שולחן ערוך חושן משפט צד ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · צד · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אין מגלגלין אלא כשהנתבע טוען ודאי ונתחייב שבועה אבל אם טוען טענת ספק ונתחייב שבועה אין מגלגלין עליו אבל על טענת ספק של התובע מגלגלין ובלבד שיהיה רגלים לדבר כמו בשבועת השותפים:
מפרשים
אלא כשהנתבע טוען ודאי כו'. כ"כ ג"כ הטור ור"ל אטענה שרוצה לגלגל עליו טוען הנתבע ודאי שלא נתחייב בה דומיא דסוטה הנ"ל ומ"ש ונתחייב שבועה ר"ל נתחייב שבועה ממקום אחר מגלגלין על אותה שבועה טענה זו אף דמן הדין לא היה מתחייב עליה שבועה כגון שבועת השותפין אחר חלוקה וכנ"ל וזה שמסיק המחבר וכתב אבל על הטענת ספק של התובע כו' ור"ל שמגלגלים על השבועה שנתחייב ממקום אחר כשיש רגלים לאותו טענת ספק שרוצה לגלגל כשותפות דמורי התירא כנ"ל. אבל אין לפרש דמ"ש הטור והמחבר כשהנתבע טוען ודאי כו' קאי הכל אעיקר השבועה וקאמר דאעיקר השבועה הנתבע טוען ודאי ונתחייב עליה שבועה אז דוקא מגלגלין דא"כ גם מה שמסיק וכתב ז"ל אבל על טענת ספק של התובע ג"כ קאי אעיקר השבועה ועלה מסיק וכתב ובלבד שיהא רגלים לאותו עיקר שבועה וקשה מאי אריא כשבא לגלגל עליה דצריך שיהא רגלים לעיקר השבועה הלא בלא גלגול נמי אין משביעין אטענת שמא של התובע אלא כשיש רגלים לדבר ככל הני שכתב הטור והמחבר בר"ס צ"ג וק"ל:
אבל אם טוען טענת ספק כו'. כאן ובס"ס זה סתם המחבר ולעיל סי' ע"ה סט"ו כתב המחבר דעת י"א דמגלגלין כה"ג ודנינן ביה מתוך שאינו יכול לישבע משלם ועד"ר מ"ש בזה:
ובלבד שיהיה רגלים לדבר. פי' לטענה שבא לגלגל יהיה רגלים לדבר שיש לחושדו בה כמו בשותפים דמורי התירא לנפשיה וכמ"ש לפני זה:
(ה) אלא כשהנתבע טוען ודאי כו'. כתב הסמ"ע וז"ל כ"כ ג"כ הט"ו ור"ל אטענה שרוצה לגלגל עליו טוען הנתבע ודאי שלא נתחייב בה כו' עכ"ל והב"ח חלק עליו ופי' דקאי אעיקר שבועה וכ' שכן מבואר בתוס' ואשר"י פ' השואל כו' ודבריו תמוהין דאדרבא בתוס' ואשר"י מבואר שם להדיא כהסמ"ע ע"ש גם אי אפשר לפרש טוען טענת ספק אעיקר שבועה דא"כ לא נתחייב מתחלה שבועה כלל אלא ה"ל מחויב שבועה ואי"ל משלם אלא אם תאמר דמשכח' לה השתא לבתר דתיקן ר"נ היסת באו' איני יודע אם הלויתני דאין מגלגלין דדומיא דסוטה בעינן וזה אינו במשמע בדברי הטור והמחבר כלל וגם התוס' והרא"ש קאי שם להדיא אמתני' ע"ש וגם לענין דינא בטוען איני יודע אם הלויתני דחייב שבועת היסת צ"ע דנראה דיכול לגלגל אח"כ על עיקר השבועה דאינו יודע אפי' למ"ד דטענת הנתבע על הגלגול אינו יודע א"י לגלגל דיש לומר דשאני התם דדומיא דסוטה בעינן דהיינו שמגלגלין עליה שתוכל לישבע ולא שמגלגל עליה באופן שלא תוכל לישבע וא"כ בטוען על הגלגול איני יודע אין מגלגלין דהא אין נשבעין שבועת התורה באיני יודע ועוד דאם נגלגל עליו א"כ ה"ל חייב דהא אין נשבעין שבועת התורה באיני יודע וכולי האי לא החמירו לומר בגלגול מתוך שאיל"מ וכן משמע באשר"י שם משא"כ הכא די"ל דנגלגל עליו שישבע ובע"כ צ"ל כן לדעת הט"ו וכמ"ש בסי' ע"ב ס"ק מ"ז ולקמן בסוף הסימן ע"ש ודוק:
(ו) אבל אם טוען הנתבע טענת ספק על הגלגול כו'. וכדפי' בסמ"ע ס"ק ז' וראיה לדבריו ממקור דין זה הוא מתוספות והרא"ש פ' השואל ושם מבואר להדיא כן ותימה דהתוספות והרא"ש הוכיחו שם כן לתרץ הא דתנן השואל [המשאיל] אומר שאולה מתה והשוכר אומר איני יודע פטור אם לא שיש עסק שבועה ביניהן כגון ג' פרות ומודה לו בא' והקשו התוס' והרא"ש שם דהא בלאו הכי צריך לישבע שמתה כדרכה וצריך לישבע ע"י גלגול ששכור' מתה ותירצו דאין מגלגלין באינו יודע ולקמן ס"ס שד"מ כ' המחבר גבי פירות דמגלגלין באינו יודע וצ"ע ועמ"ש בסי' ע"ב ס"ק מ"ז:
(ז) ובלבד שיהא רגלים לדבר כו'. גם כאן תימה דהתוספות והרא"ש הוכיחו שם כן ממאי דתנן המשאיל אומר איני יודע והשואל אומר שכור' מתה פטור אפי' משבועה וכן בזה אומר איני יודע וזה אומר אינו יודע יחלוקו או המע"ה לרבנן ואמאי ישבע ע"י גלגול ותירצו דאין נשבעין על טענת ספק של תובע אם לא שיש רגלים לדבר ולקמן ס"ס שד"מ כתב המחבר דגם בזה מגלגלין וצ"ע:
(ו) ודאי: כ"כ ג"כ הטור ור"ל אטענ' שרוצ' לגלגל עליו טוען הנתבע ודאי שלא נתחייב בה ומ"ש ונתחייב שבוע' ר"ל ממקום אחר מגלגלין על אותה שבוע' טענה זו אף דמן הדין לא היה מתחייב עליה שבוע' כגון שבועת השותפין אחר חלוק' כו' עכ"ל הסמ"ע וכ' הש"ך דהב"ח חלק עליו ופי' דקאי אעיקר שבוע' וכתב שכן מבואר בתוספות והרא"ש פ' השואל כו' ודבריו תמוהין דאדרבא שם מבואר להדיא כהסמ"ע גם א"א לפרש טוען טענת ספק אעיקר שבוע' דאם כן לא נתחייב מתחל' שבוע' כלל אלא הוה ליה משואיל"מ כו' ע"ש (ועיין מ"ש הט"ז בזה).
(ז) ספק: ז"ל הסמ"ע כאן ובסוף סימן זה סתם המחבר ובסימן ע"ה ט"ו כתב דעת י"א דמגלגלין כה"ג ודנינן ביה מתוך שאיל"מ ע"כ והש"ך הקשה דבסוף סימן שד"מ כתב המחבר גבי פירות דמגלגלין באינו יודע וצ"ע (עמ"ש בזה בסימן פ"ב ס"ק כ"ח ע"ש).
(ח) רגלים: פי' הסמ"ע דלטענ' שבא לגלגל יהיה רגלים לדבר שיש לחושדו בה כמו בשותפין דמורי היתרא לנפשי' וכתב הש"ך דגם בזה תימא דבסוף סימן שד"מ כתב המחבר דגם בזה מגלגלין וצ"ע עכ"ל.
(ב) כשהנתבע טוען ודאי ועיין בט"ז שכתב דהיינו דאין מגלגלין לומר משאיל"מ על הגילגול אבל צריך הוא לישבע על הגילגול שא"י ומש"ה ניחא מ"ש בש"ע בסימן צ"ג סעיף י"ג ויגלגל עליו שאיני יודע בודאי סכום הפחת וכ"כ הט"ז בסימן ע"ה וכ"נ מדברי הש"ע סימן שד"מ ס"ד שכ' וע"י הגילגול ישבע השוכר ששכורה מתה או שאינו יודע וזה דלא כהש"ך שכתב דאין מגלגלין כל שבועת א"י והדברים מוכרחין בש"ע כדברי הט"ז ואע"ג דליכא שבועת התור' בטוען איני יודע וכמ"ש בסימן ע"ה סי' י"ז ע"י גילגול שאני דכי היכי דנשבעין על עבדים ושטרות וקרקעות אע"ג דלאו בני שבועה ע"י גילגול נשבעין עליהן וה"נ טענות א"י אע"ג דלאו בר שבועה הוא (מה"ת) ע"י גילגול צריך לישבע שכדבריו כן הוא שא"י אלא דמשאיל"מ ל"א בשבועה הבאה ע"י גילגול ובזה נ"ל לשון רש"י פ' השואל דף ק' תנן ז"א גדול וז"א קטן ישבע המוכר שהקטן מכר כו' בשלמא לרבא דאמר כי אמר סומכוס בשמא ושמא כו' אלא לרבה בר ר"ה דאמר אין אמר סומכוס אפי' ברי וברי אמאי ישבע יחלוקו מבעי ליה ומשני מודה סומכוס היכא דאיכא ש"ד כדאמרינן למימר לקמן וכתב רש"י ז"ל מודה סומכוס היכא דאיכא ש"ד דלקמן מוקמינן לה בדקטע לידי' דלאו הילך הוא האי דקא מודי ליה בגוי' ואית נשבעין על עבדים וא"ל טענו חטין והודה בשעורין חייב עכ"ל והוא נגד המסקנא דמסיק שם ע"ש בטוענו עבד בכסותו וע"י זוקקין ע"ש וכבר הניח מוהר"ם לובלין דברי רש"י בצ"ע. ולפי מ"ש נראה דהרמב"ן כת' בס' המלחמות ריש מציעא בהא דאמרי' מודה סומכוס היכא דאית ש"ד דכיון דע"כ צריך הוא לישבע דאם לא ישבע ישלם הכל כיון דמחוייב ש"ד וכיון שנשבע ניתן לו נאמנות בשבועתו שנשבע ושיפטור ומש"ה מודה סומכוס היכא דאיכא ש"ד וע"ש. וא"כ א"נ ע"י זוקקין אינו מחויב לשבע ש"ד שודאי קטן מכר אלא אם נשבע שאינו ודאי אצלו שמכר לו הגדול נמי סגי ואפי' כבר טען ברי יכול לתקן קודם השבועה ולהקל לו בשבועתו כמבואר בסי' ע"ה ס"ח וכיון דעל טענתו טענת ברי ליכא שבועת התורה לא היה מודה סומכוס לזה הוכרח רש"י לפרש בעיקר שבועה וא"כ צריך לישבע ש"ד בטענת ברי וא"כ כבר נאמן בשבועתו וק"ל: