מגן אברהם על אורח חיים קנט

►| מגן אברהם • על שולחן ערוך אורח חיים קנט |◄

סעיף א

(א) בכלי:    דאסמכינהו רבנן על מי חטאת או על קידוש ידים ורגלים במקדש דבעי כלי:

(ב) אפילו כלי גללים:    פירש כלי העשוי מצואת בהמה שאין מקבל טומאה דלא חשיב כלי (מנחות דף ס"ט):

סעיף ב

(ג) וה"מ כשנוטל וכו':    כתוב בתה"א כמ"ש פה בש"ע בשם סה"ת וסיים ומסתברא דאפי' נשבר כל שלא טהר מחמת שבירתו עדיין כלי הוא ואין מחלקין את הכלי לשנים וכלי שמקבל רביעית ואין שברו גדול כ"כ שיטהרנו מידי טומאתו מותר ליטול ממנו לידים (אפי' דרך פיו) עכ"ל ולזה כוון גם כן בקצר הביאו הרב"י לשונו ופי' בדוחק ע"ש שצ"ע, וה"פ בד"א דניקב בכונס משקה שרי ליטול כשמחזיק רביעית בכלי שאין שבירה זו מעלה אותה מטומאתה כגון כלי המיוחד לאוכלין דשיעורו כמוציא זית אבל כלי שניקב נקב המעלה אותו מטומאתו כגון שניקב במוצי' זית או שמיוחד למשקין ששיעורו בכונס משקה אסור ליטול ממנו דהוי שבר כלי אפי' דרך הנקב וכ"כ הרי"ו בשמו רק במה שמיקל הרשב"א ליטול דרך פיו כשנשבר שבירה שלא טהר מטומאתו לא פסק כוותי' וזהו דעת הרמב"ם שכ' סתם כלי הנשבר שבירה המטהרתו אין נוטלין ממנו וזהו דעת הטור שהביא דברי הרמב"ם לאשמועינן דכל כלי לפי ענינו ובגיסטרא שיעורו כמ"מ ובכלי חרס המיוחד לאוכלין שיעורו כזתים ובכלי עץ שיעורו כרמונים ואז אפי' מחזיק רביעית פסול אפי' ליטול דרך הנקב והא דכתב הטור דלא מהני יחוד לזתים היינו ליטול דרך פיו או כשאינו מחזיק רביעית מהנקב ולמטה כנ"ל. והר"ש הביא תוספתא חמת וכפישה ואף על פי שפחותין נוטלין מהן לידים כשמקבלין רביעית: תנן במס' ידים אין נוטלין לא בדפנות הכלי (פי' שברי כלים) ולא בשולי המחץ וכו' שאין נותנין לידים אלא בכלי ע"כ ופשטא דמתני' משמע אפי' מחזיקין רביעית אין נוטלין מהן וכ"מ במס' פרה פ"ה וכ"מ ברמב"ם פ"י מברכות וכ"כ הרא"ש בריש ידים, והטעם שאין נק' כלי שהרי פסול לקדש בו מי חטאת כדאי' ס"פ המצניע ע"ש ברש"י והרב"י כ' דוקא שבר כלי שאין מחזיק רביעית שלא מסומך אין נוטלין מהן אבל אם מחזיק רביעית שלא מסומך נוטלין מהן וכ' דמ"ש הר"ש תוספתא שולי כלי עצם וכלי זכוכית וכלי עץ אין נוטלין מהן לידים קינקסן ושפן ועשאן כלים נוטלין מהן אם יש להם קבלת רביעית צ"ל דפיסולא דהני מפני שאין יושבין שלא מסומכין הוא. וקינקסן ושפן היינו שתיקן מקום מושבו כדי שישבו שלא מסומכין ומאי דקתני ועשאן כלים פי' ובכך עשאן כלים עכ"ל ב"י, ופליאה בעיני איך נעלמה ממנו המשנה פ"ל דכלים דתנן שולי הקערה ושולי אסקוטלא של זכוכית שהתקינה לתשמיש טהורים קרסמן או שפן בשופין טמאים ע"כ ופי' הרמב"ם שהכינו לתשמיש וגרר במגירה מה שהוא סביב השפה עד שהסיר ממנו תורת שבר כלי והר"ש פי' שתקנם ועשאם חלקים וכ"כ הרמב"ם פ"ו מה' פרה ופי' הר"ש שולי היינו הבית קבול שבצד התחתון של זכוכית והטעם שלא נעשה לקבלה כמ"ש סק"ד וא"כ לק"מ דלא מיירי משבר כלי ועיין בתוס' שבת דף ט"ז ורפ"ב דכלים ובטור משמע שאף שבר כלי שמקבל רביעית שלא מסומך כשר, וכ"מ בתוס' ויש להחמיר כפשטה דמתני' ומשמעות הפוסקים ומיהו אף להתוס' מיירי דוקא שיחדו לתשמיש כמ"ש ס"פ המצניע:

סעיף ג

(ד) מגופה של חבית:    והר"ש והרשב"א פי' דמגופה פסולה משום דלאו לתשמיש לתוכה עבידא אלא לכיסוי חבית עמ"ש ס"ק ג', וכ' הב"ח שהם מפרשי' מאי דאמרי' מגופת חבית שתקנה היינו שיחדה מכאן והלאה לקבלה עכ"ל. אבל בר"ש פי' בהדיא שהתקינ' שחקק בה כדי לקבל רביעית משמע דיחוד לא מהני וע' פ"ל דכלים: כתוב בשל"ה דאין ליטול ידיו מהקנקן שקורין גיסקא"ן דרך הדד שבולט כי לא נעשה לקבלה ע"ש וצ"ע דעיקר נט"י בכלי ילפינן מכיור והכיור היו לו דדים כדאיתא ביומא, וצ"ל דאותם היו עשוים כמין שפופרת שמקבלין מים אבל כשעושים כמין צינור הפתוח למעלה והם כמו חצי עגולה לא (וכן מ"ב בשם גאון אחד וכ"מ בשל"ה) וכמ"ש ס"ז וס"ח בב"י בשם תוספ' ורא"ש דצנור לא מקרי כלי:

סעיף ה

(ה) חשיב שפיר:    ול"ד למגופת חבית דצריכי' תיקון אף על פי שתחילת תיקונו כך דשאני התם שלא נעשה לקבלה (ב"י) וא"ל דליהוי כשק ולא ליהני תיקון דשאני מגופה דלפעמים הופכין אותה ונותנין אות' על הקדירה לתת לתוכה מעט רוטב כדאיתא בכלי' פ"ב משנ' ה':

(ו) ברזא למט':    ואם היה כלי שלם וניקב ותחב בו דבר אחר מהני אף על פי שלא נעשה מתחלה לכך דכיון דסתמו חשיב שפיר כלי ואם יחד לו ברזא להשתמש בו זה מקרי תחלת תקונו ושרי מידי דהוי איחדו לזתים דמהני להסמ"ק וע' בטור:

סעיף ו

(ז) טהורה:    ות"ה כתב בשם התו' דנוהגין שנוטלין מידו א' ושופך על חברתה כיון שנתכוין ליטול שתיהן והוא חלק עליהם וכ"כ ב"י בבד"ה שתלמיד טועה כתבו ועיין סימן קס"ב סד"ה:

סעיף ז

(ח) מפני שהם שאובים:    והכלי מחובר לקרקע ואם אינו מחובר עס"ח:

(ט) כשרה:    דוקא לענין נטילת ידים ולענין מקוה עיין ביורה דעה סימן ר"א סמ"ד מ"ה:

(י) בכונס משקה:    וה"ה אם הוא בספינה ואינו יכול להטביל ידיו בים יקח כלי שניקב בכ"מ ודולה מהים ומטביל ידיו בתוך הכלי שמי הכלי מחוברים למי הים הואיל ומימיו נוטפין דרך הנקב (ש"ג) ע"ס ק"ס ס"ט:

(יא) לענין טבילה:    דבעינן כשפופרת הנוד ועוד דנצוק אינו חיבור עיין ביורה דעה סי' ר"א סנ"ד וע"ש ס"ס ל"ו וסעיף ס' דלא מקרי חיבור בניצוק אלא א"כ עמדו או שיש שם מ' סאה:

(יב) הקבועים לכותל:    דלא היה שם כלי עליו בתלוש:

סעיף ח

(יג) מחובר לקרקע:    דה"ל כמו טבילה וטבילה בשאובין ליכא:

(יד) י"א שעלתה:    וי"א דוקא כשיש כלי מ' סאה (הג"א פ' היה קורא, ב"ח):

(טו) בלא ברכה:    צריך עיון דע"כ אנטילה ראשונה לא יברך כיון שיש מחלוקת בדבר וא"כ יברך אחר נטילה שניה ויעלה הברכה ממ"נ או לראשונה או לשני' ואפשר כיון דמותר ליטול בו בשעת הדחק יברך עליו דחשיב אצלו כהתירא דאם לא כן איך אוכל בלא נטילה וכ"מ בב"י:

סעיף ט

(טז) מניחה על ברכיו:    ומנענע בברכיו כל פעם שיצאו המים:

(יז) מוטה בארץ:    פי' שנתגלגל' מאליה ועיין סי"ח:

(יח) דרך הנקב:    שנפל הברזא:

(יט) ברזא בנקב:    וראיה מכיור (אגודה):

(כ) שפיכ' ושפיכה:    פי' בכל קלוח וקלוח דקלוח ראשון לבד חשיב כח גברא (אגוד' ומרדכי) ועיין ביורה דעה סי' ז', וביש"ש כתב דכל השפיכה הבא על ידיו מקרי כח גברא ואם אחר בא ליטול צריך להחזיר הברזא עכ"ל, ואפשר דלא ראה באותו פעם באגודה ומרדכי והדין עמם כמ"ש ביורה דעה סי' ז' והוא תלמוד ערוך בחולין ועיין סי' קס"ב ס"ג:

סעיף י

(כא) אם הטה:    ואף על גב דבס"ט כתב דקלוח ראשון לבד חשיב כח גברא שאני התם דלא עשה מעשה בגוף המים רק שהסיר הברזא המונעת מלצאת אבל הכא שעשה מעשה בגוף המים ומחמת הטייתו שופכין מקרי כח גברא, ול"ד למ"ש ס"ז דהתם כבר פסק כוחו כשזבין בצנור משא"כ כאן שיוצאין בכל שעה מהכלי מקרי כח גברא ע"כ בלבוש וכ"כ ל"ח דלא כב"ח שפי' בדוחק ע"ש וכן נלענ"ד מוכח בחולין דף ט"ז דבסרנא דפחרא אפי' בסביבה שניה מקרי כח גברא וכ"כ בהדיא בת"ה הקצר א"כ ה"נ דכותי' ודוחק לחלק בין גלגל למים וכ"כ ב"י בשם ר"ש:

סעיף יא

(כב) חש"ו וכו':    ורש"ל כתב שטוב ליזהר בזה דיש אוסרין ונ"ל דוקא כשיוצק על ידיו אבל אם מביא המים לכלי לית לן בה:

סעיף יב

(כג) אם הקוף:    לכאורה צ"ע למה לא כתב הפלוגתא גבי חבית דפליגי ת"ק ור"י וי"ל כיון דלהרמב"ם דפסק כת"ק ס"ל דההיא דמטה חבית מיירי שהטה אותו בידים אבל מוטה מאליה לא דבעינן כח נותן והטור דפסק כר"י מפרש המשנה במוטה מאליה ע"ש וכ"מ ברא"ש, אבל כשהטה אפשר דמודה דחשיב כח גברא א"כ ליכא מחלוקת בזה וכ"כ הר"ש לפי' הראשון ולכן פסק הרב"י כן בלי מחלוקת ובס"ז גבי צנור פסול לכ"ע דלא חשיב כח נותן ע"ש:

(כד) יש להחמיר:    ובדיעבד כשר ואף ע"ג דביורה דעה סוף סימן ב' פסל שחיטת קוף שאני התם דשחיטה דאורייתא ואזלינן לחומרא עס"ח וסי' קס"ד סי"א:

סעיף יג

(כה) ולכתחלה יכוין:    ונ"ל דאפי' בדיעבד צריך לחזור וליטול מאחר דהרשב"א כתב דבעי כונה רק שהרב"י חלק עליו ויסודו בנוי על הגמרא דחגיגה, וכבר כתב הרשב"א די"ל דמיירי לנגיעה דחולין אבל לאכילה בעי כונה וכ"פ הרב בעצמו בסי' קנ"ח ס"ז דאפי' נטל לטבולו במשקה אין עולה לו דבעי' נטילה לשם קדושה וכמ"ש התוס' פסחים דף קט"ו בד"ה אסוחי אסחי וכ"מ בגמרא כמש"ל ועוד הביא הרשב"א ראיות חזקות לזה ע"ש ואף שהרא"ה בבד"ה חולק עליו מ"מ יש להורות כהרשב"א ותוס' וכ"פ היש"ש:

סעיף יד

(כו) במי מקוה:    היינו מי גשמים המכונסים בבור:

סעיף טו

(כז) יש להסתפק:    פי' להמקילין בסי"ד היינו דוקא במכונסין אבל בזוחלין דפסולין אפי' לטבילת כלים יש להסתפק אבל להמחמירין לעיל ה"נ פסולין:

סעיף טז

(כח) שבקרקע:    אבל בכלי שבקרקע לכ"ע פסולים כמ"ש ס"ז:

סעיף יז

(כט) לא נטילה:    דהנטילה מהכלי בעינן והכא לא נטל כלל מהכלי:

סעיף יח

(ל) בנטילה:    פי' שנטלה מהכלי ומברך ענ"י לכ"ע (לבוש):

סעיף כ

(לא) המטביל:    ובס' פני יצחק הכריע דאם טבל במים הכשרים לנטילה מברך ענ"י ואם הם פסולים לנטילה כמ"ש סי' ק"ס ס"ט מברך על טבילת ידים: