ש"ך על יורה דעה יא
(א) לא ישחוט שמא ישהה או ידרוס ולא ירגיש אבל בדיעבד כשאומר ברי לי שלא שהיתי ולא דרסתי כשר רשב"א ול"ד לדלעיל ס"ו ס"ק ט' דבצואר בהמה למעלה אפילו אמר ברי לי שלא דרסתי פסולה שמא ידרוס פעם אחרת דהתם דבר מצוי הוא לדרוס כיון שצואר בהמה למעלה א"נ הכא הוי טעמא כמ"ש רש"י דלמא לא ישחוט רובא והוא לא ידע וא"כ ליכא למיחש שמא פעם אחרת לא ישחוט הרוב דהא כל שוחט צריך לבדוק לאחר שחיטה אם שחט הרוב וכדלקמן סימן כ"ה ועמ"ש שם ונלפע"ד דאפילו לטעם רש"י אסור לשחוט לכתחלה ביום במקום אפל דחיישינן שמא יפסוק בע"א וישכח ולא יבדוק הסימנים לאור היום והב"ח לא כתב כן עיין שם.
(ב) וב' נרות חשובים אבוקה וסיים בד"מ ועיין בא"ח סי' רצ"ח מאי נקרא אבוקה ע"כ והיינו ששם נתבאר שנר שיש לו שני פתילות מיקרי אבוקה ובא"ח סימן תל"ג ס"ב כתב הר"ב דב' נרות אפילו הן קלועין דינן כאבוקה (מהרי"ל בשם אגודה) ומסתמא ה"ה הכא.
(ג) השוחט בשבת כו' אפילו במזיד ובפרהסיא שחיטתו כשרה לפי מש"ל סימן ב' ס"ק י"ז דלא נעשה ישראל עובד כוכבים באותה שחיטה אלא משחיטה ראשונה ואילך מיהו בין שוגג בין מזיד דינו כמו שנתבאר בא"ח ר"ס שי"ח וכ"פ הב"ח וכן הוא בשלטי גבורים ע"ש ריא"ז דלא כהעט"ז.
(ד) אם הם צלולים כו' משמע אבל לימים ונהרות אין חילוק דאפילו הם עכורים אסור מטעם שלא יאמרו לשר של ים הוא שוחט והכי מוכח בש"ס ופוסקים.
(ה) ע"ג כלים והדם שותת כו' כ"כ רש"י והר"ן ור' ירוחם (ולא הובאו בב"י) ופי' דהיינו שנוטל כלי ארוך ומניח מקצתו על הספינה דרך מדרון לצד חוץ ושוחט ע"ג הכלי והדם שותת ויורד לתוך המים וכ"כ הפרישה אבל הרשב"א וטור כתבו יכול לשחוט ע"ג כלים ובלבד שלא ישחוט לתוכן או מוציא ידו חוץ לספינה ולא הזכירו הדם שותת לתוך המים גבי כלי וצ"ל שר"ל שמותר לשחוט ע"ג אחורי הכלי שיש לו תוך דלא מיחזי כמקבל דם לעבודת כוכבים כיון שאינו שוחט לתוכו והכי איתא בסמ"ג דף קמ"א ומותר לשחוט ע"ג אחורי כלי כו' דלא כהפרישה שפי' דר"ל ששוחט ע"ג אוגני הכלי ואע"פ שהדם יורד לתוכו כיון שאינו שוחט לתוכו ממש שרי וכן נראה מדברי העט"ז אלא כדפירישית.
(ו) או מוציא ידו חוץ לספינה כו' ופסק הב"ח דבראש הספינה אפילו שוחט לתוך הים להדיא או בכלי שרי דא"א לו לענף דופני הספינה שבחוץ אבל בעומד חוץ הספינה אע"פ שמלכלכך דופני הספינה משתטפים הם בהילוכם במים וכתב שכן דעת רש"י והשיג על התוס' וב"י שכתבו דאפילו בראש הספינה לא שרי אלא בשוחט על דופני הספינה ומשם שותת הדם ויורד לתוך המים ולא ירדתי לסוף דעתו וכ"כ הר"ן פ"ק דחולין להדיא כהתוספות וגם הב"י מסיק דרש"י נמי כהתוספות ס"ל וכן נ"ל שהוא דעת הרמב"ם פרק ב (פ"ב מהל' שחיטה ה"ו) והכל בו וסמ"ג ורבינו ירוחם (והמחבר) שלא הזכירו כלל דין דראש הספינה דבש"ס רק כתבו בסתם דבספינה שוחט על דפנותיה אלא ס"ל דאין חילוק וכן מוכח דעת הרשב"א וטור ע"ש ועיין בסימן שאח"ז כיצד נוהגין בזמן הזה.
(ז) מן הלב ובהגהת מנהגים איתא דנותנים לו הכבד וראיתי עתה נוהגים לאכול מן הרגלים.