שולחן ערוך אבן העזר א ח
<< · שולחן ערוך אבן העזר · א · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
אע"פ שקיים פריה ורביה אסור לו לעמוד בלא אשה וצריך שישא אשה בת בנים אם יש ספק בידו אפילו יש לו כמה בנים ואם אין ספק בידו לישא אשה בת בנים אא"כ ימכור ס"ת אם אין לו בנים ימכור כדי שישא אשה בת בנים אבל אם יש לו בנים לא ימכור אלא ישא אשה שאינה בת בנים ולא יעמוד בלא אשה וי"א שאפילו אם יש לו בנים ימכור ס"ת כדי שישא אשה בת בנים:
- הגה מיהו אם מכיר שאינו בן בנים עוד ואינו ראוי עוד להוליד ישא אשה שאינה בת בנים (נ"י בפ' הבא על יבמתו) וכן אם יש לו בנים הרבה ומתיירא שאם ישא אשה בת בנים יבאו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו מותר לישא אשה שאינה בת בנים אבל אסור לישב בלא אשה משום חשש זו (ת"ה סי' רפ"ג):
מפרשים
(י) אלא ישא אשה שאינה בת בני' וכו': ואם אינו מוצא שום אשה בלא מכירה צריך למכור ס"ת כדי שלא יעמוד בלא אשה והיינו דמסיי' ולא יעמוד בלא אשה דא"כ הא כבר כתב לפני זה דאסור לו לעמוד בלא אשה ואף דמפשט הגמרא משמע דטעם מכירת ס"ת לישא אשה הוא משום שבת יצרה מ"מ אסור דהרהור עבירה קשה משבת יצרה וכמו שכתב בעל ת"ה סי' רס"ג (דהרהור עבירה קשה משבת יצרה) לעניין אם מתירא מקטטה וכן הוא בהדי' בספר מלחמות י"י להרמב"ן (בפ' הבע"י דף תכ"ו ע"ב וז"ל אלא לומר שאסור לו לאדם לעמוד בלא אשה ואעפ"י שאינו חייב כלל בפ"ו ולעולם הוא מוכר ס"ת אפילו לישא אשה שאינה בת בנים ואף על גב דליכא שבת יצרה וכו' עכ"ל) ואף על גב דלכאורה דברי הנ"י סותר לזה (הביאו הב"י סי' זה ס"ק י"ב וז"ל סברא דרבוותא דהא דר' יהושע) (דתניא ר' יהושע אומר נשא אשה בילדותו ישא בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו') מדרבנן דאי מדאורייתא כל שקיים פ"ו נפטר וה"ה במכיר עצמו שאינו ראוי להוליד פטור אלא שנושא אשה שאינה בת בנים מפני החטא כדרב נחמן ומסתבר' דכשראוי להוליד מוכר ס"ת משום דרבי יהושע ואף על גב דהוי מצוה דרבנן דלא אפקיה הכא מס"ת אלא לענין אשה שאינה בת בנים וכן הלכה הריטב"א ז"ל עכ"ל (ומדכתב דלא אפקיה ס"ת מהכא אלא לענין אשה שאינה בת בנים א"כ סבירא ליה דלא ימכור ס"ת לישא אשה שאינה בת בנים) יש לפרש דברי הנ"י באופן שלא יחלוק על זה ודוק:
(יא) וי"א שאפי' אם יש לו וכו': (אמר המגיה והכותב בנו של המחבר להיות כי מה שארשום כאן היא נפקות' גדולה בכל ספרי הש"ע של המחבר הרב הב"י מה שהוא נוגע לפסק הלכה ולדינא אמרתי בלבי לבל למנוע בר ולהעתיק פה מה שמצאתי בתשובת הרב הגדול מ"ע סי' צ"ז וז"ל ואמרת כי הב"י לא הכריע בטור יורה דעה סי' נ"ה וגם הש"ע הביא ב' הסברות והניח הדבר בספק דע כי המחבר ההוא רבן של בני הגולה זה דרכו בש"ע דקבוע להוראה להביא תחלה הדעת היותר מוסכמת והיכ' דאיכא למיחש לסברא מייתי לה בשם י"א א"כ מה שכתב תחלה כדעת הגאונים להתיר הוא פסק גמור ומוחלט ולפי סברתו ולא זכר הסברא השניה אלא לחלוק כבוד לבעלה שגם הם גדולים ורבים ובהרבה מקומות פשט המנהג לאסור דכוותיהו עכ"ל ואתה המעיין ממנו תבין היכא דהרב הב"י מביא שני סברות בש"ע והסברא השניה מביא בשם י"א אין הדבר כמסופק אצלו בין הסברות רק דעתו לפסוק כסברא הראשונה והי"א מביא רק לחלוק כבוד לבעל הסברא ההיא ואתה דע לך:
(יב) ומתירא שאם ישא אשה בת בנים יבואו קטטות וכו': הראיה שהביא הת"ה לדין זה (שממנו הוציא הרב דין זה) מהא דמשיאין לו עצה ההוגנת לו ודחינן מצות יבום בשביל קטטה ראיה זו קלושה היא דיבום וחליצה בדידיה תלי רחמנ' ואיכא למ"ד מצות חליצה קודמת אבל להפטר ממצוה זו בשביל קטטה דאפי' ס"ת מחוייב למכור לדעת הרא"ש אין לנו ראי' מזה:
(יג) אסור לו לעמוד בלא אשה: איסור מדרבנן הוא אף על גב דילפינן מקר' לא טוב היות לבדו אסמכתא הוא עיין ברמב"ם פט"ו ה"א ורמב"ן במלחמות ה' מסופק בזה:
(יד) אשה בת בנים: כתב הרי"ף ורמב"ם והרא"ש מדרבנן הוא החיוב וכתב הרמב"ן שם דאין כופין אותו לכ"ע דלא תקנה הוא אלא כעין ישוב דרך ארץ ואין מחמירים עליו כ"כ:
(טו) אלא ישא וכו': לענין מכירת ס"ת יש כאן ג' דינים א' מכירת ס"ת בשביל פ"ו וב' בשביל לערב אל תנח ידך ג' כדי שלא ישב בלא אשה שלא יבוא לידי עבירה, והנה בשביל פ"ו מוכרים ס"ת לכ"ע, ובשביל לערב א"ת מבואר בש"ע הפלוגתא ודין ג' בשביל שלא ישב בלא אשה אין מבואר כאן ומצינו פלוגתא בזה הנ"י ס"ל דאין מוכרים אף על גב בח"מ רצה לפרש דברי הנ"י בע"א אנ"ל וכן הבין ב"ח דהנ"י ס"ל דאין מוכרים ומה שהביא בח"מ ראיה מדברי הת"ה שהביא בסמוך דגרע טפי לישב בלא אשה י"ל לענין מכירת ס"ת שאני דצריך לעשות בדמים מצוה ולא הצלת עבירה והרמב"ן במלחמות ה' ס"ל דמוכרים, ואז כשמוכרח למכור ס"ת צריך לישא אשה ב"ב אלא כשא"א לישא אשה בת בנים ישא אשה שאינה ב"ב, ובפלוגתא זו לא שייך להחמיר כי החומרא קולא היא לענין מכירת ס"ת ואין להביא ראיה מדברי הרא"ש שכתב לשיטת הפוסקים דאינו מוכר ס"ת שאינו מחויב למכור ס"ת משמע אם רוצה למכור רשות בידו למכור כי י"ל הרא"ש לטעמו אזיל דס"ל יחיד רשאי למכור ס"ת כמ"ש בא"ח שם:
(טז) וי"א שאפילו וכו': לדעת המחבר נראה דס"ל עיקר כדעת הראשונה וליתא דהא הרא"ש כ' דמוכרים אף על גב דקיים פ"ו וכן הוא דעת המאור ורמב"ן והריטב"א והנ"י ולא מצינו בהדיא מי שסובר כדיעה הראשונה אלא הרא"ש ובעל המאור הבינו כן מדברי הרי"ף ואין מוכרח כמ"ש במלחמות ה' ומ"ש ב"ח בשם תוס' דף ס"א דס"ל דאין מוכרים ל"ד כי שם כתבו כן אליבא דמתני' אבל לר' יהושע פשיטא דצריך למכור וכן עיקר, ומ"מ נצרך הא דאר"נ אסור לעמוד בלא אשה דלא תימא כשא"א לו לישא אשה בת בנים ישב בלא אשה קמ"ל להא דר"נ דאסור לעמוד בלא אשה:
(יז) לישב בלא אשה: והטעם הוא משום חשש קטטה יכול לבטל מצות פ"ו אבל משום חשש קטטות אין לעשות עבירה כי יש לחוש פן יתגבר עליו היצר הרע:
אשה בת בנים. כתב הרמב"ן דאין כופין אותו לכ"ע ע"ז:
אלא ישא אשה שאינה ב"ב הרמב"ן במלחמות ד' והנימוקי יוסף מחולקים בפ' הע"י בזה אם אינו מוצא שום אשה בלי מכירת ס"ת ס"ל לרמב"ן דמוכרין ואסור לעמוד בלא אשה ונ"י ס"ל דאין מוכרין ובחמ"ה רוצה לפרש דברי הנ"י בע"א באופן שלא יחלוק ע"ז כלל וכ' הב"ש דאין נ"ל וכן הבין הב"ח דהנ"י ס"ל דא"מ עכ"ל ולפי הנראה דגם שניהם לא עיינו כלל בנ"י עצמו רק במה שהעתיק הב"י משמו אבל בנ"י עצמו רק במה שהעתיק הב"י משמו אבל בנ"י עצמו כתב בפי' דר"מ וז"ל אסור לעמוד בלא אשה כדר"נ ואין מוכרין מפני זה ס"ת עכ"ל וכתב ב"ש ומה שהביא ראיה בח"מ מדברי ת"ח שהביא רמ"א בסמוך דגרע טפי לישב בלא אשה משום חשש זו י"ל לענין מכירת ס"ת שאני דצריך לעשות בדמים מצוה ולא הצלת עבירה עכ"ל ודבריו תמוהים דודאי הצלת עבירה חמור טפי כדאי' בי"ד סי' קנ"ו ובא"ח סי' תרנ"ו ואמרי' בגמרא דשבת דף ד' ובתוס' שם ובעירובין דף ל"ב וב"ב דף י"ב בתוספות ובכמה דוכתי דאם עושה עבירה דחמיר אף שעשה עבירה במכירת הס"ת מה בכך דאדם עושה עבירה קלה כו' וגם על הנ"י ק' כן דפסק דמוכירן ס"ת משום דר' יהושע אעג שהוא מדרבנן ובשביל אשה שאינה ב"ב אין מוכרין והדעת נוטה כמ"ש ועוד ק' למה כפל הנ"י דבריו וכתב דלא אפקי מס"ת אלא לענין אשה שאינה ב"ב הא כבר כתב קודם זה דאסור לעמוד בלא אשה ואין מוכרין ס"ת מפני זה אלא נראה דהנ"י ס"ל כהרי"ף דאין מוכרין ס"ת משום דר"י וא"כ גם בשביל אשה שאינה ב"ב א"מ דליתי' להאי ק"ו השתא דגם מה שאסור לעמוד בלא אשה הוא מדרבנן כמ"ש הרמב"ם ה' אישות ס"פ ט"ו וממה שהוא מחויב מדאורייתא לא עדינן ק"ו דרבנן מדאורייתא לא עבדינן ק"ו והא דכתב ומסתברא דכשראוי להוליד מוכר ס"ת משום דר"י ואע"ג דלא הוה אלא מצוה דרבנן זה קאי אמה שכתב תחלה אעפ"י שקיים פו"ר אסור לעמוד בלא אשה ואין מוכרין ס"ת בשביל זה ור"ל דאפי' אם לא יזדמן לו אשה כלל אף שאינה ב"ב אין מוכרין ס"ת מפני זה וישב בלא אש וע"ז כתבו מסתברא דכשראוי להוליד ובמכירות ס"ת יוכל לקיים גם מדר"י מוכר ס"ת משום דר"י אע"ג שהוא מדרבנן כיון דבלא מכירה ישב בלא אשה כלל ובמכירה קיים גם מדר"י וע"ז כתב הטעם דלא אפקי' הכא מס"ת אלא לענין אשה שאינה ב"ב ור"ל דלא אפקי' הכא בגמרא דא"מ ס"ת אלא לענין אשה שאינה ב"ב דהיינו שיוכל ליקח אשה שאינה ב"ב בלא מכירה אינה מוכר בשביל בנים כמו שפי' רש"י ותוס' שם אבל אם אינו מוצא אשה כלל ובמכירת ס"ת יוכל ליקח אשה ב"ב מזה לא מיירי בגמרא כלל ולזה כתב מסתברא דמוכרין ואף שגם באינו מוצא אשה דלאו ב"ב כ"א במכירת ס"ת ג"כ לא מיירי הגמרא מ"מ א"מ בשביל זה כי למה נחמיר בזה לחוד ומדר"י לחוד כמ"ש א"כ נכלל האי דינא בדינים שהביא המחבר באם אמרי' מוכרין ס"ת כדי שישא אשה גם אם אינו מצויה אשה כלל כ"א במכירת ס"ת מוכר ואם א"מ בשבי' כ"ב גם בשביל זה א"מ מש"ה לא הביא המחבר דין זה בש"ע כי ממילא נשמע ודלא כחמ"ח ובזה ליתא ג"כ מה שכת' הב"ש אח"ז וז"ל נראה לדעת המחבר דס"ל עיקר לדעת ראשונה וליתא דהא הרא"ש כ' דמוכרין אע"ג שקיים פו"ר וכן היא דעת המאור והרמב"ן וריטב"א ונ"י ולפי מ"ש ליתא שהרי הנ"י סיים בדבריו וכן הלכה הריטב"א ז"ל עכ"ל והבין דהנ"י ס"ל דמוכרין וא"כ גם הריטב"א ס"ל כן ולפי מ"ש ס"ל להנ"י דא"מ ואם כן גם הריטב"א ס"ל כן וגם מה שכת' דהרא"ש ס"ל דמוכרין כן הוא דעת המאור כבר כ' הב"י שאין בדברי רא"ש שהביא דעת המאור הכרע אלא כדכ' באחרונה ואפשר לומר דשקולים הם בדעתו ומה שכ' דהרא"ש והמאור הבינו כן מדברי הרי"ף ואינו מוכרח כמה שכ' במלחמות ה' הרי כתבו הטעם מפני שלא כ' הרי"ף בני' הגמרא מתניתין דלא כר"י ואי משום שכ' הרמב"ן דלהכי לא הביא הרי"ף כי לא הועיל בו כלום דאע"פ כן צריך להביא המשנה מה שמחיו' מן התורה ור"י שהוא מדרבנן אינו כדאי בה לדחות דברי המאור והרא"ש הלא כ' הרי"ף כמה המימרות מימרא דר"נ אעפ"י שיש לו לאדם כמה בנים אסור כו' ואתמר היו לו בנים בגיותו קיים פו"ר ועוד שם כו' מכולן נשמע דאין החיו' מדאורייתא כשהיו לו בנים ונשאר קושית הרמב"ן במקומו למה כ' הרי"ף אמתני' ומ"ש הרמב"ן דמוכר ס"ת אעפ"י שקיים פ"ו משום לשבת יצרה דהא עביד ליה שבת דעת הגמרא אינו כן ובסי' זה סק"ז הבאתי הגמרא הנ"ל ומ"ש על הב"ח שכ' בשם התוס' דף ס"א דס"ל א"מ וכ' הוא דהתו' כתבו כן אליבא דמתני' אבל לר"י פשיטא דצריך למכור עכ"ל כוונת הב"ח הוא מדכתבו התוס' ועוד אומר ר"י ולא כתבו ור"י אומר אלא ש"מ דגם מה שכתבו תחילה הוא דעת ר"י לפיכך כ' ב"ח בשם ר"י ובסברא ראשונה שכתבו התוס' ס"ל דלר' נחמן אפילו מצוה ליכא לישא אשה ב"ב וא"כ הא דפליג ר"י לא מיירי רק דאיכא מצוה לישא ב"ב אבל אין מוכרין ס"ת בשביל זה דפלוגתא רחוקה לא מוקמינן רק לדעת שניה של תוס' דר"נ ס"ל דמצוה לישא אשה ב"ב ע"כ הא דפליג ר"י ס"ל דמוכרין נמי ס"ת בשביל זה אבל מדכתבו התוס' ועוד אמר ר"י דמצי למימר אפילו יש לו בנים וכו' ולא כתבו ועוד אמר ר"י דמצוה מיהו איכא אלא ש"מ דאין זה מוחלט אצלם דאיכא מצוה אלא דמצי למימר כן ושפי' מביא הב"ח ראיה מדברי התוס' ואפי' אי לא הוי מ"ש התוס' תחלה דעת ר"י מ"מ נשמע ממה דקאמר ועוד אמר ר"י דמצי למימר ולא כ' דהמצו מיהו איכא כמ"ש מזה נשמע דגם לר"י ס"ל דיעה ראשונה של התוס' עיקר:
ומתירא שאם ישא אשה ב"ב יבואו קטטות כו' וכ' המ"ח דראיה שהביא ת"ח מהאי דמשיאין לו עצה ההוגנ' לו ודחינן מצות יבום בשביל קטטה ראיה חלושה היא עכ"ל דבריו אינם ברורים דמ"ש דאיכא למ"ד מצות חליצה קודמת הא גם כאן איכא מתני' דפטור מפו"ר לגמרי בשיש לו בנים ועוד אפי' למ"ד דמצות חליצה קודמת הוא מטעם שמא ישא שלא לשם מצוה אבל בלא"ה ס"ל ג"כ דמצות יבום קודמת ומ"ש דיבום וחליצה בדידיה תליא רחמנא זהו ג"כ אינו דראיות ת"ח ממה דמשיאין לו עצה בשביל קטטה דאף אם התורה נתנה לו רשות במה שירצה מ"מ אין משיאין לו עצה לעבור על מצת הקודמת ובודאי לא ברשיעי איירי דנימא דבשביל זה נותנין לו עצה שמא לא יתכוין לשם מצוה דיליף ליה ביבמות דף מ"ד מקרא וקראו לו זקני עירו כו' א"ו משום קטטא מותר וה"ה כאן:
(יב) אשה: איסור מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא הוא ב"ש. ורמב"ן במלחמות ה' מסופק בזה.
(יג) בת בנים: מדרבנן הוא החיוב הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. וכתב הרמב"ן דאין כופין אותו לכ"ע דלא תקנה היא אלא כעין ישוב דרך ארץ ואין מחמירין עליו כ"כ.
(יד) בנים: ואם אינו מוצא שום אשה בלא מכירה צריך למכור ס"ת כדי שלא יעמוד בלא אשה והיינו דמסיים לא יעמוד בלא אשה דאל"כ הא כבר כתב לפני זה דאסור לו לעמוד בלא אשה ואף דמפשט הגמרא משמע דטעם מכירת ס"ת לישא אשה משום שבת יצרה מ"מ הרהור עבירה קשה משבת יצרה ח"מ וב"ש כתב דלדעת נ"י אין מוכרין ע"ש.
(טו) ס"ת: ע"ל ס"ק ב' מש"ש.
(טז) זו: דמשום חשש קטטה יוכל לבטל מצות לערב אל תנח ידך אבל לא לעשות עבירה כי יש לחוש פן יתגבר יצרו עליו ב"ש. ועיין ח"מ.