באר היטב על חושן משפט רב

►| באר היטב • על שולחן ערוך חושן משפט רב |◄

סעיף א

(א) כאחד:    עיין בתשו' רש"ך ס"ג סי' ה' ועיין בתשו' מהר"י לבית לוי סי' ל"ו שתמה על רש"ך ע"ש. ש"ך.

(ב) וי"א:    וכן מוכח בש"ס פ"ק דב"מ ופ"ק דקדושין ומוכח התם דקרקע במכר ומטלטלי במתנה נלמד מקרקע בשכירות ומטלטלים במתנה וא"כ צ"ע על הרמ"א שכת' דין זה בלשון וי"א דאדרבה זה פשוט יותר וכתב עוד ר' ירוחם דקרקע מושאל ומטלטלין במתנה יש מי שכתב דלא קנה ומדברי התוספות נראה דקנה עכ"ל ומביאו ב"י וד"מ ולא ידעתי למה יגרע שאלה משכירות וכ"מ להדיא מדברי התוספות פ"ק דב"מ ומדברי הרא"ש שם גבי עובדא דר"ג וזקנים דקרקע מושאל ומטלטלין במתנה קנה כמו בשכירות וכ"כ הב"י בסי' קצ"ה סוף סעיף י"ב ע"ש. שם.

סעיף ב

(ג) צריך:    והיינו דוקא כשאין הקרקע משומר לדעתו דאל"כ היה קונה בתורת חצר כ"כ הסמ"ע וזה אינו אלא מהר"ן והה"מ מוכח דאפילו בחצר המשתמרת לא מהני צבורין וכן מוכח להדיא בהשגת הראב"ד ע"ש וכן משמע מסתימת דברי הטור והרמ"א והטעם נ"ל דאין חצרו קונה אלא כשכבר הוא חצרו משא"כ הכא דחצרו ומתנתו באין כא' וכן נ"ל עיקר עכ"ל הש"ך * ועמ"ש בזה בתשו' שב יעקב חלק ח"מ סי' ט"ו.

(ד) חולקין:    ובע"ש הכריע כהי"ח מדכתב בקרא עם ערים בצורות ש"מ דעם מהני כלי אגב אלא שזה לשון מקרא וזה לשון דרבנן ע"ש ולא דק דא"כ מאי איבעיא ליה בש"ס אי בעי אגב או לא הלא מקרא מלא הוא אלא ע"כ דס"ל דלא בא הכתוב לומר דאמר כן דוקא בשעה שהקנה להן אלא דכך היה המעשה שנתן לבניו מטלטלים עם הקרקע בקנין א' וא"כ י"ל דאחר שנפשטה הבעיא דבעינן לומר קנה אגבו דאגב דוקא בעינן ולא סגי בעם והקרא לא מיירי בלשון דא"ל בשעת הקנין עכ"ל הסמ"ע. (והט"ז כ' די"ל לדעת הע"ש דבש"ס הא גופיה קמיבעיא ליה אי הוי משמעות הכתוב אי בעי דוקא לומר כן בשעת הקנייה או לא וא"כ למסקנא מהני עם כמו אגב אלא דמ"מ כיון דרש"י ס"ל דדוקא אגב בעינן והרא"ה חולק עליו ודאי דאין שומעין להרא"ה נגד רש"י ובפרט להוציא ממון ע"י זה עכ"ל).

סעיף ג

(ה) המטלטלין:    משמע דאמר כן למי שזיכה המטלטלים ול' רש"י אינו כן אלא ז"ל דאמר למי שהקנה לו השדה קנה לעצמך ואגבו יקנו המטלטלין לפלוני כו' עיין שם והמחבר נראה דס"ל דאפילו אמר לכל א' מהן כן לא מהני. סמ"ע.

(ו) ספק:    (בכל מקום שיש ספק בש"ס ופוסקים מי יזכה בממון לא מהני תפיסה לשום א' שיתפוס אחר שנולד הספק וזה הכלל בכל המקומות להתוספות בפ"ק דב"מ גבי תקפו כהן אלא שהרמב"ם ס"ל דמהני תפיסה כמ"ש בסי' ש"צ ט"ז).

סעיף ד

(ז) ליתומים:    והב"י כת' וז"ל ונ"ל דיתמי דנקט ל"ד דה"ה לגדול שיש לו אפוטרופס אלא אורח' דמלתא נקט דאפוטרופוס לדיקנני לא מוקמינן. סמ"ע.

סעיף ה

(ח) בהמות:    דאע"ג דניידי מ"מ כיון דאין להן דעת עצמן אין דומין לעבדים שיתבאר דינם בס"ט. שם.

סעיף ו

(ט) אגב:    ואע"פ שהיא על גבה וא"ל קנה אגב כגון שא"ל קנה הקרקע שבמרתף שתחת הארץ וחזק בה ואגבה תקנה הקרקע שעליה. שם.

סעיף ז

(י) לסיים:    וכ"כ הרמב"ן פ' חז"ה דבני העיר שיש להם בה"כ או בית הקברות בשותפות יכול הוא להגבות אגבן מטלטלים הא למה זה דומה לחצר שאין בה דין חלוקה כו' ולא בעינן מסוים וע"ש. ש"ך.

(יא) יודעין:    וסיים שם אע"פ שרגילין אצלו ואין יודעין שיש לו קרקע כיון שכתב כן בשטר נאמן על עצמו וכ"כ לעיל סי' קי"ג ס"ב ולקמן סי' ר"ז סט"ו לענין קנין ב"ד חשוב. סמ"ע.

סעיף ח

(יב) בעבדים:    עמ"ש הסמ"ע טעם הדבר בזה. וכל דבריו הם מדברי הרא"ש ריש ב"ק ונראה שגם הרמב"ם מודה לו בזה. ש"ך.

(יג) קנה:    ר"ל משא"כ בעומדין בתוכו דקנה אפילו לא א"ל קנה אג"ק לדעת הרמב"ם ואפילו להחולקים עליו כשהחזיק בקרקע וגם נתן דמי העבד קנה מדין קנין קרקעות וכנ"ל עכ"ל הסמ"ע וכ"כ הב"ח (בב"י הקשה מאי אפילו ונ"ל דהוצרך לכתוב כן כיון דזה המחזיק בקרקע קנה עבדים אפילו בלא אגב הי' אפשר לטעות ולומר דבאין העבדים בתוכה דלא קנה היינו דוקא בלא אגב. ט"ז).

סעיף יא

(יד) הקנה:    עיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' י'.

סעיף יב

(טו) בעציץ:    והב"ח כתב דאם משך בעציץ קנה אף הזרעים וחלק על הר"ן ותוספות ע"ש טעמו ודבריו תמוהין דמאי שנא שהיה העציץ כבר שלו או שעכשיו קנהו. ש"ך.

סעיף יג

(טז) הכלים:    אע"פ שהוא מוחזק בכלים לא מהני תפיסתו מספק כ"כ הרא"ש והטור אבל הב"י כת' בשם הר"ן דהכא מהני תפיסה כיון דתפס ברשות כלומר ול"ד לדלעיל ס"ג בהג"ה. שם.

(יז) המהלכת:    ע"ל סי' רע"ג סט"ו ובתשובת הש"ך סוף סימן קט"ו.

(יח) דבמציאה:    ה"ט כיון דאיבעיא דלא איפשטא היא ס"ל דבמקח וממכר מוקמינן מספיקא בחזקת מרא קמא ואפילו אם תפס זה במשיכה מוציאין מידו משא"כ במציאה דמספיקא קנאה המושך וזה שבא לתפוס מידו מוציאין ממנו ונותנין לזה המושך לפניו דהוא מרא קמא מקרי. סמ"ע.

סעיף יד

(יט) שמשכה:    כיון דאין משיכתן שוה דמשיכת הבהמה היא בהליכה ומשיכת הכלים הוא בגרירה ואע"ג דעתה כפותה היא מ"מ הולכין אחר הרוב דאינן כפותין משא"כ באמר ליה משוך קופה כו' דבסעיף שאח"ז דמשיכת הקופה והכלים לעולם שוה היא. שם.