שולחן ערוך חושן משפט רנג כד
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רנג · כד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
- שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני ופלוני, חולקים בשוה אפילו הם מאה.
- אמר נכסי לפלוני ולבניו, חולקים, אותו פלוני נוטל מחצה וכל הבנים מחצה.
- אמר לפלוני ופלוני ולבני פלוני, נוטלים בני פלוני מחצה, ושנים הראשונים מחצה.
- (יחלוק פלוני בנכסי, יטול מחצה).
- תנו חלק לפלוני בנכסי, יטול אחד מששה עשר. ויש מי שהורה שיטול רביע הנכסים.
- הגה: ואם אמר יטול פלוני חלק בנכסי, והוא שכיב מרע ומחלק נכסיו לבניו, נוטל חלק כאחד מן הבנים (טור). מי שנתן נכסיו לבניו ולבתו, נוטלת חלק כאחד מהן. ואם התנה שאם ישיאוה או תנשא בעצמה תטול נדונייתה ותסתלק, דבריו קיימין. ואם השיאוה אחד מן האחין ופסק לה פחות מן חלק המגיע לה, לאו כל כמיניה, שלא התנה אלא ישיאוה בניו ביחד או תנשא בעצמה, אבל לא אחד מהן (תשובת רשב"א אלף מ"ג).
מפרשים
אמר נכסי לפלוני ולבני כו'. עד בני פלוני מחצה: כל זה כבר כתב הטור והמחבר לעיל ס"ס רמ" ע"ש ונלמד ממ"ש במנחה לאהרן ולבניו תהיה ואמרו חז"ל המחצה לאהרן ומחצה לבניו מ"ה נוטלין הנכללין הן בניו הן בני פלוני המחצה אף שהן מועטין או מרובין מהנפרטים:
יטול אחד מששה עשר וי"מ כו': בפרישה כתבתי במאי פליגי וגם פה אכתבנו בקיצור כדי שתבין מ"ש המחבר בסעיף זה ובסעיף שאחר זה והוא דבפ' המוכר את הבית (ריש דף ס"ג) אמרו שם ז"ל פשיטא אמר יחלק פלוני בנכסי פלגא תנו לפלוני חלק בנכסי מאי (פי' ר"ש אי אמרי' חלק ל' חלוקה הוא ופלגא שקיל או נימא חלק הראוי ליטול קאמר ובדעת הב"ד תלוי הדבר לשער בכמה הוה החלק ויכול להיות אפי' כל שהוא) אמר רבינא בר קיסא ת"ש האומר תנו חלק לפלו' בבור סומכוס אומר אין פחות מרביעית לחביות אין פחות משמינית לקדירה אין פחות משנים עשר לטפיח אין פחות מששה עשר עכ"ל הגמ' ופי' הרמב"ם דהאי בור מיירי בבור של יין (ולא כרשב"ם דפי' בשל מים איירי) והנה דיעה קמיית' דכ' הרמב"ם והמחבר דכתבו דיטול חלק מששה עשר ס"ל דרבינ' בר קיסא הנ"ל דאמר ת"ש כו' פשט ליה מהסיפא דמאחר דמצינו הני חלוקות הנזכרות באומר תנו חלק בבור ולחביות ולקדירה ולטפיח ואף דאין למידין מהן למקום אחר כי איכא למימר דוקא בהני הי' קים להו לחז"ל שסגי בהכי משא"כ בעניני' אחרי' וכמ"ש הרי"ף מ"מ כיון דלא מצינו שאמרו ל' חלק בפחות מט"ז למידין ממנו דהאומר סתם חלק אינו פחות עכ"פ מט"ז והדעה השניה שכ' הרמב"ם והמחבר דנוטל רביעית סברי דפשיט ליה מרישא דברייתא דקתני בהאומר תנו חלק לבור אין פחות מרביעית דילפינן מינה דסתם חלק אינו פחות מרביעית דמאינך אין ללמד כנ"ל ומור"ם שכתב בסוף סעיף שאחר זה ז"ל וי"א דבכולן אין לו חלק אלא כל שהוא קאי נמי אמ"ש המחבר כאן אהאומר תנו לפלוני חלק מנכסי הוא דעת הרא"ש וכמ"ש בפריש' וטעמו דס"ל כסומכוס דאמ' דהאומ' תנו לו חלק בבור דנותן לו רביעי' לטעמו אזל דס"ל ממון המוטל בספק חולקין והאומר תנו חלק מספקינן ביה אי ר"ל מחצה או חלק כ"ד דיכול להיות אפי' כל שהוא כמו שהיה מסופק בעל האיבעי' הנ"ל ומ"ה נותנין לו רביעית שהוא פלגא דפלגא מכח ספק ואנן לא קי"ל כסומכוס אלא כרבנן דאמרי המע"ה ורבינא הנ"ל פשט ליה מהאי ברייתא אי משום דס"ל הלכה כסומכוס או משום דמדברי סומכוס נשמע להו לרבנן דמדבריו למדנו דלרבנן דס"ל בכל דבר שבממון שמספקינן ביה אמרי' המע"ה ה"נ דמספקינן באומר תנו חלק אי ר"ל מחצה או ר"ל כ"ש דאין נותנין אלא כל שהוא אבל י"מ ס"ל דסומכוס לא מכח ספיקא קאמר הני שיעורי אלא דהכי קים להו דסתם חלק הוא רביעית ול"פ רבנן עליה ובן בחלק לחביות ס"ל דקים להו שהיא שמינית וכן אינך ומ"ה כתבם המחבר בסעיף שאחר זה לדינא דהאומר חלק לבור הוא רביעית וחלק לחביות הוא שמינית וכן אינך ומסיק וכ' ואין למדים מהשיעורים הללו לדין אחר ר"ל משיעור שמינית ושנים עשר וששה עשר אין למידין. אבל מרביעית דברישא למדו דבאומר תנו לפלוני חלק מנכסי נותנין לו רביעית כמו בהאומר תנו לפלוני חלק מהבור וכמ"ש דמיניה פשט רבינא בר קיסא הנ"ל הרי נתבאר לפנינו טעם הג' דעות שכתב הטור והמחבר. וכלל הדברים דדעת הראשונה דאמר חלק א' מט"ז והשניה דאמרה רביעית תרווייהו ס"ל דל"פ רבנן אסומכוס בהא אלא שהראשונה ס"ל שפשט מהסיפא. והשנייה והוא דעת הרי"ף ס"ל דפשט מהרישא. ודעת השלישית דס"ל בכולהו בכל שהוא הוא דעת הרא"ש ור"י אליבא דפי' רשב"ם שפי' שסומכוס דאמר הני שיעורים לטעמו אזל ומש"ה אמר דנוטל רביעית באומר תנו חלק מבור משום דמספקינן בל' חלק הנ"ל ועד"ז פי' נמי באינך שיעורים והוא דבחלק לחביות היה ידוע להן דלחביות לא היו צריכין אלא חצי בור והאומר תנו חלק לפלוני לחביות יש להסתפק אי חלק ל' חלוקה נמצא כוונתו היה ליתן לו רביעית הבור או נימא דחלק ר"ל לפי ראות הב"ד ויכול להיות אפי' כל שהוא ומ"ה נותנין פלגא רביעית הבור דהיינו שמינית ובחלק לקדירה היה ידוע להן ששליש הבור סגי לקדירה ובחלק לקדירה יש להסתפק אי ר"ל ל' חלוקה ומחצה דהיינו ששית הבור או חלק כפי ראות ב"ד ומ"ה נותנין לו מספק חצי ששית דהיינו חלק א' מי"ב שבבור. ובחלק לטפיח היה ידוע להן של טפיח סגי ברביעית הבור וממילא בחלק יש לספק אם היא ל' חלוקה ור"ל שמינית הבור או חלק כפי ראות ב"ד ומספיקא נותנין לו לסומכוס חצי שמינית דהיינו חלק א' מט"ז ומדברי סומכוס למדנו דלרבנן דפליגי וס"ל דהממע"ה אין נותנין לו בכולהו מספיקא אלא כל שהוא וזהו שסיים וכתב מור"ם ז"ל וי"א דבכולן אין לו אלא כל שהוא עכ"ל ול' שאינו מדוקדק הוא קצת דהל"ל די"א דבכולן אין נותנין לחלקו אלא כ"ש דהא מכח דמספקינן מה היה כונתו באומר סתם חלק אי חלק גדול או קטן ס"ל דאין נותנין לו אלא כ"ש ודוק. ולא כע"ש דנראה מלשונו במ"ש בסוף סעיף כ"ד דהבין דמ"ד כ"ש אינו קאי אמ"ש בסעיף כ"ד די"א חלק ששה עשר וי"א רביעית. גם כתב בסעיף כ"ד טעם דהאומר חלק ששה עשר דכך שיערו חז"ל וכמ"ש הוא מוכרח וכמ"ש בפרישה ע"ש ובפי' חלק לחביות ולקדירה ולטפיח פירש רשב"ם שם בגמרא חלק לחביות ר"ל להשקאות בהמותיו ולא להשקאות שדותיו דלזה צריך כל הבור (ור"ש לטעמו דפירש בור של מים אבל ל' רמב"ם שפי' בו יין צ"ל עד"ז ג"כ חלק לחביות) וחלק לקדירה פי' שיתן לו חלק מהבור לתקן ממנו מאכלים. ובחלק לטפיח פי' שטפיח הוא כלי קטן ששותין ממנו בני אדם:
ואם אמר יטול פלוני חלק בנכסי והוא שכ"מ כו': כ"כ הטור ועמ"ש בדרישה מזה.
ופסק לה פחות כו': וה"ה אם פסק לה יותר משליש ג"כ אמרינן ☜ דלאו כל כמיניה דלא בא אלא לגרוע לבתו אם תנשא בעצמה והכניסה בנדוניית' פחות משליש שתסתלק כ"כ ד"מ ס"ס ר"ן ועיין עוד שם מדין א' שהקדיש וצוה לעשות ב' ספרי תורות ואמר שיהיו כמו שעשה פלוני להקדש באיזה ענין צריך שיהיה דומה ואם חזר אח"כ מהזמן שהגביל לזה מקודם:
(לד) ש"מ כו'. בתשו' ן' לב ס"ג סימן י"ז וסימן ס"ח ובתשו' מהרא"ן ששון ובתשו' ר"א ן' חיים סי' צ"ז ובתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' ק"י וסי' קע"ג וס"ג סי' ח' ובתשו' מהרי"ט סי' כ"ז וסי צ"ג ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קי"ח וח"ב סי' קצ"ח:
(מט) בשוה: עיין בתשו' ן' לב ס"ג סי' י"ז וסי' ס"ח ובתשובת ראנ"ח סי' צ"ז ובתשובת רש"ך ס"ב סי' ק"י ובתשו' מהר"א ששון סי' קס"ה ובתשובת מהרי"ט סי' כ"ז וסי' צ"ג ובתשובת מבי"ט ח"א סי' קי"ח וח"ב סי' קצ"ח ועוד בתשובת רש"ך שם סי' קע"ג וח"ג סי' ח'.
(נ) רביע: עיין בסמ"ע שהאריך לבאר טעם פלוגתתן בזה ע"ש.
(נא) המגיע: עיין בד"מ סוף סימן ר"נ מ"ש שם מדין אחד שהקדיש וצוה לעשות ב' ס"ת ואמר שיהיו כמו שעשה פ' להקדש באיזה ענין צריכין להיות דומה ואם חזר אח"כ מהזמן שהגביל לזה מקודם ע"ש. סמ"ע.
(יא) מי שנתן נכסיו לבניו ולבתו. ואם הבעל יורש את אשתו במתנת שכ"מ שניתן לה ועדיין לא גבתה. עיין באה"ע סי' ק' ברמ"א שם סעי' ב' ז"ל האב שצוה לתת מתנה לבנו לאחר ב' או ג' שנים כו' מקרי ראוי ואין אשת הבן גובאת כתובתה מזה. וכ' שם בחלקת מחוקק דאפי' צוה סתם ליתן מתנה לבנו נמי הוי ראוי דהמעיין במוהרי"ו אע"פ שהתחיל בלשונו כיון דכתב בשטר לפרוע לאחר שנתים המדקדק אח"כ בלשונו דמדמה לה לשכר שכיר אע"ג דקודם מיתתו מיד כשגמר המלאכה יש לו חוב אצל בע"ה מ"מ מאחר שלא גבה עדיין מקרי ראוי ע"ש. וב"ש שם ב' דבתשו' מוהרי"ו שם מיירי שהאב התחייב א"ע ליתן לבנו איזה סך אז אפי' אם הגיע הזמן מקרי ראוי אבל אם צוה ליתן לבנו במתנת שכ"מ איזה סך הוי כמסורין לידו ולכן אם לא קצב זמן הוי ראוי ודומה למ"ש הרב ר' בצלאל בתשובה אם נתן מתנה לאשה ולא גבתה עדיין ומתה הבעל יורש המתנה משום דהוי כמסורין בידה אלא אם לא הגיע זמן פרעון אז הוי ראוי ע"ש. ונראין דברי ח"מ דכן מבואר להדיא בתשובת תה"ד סי' ש"ן ז"ל ראובן צוה מחמת מיתה שיתן מנכסיו לבת בנו עשרים ליטרא ותקנ' בהם חגורה א' יפה ונפטר ראובן אח"כ כמו חדש ימים נפטרה גם האשה בת בנו קודם שהגיע המעות לידה והניחה בן קטן והיה חי אחר פטירתה כמו שנה ונפטר גם הוא והנה בעל אשה תובע הכ' ליטרא מחמיו בן ראובן כי עדיין לא הוציא מידו וכו' תשובה יראה הדבר צריך דיקדוק כמו שאבאר ונראה דודאי אם לא היה שום זרע לאשה זאת לא הוי מידי מששא בתביעת הבעל משום דכה"ג לא בא ממון זה ליד אשתו מעולם למחוסר גוביינא חשיב ראוי ואין הבעל יורש את אשתו בראוי וגרע טפי ממלוה בשטר דאית ליה לאתתא בנכסי מלוג שלה דלא ירית לה בעל משום דחשיב ראוי אע"ג דהאי ממון אתי לידיה כבר אבל כיון דהוי להאי אתתא בן והניחה אותו חי אחר מותה אותו בן יירש וכו' ומבואר להדיא דמתנת שכ"מ שלא גבתה חשיב ראוי וכן בתשובת דברי ריבות סי' קכ"ח שם פסק דאין הבעל יורש ממתנת שכ"מ שנותן לאשתו דה"ל ראוי ע"ש וא"כ ממילא דה"ה בנותן לבן מתנת שכ"מ דאין האשה גובאת מיניה כתובתה כיון דה"ל ראוי מיהו נראה דהיינו דוקא שנותן מנכסיו דחשיב מחוסר גוביינא אבל שכ"מ שנתן דבר מסויים כגון חפץ וכיוצא דכל היכא דאית' ברשות' דמקבל איתיה ואינו אלא כמו פקדון ולא הוי ראוי בין לכתובה בין לירושת הבעל: