שולחן ערוך חושן משפט רכז ד
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רכז · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
היתה האונאה יתירה על השתות כל שהוא כגון שמכר שוה ששים בחמשים פחות פרוטה בטל המקח והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל אבל המאנה אינו יכול לחזור אם רצה זה וקבל
- (וי"א דאף המאנה יכול לחזור בו אא"כ נתרצה המתאנה פעם אחת או ששתק יותר מן השיעור שיתבאר בסמוך סעיף ז' (טור בשם הר"י והרא"ש) מכר לו שוה ס' בנ"א או להיפוך דליכא כאן אונאה שתות ולגבי א' הוי ביטול מקח ולגבי שני מחילה אזלינן בתר המקח הן לענין בטול מקח הן לענין מחילה דטעו אינשי במקח ולא במעות) (מרדכי פ' הזהב):
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
והמתאנה יכול להחזיר החפץ: אבל אינו יכול לתבוע אונאתו דהמאנה יכול לומר לו או חזור במקחך או יהי' בידך כמו שקניתיהו וכ"כ הטור:
אבל המאנה אינו יכול לחזור: דלא יהא חוטא נשכר דהרי אי לא אינהו לא היה יכול לבטל המקח וכמ"ש בסמוך ס"י מזה:
דאף המאנ' יכול לחזור: דכיון שהנתאנ' יכול לחזור לא נגמר המקח מעולם מ"ה גם הוא יכול לחזור אא"כ אם נתרצה הנתאנה פעם אחת דאז מיד נגמר המקח וגם הוא אינו יכול לחזור בו. ואע"ג דכתב הטור בסוף סי' שלפני זה ובסי' ק"ץ בהיכא דעייל ונפק אזוזי כיון שנתבטל המכר לגבי המוכר נתבטל גם גבי לוקח ואפי' אם נתרצה המוכר יכול הלוקח לחזור בו אלא שידו על התחתונה שאני התם דמיד שמעייל ונפיק אזוזי אזי נגלה שלולי צריך המעו' לא הי' מוכרו ונתבטל המקח מיד כשלא נתנו לו מ"ה אף שנתרצ' אח"כ לקיי' המקח כיון שכבר נתבטל יכול הלוקח לחזור בו אבל הכא דלא גילה המתאנה מתחלה דעתו שרוצה לחזור בו מ"ה כשנתרצה אח"כ ה"ל כאלו נתרצה מעיקר' מ"ה אין המאנה יכול לחזור בו:
ולגבי הא' הוה ביטול מקח כו': כגון אם מכר שוה ס' בנ"א דלגבי שיווי המקח הוא פחות משתות דשתותו הוא י' דינרין ולא נתאנה המוכר כ"א בט' ולגבי קבלת המעות הוה יותר משתות וע"ד שכתבתי לפני זה שכשתחלק נ"א לו' חלקים יגיע לחלקח' דינרין וחצי בצמצום והוא נתאנה בט' דהוא חצי דינר יותר משתות מעות שקיבל והוה ביטול מקח מצד המעות. ובמכר שוה נ"א בס' הוה איפכא דכי אזלינן בתר שיווי המקח הוה יותר משתות ובצד קבלת המעות הוה פחות משתות דשתות היא י' ולא קיבל רק ט':
אזלינן בתר המקח כו': נמצא דבמכר ס' בנ"א הוה מחילה ובמכר נ"א בס' הוה ביטול מקח וע"ד שכתבתי:
דטעו אינשי כו': מ"ה אם הוא פחות משתות מצד המקח אף דהוא יותר משתות מצד המעות לא אמרינן דטעו דאין רגילין לטעות בחשבון נתינת הדמים ואמרינן דמחל לו כן הוא ביאור דבריו אכן קשה דזהו דלא כדעת המ"מ הנ"ל דס"ל להמ"מ דבמכר שוה ס' בנ"א דלא הוה מחילה עד שיתן לו בעדו נ"א וחצי דאז האונא' פחות משתות מעות חלק א' מי"ד בדינר וכמ"ש לעיל וא"כ מאחר שהמחבר דקדק וכתב בס"ג כדעת המ"מ כמ"ש ומור"ם לא כתב שם שום דבר להשיג עליו לא הי' למור"ם לסתום כאן ולכתוב דין זה דהוא מדברי המרדכי דס"ל דבכה"ג הוה מחילה כאלו הוא מוסכם מדברי הכל ודוחק לומר שמור"ם ז"ל ס"ל דמ"ש המרדכי דבמכר שוה ס' בנ"א הוה מחילה ל"ד מחילה קאמר אלא לאפוקי שיהא דין ביטול מקח מאחר דבצד המעות הוא יותר משתות וקאמר דז"א כיון דמצד אחר ראוי להיות מחילה מ"ה מוקמינן לי' אדין אונאה דא"כ העיקר חסר ואיפכא נמי קשה דהמ"מ כתב דבמכר שוה חמשים בעד נ"ח ושליש דהוא שתות מקח הוה אונאה ושכן הוה אם נתן לו בעדו נ"ח וחצי או נ"ט או ס' בכולם דין אונאה אף דנתאנה בי' עד שיתן בעדו יותר מס' דאז ה"ל דין ביטול מקח והמרדכי ס"ל בנ"א בס' הוה ביטול מקח אף דלא נתאנה אלא בט' וצ"ל דס"ל להמרדכי דלעולם היכא דנוכל לשער החשבון שיהיה בהטעות שתות הן של שווי מקח הן של מעות יש לו דין אונאה אף דמצד אחד הוא פחות או יתר משתות אבל היכא דבשום צד אין שם שתות עליו בזה סבר דאזלינן ליה בתר טעות המקח והרמב"ם והטור דכתבו דאם מכר שוה ס' בחמשים ופרוט' דהוה מחילה נלע"ד דג"כ ס"ל כהמרדכי והוא כשנאמר דלא כתבו דהוה מחילה אלא בכה"ג דמכר שוה ס' בנ' ופרוט' דלא הוה באונאתו לא שתות מקח ולא שתות מעות מ"ה הולכין אחר צד מקח והוא פחות משתות והוה מחילה אבל במכר שוה נ' ופרוט' בס' לא כתבו דהוה מחילה משום דבזה כיון שאין בו שתות מקח ולא שתות מעות הולכין אחר צד מקח דהוא יותר משתות והוה ביטול מקח להרמב"ם הנ"ל. אבל המ"מ אי אפשר ליישבו דס"ל כהמרדכי וכנ"ל. נמצא דברי מור"ם דכתב בסוף דברי המרדכי ומתחלה הניח דברי המחבר שהוא כדברי המ"מ והן כשני הפכים בנושא אחד צ"ע:
ש"ך - שפתי כהן
(ג) שמכר לו שוה ס' כו' עיין בתשו' מ"ע ובס' מגדל דוד:
באר היטב
(ד) החפץ: אבל א"י לתבוע אונאתו דהמאנה יכול לו' לו או חזור במקחך או יהי' בידך כמו שקניתיהו וכ"כ הטור. סמ"ע.
(ה) המאנה: דלא יהא חוטא נשכר דהרי אי לא אינהו לא הי' יכול לבטל המקח וכמ"ש בס"י שם.
(ו) לחזור: דכיון שהנתאנה יכול לחזור לא נגמר המקח מעולם ומש"ה גם הוא יכול לחזור אא"כ נתרצה הנתאנה פעם א' דאז מיד נגמר המקח וגם הוא א"י לחזור בו ואע"ג דכת' הטור בסוף סימן רכ"ו ובסי' ק"צ היכא דעייל ונפיק אזוזי כיון שנתבטל המכר לגבי המוכר נתבטל גם גבי לוקח ואפילו אם נתרצה המוכר יכול הלוקח לחזור בו אלא שידו על התחתונה שאני התם דמיד דעייל ונפיק אזוזי אז נגלה שלולי צורך המעות לא היה מוכרו ונתבטל המקח מיד כשלא נתנו לו מש"ה אף שנתרצה אח"כ לקיים המקח כיון שכבר נתבטל יכול הלוקח לחזור בו אבל הכא דלא גילה המתאנה דעתו מתחלה שרוצה לחזור בו מש"ה כשנתרצה אח"כ ה"ל כאילו נתרצה מעיקרא מש"ה אין המאנה יכול לחזור בו. שם.
(ז) במקח: מש"ה אם הוא פחות משתות מצד המקח אף דהוא יותר משתות מצד המעות לא אמרינן דטעו דאין רגילין לטעות בחשבון נתינת הדמים ואמרינן דמחל לו. שם.
קצות החושן
(ב) דטעי אנשי במקח. והוא מדברי המרדכי פ' הזהב. ובשטה מקובצת שם ז"ל ומבעי' לי' להשר אי איכא יותר משתות מקח ופחות משתות מעות כגון שמכר לו שוה ה' דנרים בה' דנרים וי"א פשיטים למאי חשבינן לי' ואומר רבינו יהודה דחשבת לי' אונאה דכיון דלאו הוי מחילה ולא ביטול מקח א"כ חשבינן לי' אונאה כו' ובמרדכי חולק כו' והריטב"א כ' ז"ל ורבינו יהודה אומר דחשבית לי' אונאה כו' ואין זה מחוור דהיכא עבדי אונאה וליכא שתות משום צד והאיך אנו מטילין פשר' בין שני הצדדים והנכון יותר דאזלינן בתר המקח בין לרב בין לשמואל אונאת המקח הוא העיקר ובאונאת מעות הוא דפליגי ועדיין הדבר צ"ע עכ"ל: