שולחן ערוך אורח חיים תרסד ב

ונוטלים ערבה ביום זה מלבד ערבה שבלולב, ואין מברכין עליה:

הגה: ונהגו ששמש בית הכנסת מביא ערבה למכור, כמו שהיה המנהג בזמן שבית המקדש קיים (ר"ן פ' לולב וערבה):

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

ונוטלין ערבה. שהי' זכר למקדש שהי' מקיפין המזבח בערבה ומקשינן בגמ' למה לא תקנו לנוטל' כל ז' כשם שתקנו בלולב ומשנינן לולב דאית לי' עיקר מן התורה שהרי יום ראשון הוא מן התור' אף בגבולין עבדי' לי' זכר למקדש ערבה דל"ל עיקר מן התורה לא עבדי' ליה ז' וקבעו יום ז' לערב' יותר מיום אח' נ"ל כיון שבמקדש הי' ג"כ יותר קדוש' ביום זה שהרי היו מקיפין ז"פ ביום זה:

מגן אברהם

עריכה

(ד) ונוטלין ערבה: יש מקפידין שלא לאגד' בלולב משום חציצה ול"נ דכל לנאותו אינו חוצץ כמ"ש ריש סי' תרנ"א:

משנה ברורה

עריכה

(יא) ונוטלים ערבה ביום זה — זכר למקדש, שנטילת ערבה היה שם הלכה למשה מסיני. וכן היתה מצוותה, בכל יום משבעת הימים היו מביאין ערבות וזוקפין אותן הכהנים על צדדי המזבח, ואחר כך באין העם ונוטלין אותן משם ומנענעין אותן. ולהכי לא תקנו לנוטלה כל ז' כמו בלולב, דלולב אית ליה עיקר מן התורה, דיום ראשון הוא מן התורה, אף בגבולין עבדינן ליה זכר למקדש; ערבה דלית לה עיקר מן התורה בגבולין, די שנעביד לה זכר למקדש יום אחד [גמרא]. וקבעו יום ז' לערבה יותר מיום אחר, כיון שבמקדש היה גם כן יותר קדושה ביום זה, שהרי היו מקיפין ז' פעמים ביום זה:

(יב) ואין מברכין עליה — שהוא רק מנהג נביאים שהנהיגו את העם לעשות כן, ולא בתורת תקנה, ולא שייך לברך ולומר "וציונו":

(יג) כמו שהיה המנהג וכו' — שהיו שלוחי בית דין מביאין להן:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן