שולחן ערוך חושן משפט רב ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רב · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
בד"א כשהיו אותם המטלטלים צבורים באותה קרקע אבל אם היו במקום אחר צריך שיאמר לו קנה מטלטלין אגב קרקע אפילו היו המטלטלין במדינה אחרת וא"ל קנה אותם ע"ג קרקע פלוני כיון שקנה קרקע נקנו המטלטלין אע"פ שאינם צבורים בתוכה ואם לא אמר ליה קנה אגב קרקע לא קנה מאחר שאינם צבורים בתוכה:
- הגה: וי"א דאפילו הם צבורים בתוכה צריך שיאמר קנה אגב קרקע (טור בשם הראב"ד והרא"ש) וכן נראה לי עיקר וי"א דבעינן דוקא לשון אגב אבל עם לא מהני (ר"ן פ"ק דקדושין בשם רש"י) ויש חולקין (שם בשם הרא"ה):
מפרשים
צבורי' באותו קרקע: כיון דמונחי' על הקרקע הן נקנין עם הקרקע אפילו לא אמר להלוקח שיקנם אגב קרקע דמחשבינן המטלטלין שעל הקרקע כאלו הן מגוף הקרקע ומחוברי' אצלה:
וי"א דאפילו הן צבורין כו': והיינו דוקא כשאין הקרקע משומר לדעתו דאל"כ הי' קונה בתורת חצר ועד"ר:
דוקא לשון אגב אבל עם לא מהני: כלומר דאומר קנה לך הקרקע וקנה לך המטלטלין עמו והטעם נראה משום דלשון עמו משמע דאשניהן בשוה קאי קנין זה וזה ל"מ משא"כ ל' אגב:
ויש חולקין: "ובע"ש הכריע כדע' החולקין מדכתיב בקרא הנ"ל עם ערי' בצורות ש"מ דל' עם מהני כל' אגב אלא שזה ל' המקרא וזה ל' דרבנן ע"ש ולא דק דלסברתו תקשי לנפשי' מאי אבעיא ליה שם להגמ' אי בעי אגב אי לא הלא במקרא כתיב עם שהוא כמו אגב אלא ע"כ צ"ל דהאיבעיא ס"ל דאין במשמעות הקרא דאמר בשעה שהקנה להן המטלטלין עם הקרקעות לשון עם ולא בא הכתוב אלא לומר דנתן לבניו המטלטלין עם הקרקעות בקנין אחר אבל אינו נרמז בקרא אי צ"ל בשעת הקנין ל' אגב או ל' עם או לא וא"כ י"ל דלפי האמת דנפשטא האבעיא דבעינן לומר קנה אגבו דאגב דוקא בעינן ולא סגי בעם והקרא לא איירי בל' דאמר להו בשעת הקנין וק"ל.
(ג) ויש אומרים דאפי' הן צבורין כו'. והיינו דוקא כשאין הקרקע משומר לדעתו דאל"כ הוי קונה בתורת חצר עכ"ל סמ"ע וזה אינו אלא מהר"ן והרב המגיד מוכח דאפי' בחצר המשתמר לא מהני צבורין וכן מוכח להדיא בהשגות הראב"ד ע"ש וכן משמע מסתימת דברי הטור ומור"ם והטעם נלפע"ד דאין חצרו קונה אלא כשהוא כבר חצרו משא"כ הכא דחצירו ומתנתו באים כא' ודוק וכן נ"ל עיקר:
(ג) צריך: והיינו דוקא כשאין הקרקע משומר לדעתו דאל"כ היה קונה בתורת חצר כ"כ הסמ"ע וזה אינו אלא מהר"ן והה"מ מוכח דאפילו בחצר המשתמרת לא מהני צבורין וכן מוכח להדיא בהשגת הראב"ד ע"ש וכן משמע מסתימת דברי הטור והרמ"א והטעם נ"ל דאין חצרו קונה אלא כשכבר הוא חצרו משא"כ הכא דחצרו ומתנתו באין כא' וכן נ"ל עיקר עכ"ל הש"ך * ועמ"ש בזה בתשו' שב יעקב חלק ח"מ סי' ט"ו.
(ד) חולקין: ובע"ש הכריע כהי"ח מדכתב בקרא עם ערים בצורות ש"מ דעם מהני כלי אגב אלא שזה לשון מקרא וזה לשון דרבנן ע"ש ולא דק דא"כ מאי איבעיא ליה בש"ס אי בעי אגב או לא הלא מקרא מלא הוא אלא ע"כ דס"ל דלא בא הכתוב לומר דאמר כן דוקא בשעה שהקנה להן אלא דכך היה המעשה שנתן לבניו מטלטלים עם הקרקע בקנין א' וא"כ י"ל דאחר שנפשטה הבעיא דבעינן לומר קנה אגבו דאגב דוקא בעינן ולא סגי בעם והקרא לא מיירי בלשון דא"ל בשעת הקנין עכ"ל הסמ"ע. (והט"ז כ' די"ל לדעת הע"ש דבש"ס הא גופיה קמיבעיא ליה אי הוי משמעות הכתוב אי בעי דוקא לומר כן בשעת הקנייה או לא וא"כ למסקנא מהני עם כמו אגב אלא דמ"מ כיון דרש"י ס"ל דדוקא אגב בעינן והרא"ה חולק עליו ודאי דאין שומעין להרא"ה נגד רש"י ובפרט להוציא ממון ע"י זה עכ"ל).
(ב) צבורים באותו קרקע כת' הסמ"ע כיון דמונחין על קרקע הם נקנין עם הקרקע אפילו לא אמר ללוקח שיקנה אג"ק דחשבינן המטלטלין שעל הקרקע כאלו הן מגוף הקרקע ומחוברים אצלה ע"ש ולפי שהר"ן והרא"ש ושאר פוסקים כולם תמהו על פסק הרמב"ם ועיין בזה מ"ש בסי' ער"ה סק"א ראיה ברורה לדברי הרמב"ם דכל שצבורין תוך הקרקע לא בעי למימר אג"ק:
(ג) וי"א דאפילו הם צבורים וכת' בסמ"ע דהיינו באינו משומר לדעתו דאל"כ קונה בתורת חצר. ועמ"ש בסי' ר' סק"ב דבדעת אחרת אינו צריך שימור כלל אפילו דעת נותן א"צ שימור. ובש"ך כת' הטעם דאין חצר קונה אלא כשהוא כבר חצירו אבל הכא חצירו ומתנתו באין כאחד ועמ"ש בסי' קצ"ח סק"ד ושם הובא דברי שטה מקובצת שכתב כן אלא שהוא נראה סותר לכמה סוגיות בש"ס ועוד תיקשי לפ"ז הא דאמרינן פ"ק דמציעא דף ט' בהא דבעי ר' אלעזר משוך פרה לקנות כלים שעלי' ופריך עלה אי אמר ליה קני בהמ' וקני כלים מי קנה הא חצר מהלכת וחצר מהלך לא קני ומסי' והלכתא בכפות' ואי נימא דחצירו ומתנת' כאח' לא מהני א"כ אפילו בכפות' לא מהני כיון דבאין בבת אח':