באר היטב על אורח חיים קנט
סעיף א[עריכה]
(א) גללים: כלומר אע"פ דלענין טומאה לאו כלים הם כשרים לנטילת ידים עיין יד אהרן.
(ב) משקה: ואם סתמו בטיט אינו מועיל בשום כלי וזפת מועיל בכלי חרס דוקא עט"ז שהאריך ומ"א בס"ק ו' מתיר בניקב ותחב בו ד"א. היה יורד טיפה אחר טיפה בידוע שכונס משקה ב"ח. עי' יד אהרן. ובהלק"ט ח"ב סי' קנ"ח.
סעיף ב[עריכה]
(ג) הנקב: עיין ס"ק א' וכ"ש אם שברו מלמעלה.
סעיף ג[עריכה]
(ד) מסומכת: ואין ליטול ידיו מקנקן שקורין גיסק"ן דרך הדד שבולט כמו חצי עגולה כי לא נעשה לקבלה. של"ה ט"ז מ"א.
סעיף ד[עריכה]
(ה) בהם: וכ' רש"ל ולא נהירא להתיר אפי' ע"י הדחק דלא עדיף משק וקופה דכובע אין עשוי לקבלה ט"ז וכ"כ דמשק אליעזר ובס"ב מיקל בזה דכאן יכול לקבל מתחלתו ע"י הדחק ושק וקופה א"י לקבל אם לא שמזפתן ע"ש (וכן פסק בס' אליהו רבה דלא כמהרש"ל).
סעיף ו[עריכה]
(ו) בבת אחת: נראה פשוט שזהו בענין שהמים אינם מקובצים תוך פיסת היד אלא שופך על כל היד והמים נשפכים אבל אם הם מקובצים תוך היד פשיטא דנטמאו אעפ"י שהם רביעית דהא גב היד הוא טמא ומטמא תוך היד ומשום זה יפה כתב רמ"א שיש להחמיר לכתחלה שההמון עם טועים ושופכים מים לפיסת היד ואותן המים חוזר ומשפשף בהם ידו השניה וזהו איסור אליבא דכ"ע וצריך דוקא ניגוב תחלה קודם שיטול ידיו שנית כהלכה כי אלו המים נטמאו ואין תקנה להם אפי' ישפוך עוד עליהם כדלקמן. ט"ז.
סעיף ז[עריכה]
(ז) בכ"מ: וה"ה אם הוא בספינה ואינו יכול להטביל ידיו בים יקח כלי שניקב בכ"מ ודולה מהים ומטביל ידיו בתוך הכלי שמי הכלי מחוברים למי הים הואיל ומימיו נוטפין דרך הנקב. ש"ג.
(ח) לכותל: דלא היה שם כלי עליו בתלוש וט"ז הקשה עליו דלנט"י יש לנו להקל דהוי כלי אפי' קבעו תחלה ע"ש כתב ע"ת ונראה דאותן מים שמושכין ע"י קנים חלולים למרחוק שקורין ריע"ר קאסטי"ן בל"א אין נכון ליטול מן הקנים עצמם משום דאין באין מכח גברא אבל מותר לטבול ידיו במים העומדים לפני הקנים דה"ל כאלו מחוברים לנהר ששורש המים יוצא מהם והוא דהקנים שוטפים מים וה"ל ניצוק חיבור עם המים שבאים מן הנהר לקנים אבל פסק הקילוח מן הקנים לא עלתה שם טבילה ע"ש וה"ה דאין ליטול בפלומפ"ן שאינם כלי ס"ב ע"ש.
סעיף ח[עריכה]
(ט) לקרקע: דה"ל כמו טבילה וטבילה בשאובין ליכא.
(י) המתירין: ורש"ל כתב דאפילו בשעת הדחק אין ליטול בתוך כלי ואם נטל צריך לחזור ולברך ואל תשגיח בדברי הקאר"ו עכ"ל ט"ז.
סעיף ט[עריכה]
(יא) ברכיו: ומנענע בברכיו כל פעם שיצאו המים.
(יב) בארץ: פי' שנתגלגלה מאליה.
(יג) ושפיכה: דאל"כ לא באין מכח גברא דכבר פסק כח הראשון. וה"ה בכיור נחושת עם תרנגול דיש ליקח התרנגול בכל שפיכה ושפיכה וה"ה אם עשוי בענין שא"א ליקח יסבב אותו בכל שפיכה ושפיכה ע"ת עיין שכנה"ג.
סעיף י[עריכה]
(יד) נטילה: ואע"ג דבס"ט כתב דקלוח ראשון לבד חשיב כח גברא שאני התם דלא עשה מעשה בגוף המים רק שהסיר הברזא המונעת לצאת אבל הכא שעשה מעשה בגוף המים ומחמת הטייתו שופכין מיקרי כח גברא עיין מ"א.
סעיף יא[עריכה]
(טו) ונדה: ורש"ל כתב אשרי מי שיכול להזהר שלא ליטול מן המים אפי' ששאבן עכו"ם או נדה וכ"ש שלא ליטול ידיו מהם עכ"ל רש"ל בפרק כל הבשר סי' (נ"ה) [כ"ה] וכ"כ הט"ז משמו וע"ת ע"ש. ומ"א כתב ונ"ל דוקא כשיוצק על ידיו אבל אם מביא המים בכלי ל"ל בה ע"ש וצ"ע דהא מהרש"ל כתב בהדיא אפילו ששואבן וכו' וכ"ש שלא ליטול ידיו מהם. ע"ש.
סעיף יב[עריכה]
(טז) להחמיר: ובדיעבד כשר ואע"ג דביורה דעה סוף סימן (כ') [ב'] פסל שחיטת קוף ש"ה דשחיטה דאורייתא.
סעיף יג[עריכה]
(יז) יכוין: ואפי' בדיעבד צריך לחזור וליטול אם לא כיון. רש"ל ומ"א.
סעיף יד[עריכה]
(יח) מעיין: דמעיין מטהר בכל שהוא ואפי' כל גופו טובל בהם.
(יט) מקוה: היינו מי גשמים המכונסים בבור.
(כ) כמעיין: זהו דעת הר"י דס"ל אף בכלים די בטבילה ברביעית אם מתכסים שם אלא שחכמים הצריכו בהם מ' סאה מ"מ בטבילת ידים שאינן אלא מדרבנן די ברביעית. וי"א שצריך מ' סאה הוא הרמב"ם דס"ל שצריך לטבילת ידים כמו לטבילת כל הגוף.
סעיף טו[עריכה]
(כא) להסתפק: פי' להמקילין בסי"ד היינו דוקא במכונסין אבל בזוחלין דפסולין אפי' לטבילת כלים יש להסתפק אבל למחמירין לעיל הכא נמי פסולין.
סעיף טז[עריכה]
(כב) שבקרקע: אבל בכלי שבקרקע לכ"ע פסולים כמ"ש ס"ח.
סעיף יח[עריכה]
(כג) בנטילה: ומברך על נטילת ידים. מ"א ולבוש שכנה"ג וד"א ויד אהרן.
סעיף כ[עריכה]
(כד) עיקר: ופני יצחק הכריע דאם טבל במים הכשרים לנטילה מברך על נטילת ידים ואם הם פסולים לנטילה כמ"ש סי' ק"ס ס"ט מברך על טבילת ידים. מ"א.