שולחן ערוך אורח חיים קנט ו
<< · שולחן ערוך אורח חיים · קנט · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
לא יתן מים לחבירו בחפניו שאין נוטלים אלא מן הכלי והוא הדין אם נטל ידו אחת מהכלי ושפך ממנה לידו אחרת דאינו כלום ורבינו תם מתיר בזו כיון שתחלת נטילה לידו אחת היה מן הכלי והוא שהיתה ידו הראשונה טהורה כגון ששפך עליה רביעית בבת אחת.
- הגה: ונהגו להקל כדברי רבינו תם אבל הסברא הראשונה היא עיקר ולכן יש להחמיר לכתחלה
מפרשים
חשיב ורש"ל פ' כ"ה כ' על זה ול"נ נהי דחשיב כלי לטומאה מ"מ לנט"י דבעינן כלי חשוב שהרי נקב בכ"מ פסול אפי' בכלי שטף אע"ג שהוא עדיין כלי לפי שבטל חשיבות כלי כ"ש בזה שאין שם כלי עליו לתשמיש גמור אלא לחידוש בעלמא עכ"ל. גם בל' השגת הראב"ד פ' י"ח דכלים קרא לכלי זה שאינו עשוי נקוב אלא להנאה ומ"מ אם עושין בתחל' לשתות ממנו כך דוקא ע"י סמיכה נראה דמודה רש"ל שהוא כשר לנט"י כיון דעל כל פנים הוא כלי שלם:
ודע דהרמב"ם פי"ח דכלים הביא כלי זה וז"ל טיטרוס אע"פ שהוא נקוב ומוציא פרוטות מתטמא שהרי המים מתכנסין בצדדין והם עשוין לקבל' עכ"ל. ופירש שם בכמה מקומות וז"ל מתוך שהנקבים דקים ואין המים יוצאים אלא מעט מעט באיחור גדול המים מתכנסין בצדדין שאלו היו נקבים גדולים לא היו המים מתכנסים ונמצא שלא הי' נעשה לקבלה עכ"ל. הבאתי זה ללמוד ממנו על אותן כלים של בדיל שנותנים בסעודה ליטול מהם לידים וקורין אותו גי"ס קאן ויש באיזה מהם למעלה סמוך לפיה' בצדו נקב אחד ואומרים שעושין אותו לנוי והוא עכ"פ גדול הרבה מן כ"מ ושמעתי אומרי' שאין נקב זה פוסל כיון שמתחלה עשוהו כן ואין ממש בדברי' אלו דהא כאן בטיטרוס ג"כ נעשו הנקבים תחילה להנאה בעלמא ואפילו הכי בעינן שיהיו דקים מאוד דאל"כ לא מקרי עשוי לקבלה וא"כ בזה ודאי פסול שהרי באותו חלק למעלה ששם הנקב לא מקרי עשוי לקבלה דהא נקב גדול יש שם רק למטה ממנו עשוי לקבלה וא"כ היאך יטול דרך פיו אם לא שיטול דרך אותו הנקב ובזה מודה הרא"ש והטור דפסול לנטילה כנלע"ד פשוט וכמ"ש כאן להקל בכובע של לבדים בשעת הדחק כתב רש"ל ולא נהירא להתיר' אפילו על ידי הדחק דלא עדיף משק זקופה דכובע אין עשוי לקבלה כלל כו' עכ"ל:
(ז) כגון ששפך עליה רביעית כו'. נראה פשוט שזהו בענין שהמים אינם מקובצים תוך פיסת היד אלא שופך על כל היד והמים נשפכים אבל אם הם מקובצים תוך היד פשיטא דנטמאו אף על פי שהם רביעית דהא גב היד הוא טמא ומטמא תוך היד כמ"ש ב"י בשם ש"ל בשם סה"ת דלא תגע יד בנתיים לחברתה כו' ב"ש בזה שהיד עצמה לא נטהרה מגבה וגם משום זה יפה כתב רמ"א שיש להחמיר לכתחלה שההמון עם טועים ושופכים מים לפיסת היד ואותן המים חוזר ומשפשף בהם ידו השניה וזה איסור אליבא דכ"ע וצריך דוקא ניגוב קודם שיטול ידיו שנית כהלכה כי אלו המים נטמאו ואין תקנה להם אפילו אם ישפוך עוד עליה כדלקמן:
(ז) טהורה: ות"ה כתב בשם התו' דנוהגין שנוטלין מידו א' ושופך על חברתה כיון שנתכוין ליטול שתיהן והוא חלק עליהם וכ"כ ב"י בבד"ה שתלמיד טועה כתבו ועיין סימן קס"ב סד"ה:
(ו) בבת אחת: נראה פשוט שזהו בענין שהמים אינם מקובצים תוך פיסת היד אלא שופך על כל היד והמים נשפכים אבל אם הם מקובצים תוך היד פשיטא דנטמאו אעפ"י שהם רביעית דהא גב היד הוא טמא ומטמא תוך היד ומשום זה יפה כתב רמ"א שיש להחמיר לכתחלה שההמון עם טועים ושופכים מים לפיסת היד ואותן המים חוזר ומשפשף בהם ידו השניה וזהו איסור אליבא דכ"ע וצריך דוקא ניגוב תחלה קודם שיטול ידיו שנית כהלכה כי אלו המים נטמאו ואין תקנה להם אפי' ישפוך עוד עליהם כדלקמן. ט"ז.
(כט) בחפניו: ואפילו היו ידיו טהורות:
(ל) ושפך ממנה: היינו אחר שכבר נגמר הנטילה מיד האחת שפך מהמים הנשאר תוך פיסת ידו על היד השניה להכי אינה כלום דלא באה הנטילה מהכלי. ואם החזיק הידים זו תחת זו ושפך אחד על היד העליונה וממנה ממילא נשפך גם על היד השניה שתחתיה נטהרה עי"ז וכדלקמן בסימן קס"ב ס"ה דנטילה אחת הם:
(לא) והוא שהיתה: דמבואר לקמן בסימן קס"ב דמים הראשונים ששופכן על ידו לשם נטילה הם עצמן נטמאו בנגיעתן בידיו וא"כ אם ישפוך מיד אחת על ידו השניה לא יטהרו אותה כיון דהמים עצמן טמאים הם ולכן כתב שהיתה ידו הראשונה טהורה שאז לא נטמאו המים ששפך עליה:
(לב) טהורה: כתבו האחרונים דעכ"פ לא התיר ר"ת אלא רק לשפוך מיד זו לחברתה אבל לא לשפשף וליגע דאם ישפשף ויגע בה אף שהיא טהורה הלא תהיה נטמאת בנגיעתה בחברתה:
(לג) רביעית בב"א: ובכגון זה אף שהיתה טמאה נטהרה ידו בשפיכה אחת וגם המים עצמן לא נטמאו דרביעית בבת אחת עשוה כמקוה המטהרת שגם המים טהורים הם כדלקמן בסימן קס"ב ולכן יכול לשפוך ממים אלו גופם שנתקבץ לתוך פיסת ידו על יד השניה מיהו זה דוקא אם שפך הרביעית על ידו כראוי דהיינו כדין נטילה על כל היד מבפנים ומבחוץ דאלו שפך כולה רק לתוך פיסת ידו אין זה נטילה כראוי וידו הראשונה עצמה טמאה וגם המים נטמאו בה:
(לד) היא עיקר: וכן הוא דעת ש"פ דלא כר"ת [הגר"א]:
(לה) לכתחלה: ורש"ל החמיר אף בדיעבד וגם לדעת רמ"א הוא דוקא בשעת הדחק אבל בנזדמנו לו מים יטול שנית ובלי ברכה:
(*) ור"ת מתיר בזו: ר"ל בדין השני ולא בדין הראשון אכן מצאתי פלוגתא בענין זה דדעת הלבוש וע"ת דבדין הראשון אסור גם לר"ת אף אם ידיו של חבירו היו טהורות מקודם [דהיינו שנטלן ע"י כלי] כיון דלגבי האיש הזה לא היה נטילה כלל מעולם בכלי ודעת הגר"א דלר"ת אם היו ידיו של חבירו טהורות מקודם מהני דבר זה גם לדידיה שיוכל ליתן על ידו בחפניו וכן משמע בשב"ל ע"ש:.
(*) רביעית בב"א: עיין בביאור הגר"א שמשיג ע"ז ודעתו דלר"ת מותר בכל גווני אך לדינא אין נ"מ כ"כ דבלא"ה העיקר כדעת האוסרים כמש"כ הגר"א בעצמו:.