שולחן ערוך אורח חיים שא נ
<< · שולחן ערוך אורח חיים · שא · נ · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
יוצאים בפשתן סרוק וצמר מנופץ שבראשי בעלי חטטין (פירוש בעלי נגעים) אימתי בזמן שצבען וכרכן או שיצא בהם שעה אחת מבעוד יום:
מפרשים
(ס) בעלי חטטין: ומניחין פשתן שיהא נראה כשער [מ"מ] ועיין סי' ש"ג סי"ג:
(סא) או שיצא: דאל"כ אף לטלטלן אסור וכמ"ש בסי' רנ"ט [תוס'] ועיין סי' ש"ח סכ"ד:
(לד) חטטין: שמניחין פשתים שיהא נראה כשער.
(קעז) בעלי חטטין: ועושין זה כדי שיהא נראה כשער על ראשן:
(קעח) שצבען וכרכן: היינו שצבען לנוי וכרכן במשיחה דאז נחשב כמלבוש:
(קעט) או שיצא וכו': דגלי דעתיה דלמלבוש קיימי ואם לא צבען ולא יצא אף לטלטלן אסור משום מוקצה אך אם חושב מבעוד יום לצאת בהן עיין סימן ש"ח סכ"ד דמותר בטלטול:
(*) או שיצא בהן וכו': עיין במ"ב מש"כ דלענין טלטול מותר אף בשחישב ולענין לצאת עיין בב"י דזה תליא בשיטת הראשונים דלהרא"ש ותוספות מותר ולר"ן ורבינו יונה והרשב"א המובא בב"י בסימן ש"ח אסור משום דלא מוכחי מלתא ומחזי כמוציא בשבת וכתב הגר"א דגם דעת הרמב"ם הוא כן. ודע דהב"י כתב בשם התוספות דל"ד יצא בהן שעה אחת מבע"י דה"ה אם ישב בהן ועיין בביאור הגר"א בסימן ש"ח סכ"ד שכתב דלדעת אלו הראשונים המחמירין דלא מהני חישב ה"ה דלא מהני ישב לענין הוצאה:.