סמ"ע על חושן משפט צד

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט צד |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

יכול בעל דינו לגלגל עליו ילפינן לה מסוטה דכתיב בה אמן אמן ודרשינן מדכתיב ב' פעמים אמן דצריכה לכלול בשבועתה הן שזינתה עם איש זה שקינא לה בעלה ממנו הן עם איש אחר הן בעוד' ארוס' או אחר שהיתה נשוא' ואע"פ שבעל' לא חשד' כ"א עם איש זה מ"מ התורה צותה שהב"ד יגלגלו עליה ואף שהגלגולים הן שמא דומיא דסוטה ודוקא כשיש רגלים לדבר שיש לחוש להגלגולים דומיא דסוטה דחזינן בה דבר כיעור ופריצות בפעם זה דיש רגלים לדבר לחוש שעשתה כן גם בפעם אחר וכמ"ש הטור והמחבר אחר זה:

דאם בא לו שבועה ע"י הפוכו כו'. שם בת"ה כתב טעמו משום דתקנתא לתקנתא לא עבדינן ועוד טעם אחר עיין שם והג"ה זו אינה נדפסת בס"י במקומה כי היא קאי אמ"ש בריש הסימן מי שנתחייב שבועה כו':

לא היה מתחייב ממון אלא כו' ל' הטור כגון שא"ל נשתתפת עמי ומחייבת לי שבועה וזה אומר לא נשתתפתי עמך כו' דאף אם מודה לו שנשתתף עמו אינו חייב לו ממון אלא שבועה וכבר כתבו ג"כ הטור והמחבר בסי' שלפני זה בסס"ט ע"ש:

אבל שכיר כו' הטעם שהקילו בו כיון שאל שכר זה הוא נושא את נפשו וכבר נתבאר דינא בסוף סימן פ"ט בטור ובדברי המחבר ע"ש וגם בסי' זה משמע דדוקא אשכיר אין מגלגלים אבל בשאר נשבע ונוטל מגלגלין ועד"מ ובפרישה מה שכתבתי שם:

דאפי' לא תבע התובע כו'. מלשון אפי' מוכח דאיירי לפני זה בתבע התובע ואפ"ה כתב שם דעל השכיר אין מגלגלים ועוד מקילין עמו דאפי' אם השכיר הנתבע שותק ב"ד מעצמן טוענין לו דאין מגלגלין אשבועת שכיר וכן הוכחתי בדרישה ס"ס פ"ט גם בסי' זה ע"ש:

ב"ד מעצמן מגלגלין כבר כתבתי הטעם דילפינן לה מסוטה ומגלגלין אשבועה חמורה גם בטענה שאינה מחויב עליה אלא היסת או שאינו חייב עליה שבועה בפני עצמה כלל ועל ידי הגלגול נשבע עליה בנק"ח ואפי' טענת שמא של התובע וכמ"ש הטור בסימן זה וגם לעיל בס"ס ע"ה נתבאר זה:

סעיף ב

אלא כשהנתבע טוען ודאי כו'. כ"כ ג"כ הטור ור"ל אטענה שרוצה לגלגל עליו טוען הנתבע ודאי שלא נתחייב בה דומיא דסוטה הנ"ל ומ"ש ונתחייב שבועה ר"ל נתחייב שבועה ממקום אחר מגלגלין על אותה שבועה טענה זו אף דמן הדין לא היה מתחייב עליה שבועה כגון שבועת השותפין אחר חלוקה וכנ"ל וזה שמסיק המחבר וכתב אבל על הטענת ספק של התובע כו' ור"ל שמגלגלים על השבועה שנתחייב ממקום אחר כשיש רגלים לאותו טענת ספק שרוצה לגלגל כשותפות דמורי התירא כנ"ל. אבל אין לפרש דמ"ש הטור והמחבר כשהנתבע טוען ודאי כו' קאי הכל אעיקר השבועה וקאמר דאעיקר השבועה הנתבע טוען ודאי ונתחייב עליה שבועה אז דוקא מגלגלין דא"כ גם מה שמסיק וכתב ז"ל אבל על טענת ספק של התובע ג"כ קאי אעיקר השבועה ועלה מסיק וכתב ובלבד שיהא רגלים לאותו עיקר שבועה וקשה מאי אריא כשבא לגלגל עליה דצריך שיהא רגלים לעיקר השבועה הלא בלא גלגול נמי אין משביעין אטענת שמא של התובע אלא כשיש רגלים לדבר ככל הני שכתב הטור והמחבר בר"ס צ"ג וק"ל:

אבל אם טוען טענת ספק כו'. כאן ובס"ס זה סתם המחבר ולעיל סי' ע"ה סט"ו כתב המחבר דעת י"א דמגלגלין כה"ג ודנינן ביה מתוך שאינו יכול לישבע משלם ועד"ר מ"ש בזה:

ובלבד שיהיה רגלים לדבר. פי' לטענה שבא לגלגל יהיה רגלים לדבר שיש לחושדו בה כמו בשותפים דמורי התירא לנפשיה וכמ"ש לפני זה:

סעיף ג

אבל אם טוען עליו התובע טענת ספק כו'. פי' הגלגול עצמו היא טענת ספק וכ"כ בהמ"מ ומ"ש המחבר בסעיף שלפני זה שמגלגלים על טענת ספק של התובע היינו כשאין הנתבע רוצה לשלם עיקר התביע' דאז צריך לישבע אשניהן וכשטוען עליו טענות ודאיות אף אם רוצה לשלם לו עיקר השבועה אינו נפטר מהגלגולים אם לא שירצה לשלם עיקר השבועה ולישבע אגלגולין דאז ודאי שומעין לו וק"ו הוא מהאי דכתב בסמוך דיכול לומר אשבע אגלגולין ואתה תשבע אעיקר שבוע' ותטול או איפכא וק"ל:

סעיף ה

אפי' אחר שיצא מב"ד פי' וכבר נתבאר בסימן כ"ב דבעלמא אם קבל עליו לפרוע ויצא מב"ד חייב לשלם משא"כ בעודו בב"ד דיכול לחזור בו עמ"ש שם בפרישה ובסמ"ע בס"ג ולעיל בסי' פ"ו ס"ך:

סעיף ו

על הגלגולין אני נשבע וכו'. וה"ה איפכא שיכול לומר אני אשבע על עיקר הטענה והוא ישבע על הגלגולים ויטול וכ"כ הטור והמחבר בשבועה דאורייתא בסמוך בס"ח ולא אמרינן דוקא בשבועה דאורייתא הדין כן ומטעם שאינו יכול להפכה והטעם בשניהם כיון דעכ"פ נידון על כל הטענות שרצה לגלגל עליו וק"ל:

סעיף ז

יש מי שאומר שנשבע כו' ויש מי שאומר כו' המחבר הולך בדברים הללו לשטתו שבספרו הב"י כ' במחס"א שמחולקים בדין זה הבעה"ת והרא"ש שהבעה"ת ס"ל שישבע על הגלגולים או יהפכנה והרא"ש ס"ל דאין כאן גלגול כלל אבל בפרישה כתבתי סתירת דבריו ממ"ש הטור בסימן ע"ה סי"ח די"א דלא אמרינן כו' והם דברי בעה"ת שבכאן ומסיק שם דהרא"ש הסכים לדבריו וגם הוכחתי שם בפרישה שאפי' הרמ"ה שכתב הטור שם בשמו שחולק עם בעה"ת היינו דוקא על בבא שניה דלשם והיא מ"ש המחבר כאן בס"ט אבל כשטען על מקצת טענה ראשונה איני יודע כ"ע מודו דלית ביה גילגול לומר משואי"ל משלם אלא דינו הוא דאם הגלגולים הם דברים שאם טענן לחוד היה הנתבע חייב לישבע עליהם היסת או ש"ח גם עתה ישבע (וז"ש שם או ישבע או יהפך) ואם לא היה חייב שבועה עליהם גם עתה לא יתחייב מכח הגלגול והבעה"ת שהביאו הב"י מיירי כשהיה הנתבע חייב שבועת היסת על טענת הגלגולים גם זולת הגלגולים והרא"ש שהביא איירי מתרווייהו ולא כתב אלא שאין כאן דין גלגול לומר מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכל חד כדינו ע"ש והוא ברור והמחבר עצמו סתם הדברים בסי' ע"ה סט"ו כדברי בעה"ת בדין זה וכמ"ש ע"ש ובע"ש נמשך אחר דברי המחבר וכתב פלוגת' בזה ולא דק ע"ש:

סעיף ח

ועל הגלגולים תשבע ותטול. פי' היסת אע"ג דהוא היה צריך לישבע ש"ד דש"ד או שבועה בנק"ח נראה דאינו יכול להפך עליו בע"כ:

סעיף ט

ויפטר מלישבע על הגלגולים. גם זה מדברי בע"ת ומיירי דכשהיה טוען טענות אלו לבדם על הנתבע לא היה חייב הנתבע אפי' היסת כגון שבועת השותפין לאחר שחלקו וכ"כ ב"י בהדיא על דברי בעה"ת הללו ע"ש וכן מוכח בטור שהרי בסימן ע"ה סי"ח כ' בדין זה בדברי הי"א כו' הנ"ל שהם מדברי בעה"ת שנשבע היסת על הגלגולים שאינו יודע וכ"כ מור"ם ז"ל בהגהותיו שם סט"ו ע"ש וה"ט משום דהתם איירי כשהיה חייב הנתבע לישבע היסת שאינו יודע על טענת גלגול זה אם הי' טוענין עליו לבדן וקמ"ל שם דלא אמרי' בזה דע"י גלגול נתהוו טענותיו טענה אחת וכיון דעל מקצתם אומר איני יודע אמרינן בזה משואיל"מ או הוה ליה לישבע לכל הפחות שבועה דאורייתא גם על הגלגול כמו שהיה חייב על עיקר השבועה קמ"ל דלא ע"ש ומור"ם לא גילה דעתו כאן וסמך אמ"ש כן שם בסי' ע"ה ודוק: