שולחן ערוך חושן משפט ס א
שולחן ערוך חושן משפט · ס · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
הבא לגבות חובו בשטר מהלוה ולא הספיק כל הנמצא לו כנגד שטר חובו ה"ז טורף מקרקעות שהיו לו בשעה שלוה מזה ומכרם או נתנם אח"כ אבל קרקעות שקנה אחר שלוה מזה ומכרם או נתנם אינו טורף מהם ואם כתוב בשטר שהוא משעבד לו נכסין דקנינא ודאנא עתיד למקני גובה גם מהם אבל המטלטלים אין עליהם אחריות אפי' מטלטלים שהיו לו בעת שלוה שמכרם או נתנם לשעתו אין ב"ח טורף אותם ואם כתוב בשטר שהוא משעבד לו מטלטלי שיש לו אגב מקרקעי דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי (ע' לעיל סי' קי"ג ור"ב) ה"ז טורף מהמטלטלים שהיו לו כשלוה כשם שהוא טורף מקרקעות ואם כתוב בשטר ששיעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי דקנינא ודאנא עתיד למקני דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא טורף אף ממטלטלים שקנה אחר שלוה ומכרם או נתנם כשם שהוא טורף מהקרקעות זהו דין הגמרא ועכשיו אע"פ שנהגו לכתוב בכל השטרות שהוא משעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי נהגו שאינו טורף מהמטלטלים שמכר או נתן או משכן מפני תקנת השוק ואפי' למנהג זה אם היה ללוה שטר חוב על אחר ומכרו בעל חוב גובה ממנו דלא שייך בשטרות תקנת השוק דלא שכיח וכן אם נתן כל נכסיו לאחר ולא שייר לעצמו כלום אומדנא דמוכח הוא שלהבריח עשה ולא שייך ביה תקנת השוק. (ועיין לקמן סי' צ"ט ס"ו):
מפרשים
הרי זה טורף מקרקעות כו': ואפי' לא כתב לו אחריות דאחריות ט"ס הוא כמ"ש לעיל ריש סי' ל"ט וע"ל סי' קי"ב דכ' מור"ם די"א דגם באחריות דדאקני אמרי' שהוא ט"ס מיהו כתבתי שם דהיינו דוקא בדלא כ' בהשטר שום אחריות אבל אם כתב בו אחריות ולא כתב בו דאקני אמרינן מאי דלא כ' לא קנה ומזה איירי המחבר כאן במ"ש דצריך לכתוב לו דאקני:
דקנינא ודעתיד אנא למקני: בפרק מי שמת (דף קנ"ז) מסקנת הגמ' דאפי' רבנן דפליגי אר"מ ואמרי דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכול לשעבד דבר שלב"ל ופי' רשב"ם והנ"י הטעם דאלמוהו רבנן לשיעבוד יותר מקנין כדי שלא תנעול דלת בפני לוין וע"ש מ"ש עוד וגם התוס' כתבו דיש לחלק בין קנין לשיעבוד ע"ש וכתבו מור"ם בד"מ סי' ק"ד ובסי' קי"ב ובסי' ר"ט ובכל ג' מקומות הללו כתב דיש פלוגתא בזה והיינו דודאי אי שיעבד לו ולא חזר בו עד שכבר בא לעולם כ"ע מודים דשוב אינו יכול לחזור בו וקנוהו למפרע משעת השיעבוד אף שלא הי' אז בעולם אף דבקנין גמור בכה"ג קי"ל כרבנן דאמרי דיכול לחזור אף לאחר שבא לעולם (אם לא שכבר שכבר שמטו ותפס בו דקאמר רב נחמן בפרק איזהו נשך בשמעתתא דמוכר פירות דקל דמודו בה רבנן דאין מוציאין מידו) בהא השיעבוד עדיף מקנין דאינו יכול לחזור בו וכמסקנת הגמ' הנ"ל דפ' מי שמת אבל אם בא לחזור משיעבודו קודם שבא לעולם בזה יש פלוגתא דהרמב"ם [דהרמב"ן] ס"ל (הביאו הנ"י בפ' ח"ה בשמעתתא דמוכר פרה וטלית) דאינו יכול לחזור בו והרשב"א כתב (הביאו הנ"י ג"כ שם) דיכול לחזור בו וכת' מילתא בטעמא והוא דלא עדיף שיעבוד לרבנן מקנין לר"מ דס"ל דאדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם ומפרשו רב הונא דהיינו לאחר שבא לעולם ובש"ע ר"ס קי"ב ובסי' ר"ט כת' מור"ם בהג"ה ג"כ פלוגתתם בקיצור וע"ש בסקי"ב בסמ"ע מ"ש עוד מזה:
אבל המטלטלים אין עליהם אחריות: ל' אחריות נאמר לענין טירפא וכדמסיק שאם מכרם או נתנם לאחר אינו טורף אותם ול' זה מצינו בכמה מקומות ומקור ל' זה הוא משנה במס' קדושין (ריש דף כ"ו) נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף כו' וז"ל הערוך בערך אחריות אחריות פי' נכסי קרקע כמ"ש ואחריתך תאכל אש ותרגומא ושפיר ארעך תתוקד בנורא אין אנו אחראין לרמאין ע"ש נראה דפי' בו ב' פירושים פי' הראשון דאחריות הוא מל' אחריו או אחרית ור"ל שבטוח בנכסי קרקע שישאר אחריו ולא יוכל לשומטם מלהפרע מהם משא"כ במטלטלים ובפי' השני פי' אחריות מלשון אחראין שהוא מלשון ערבות שבטוח בנכסי' דקרקע שהן ערבין לו וכדאמרי' בעלמא נכסוהי דאינש אינהו ערבין ליה:
ומ"ש או נתנם לשעתי: כן הוא שם ברמב"ם בפי"ח ממלוה וכן הוא ל' הרמב"ם בכמה מקומות וכאן ר"ל בעת שהי' חייב לו עדיין א"נ ר"ל בעת שהי' צריך לו למכור או ליתנו לזה:
דלא כאסמכתא כו': כן צריך למכתב בהקנאתו לו מטלטלים אג"ק וטעמיה מפורש בטור לקמן סי' קי"ג ס"ר ע"ש גם שם בסמ"ע ס"א כתבתי מילתא בטעמא ע"ש:
נהגו שאין טורף: ומ"מ כותבים כן משום הני תרי ענינים דמסיק המחבר וכתב דהיינו אם כתב כל נכסיו לאחר ולא שייר לנפשו כלום או אם מכר שט"ח וגם איכא נ"מ בזה לענין ב"ח מאוחר וכמ"ש אחר זה בשם ב"י:
שמכר או נתן או משכן כו': דוקא להני איכא תקנת השוק (דא"כ לא יקנה שום אדם מטלטלים כמ"ש הטור) אבל אם היו ללוה זה ב' בעלי חובין שלוו זא"ז ושיעבד לכל א' אג"ק וקדם המאוחר וגבה מטלטלים המוקד' לו מוציאו מידו וכ"כ הב"י בפשיטות וכת' דכל דיין דלא דאין הכי אינו דיין וראוי לסלקו מהדיינות וכ"כ המחבר לקמן ס"ס קי"ג (ע"ש דשם כתבתי הישוב למה כ' שם הדין בדכתב לשניהן דאקני) ומה"נ נוהגין לכתוב בשטרות שהוא משעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי ולא כר"ש מודינה ז"ל בתשובותיו סי' ק"ח בחלק ג' שחלק אדין זה וס"ל דגם בשני לווין שקדם המאוחר וגבה מטלטלים אין מוציאין מידו ועד"ר שם כתבתי דנלע"ד להסכים עם דברי הב"י:
וע"ל סי' צ"ט סעיף ו': ר"ל דשם כת' מור"ם בהג"ה דאם נראה לב"ד שלא כיוונו לערמה אלא למתנה גמורה קנה המקבל אע"פ שנתנו לו להפקיע חובו ע"ש:
(א) הרי זה טורף כו' אע"פ שלא כ' לו אחריות דאחריות ט"ס הוא כדלעיל ר"ס ל"ט ולענין דאקני אי אחריות ט"ס עמ"ש לקמן ר"ס קי"ב בזה ועיקר דיני טריפה נתבארו לקמן מסי' קי"א עד סוף סימן קי"ד וע"ש:
(ב) ודעתיד אנא למקני כו'. בסמ"ע ס"ק ב' הביא מחלוקת הרשב"א עם הרמב"ן דבשעבוד. דאקני יכול לחזור בו ולקמן ר"ס קי"ב העליתי כהרמב"ן דא"י לחזור בו ומ"ש:
(ג) לשעתו כתב בסמ"ע דר"ל בעת שהי' חייב לו עדיין א"נ ר"ל בעת שהי' צריך לו למכור או ליתנו לזה עכ"ל והוא דוחק גם קשה א"כ איזה צורך כתב כלל לשעתו אלא נראה משום דהרמב"ם שם אח"כ מיד גבי אפותיקי מחלק בין מכר לשעתה למכרה ממכר עולם והעתיקו המחבר ל' ר"ס קי"ז כתב כאן דאפי' מכרן לשעתו ולא ממכר עולם אינו טורף מהם וכ"כ הטור ל' סי' קי"א סעיף י"ט דאם נתן מתנה לזמן ידוע אין הב"ח יכול לטרוף עד שיגיע זמנה וע"ש:
(ד) זהו דין הש"ס ועכשיו אין טורפין מטלטלים וקשה שהרי בהרמב"ם וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים לא נזכר מנהג זה ואדרבא הרשב"א והריב"ש ושאר אחרונים כתבו כמה פעמים בתשובותיהם הלכה למעשה לטרוף ממטלטלים ולא הזכירו שום מנהג (וגם מדברי התוס' והגהת אשר"י פ' ח"ה מבואר דאף בזמנם היו טורפים ממטלטלים והבאתי דבריהם לעיל סי' ל"ז סעיף ט"ז ס"ק כ"ד) וגם הרא"ש בפסקיו לא הזכירוהו רק בתשובתו כ' שבארץ ההוא נהגו כך וגם באותו תשו' הי' מסופק אם נהגו כך וכ' שיש לעמוד על המנהג ואם אי אפשר לברר המנהג יעמיד הדבר על דין התורה ויטרוף הבעל חוב מטלטלים והביאו הטור. ועוד נ"ל דהרא"ש לא קאמר אלא דוקא בארץ ההוא שהיו נוהגים לכתוב שעבוד מטלטלים אגב קרקע בכל השטרות וכן משמע להדיא מדבריו שכ' וז"ל ודאי מדינא דש"ס יש לטרוף ממטלטלי אמנם מיום בואי לארץ הזאת תמהתי על כי ראיתי הכותבים בשטרות שעבוד מטלטלי אג"ק שא"כ אין לך אדם שקונה חפץ מחבירו ורציתי לבטלו ואמרו לי אע"פ שכותבים כן בשטרות כבר נהגו בכל הארץ הזאת שאין מגבין לב"ח ממטלטלי שמכר או נתן הלוה מפני תקנת השוק. ומביאו הטור משמע להדיא דר"ל בשלמא לדינא דש"ס שלא היו כותבים כן בכל השטרות לא הי' שייך תקנת השוק דלא שכיח לכתוב שעבוד מטלטלי אג"ק ומי שקונה אינו חש למלת' דלא שכיח אבל כיון שבארץ הזאת המנהג לכתוב שעבוד מטלטלי אג"ק בכל השטרות א"כ מלת' דשכיח הוא ואין לך אדם שקונה חפץ מחבירו דשמא לוה המוכר משום אדם בשטר ות"כ מטלטלי' אלו משועבדים הן וא"כ מוכח מדברי הרא"ש וטור דדוקא היכא שנהגו לכתוב בכל השטרות שעבוד מטלטלים אג"ק הוא דאין נוהגין לטרוף ממטלטלים הא לאו הכי טורפים ממטלטלי ונראה דגם המחבר מיירי דוק' במקומות שלו שהי' המנהג פשוט כן שלא לטרוף ממטלטלי' והיינו נמי משום שהיו נוהגים לכתוב שעבוד מטלטלי אג"ק בכל השטרות חבל בשאר מקומות שאין ידוע המנהג בבירור אין לזוז מדין תורה וגם היכח שאין נוהגין כן לכתוב שעבוד מטלטלים אג"ק בכל השטרות פשיטא דטורפים ממטלטלים וא"צ לחקור כלל על המנהג דכיון שאין כותבים שעבוד מטלטלי חג"ק רק במקצת שטרות כששעבד לו בפירוש וצוה לכתוב כן א"כ לא שייך תקנת השוק ודאי דלא נהגו בהיפך מדין תורה:
(ה) נהגו שאינו טורף כו'. עיין בתשו' מהרשד"ם סי' קפ"ט דבאשה שלותה ונשאת גובה מבעלה ממה שהכניסה לו ולא שייך בזה תקנת השוק ע"ש:
(ו) שמכר או נתן כו' עמ"ש לקמן ס"ס קנ"ו דאפי' בא אחד המכירה ליד זה הב"ח ששיעבד לו מטלטלי אג"ק צריך להחזירם לו להלוקח או להמקבל מתנה כיון שכבר קנהו אותם לפי קנינם וע"ש:
(ז) או נתן כו'. כתב ב"י וד"מ משמע דס"ל להרא"ש דבמתנה נמי איכא משום תקנת השוק ואין כן דעת הרשב"א כמ"ש בסי' שנ"ו כו' ולקמן סי' שנ"ו השגתי על הב"י וד"מ בזה והוכחתי דהרשב"א והרא"ש לא פליגי. וכתב עוד בד"מ דבתשו' הרא"ש כלל ע"ט סי' ה' משמע כדברי הרשב"א ע"כ ונ"ל דלא כיון יפה דז"ל הרא"ש שם בתשו' וטעמא שאין גובים ממטלטלי שמכר היינו משום תקנת השוק כו' אבל בנתינת שט"ח לא שייך תקנת השוק דמלתא דלא שכיחא היא כו' והבין הד"מ דר"ל דמתנה מילתא דלא שכיח' היא וזה אינו שהרי כ' לעיל מיניה בסמוך דגם בנתן מטלטלים אין מוציאין ממנו משום תקנת השוק וכמ"ש הטור כאן ס"ד בשמו אלא רצה לומר דנתינת ש"ח מילת' דלא שכיחח היא וכ"כ הטור להדיא בס"ס קי"א שחלה לא"א הרא"ש ז"ל כו' אע"ג דשאר מטלטלים שנתן ראובן לא הוי גבי מיניה היינו משום תקנת השוק אבל בנתינת ש"ח לא שייך תקנת השוק דמלתא דלא שכיחא היא כו' וכן משמע להדי' בטור כאן סעיף ז' בשם תשובת הרא"ש ואם כן אפי' במוכר שט"ח דינא הכי וכ"כ הטור וכן המחבר:
(ח) מפני תקנת השוק. שאין לך אדם שקונה חפץ מחבירו. ועיין בתשובת ן' לב ספר ב' סי' נ"ה ובתשובת מבי"ט ח"א סימן רי"ח וח"ב סימן קע"ז וסימן ר"ל:
וכתב ב"י דדוקא מטלטלי שמכר או נתן אבל לענין בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מאי תקנת השוק איכא הלכך דיינינן ליה כדיניה שנתבאר בסי' ק"ד כו'. והיצרכתי לכתוב כן לאפוקי מדיין א' שטעה כו' גם בסמ"ע ס"ק ז' כתב שנ"ל כדברי הב"י ולא כמהר"ש די מדינה ז"ל בתשובותיו (סי' ע"א) וסי' ק"ח (וסי' ר"י) בחלק ג' שחלק על הב"י בדין זה וס"ל דגם בשני מלוין שקדם המאוחר וגבה מטלטלי אין מוציאין מידו ע"כ ואמת ראיתי בתשו' מהר"י ן' לב ספר א' ס"ס נ"ז דף פ"ד ע"ד ובתשו' מהר"א ן' חיים סי' נ"ד כתבו ג"כ כדברי הב"י גם בתשו' מה"ר שלמה כהן ספר ג'. סי' פ"ג כתב וזה לשונו דמילת' דפשיטא היא מה שכתב הב"י בסי' ס' דלענין ב"ח מאוחר דיינינן ליה כדיניה דאם איתא דשעבוד מטלטלי אג"ק לא מהני מידי אם כן אמאי כותבים אותו דבשלמא אי מהני לב"ח מאוחר ניחא אלא אי אמרת דלא מהני לב"ח מאוחר למאי אהני ליה כיון דלענין מכירה ומתנה לא מהני עכ"ל ודבריו תמוהין אצלי דהא שפיר מהני לענין אם הם ביד הלו' גיבה המוקדם וגם יש לומר דמהני לענין שטרות וכהאי גונא. אמנם הדיין ההוא שחשב הב"י לטוע' לאו קטיל קני באגמ' הוה כי ראיתי והנה הוא הבעל תשובת מבי"ט בח"א סי' ה' שפסק כן וכ"כ בתשו' מהר"ר יוסף טראני סי' קכ"ד שהוא מחלוקת גדולי הדור וע"ש עוד בר"ס קכ"ח שדעתו ג"כ כהמבי"ט ואחר שראה המבי"ט דברי ב"י השיג על הב"י וכתב דב"ח מאוחר לא גרע ממתנה ואף שהר"ב ב"י בספרו בדק הבית חזר והשיג על המבי"ט בזה וכתב עליו דשאני מתנה דאי לאו דה"ל הנאה מיניה לא הוי יהיב ליה מתנה וה"ל כמכר מ"מ זה דוחק ועוד דהכא נמי ה"ל הנאה מיניה שהלו' לו תחלה תדע דאל"כ מנ"ל להרא"ש דעשו תקנת השוק בכה"ג ובפרט לפי מה שהוכחתי לק' סי' שנ"ו דהרא"ש מודה דבמתנ' לא שייך תקנת השוק דלא עדיף מגנב ופרע בחובו ועוד דהכא משמע מהרא"ש דעשו תקנת השוק במכר ומתנ' דהלוקח והמקבל מתנה א"צ להחזיר גוף החפץ כלל אף כשיתן לו הב"ח הדמים והא בהך תקנת השוק דלקמן סי' שנ"ו צריך הלוקח עכ"פ להחזיר גוף החפץ אלא ודאי הרא"ש קאמר כיון דאין מוציאים המטלטלים שמכר א"כ ע"כ נהגו לעשות תקנת השוק במטלטלי ונהגו דאף בשטר שעבוד מטלטלי אג"ק לא יועיל לענין טריפה רק לענין אם הם ביד הלו' שאז גובה המוקדם וא"כ כיון דכמאן דלא כתיב דמי לענין טריפ' א"כ ה"ה נתן במתנה אין טורפין וא"כ ה"ה בב"ח מאוחר שגבה כיון דלענין טריפ' הוי כמאן דלא כתיב שעבוד מטלטלים אג"ק א"כ אין מוציאין מידו. וראי' ברורה לזה ממה שכתבתי לקמן סי' שנ"ו בשם ראבי"ה ובית חדש בי"ד ושאר פוסקים דלמדו דגבי גנב ונתן במתנ' לא עשו תקנת השוק דגרע מגנב ופרע בחובו והוכחתי שם שגם הרא"ש מודה לזה א"כ טפי מסתבר לומר דלא עשו תקנת השוק במתנ' מפרע בחובו וא"כ כיון דבכאן כ' הרא"ש דבמתנ' עשו תקנת השוק כ"ש בפרע חובו ולא מסתבר לחלק בין פרע בחובו לגבה ב"ח עצמו בחובו אלא נרא' כיון דהכא במתנה איכא תקנת השוק מטעמא דלענין טריפה כמאן דלא כתב שעבוד מטלטלים אג"ק דמי כל שכן לענין ב"ח מאוחר שקדם וגבה כך נ"ל וכך ראוי להורות:
(ט) שטר חוב כו' ומכרו כו'. מוכח מכאן מדברי הרא"ש והטור והמחבר ושאר אחרונים דשטרות משתעבדי באגב ותימא שלא הביא בב"י מחלוקת בזה שהרי הרשב"א בתשובה סי' תתקי"ד חולק וס"ל דשטרות אינם משתעבדי באגב כלל ומביאו ב"י לקמן סי' ק"ד מחודש ד' בקצרה א"כ לפי דעת הרשב"א פשיטא דאין הב"ח יכול לגבות מן הש"ח שמכר אף לפי דינא דש"ס ולקמן סי' ס"ו ס"ק כ"ה כתבתי שנ"ל כדברי הרשב"א ומ"מ צ"ע כיון דהאחרונים לא כתבו רק דברי הרא"ש וטור בסתם. ומיהו אף להרשב"א נ"מ בזה שכתב הרא"ש דבשטרות לא שייך תקנת השוק לענין אם מכר מתחלה השט"ח במכירת אג"ק או בשאר קנין המועיל כדלקמן סי' ס"ו וחזר ומכרו לאחר הלוקח הראשון מוציא מיד הלוקח השני בחנם דלא שייך בשטרות תקנת השוק כיון דלא שכיח:
(א) עתיד: ע"ל סי' קי"ב כת' הרמ"א די"א דגם באחריות דאקני אמרינן שהוא טעות סופר מיהו היינו דוקא בדלא כתוב בשטר שום אחריות אבל אם כתוב בו אחריות ולא דאקני אמרי' מה דלא כתב לא קנה ומזה איירי המחבר כאן במ"ש דצריך לכתוב לו דאקני עכ"ל הסמ"ע.
(ב) מהם: כתב הסמ"ע דמסקנת הש"ס בפ' מי שמת אע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל יכול לשעבדו דאלמוהו רבנן לשעבוד כדי שלא תנעול דלת כו' וגם התוס' כתבו דיש לחלק בין קנין לשעבוד וכתבו מור"ם בד"מ בסי' ק"ד וקי"ב ורי"ט ובג' מקומות הללו כת' דיש פלוגתא בזה והיינו דודאי אי שיעבד לו ולא חזר בו עד שכבר בא לעולם כ"ע מודים דא"י לחזור בו וקנהו למפרע משעת השיעבוד אבל אם בא לחזור בו קודם שבא לעולם בזה יש פלוגתא כו' וע"ש בסי' קי"ב מ"ש עוד מזה עכ"ל והש"ך כת' דהעלה שם דא"י לחזור בו וע"ש.
(ג) לשעתו: פי' הסמ"ע דר"ל בעת שהי' חייב לו עדיין א"נ בעת שהי' צריך לו למכור או ליתנו לזה והש"ך כת' דזה דוחק הוא לפרש כן ופי' הוא דה"ק אפי' מכרן לשעתו ולא ממכר עולם אינו טורף מהן לאפוקי ממה שמחלק בסי' קי"א סי"ט וע"ש.
(ד) השוק: כת' הסמ"ע דוקא להני איכא תה"ש דא"כ לא יקנה שום אדם מטלטלין אבל אם היו ללוה זה ב' בע"ח שלוה מהם זא"ז ושיעבד לכל א' אג"ק וקדם המאוחר וגבה מטלטלין המוקדם לו מוציאן מידו כ"כ הב"י בפשיטות וכת' דכל דיין דלא דאין הכי ראוי לסלקו מהדיינות וכ"כ המחבר בסוף סימן קי"ג ומש"ה נמי נוהגין לכתוב בשטרות שמשעבד לו מטלטלי אג"ק ודלא כהרשד"ם בתשוב' ח"ג סי' ק"ח שחלק בדין זה עכ"ל והש"ך כת' דבכל פוסקים ראשונים ואחרונים לא נזכר מנהג זה אדרב' הרשב"א והריב"ש ושאר אחרונים כתבו כמה פעמים הלכ' למעש' לטרוף ממטלטלים רק הרא"ש בתשוב' כת' שבארץ ההיא נהגו כך כו' אבל מוכח מדבריו דוקא היכא שנהגו לכתוב בכל השטרות שעבוד אג"ק הוא דאין נוהגים לטרוף מטלטלי משום דמלתא דשכיחא הוא ואין לך אדם שקונה חפץ מחבירו אבל בשאר מקומות שאין ידוע המנהג בבירור גם במקום שאין כותבין כן בכל השטרות רק כששיעבד לו בפירוש וצוה לכתוב כן פשיטא דטורפים ממטלטלים א"כ לא שייך תה"ש וא"צ לחקור כלל על המנהג דודאי לא נהגו בהיפך מדין תור' ובתשובת מהרשד"ם כת' באשה שלות' ונשאת גוב' מבעל' ממה שהכניס' לו ולא שייך בזה תה"ש ע"ש עכ"ל וע' עוד שם מה שהשיג על הב"י בענין בע"ח מאוחר וס"ל דגם בזה עשו תה"ש ומה שגבה גבה וסיים דכך ראוי להורות ע"ש באריכות.
(ה) בשטרות: כתב הש"ך דכאן מוכח דשטרות משתעבדי באגב ותימא שלא הביא בב"י מחלוקת בזה שהרי הרשב"א בתשובה חולק וס"ל דשטרות אינם משתעבדי באגב כלל א"כ לפי דעתו אין הבע"ח יכול לגבות מהשט"ח שמכר אפי' לדינא דש"ס ומיהו אף להרשב"א נ"מ בזה דבשטרות לא שייך תה"ש לענין אם מכר תחל' השט"ח באג"ק או שאר קנין המועיל כמ"ש בסימן ס"ז וחזר ומכרו לאחר. הלוקח ראשון מוציא מהלוקח שני בחנם דלא שייך בשטרות תה"ש כיון דלא שכיח עכ"ל.
(א) הי' ללוה שט"ח. ומשמע מדברי השלחן ערוך דס"ל דשטרות משתעבדי אג"ק ואף על גב דלא הקנה השטרות בכתיבה ומסירה דהא לא כתב לי' קני לך איהו וכל שעבודי' ומשום דלא בעינין כתיבה ומסירה אלא במכירה דוקא אבל שעבוד עדיף מקנין דהכי אשכחן דשבל"ע לא מהני במכירה ובשעבוד מועיל כ"כ הרא"ש בתשובה כלל ע"ה בסימן ג' ועמ"ש בזה סימן ס"ד סק"ה ובסימן ס"ו סק"א ובסימן נ"ט סק"ח: