שולחן ערוך אורח חיים תרסד
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן תרסד | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אורח חיים ·
לבוש ·
ערוך השולחן
· שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:
משנה ברורה · ביאור הלכה · באר היטב · ט"ז · מגן אברהם · כף החיים · ביאור הגר"א · פרי מגדים ·
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא
ביום שביעי, שהוא הושענא רבה, נוהגים להרבות במזמורים כמו ביום טוב:
- הגה: ואין אומרים נשמת, ואומרים מזמור לתודה, ואומרים אין כמוך, שמע ישראל וכו', כמו ביום טוב, ואומרים קדיש שלאחר תפלת מוסף בניגון יום טוב. ואין רגילין לעשות מלאכה של חול עד אחר יציאה מבית הכנסת. ויש לומר פזמון "זכור ברית" כשיש מילה בהושענא רבה, ואומרים אותו קודם "אנא אזון חין" כו'. כתבו הראשונים ז"ל, שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה. ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה, כדי שלא ליתרע מזליה, גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו, ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות, כן נראה לי:
ומרבים קצת בנרות כמו ביום הכיפורים:
- הגה: והמדקדקים נוהגים לטבול עצמן קודם עלות השחר כמו בערב יום כיפור (מנהגים). ויש נוהגים ללבוש הקיטל כמו ביום כיפור:
לפי שבחג נידונים על המים. ונוהגים להתיר בו איגודו של לולב, ומקיפים ז' פעמים, ומרבים תחנונים על המים:
ונוטלים ערבה ביום זה מלבד ערבה שבלולב, ואין מברכין עליה:
- הגה: ונהגו ששמש בית הכנסת מביא ערבה למכור, כמו שהיה המנהג בזמן שבית המקדש קיים (ר"ן פ' לולב וערבה):
יש מי שאומר שאף ביום זה מקיפים בלולב ולא בערבה, ולא נהגו כן, אלא להקיף בו גם בערבה:
שיעור ערבה זו, אפילו עלה אחד בבד אחד:
- הגה: מיהו מכוער הוא להיות עלה אחד בבד אחד (טור בשם רב האי), על כן נהגו לעשות ההושענות יפים משום "זה אלי ואנוהו".
ושיעור ארכה כשיעור אורך ערבה שבלולב:
- הגה: וכל הפוסל בערבה שבלולב פוסל בערבה זו (מדברי ר"ן פרק לולב וערבה).
וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלש:
- הגה: ויש אומרים שצריך לנענע בה (טור בשם רש"י). ונהגו לעשות שתיהן, מנענעין בה ואחר כך חובטין אותה:
ואינה ניטלת אלא בפני עצמה, שלא יאגוד דבר אחר עמה. אבל אם יש בידו דבר אחר אין לחוש:
אין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב, אפילו הגביה אותה שני פעמים, אחד לשם לולב ואחד לשם ערבה. ויש אומרים שיוצא בה:
יש מי שאומר שאינו יכול ליטלה עם הלולב בשעה שהוא יוצא בה ידי חובתו עד אחר שיברך ויטול וינענע בתחילה, ואם נטלה עובר משום בל תוסיף. ואחר הנענוע הראשון יכול הוא ליטלה עם הלולב, וכל שכן בשעת הקפה. ואף על פי שמה שכתב שאם נטלה עובר משום בל תוסיף טעות הוא בעיני, מכל מקום אין הפסד לחוש לדבריו. וכתב עוד דגם אחר נטילה ונענוע צריך לתפוס הערבה לבדה, להכיר שהיא חובה, ובשעת החבטה יטלנה בפני עצמה ויוצא בה ידי חובתו:
- הגה: והמנהג פשוט ליטול הערבה עם הלולב בשחרית בשעת הנענוע ובשעת הקפה עד שעת החבטה, ונוטלים הערבה לבדה. ויותר טוב שלא ליטלה עם הלולב כלל, ואף הנוטלה עם הלולב, נראה לי דלאחר שהקיף יסיר הלולב מידו ויאחוז הערבה שהם ההושענות שעושין לבד, כל זמן שאומרים תחנונים על המים, ומנענעים ההושענות בשעה שאומרים ההושענות, ואחר כך חובטים אותם:
יש מי שאומר שהושענא שבלולב, אף על פי שנזרקת אין לפסוע עליה (ועיין לעיל סימן כ"א גבי ציצית):
יש מי שאומר שאסור ליהנות מן הערבה לאחר נטילתה אם לא התנה עליה מעיקרא, דלכולא יומא אתקצאי למצותה:
- הגה: ונהגו להצניע ההושענות לאפיית מצות כדי לעשות בה מצוה (מהרי"ו ומהרי"ל):
יש מי שאומר שיש ליזהר שלא יקוץ ישראל ערבה למצוה משדה עכו"ם, אפילו ברשות העכו"ם:
אם חל יום הושענא רבה ביום א', וקצצו עובדי כוכבים ערבה בשבת והביאו, כשרה:
- הגה: מיהו אם ציווה ישראל לקוצצה ואיכא פרהסיא בדבר, יש להחמיר אם יש לו ערבה אחרת (ב"י בשם תשובת רשב"א):