הרמ"א סי' י"ב ובתשובת ן' לב ס"א כלל י"ד סי' צ"ז וריש כלל כ' סי' ק"ו ובתשובת מבי"ט ח"א סי' ל"ח.
(לז) ונשא: קאי גם אלהראות וק"ל. שם.
(לח) הודה: ואע"ג דדינא דגרמי הוי קנסא מ"מ לא אמרינן מודה בקנס פטור רק גבי קנס דאורייתא דכתיב אשר ירשיעון פרט למרשיע עצמו אבל קנסא דרבנן מיחייב בהודאת עצמו כן הוא בתשובת מהרי"ל ס"ס צ' וכן משמע בפוסקים ולא כדמשמע מדברי מהרש"ל פרק הגוזל בתרא ס"ס נ' ע"ש. שם.
(יא) וכן אם הודה שמסר. כ' מוהרש"ל פרק הגוזל בתרא סי' נ' ז"ל ואם הודה המוסר מעצמו כבר כתבנו בהגוזל קמא גבי דינא דגרמי שאינו קנס וא"כ ממילא חייב לשלם בהודאתו וכן נמצא בשם מוהר"י מקורביל בעל הסמ"ק להדיא עכ"ל ומשמע מדבריו דלמ"ד קנס ומודה פטור ובש"ך השיגו מדברי המרדכי דמודה בקנס פטור אינו אלא בקנס דאורייתא ע"ש אמנם בשטה מקובצת לב"ק משמע דגם בקנס דרבנן מודה מיפטר ע"ש פ' הגוזל דף צ"א ז"ל אלא בעינא למיעבד מצוה וקי"ל שהחוטף מצוה מחבירו העוסק בה חייב לשלם לו עשרה זהובים וקמ"ל רבה בר בר חנה שאע"פ שאם היה נודע לנו בבירור שחטף ממנו היינו מחייבין אותו אפ"ה בטוען שהוא אמר לו ובשליחותו עבד מהימנין ליה דקנסא בעלמא הוא וגם שבועת היסת לא רמינן עלה כיון דקנסא בעלמא הוא או תקנה בעלמא כדי שיהיו המצות חביבות על בעליהן ונ"מ בין קנסא לתקנתא דאי הוי קנסא מודה בקנס פטור ואי תקנתא הוא אע"ג דמודה שלא מחמת פחד עדים חייב לשלם הר"ר יהונתן עכ"ל. ובזה ניחא ליישב מה שהקשה פני יהושע בחידושיו לגיטין פ' הנזקין דף נ"ג בהא דאמרו שם לימא כתנאי המטמא והמדמע והמנסך א' שוגג וא' מזיד חייב דברי ר' מאיר ור' יהודא אומר בשוגג פטור במזיד חייב מאי לאו בהא קמפלגי דמר סבר שמיה היזק ומ"ס לא שמיה היזק ומסיק דכ"ע לא שמיה היזק והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמפלגי ורמי ר"מ אדר"מ ודר"י אדר"י וכו' והקשה מאי פריך דר' יודא אדר' יודא נימא דר' יודא סבר קנסי שוגג אטו מזיד והא דפטר ליה במטמא ומדמע ומנסך טעמא דידיה כדי שילך ויודיע אותו כדאמר חזקיה לטעמיה דאמר היזק שאינו ניכר שמיה היזק וע"ש. וכיון דאפי' בקנסא דרבנן נמי מודה מיפטר א"כ למ"ד היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק לא מצינו לומר טעמ' כדי שילך ויודיע אותו כיון דלא מחייב בלא עדים דמודה בקנס פטור א"כ שפיר מודע ליה. מיהו מהא דמוקי לה בש"ס שורף שטר תהא במאמינו וא"כ למ"ד דינא דגרמי קנסא היכי מחייב במאמינו בלא עדים ועמ"ש בסי' ל"ח: