שולחן ערוך הרב אורח חיים תמד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אורח חייםיורה דעהחושן משפט

<< | שולחן ערוך הרבאורח חייםסימן תמד | >>

סימן זה בטור אורח חייםשולחן ערוךלבושערוך השולחן


דין ערב פסח שחל להיות בשבת
ובו: כ' סעיפים
א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ

סעיף א[עריכה]

י"ד בניסן שחל להיות בשבת, כיון שאי אפשר לבדוק בליל שבת, שהרי אסור לטלטל את הנר לבדוק לאורו; וגם ביום אי אפשר לבדוק, כמו שנתבאר בסימן תל"ג – לפיכך מקדימין הכל לבדוק בליל ששי, שהיא ליל י"ג. ומברכין "על ביעור חמץ", ומבטלין כל חמץ שנשאר ברשותו שלא מצאו בבדיקה זו. ונזהרין בחמץ הנמצא בבדיקה ובחמץ שמשיירין לאכילה, להניחו במקום מוצנע, שלא יגררו ממנו קטנים או שרצים, כמו שנתבאר בסימן תל"ד:

סעיף ב[עריכה]

וביום ערב שבת, צריך לבער כל החמץ שברשותו, ולא ישייר ממנו [אלא] רק מזון ב' סעודות לשבת. אבל סעודה שלישית, כיון שזמנה הוא אחר חצות היום, אי אפשר לאכלה [אלא] רק מצה עשירה, דהיינו מצה שנילושה ביין או שמן או דבש או חלב או שאר משקין ומי פירות; שכל אלו אינן נקראין לחם עוני, ואין אדם יוצא בהן ידי חובת אכילת מצה בפסח, ולפיכך מותר לאכלו בערב פסח. אבל כל מצה שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, אסור לאכלה בערב פסח, כמו שכתוב בסימן תע"א: