שולחן ערוך אבן העזר יז מג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · מג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
האשה עצמה נאמנת לומר שמת בעלה, ותינשא או תתייבם על פיה, ונותנין לה עיקר כתובתה. אם תתייבם נכנס היבם לנחלה על פיה (ואפילו אשה שהיא שוטה נאמנת) (תא"ו נכ"ג) ובלבד שיודעת בטיב נישואין ואלמנות (שם בשם הרמב"ם). במה דברים אמורים? כשבאה לבית דין ואמרה: מת בעלי, התירוני, ולא הזכירה שם כתובה, מתירין אותה לינשא ומשביעין אותה ונותנים לה כתובתה. אבל אם באה ואמרה: מת בעלי, תנו לי כתובתי, אף לינשא אין מתירין אותה, שעל עסקי הכתובה באה, והרי זו בחזקת שלא מת ואין דעתה לינשא אלא ליטול כתובתה מחיים בלבד. ויש אומרים דאפילו יש לה עד שמת לא מהני בכהאי גוונא (נ"י בשם הריטב"א):
מפרשים
(פא) ונותנים לה עיקר כתובתה: זה דעת הרמב"ם בפ' י"ז מהלכות אישות גבי האומר' לבעלה גרשתני שחייב ליתן לה כתובה ולא תוספות וכתב המ"מ הטעם בשם הרמב"ן דעיקר כתובה גובה מפני מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי אבל אין מדרש כתובה בתוס' ובאותו פרק דין ל"א גבי מיתה סתם משביעין אותה ונותנים לה כתובתה ומשמע דסמך על מ"ש לפני זה דאין הפרש בין גירושין למיתה דתרווייהו מפני מדרש כתובה נוטל כתובתה ואין מדרש כתובה בתוספות:
(פב) ואפי' אשה שהיא שוטה נאמנ': גמרא ערוכה היא לדבריך פקחת תנשא שוטה לא תנשא אלא אחת זו ואח' זו תנשא יבמות דף קט"ז:
(פג) ומשביעין אותה: הטור בסי' ק' ס"ק י"ג כתב בשם הרמב"ן שצריכה לישבע שמת וכבר תמה בכ"מ ובב"ח עליו ואין זה רק שבועת אלמנה כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים ועיין לקמן סי' ק' כתבתי דע"י גלגול אפשר צריכה לישבע שמת וכשהגיע זמנה לגבות:
(פד) ואין דעתה לינשא: מלשון זה משמע אם נשאת כבר שלא ברשות ב"ד נותנין לה כתובה דהא אזיל לה חשדא:
(פה) י"א דאפי' יש לה עד שמת לא מהני: בב"י ס"ק מ"ג העתיק דברים אלו וכתב עליהם דל"נ וע"כ השמיטן כאן ובאמת קשה מנ"ל להריטב"א להמציא חומרא זו בלא ראיה דהא מצינו דע"א עדיף מיניה לפעמים ועכ"פ מלשון הריטב"א משמע דלא החמיר אלא בהביאה היא העד לב"ד דאז יש לחוש שהיא שכרה אותו בשביל הכתובה אבל כל שהעד בא לבדו לב"ד למה לא נאמין לו לא ידעתי למה העתיק הרב בהג"ה בלשון אחר כל שיש לה עד ולא כתב כל שהביאה העד לב"ד כלשון הריטב"א:
(קכט) ונותני' לה עיקר הכתובה: כ"כ הרמב"ם פר' י"ו מה"א גבי האומרת לבעלה גרשתני וכבר כתבתי רס"ז הטעם דעיקר גובה מחמת מדרש הכתובה דכתב בכתוב' לכשתנשאי לאחר תטלי משליכי ומדרש כתובה לא דרשינן תוספת כתובה וכ"כ המגיד שם וכן כתב הנ"י בשם הריטב"א פרק האשה שלום במתני' בש"א תנש' ותטול כתובה ומכ"ש נצ"ב אינה נוטלת וכן אם מתירין אותה על פי עכו"ם מסל"ת או ע"פ ע"א אינה גובה ת"כ ועיין תשובת מהרשד"מ סי' רנ"ג ובתשו' ר"י לבי' הלוי סי' י"ז כתב דין זה תליא לפי הטעמים דאית' שם שחזרו בית הלל להורות כב"ש דמותרת ונוטלת הכתובה וקאמר טעם א' הוא מחמת מדרש כתובה וטעם שני אית' שם דאמרינן ק"ו אם מתירין ערוה חמורה ממון לא כ"ש א"כ לטעם מדרש כתובה אינה גובה ת"כ אבל לפי הטעם ק"ו גובה אפי' ת"כ וכן משמע בטור בסי' זה ובסי' ק' ומ"מ אין מוציאים ממון אא"כ כשמתירי' אותה ונשתקע שמו אז היורשים יורדים לנחלה כמ"ש בחושן המשפט סי' רפ"ד גובה היא ג"כ ת"כ ונצ"ב וכל זמן שהיא אינה מותרת אינה גובה הכתובה ולא ת"כ כן ס"ל להרמב"ם והראב"ד אף על גב מדרש כתובה לא קאי על ת"כ אלא על עיקר כתובה א"כ ת"כ הוי כשאר עזבון ויורשים יורדים לנחלה כשנטבע במים שאין ל"ס מ"מ אינה גובה ולא כהג"מ שהבי' בסעיף ל"ה:
(קל) ומשביעין אותה: היינו ע"י השבועה דנשבעת על הכתובה משביעין אותה שמת והגיע הז"פ של הכתובה וכ"כ בח"מ ועיין סי' ק':
(קלא) ואין דעתה לינש': כן כתב הרמב"ם פי"ז ה"א לכאורה קשה לשיטתו ליישב סוגי' הש"ס ונ' דס"ל דלא חיישינן שתנש' באיסור כמ"ש בש"ס מכח חומר' שהחמירו בסופה אלא החשש הוא דאין כוונתה רק להוצי' המעות וכל שקל' וטרי' בש"ס קאי על הכתובה ולא על ההיתר שלה מ"ה ס"ל אם אמרה תנו לי כתובתי והתירוני לא אפשט הבעיי' אם נותנים לה הכתובה אבל אם תרצה להנש' לא מבעי ליה ופשיט' היא מותרת לכן פסק דמותרת להנש' ואין נותנין לה הכתובה ואם נשאת ואח"כ תובעת הכתובה י"ל דנותנים לה הכתובה אלא מ"ש דאין נותנים לה הכתובה איירי כ"ז שלא נשאת, וכאן דאין מתירין אותה משום דהיא בעצמה לא אמרה התירוני, אבל מ"ש הב"י וב"ח דהרמב"ם ס"ל דמותרת משום דהוי ספיק' דרבנן כיון דעלתה בתיקו הוי ספק ואינו אלא מדרבנן תמוה אם כן למה פסק בתיקו ע"א במלחמה וע"א בקטטה דלא תנשא ושם יותר מסתבר להקל דהא איכ' ע"א המעיד שמת:
(קלב) וי"א אפילו יש לה עד: כ"כ הנ"י בשם הריטב"א והב"י כתב ע"ז דלא נראין דבריו ולכאורה נ' דהריטב"א ס"ל דין זה דמי' לבעיי' ע"א בקטטה דלא אפשט משום דהי' לא מדייק כן ה"נ י"ל היא לא מדייק מחמת חימוד ממון מ"ה לא מהני ע"א ואם נשאת לא תצא ואם אמר קברתיו נאמן:
(קל) כתובתה: היינו מנה מאתים. אבל לא תוספת ונדוניא דהיינו נצ"ב עיין כנה"ג דף ל"א ע"ב שהבי' פוסקים הרבה דס"ל כן. ומבי' ג"כ פוסקים הרבה דס"ל שגובה מנה מאתים ותוספת' ונדוני' בין מבני חרי בין ממשעבדי בין שהותרה על פיה בין עי"ג מסל"ת בין ע"י עד כשר ע"ש. ועיין מהריב"ל ח"ב סי' ע"ה ומהר"ם מטראני ח"ג סי' קל"ד והרשד"ם חא"ה סימן ע"ה כתב דהיכ' שנשאת עי"ג מסל"ת גובה כתובתה משלם מנה מאתים ותוספת' ונדוני'. אבל בסי' רכ"ג בחא"ה ובחושן משפט סי' תמ"ח כתב דבין נשאת על פיה בין נשאת עי"ג מסל"ת אינה גובה כ"א מנה מאתים אבל לא תוספת ונדוני' וכ"כ הר"י הלוי סי' י"ו עיין כנה"ג דף ל"א ע"ב. וכתב משפט צדק ח"א סי' ט' שאם האשה תפסה יכולה לומר קים לי. אם נשתקע זכרו והותרה לינשא גובה כתובה משלם הר"י הלוי סי' י"ז.
(קלא) שוטה: מ"ש הח"מ גמרא ערוכה היא לדבריך פקחת תנשא וכו'. יבמות קט"ז ע"ב. אינו מוכרח די"ל דה"ק לדבריך פקחת תנשא. ור"ל פקחת דיודעת לקרוע בגדיה ובוכה. ושוטה ר"ל דלא עבדה הכי. אבל באמת אינה שוטה. ואחת זו ואחת זו תנש' קאי בין דעבדה הכי ובין לא תנש' אבל שוטה ממש י"ל לא עיין ודו"ק וכ"כ התוס' י"ט במשנה א' פרק האשה שלום ע"ש ועיין בה"י.
(קלב) אותה: היינו ע"י השבועה דנשבעת על הכתובה משביעין אותה שמת והגיע הז"פ של הכתובה ח"מ ב"ש.
(קלג) כתובתה: מלשון זה משמע אם נשאת כבר שלא ברשות ב"ד נותנין לה כתובתה דהא אזיל לה חשדא. והרח"ש בקע"ד כתב לענין הלכה. באומרת התירוני לינש' ותטלי כתובה לא תנשא כדי לחוש לדברי הרא"ש והטור. אמנם אם נשאת לא תצא דכדאי הם הרי"ף והרמב"ם לסמוך עליהם שלא להוצי' אשה מתחת בעלה. אבל אם אמרה תנו לי כתובה והתירוני לינש' אף אם נשאת תצא כיון דהרמב"ם הוא יחיד בדבר הזה ע"ש. וכנה"ג דף מ"ט ע"ב חולק עליו והאריך בזה ולבסוף העלה דבין אמרה תנו לי כתובה והתירוני לינשא ובין אמרה התירוני לינש' ותנו לי כתובתי לא תנשא לכתחל' ואם נשאת לא תצא. אבל באמרה מת בעלי ותנו לי כתובתי אין ולאו ורפי' בידי אם תצא או לא ע"ש דף ט' ע"א. ועיין ח"מ ב"ש בה"י.
(קלד) שמת: מלשון הריטב"א משמע דלא החמיר אלא בהביאה היא העד לב"ד דאז יש לחוש שהיא שכרה אותו בשביל הכתובה אבל כל שהעד בא לבדו לב"ד למה לא נאמין לו וא"כ קשה על רמ"א למה כתב כל שיש לה עד ולא כתב כל שהביאה העד לב"ד כלשון הריטב"א ח"מ. ואם ע"א אומר קברתיו נאמן עיין ב"ש.