רש"ש על המשנה/אבות/ה

רש"ש על המשנה מסכת אבות פרק ה

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

א

בהר"ב ד"ה שנברא כו' ואינו דומה כו' ביום א' כו' בהרבה ימים. דבריו שלא בדיוק פתח במאמרות וסיים בימים הכי אמר בששת ימים נברא העולם והלא ביום אחד (או אפי' ברגע א') יכול להברא:

ב

תוי"ט ד"ה להודיע הב'. ונ"ל דהיינו דכתיב ארך אפים ולא ארך אף. בעירובין (כ"ב) דרשוהו בענין אחר ע"ש:

ג

במשנה עשרה נסיונות נתנסה א"א כו'. הן הרע"ב חשב בנסיון הג' ויהי רעב בארץ והוא מפי' הרמב"ם וכן חשבו בפדר"א פכ"ו בנסיון ד' והרמב"ן בפיה"ת חשבהו אדרבה לו לחטא לצאת מהארץ שנצטוה עליה מתחלה מפני הרעב כי האלהים ברעב יפדנו ממות וכ' עוד דעל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות במצרים מקום המשפט שמה הרשע. ול"נ דהמקום צוהו על ב"ד. א) שילך מארצו והוא אמרו לך לך מארצך. ב) אנה ילך והוא אמרו אל הארץ אשר אראך ואברהם קיים מיד מצותו הראשונה כאמרו וילך אברם כאשר דבר אליו ה' אך יען אשר לא הראהו עדיין הארץ אשר יבא שמה לכן הלך באשר יתהלך כדכתיב עד מקום שכם עד אלון מורה ויעתק משם כו' ובדרך כלל אמר ויסע אברם הלוך ונסוע ובהיות הרעב בא"י וירד אברם מצרימה עד שא"ל המקום ב"ה שא נא עיניך וראה כו' (וזהו אשר אראך שא"ל בתחלה) אז ויבא וישב באלוני ממרא ור"ל דנתיישב שמה ולא נסע עוד ומה שהלך תחלה לארץ כנען. לא מפני שנצטוה עליה כמו שחשב הרמב"ן רק כמו תרח אביו לקחו מתחלה ללכת כנענה:

ד

תוי"ט ד"ה ועשרה הא'. ואם להאהיל עליהם מפני החמה. אגב שיטפי' ל"ד דלא עברו הים אלא בלילה:

ה

תי"ט סד"ה ולא הסריח כו'. ויש להוסיף משכן שבמדבר ג"כ. ולי יש להוסיף ג"כ גלגל:

ו

במשנה והמטה פי' הרע"ב שנעשה בו האותות. ול"נ לפרש יותר על מטה אהרן אחר שמצינו בפסחים (נ"ד) וי"א אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וכמו שסתם פה השמיר והוא דעת יחיד שם לעיל ר' יאשיה בשם אביו: שם והכתב והמכתב. עמש"כ שם בפסחים בס"ד: שם תוי"ט ד"ה עשרה כו' ויקשה ע"ז מאד מאמר כו'. אינני רואה באלו קושיא כלל כי כבר היה גלוי לפניו יתעלה לאיזה זמן יאמר פרעה ושם אז בטבע הצפרדעים שימותו באותו זמן וכן תאמר בגדעון ובאחז היה גלוי לפניו שלא ישאל אות לכן לא שם אז שום שינוי בטבעי היצירים: שם ד"ה נבראו כו' והלוחות כנגד מאמר פרו ורבו כו'. אישתמיטתיה מ"ר בראשית רפי"ז ופדר"א ספ"ג שלא חשבו ויאמר זה בהעשרה מאמרות ע"ש: שם ד"ה פי הארץ. שממה שלא אמר שאול הוא כפי כו' לשאולה כו' הכא הה' משמשת במקום ל' בתחלה משא"כ התם דכבר כתב ל' בתחלה וכן מבואר שם בפרש"י והוא ממ"ר בראשית פ"נ ושוח"ט שם: בא"ד וזהו אשר בקש כו' באמרו ופצתה שעל פתיחה כו' הל"ל ופתחה. ומה יאמר בפצתה דגבי הבל: שם ד"ה ופי הבאר כו'. כלו' שיהיו עונים כנגד הדבור שלה כצ"ל:

ח

תי"ט ד"ה מקצתן כו' משא"כ בחלה דכתי' בה נתינה גם בתרומה כתיב ראשית דגנך כו' תתן לו עי' שבת (כ"ה רע"ב) ובתוס' שם ועמל"מ פ"ו מהל' מת"ע ובנו"ב מ"ת חלק יו"ד סי' ר"א:

טו

בהרע"ב ד"ה ביושבים כו' והשתא מיירי בענין הסברא הישרה כו'. ולפ"ז צל"פ משפך כו' היינו ששכלו גס ואין מתקבל על לבו שום ד"ת שלומדין אותו לכן למודו הוא מקופיא ומשכח מהר ומשמרת כו' היינו שאין שכלו ישר ושלם והעקב לו למישור ומתקבל על לבו ולכן זוכרו והישר אצלו לעקום ואינו מתקבל עליו ושוכחו מיד:

כ

בהרע"ב ד"ה עז כנמר כו' נולד מן חזיר היער והלביאה כו'. זה דבר חדש וזר ולפ"ד לא יולידו ולא ראיתי זאת בספרי הטבע: