שולחן ערוך אבן העזר קמג ח
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קמג · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
התנה עליה שתעשה דבר זה סתם ה"ז כמפרש יום אחד הואיל ולא פירש כמה זמן תעשה כיצד אמר לה ה"ז גיטך על מנת שתעשי עמי מלאכה על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני אם עשתה עמו מלאכה או אם שמשה את אביו יום אחד או שהניקה את בנו יום אחד בתוך הזמן שהבן יונק בו והוא בתוך כ"ד חודש ה"ז גט:
- הגה ויש אומרים דצריכה שתשמש האב כל ימי חייו וצריכה להניק התינוק עד סוף כ"ד חודש (וטר בשם הרא"ש) ואם מתו לאחר שהתחילה לקיים התנאי רק יום אחד הוי גט (טור)
מת הבן או מת אביו קודם שתניק או שתשמש אינו גט אמר לה על מנת שתניקי את בני או על מנת שתשמשי את אבי שתי שנים הרי זו משלמת הזמן שפירש מת הבן או האב בתוך הזמן שפירש או שאמר האב אין רצוני שתשמשני אינו גט שהרי לא נתקיים התנאי וכן כל כיוצא בזה
- ויש אומרים דכל שאין העיכוב ממנה הוי גט ונ"ל דאזלינן בכל זה לחומרא:
מפרשים
(יא) כמפרש יום א': היינו בגיטין מסתמא לצעורי מכוון מ"ה אמרי' דכוונתו רק יום א' אבל בעלמא אמרי' אם התנה ליתן מזונות או כיוצא בזה להנאתו מכוון כל ימי חייו קאמר כ"כ הרשב"א ועיין בר"ן והמגיד ובחושן המשפט סי' ס':
(יב) וי"א דצריכה לשמש וכו': כתב הרא"ש ראוי לפסוק כרבא דאמר דצריכה לשמש כל ימי חייו וכו' לחומרא ואם שמשה יום א' וקידש אחר חוששין לקידושיו ואם אמר ע"מ שתשלם שכר הנקה לכ"ע שכר ב' שנים קאמר:
(יג) ואם מתו לאחר שהתחילה לקיים: יום א' ל"ד אפילו שעה א' ומתו די כמ"ש בתו' ובר"ן ובהמגיד ועיין בסמוך:
(יד) או מת אביו וכו': לכאורה קשה הא הוי כדבר שאינו קובע זמן דהא בכל ימי חיי האב יכולה לשמשו יום א' א"כ במת האב עדיין לא נשלם הזמן והוי כתנאי שתתן לו ר' זוז ומת דצריכה חליצה וכאן כתב אינו גט והיינו הגט בטל ומותרת ליבם וכן הקשה בדרישה ואפשר כיון שהוא התנה עמה תנאי זה א"כ אחר שמת האב יכול לתובעה לקיים התנאי ואימת שתבעה מחויב' היא לקיים התנאי כמו הקובע ז"פ לשלם אחר הפסח וכשתובעה והיא א"י לקיים התנאי מיד הגט בטל אבל כשמתנה ע"מ שתתן לו אין שום אדם יכול לתובעה דהא התנאי היה שתתן לו א"כ א"א שיבטל התנאי בפועל, לפ"ז מ"ש אינו גט היינו כשתובעה הוא אבל אם מת או חי ולא תבעה לא נתבטל בפועל וצריכה חליצה:
(טו) אינו גט: כן הוא דעת הרמב"ם והרא"ש אבל תוס' והרשב"א ס"ל אפילו אם מת קודם השימוש או קודם שתניק הוי גט ונראה דאזלינן לחומר':
(טז) או שאמר האב אין רצוני וכו': כתב הרשב"א אם לא קבע זמן לשמש את האב אלא אמר סתם שתשמש את אבי י"ל בכה"ג אפילו לרבנן דפליגי ארשב"ג הוי גט כיון שאין העיכוב ממנה דהא לא נתן זמן להשימוש ש"מ כוונתו להרווחת אביו ויש מחלוקת בזה בתוספת' ומשמע מרשב"א אפי' לא שמשה לאביו כלל ואמר אין רצוני שתשמשני הוי גט והיינו לשיטתו דס"ל כתוס' אם מת האב קודם שתשמש הוי גט י"ל גם כאן אם אמר א"א שתשמשני הוי גט אף על גב דלא נתקיים התנאי כלל אף על גב שם כתב בפשיטות דהוי גט וכאן כתב צ"ע משום הכא הוא בחייו ועדיין יכולה לשמשו שם ג"כ גרע טפי אבל לשיטות הפוסקים דקי"ל כוותייהו אם מת האב ולא נתקיים התנאי לא הוי גט ולהרא"ש צריכה לשמש כל ימי חייו והיינו והרווחת האב ומ"מ ס"ל אם מת לא הוי גט מוכח לרבנן אפי' אם אמר אי אפשי שתשמשני לא הוי גט דהא לא קבע זמן והעיכוב לא ממנה ומ"מ הגט בטל א"כ אפי' אם אמר א"א מ"מ לא נתקיים התנאי כלל, ואם שמשה יום א' ואמר א"א י"ל אף להרא"ש מהני די"ל בזה לא פליגו רבנן אלא מה דמשמע מרשב"א באמר א"א אפי' לא שמשה כלל הוי גט ול"פ רבנן בזה מוכרח לשיטות הרא"ש דלית':
(יז) וי"א דכל שאין העיכוב וכו': היינו בין אם אמר א"א שתשמשני ובין אם מת כמ"ש בתוס' ובטור אבל קודם שתניק לא הוי גט משום דלא נתקיים התנאי כלל גרע טפי כן הוא מדוייק בטור ע"ש וי"א אלו לא קאי על מ"ש המחבר בסמוך מת הבן קודם שהניקו, והיינו לשיטת הפוסקים דס"ל לרבנן אם התנה סתם הוי תנאי להרווחה מ"מ אם מת קודם שתניק לא הוי גט כן הוא לרשב"ג דס"ל אפי' במפרש אמרי' להרווח' התנה א"כ אם מת קודם שתניק או קודם שתשמש לאביו לא הוי גט אבל לשיטות שאר הפוסקים שהבאתי והרשב"א בסמוך דס"ל לרבנן בהתנה סתם אפי' אם מת קודם שתניק כלל הוי גט נראה לרשב"ג אם מת או אמר א"א שתשמשני וקודם שתניק הוי גט והקשה תוס' בתנאי אם תתן לי למה לא מהני מחילה או נתינה בע"כ הא עכבה אינה ממנה ותירצו הכא ס"ל רשב"ג להרווחה התנה כיון שמת לא אצטרך הוי כאלו נתקיים התנאי אבל התם שתתני לי בדעתו שיקבלם ולבסוף כשאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי לפ"ז צ"ל הא דפליגי רבנן ורשב"ג דף ע"ג בתנאי אם תתני לי וס"ל לרשב"ג שתתן לאביו או לאחיו ולת"ק א"י לקיים התנאי משום רשב"ג ס"ל לי היינו לי או ליורשי א"כ עדיין יכולה לקיים אף על גב הוא לא אצטרך מ"מ התנאי היה ליתן לו או ליורשיו והת"ק ס"ל אף על גב דעכבה אינה ממנה מ"מ לא הוי גט וקושי' של תו' זו ל"ק אלא לשיטת' דס"ל כל תנאי שהוא להרווח' כגון אם התנה סתם להניק אם מת קודם שתניק הוי גט כן הוא דרשב"ג אפי' במפרש על ב' שנים ס"ל להרווחה התנה ואם מת קודם שתניק הוי גט מ"ה קשה ממחולי' לך או מנתינה בע"כ אבל לשיטות שאר פוסקים י"ל עד כאן לא קאמר רשב"ג דהוי גט אלא בהתחילה לקיים ושם במחולי' לך לא נתקיים כלל והוי כמו מת קודם שתניק, מיהו נשמע מזה אם התנה ליתן לו מאה זוז ונתנה לו קצת והשאר אינו רוצה לא הוי גט לכ"ע אף על גב במת הוי גט, גם נשמע מתוס' אם התנה ליתן לידו דוקא ולא ליורשיו ומת לשיטות תוס' לרשב"ג הוי נתקיים התנאי כמו במת קודם שתניק, ולשאר פוסקים אפילו לרשב"ג אם מת קודם שתניק לא הוי גט אא"כ התחילה להניק כך הוא בתנאי שתתן לידו אם נתנה קצת מעות ומת הוי גט ולרבנן לא הוי גט דמסתמא לרבנן הוי תנאי ליתן מאה זוז כמו תנאי לשמש את אביו שתי שנים דאמרי' לצעורי קמכוון, ועיין סעיף ג':
(ה) א': היינו בגיטין מסתמ' לצעורה מכוון מש"ה אמרינן דכוונתו רק יום א'. אבל בעלמא אמרינן אם ליתן מזונות או כיוצא בזה להנאתו מכוון כל ימי חייו קאמר בה"מ סי' ס' ב"ש.
(ו) חייו: משום חומרא. ואם שמשה יום א' וקידש' אחר חוששין לקדושיו. ואם אמר ע"מ שתשלם שכר הנקה לכ"ע שכר ב' שנים קאמר ב"ש.
(ז) א': ל"ד אפי' שעה אחד ומתו די. ב"ש.