לדלג לתוכן

שולחן ערוך אורח חיים תמד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן תמד | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אורח חיים · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    משנה ברורה · ביאור הלכה · באר היטב · ט"ז · מגן אברהם · כף החיים · ביאור הגר"א · פרי מגדים ·
שו"ע באתרים אחרים:    תא שמע על התורה ספריא שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org · SefariaENG

דין ערב פסח שחל להיות בשבת
ובו שמונה סעיפים:
אבגדהוזח

ארבעה עשר שחל להיות בשבת, בודקין ליל שלושה עשר, ומבערים הכל לפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת. דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה, ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ, אלא במצה עשירה. וצריך לעשותה קודם שעה עשירית.

הגה: ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה, כדלקמן סימן תס"ב סעיף ד בהג"ה, יקיים סעודה שלישית במיני פירות, או בבשר ודגים, כדלעיל סימן רצ"א סעיף ה' בהג"ה.

טוב לבער בערב שבת קודם חצות, כדי שלא יבוא לידי טעות בשאר שנים לבער אחר חצות. (וביום השבת יבטלנו (טור)).

אין מבשלין לשבת זה דייסא וכיוצא בזה, ואין עושין בו פת הצנומה בקערה.

הגה: ואם עבר ובישל המאכל דבוק בקדירה ואי אפשר לקנחו, יש להדיחו מעט להעביר החמץ (מהרי"ו).

אחר שאכל בשבת זה סעודת שחרית, ינער המפה שאכלו בה ויקנח הקערות באצבעו, ויטמנם מן העין עם שאר כלי החמץ.

ואם נשאר פת יכול ליתנו לנכרי על מנת שלא לצאת בו לרשות הרבים דרך הערמה ודבר מועט.

אם נשאר חמץ אחר שאכלו - מבטלו וכופה עליו כלי עד מוצאי יום טוב, ומבערו.

אף על פי שלא ישאר החמץ בבית אחר סעודת שחרית - צריך לבטל החמץ כדרך שהוא מבטל בשאר שנים.


ההולך ביום ארבעה עשר לדבר מצוה, כגון: למול את בנו או לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בביתו:
אם יכול לחזור ולביתו ולבער, ולחזור למצותו - יחזור ויבער.
ואם לאו - יבטלנו בלבו.

ואם היה הולך להציל מן הנהר ומן הדליקה ומהמפולת ומיד העכו"ם - יבטלו בלבו ולא יחזור, אפילו אם יש שהות.

ואם יצא לצורך עצמו - יחזור מיד.

עד כמה הוא חוזר? עד כביצה, פחות מכאן מבטלו בלבו ודיו.

היתה לו עיסה בביתו והוא טרוד במקום אחר, וירא שמא תחמיץ - מבטלה בלבו קודם שתחמיץ.
אבל אם החמיצה - אין הביטול מועיל אם הוא אחר זמן איסורו.