הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן שא

סימן שא

[סעיף י"ד בהג"ה] אבל אסור לאשה ע' ת' רשד"ם סי' ד':

[סעיף ט"ו] אין הקטע בהה"מ פ"ג מהלכות שביתת עשור ה"ז ומותר לצאת בסנדל של שעם וכו' ויש מי שאוסר לצאת בהן לרה"ר בין בשבת בין ביה"כ משום איסור הוצאה וכו' ואין זה עיקר עכ"ל ועיין בס' מחצית השקל סי' תרי"ד ס"ק ב':

[מג"א ס"ק לט] אף הוא עצמו אסור אם גברא אבד המחאה אז אפילו החולה ההוא אסור לצאת בו דשמא לא תלינן בחולה אלא בגברא כן הגיה במחה"ש ע"ש:

[מג"א ס"ק מ"א] וע' סכ"ב ועיין לעיל סי"ג וצ"ע:

[סעיף ל"ג] בכסף וזהב התפורים בבגדו עיין לקמן סי' שי"ב ס"ח:

[מג"א ס"ק מ"ו.] הוצאה ולובש כלאחר יד. וכ"ש בזה"ז דלית לן רה"ר לבוש:

[ט"ז ס"ק כו] לילך בגלוי הראש עכ"ל ואפי' על המצנפת לא חיישי' אלא היכא דדרך בני אדם לילך ברה"ר בלא כובע וגם בזה בכובע שלנו שהם עמוקים ואין כח ברוח לזוז אותם ולהגביה מעל הראש אין לחוש ת' מ"ב בסוף הספר בכללי דינים:

[סעיף מב] או נותנם לחברו. עיין לקמן סי' שמ"ח ס"ו:

[מג"א ס"ק נד] זלכן נ"ל ע' מה שהשיג ע"ז בס' שער המלך פי"ט הפ"ג מה"ל שבת:

[סעיף מד] לעטוף ופושט וחוזר ולובש. עיין לקמן סי' של"ד ס"ח:

[מג"א ס"ק נו] ואפשר דהתוס' סוברים לענ"ד י"ל דאין הסוגיות חלוקות והיינו למה דהקשה תוס' נ"ה דלמאי צריך הטעם דאזיל לחינגא ואמאי לא משום דהוי משא ע"ש ובאמת י"ל דנקט טעם דחינגא לאסור אף במבוי מעורבא כמ"ש המג"א סי' ש"ה סק"ו ולפ"ז י"ל דמחזי דאזיל לחינגא ודרך אזלי לחינגא לילך עם בהמות לשווקים ורחובות ויהיה איסור דאורייתא דכשיוליך בשוק שהוא רה"ר יהיה איסור שביתת בהמתו דהזוג הוא משא ומש"ה אמרי' דלרב אפי' בחצר אסור דהוי מראית עין על דאורייתא דאפילו בחדרי חדרים אסור ומ"מ אנן פסקינן דבחצר מותר דלענין איסור מראית עין סמכינן על הסוברים דאין לנו עתה רה"ר עיין לקמן סי' ש"ג סי"ח והוי מראית עין רק על דרבנן בזה בחדרי חדרים מותר ודוק:

[סעיף מו] סמוך לאש כשהוא לבוש בהם תי"ט בשם מהר"ל פראג:

[מג"א ס"ק נז] שאין בשול אין לבון ומ"מ נ"מ דאין שרויים במים חמים שהיס"ב דמשום בשול ליכא דאין בשול אחר בשול וכן אם המים עתה צונן אלא שכבר נתבשלו פ"א ונצטננו להסוברים דגם בלח אין בשול אחר בשול אבל משום מלבן איכא כיון דהוי ע"י חימום אש דיש בו משום בשול בעלמא אלא דבהנך מים אין בשול אחר בשול וממילא שייך בזה ליבון וכ"כ במשבצות זהב ססי' ש"ב:

[סעיף מט] שלא יוציאם עיין לקמן סי' שכ"ו ס"ז: