שולחן ערוך אבן העזר יז מד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · מד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
באה ואמרה: מת בעלי, התירוני לינשא ותנו לי את כתובתי, מתירים אותה לינשא ונותנים לה כתובתה, מפני שעיקר דבריה על עסקי הנישואין באה. אבל אם באה ואמרה: תנו לי כתובתי והתירוני לינשא, מתירין אותה ואין נותנים לה כתובה, ואם תפסה אין מוציאין מידה. ויש מי שאומר דבין בזו ובין בזו אין מתירין אותה, כיון שהזכירה כתובה:
מפרשים
חלקת מחוקק
(פו) באה ואמרה מת בעלי: לפני זה כתב בסעיף מ"ג דבר הפשוט בגמ' יבמות דף קי"ז ע"א באמרה מת בעלי ולא הזכירה כתובה דנותנין לה כתובה וכאן הוסיף רבותא דאף דהזכירה כתובה לבסוף מאחר שהתחילה בהיתר נשואין אמרינן זה הוא עיקר בעיניה ומה שאומרת תנו לי כתובה משום דכל מילי דאית ליה לאינש קאמר להו לב"ד והוא בעי' דאפשיט' בגמר' שם דרך את"ל ע"כ אף לענין ממון נותנין לה כתובתה:
(פז) אבל אם באה ואמרה תנו לי כתובתי והתירוני לינש': דבר זה נשאר בתיקו בגמר' שם ודעת הרמב"ם בפרק ט"ז מה"א שהוא בעי' בדבר דרבנן ולקולא ומתירים אותה לינשא אך לענין ממון הוא כשאר תיקו ואם תפסה אין מוציאין מידה:
(פח) וי"א דבין בזו ובין בזו כו': הוא דעת הרא"ש דלא גריס את"ל ונשארו שני הבעיות בתיקו ומשמע דה"ל ספיקא דאוריית' ולעניין ממון ידוע דעת הרא"ש דבכל תיקו לא מהני תפיסה כמבואר במסכ' ב"ק, ומדעת הרי"ף משמע דעה שלישית דהוא גריס את"ל וא"כ בעי' ראשונה נפשט' לקולא והשניה נשארה בתיקו לחומרא וכמו שפסק הרא"ש ורבינו וזה פשוט לדעת הרא"ש כל שאסורה לינשא ודאי אין נוטלת כתובתה דהא מספר כתובתה נלמד לכשתנשאי תטלי אלא אפי' עברה ונשא' אפ"ה הואיל ועלתה האבעיא בתיקו לא מהני תפיסה לדעתו:
בית שמואל
(קלג) ואם תפסה אין מוציאין: כן הוא דעת הרמב"ם ועלתה בעי' זו בתיקו ועיין דינים אלו בחושן המשפט סי' ש"ץ וי"א ס"ל אפי' בעי' הראשונה אם אמרה התירוני ותנו לי כתובה לא אפשט וס"ל הבעי' הוא דאין מתירין אותה להנש' שמא מחמת חימוד ממון תנש' באיסור, ומ"ש הב"י וח"מ דהרא"ש לא גריס את"ל מ"ה ס"ל דלא אפשט הבעי' משמע אי הוי גריס את"ל ס"ל דאפשט הבעי' כשיטת הגאונים ובטור ח"מ לא כ"כ הב"י וע' סי' קכ"ב:
ט"ז - טורי זהב
מתירין להנש' כו' זו דברי הרמב"ם וכ' המ"מ דבאמר' התירוני לינש' ותנו לי כתובתי פסק באת"ל כדרכו בכל התלמו' ובאמר' תנו כתובתי והיתירוני לינש' בעי' דלא איפשט' ופסק בכל שבממון שאם תפס אין מוציאין מידו וכ' ב"י ע"ז דלא שת לבו לישב למה באמר' תן לי כתובתי והתירוני פסק דמתירין אותו והא כיון דסלק' בתיקו ה"ל למפסק בה לחומרא ושמא י"ל דכיון דמדינ' אתת' מהימנ' לומר מת בעלי אי משום דעבי' לגלויי אי משום חומר דבסוף כי איבעי' לן תנו כתובתי והתירוני אי חיישי' דמשום כתוב' אמרה ספק' דרבנן היא ולקול' והרא"ש לא גרס את"ל כו' עכ"ל דבריו אלו אין להם ביאור כלל דאמאי קרי ליה ספיק' דרבנן הא ודאי אם נתכוונ' לכתוב' ולא להתיר ודאי אסור' מן התורה להינש' ותו נלע"ד דלא נתכוין הרב ב"י בפי' דברי המ"מ כי הרב ב"י סובר שאין חילוק בין רמב"ם להרא"ש אלא כגרס' של את"ל ולא כן הוא דחילוק גדול יש ביניהם דלהרא"ש אזל' הבעי לענין היתר כיון שהזכיר' הכתובה ונמצא כיון דלא אפשט' אזלי' לחומר' ולא תינשא אבל לרמב"ם אין שום הפס' לענין היתר אלא כשאינ' מזכיר כלל היתר אלא כתובה לחו' דאז גם לינש' אסור' אבל אם מזכיר שניהם אז ההיתר הוא עכ"פ אלא קא מבעי' לענין כתובה מי נימא מדמהני לענין היתר מהני ומי גבי ממון או לא ופסק המע"ה אבל הרא"ש וטור פי' דלענין היתר ג"כ מיבעי' לן ונמצא דאזלינן לחומרא ולא תנשא זה דבר פשוט ורבינו הב"י לא דק בכאן: