רש"י על הש"ס/זבחים/פרק ו

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים נח א (עריכה)

מתני' קדשי קדשים - כאילו נשחטו בצפון. בגמ' יליף טעמא:

גמ' אמר רבי יוחנן אומר היה כו' - גמרא גמיר לה רבי יוחנן:

מאי כאילו - הא ודאי בצפון נשחט:

אלא מעתה כו' - קס"ד דרבי זירא דממתני' גמיר לה רבי יוחנן להא דאומר היה רבי יוסי:

מודה רבי יוסי ברבי יהודה - אע"פ שמכשיר למזבח מחציו לצפון מודה הוא שאם שחטו כנגד אותו מקום מתחתיהם בקרקע פסולות ולקמיה מפרש היאך יכול לשחוט תחת המזבח:

א"ל - רב אסי הכי אמר ר' יוחנן כו' כלומר אומר היה רבי יוסי דקאמר ר' יוחנן לעיל לאו ממתני' גמר אלא הכי גמר לה מרבותיו ומתניתין לאו במקום מזבח פליגי דנימא רבי יוסי כולה בצפון ור' יוסי בר' יהודה נימא חציו צפון אלא מדרשא דקרא:

ה"ג כולו לעולה וכולו לשלמים - כולו ראוי לשחיטת עולה דקדושת צפון עליו מגזירת הכתוב וכולו ראוי לשלמים שהשלמים כשירין אף בצפון מק"ו בפירקין דלעיל (דף נה.):

דדחיק לה מקום - שמקומן קטן ודחוק שאין כשר לה אלא צפון ופעמים שהעולות מרובות וצר להם המקום והכשיר להן הכתוב ראש המזבח:

מאי כנגדן בקרקע - הא ליכא לפרושי כנגדן ברצפה למזרח המזבח ובמערבו דאם כן לא הוה קשיא מילתא לרב אסי לעיל דמהכא ליכא למילף דלית ליה לרבי יוסי ברבי יהודה חצי המזבח עומד בצפון דאפילו הוא צפון נמי פסיל ליה לרבי יוסי [ברבי יהודה] ואפילו סמוך לכותל העזרה צפוני פוסל אם משוך מכנגד זוית המזבח צפונה למזרח או למערב דדייקינן על ירך כדאמר בפ"ב (לעיל כו.) איזהו צפון מקיר מזבח צפוני עד כותל עזרה צפונית כנגד המזבח כולו אבל משוך מכנגד המזבח לא הלכך על כרחך האי כנגדו דילפינן מינה דמקום המזבח לאו צפון הוא תחתיו קאמר ומאי היא:

אי נימא - אם שחטן על כניסת הסובב והיסוד האי לאו כנגדן הוא אלא מזבח ממש ומכשר בה רבי יוסי בר' יהודה כדקתני מחצי המזבח לצפון:

כיפין - אולמים ארקמלו"ט:

דבצריה בצורי - אם נמלך לקצר את המזבח ונשאר מחצה של צפון פנוי ושחט שם פסולות ואע"ג דירך הוא פסיל ליה אלמא סבירא ליה בדרום עזרה הוא דאי לא אמאי פסיל ליה:

אפשר איתא להא דר' יוחנן - דאמר אומר היה רבי יוסי כוליה מזבח בצפון קאי ולא תנינן לה שום רמז במשנה בששה סדרים:

דק ואשכח - במשנת תמיד:

ביררו משם - מדיר העצים:

עצי תאנה יפין - בשל תאנה היו רגילין וטעם אגדה הוא שבו היתה תקנה לאדם הראשון ויעשו להם חגורות:

מערכה שניה של קטרת - אצל מערכה גדולה היו מסדרין מערכה קטנה ליטול ממנה גחלים להכניס על מזבח הפנימי שלשה קבין לכל בקר וערב להקטיר עליהם קטרת ובמסכת יומא בפרק טרף בקלפי (דף מה:) בסופיה ילפינן מקרא דעל מזבח החיצון צריך להיות מערכה לכך:

כנגד מערבית דרומית - של מזבח ומשוך לצד צפון להרחיקו מן הקרן ד' אמות וטעם מפרש לקמיה מאי שנא הקרן זה ומ"ט מושכו הימנה ולצפון ד' אמות:

משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות גרס - וכן מצינו בסדר המשנה במשנת תמיד:

באומד חמש סאין גחלים - לפי אומד ה' סאין גחלים היו נותנין שם עצים כך שיעורו לחתות בתוכו בראש המזבח שהוא חלק מחתה של סאה לר' יוסי דאמר בסדר יומא (דף מג:) בכל יום חותה בשל סאה ומערה בתוך ג' קבין:

בשבת היו מסדרין שם לפי אומד ח' סאין - לפי שצריך להקטיר הבזיכין על מזבח החיצון שעל מזבח הפנימי אין הקטר אלא של קטרת שחרית וערבית כדכתיב לא תעלו עליו קטרת זרה וגו' (שמות ל):

ומאי סימנא - מהו הסימן שהוקבע להם למערכה שניה ולהקטרת הבזיכין קרן מערבית דרומית ומשוך ארבע אמות מן הקרן ולצפון:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים נח ב (עריכה)

רבי יוסי היא דתניא רבי יוסי אומר זה סימן - בידך כל הניטל מבפנים לינתן בחוץ ולקמיה מפרש מאי ניהו:

אינו נותן אלא בסמוך שאין לפנים - אינו ניתן בחוץ על המזבח החיצון אלא בסמוך לצד פנים שאין במזבח החיצון מקום הסמוך לפנים יותר ממנו: וכל הניטל מעל מזבח החיצון ליתן בפנים אינו ניטל אלא ממקום שהוא סמוך לפנים. שאין מקום בכל מזבח החיצון סמוך ממנו:

כל הניטל בפנים לינתן בחוץ מאי ניהו אי נימא שירי הדם - דחטאות הפנימיות ל"ל לרבי יוסי לשוייה בהו כללא:

הא בהדיא כתיב בהו - דניתנין ביסוד שכנגד הפתח דכתיב ישפך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח: ותו כל הניטל בחוץ לינתן בפנים מאי ניהו אי נימא גחלים של יום הכיפורים. שמכניסין במחתה לפני ולפנים להקטיר בהן מלא חפניו קטרת סמים דקה דאף הם ניטלין ממזבח החיצון כדכתיב מעל המזבח מלפני ה' מצד המערב ודרשינן ביומא (דף מה:) איזהו מזבח שמקצתו לפני ה' ואין כולו לפני ה' זהו מזבח החיצון ויהיב לו בה רבי יוסי כללא וסימנא דאין ניטל אלא ממקום שאין סמוך הימנו ולפנים:

בהדיא כתיב בהו - מלפני ה' דהיינו לצד פנים:

אלא כל הניטל בפנים לינתן בחוץ שני בזיכי לבונה - הניטלין בשבת מן השלחן לינתן על מזבח החיצון ואשמעינן ר' יוסי שניתנין כנגד הפתח דגמרי משירים הפנימיים:

והניטל בחוץ לינתן בפנים גחלים דכל יום - הניטלין ממערכה שניה של קטורת לינתן על מזבח הפנימי ואשמעינן רבי יוסי דניטלין מכנגד הפתח דגמרי מגחלים של יוה"כ שקבע להן כנגד הפתח לנטילתן והיינו סימנא דתנא תנא במסכת תמיד למערכה שניה שהיא לנטילת גחלים ולהקטרת בזיכין שתהא בקרן דרומית מערבית ומשוכה לצפון ארבע אמות שתהא מכוונת כנגד הפתח ומינה פשטינן דלר' יוסי כוליה מזבח בצפון קאי:

ומאי קסבר - שקצב למשיכת המערכה מן הקרן ד' אמות:

אי קסבר כוליה מזבח בדרום עזרה קאי - ומשיכת ד' האמות לקרבה כנגד הפתח הוא בא:

כ"ז אמות בעי למיתי - ולמשוך מקרן מערבית דרומית ולצפון וחוץ לאותן כ"ז אמות סידור המערכה שהרי הפתח באמצע העזרה היה ועשרה אמות רוחבו וחמש בצפון וה' בדרום וכיון שהמזבח בדרום נמצא שאין ממנו לפני הפתח אלא ה' אמות צפוניות שלו שכלה כנגד אמצע הפתח נשארו לו מל"ב [אמות] שלו כ"ז ואת כולן אתה צריך למשוך המערכה מכנגד קרן יסוד המזבח הדרומי ולצפון קודם שהגיע לפתח:

וא"נ קסבר קדושת היכל ואולם חדא היא - ומשתגיע כנגד פתח האולם קרינן לפני ה' ופתח האולם עודף לכל רוח על פתח ההיכל ה' אמות לכל צד שהיה רחבו כ' אמות כדתנן במסכת מדות (דף לו.) כ"ב בעי מייתי:

ואי נמי קסבר חציו של מזבח בצפון וחציו בדרום - ובא למושכה עד כנגד ההיכל:

חד סרי בעי מייתי - שהרי ט"ז אמותיו בדרום נמצאו מהן י"א [אמות] מזוית דרומית של פתח ולדרום:

ואי נמי קדושת היכל ואולם חדא היא שית מיהא בעי למיתי - אלא על כרחך לא משכחת לה שתהא משיכת ד' אמות הללו לקרב כנגד הפתח אלא נתן לך מדה בשיעור שלא תמשכנה יותר מכאן שכל מה שאתה יכול לקרבה אצל קרן דרומית הוי מקרבה ובכך אתה מכוונה כנגד הפתח וד' אמות הללו ע"כ הוא מושכה לצפון לפי שאין לו מקום לסדר עליהן וקסבר כוליה בצפון קאי ואין ממנו לפני הפתח אלא חמשה דרומיות ומהן אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום הקרן ואמה הילוך לכהנים המסדרין את המערכה ומקיפין בין קרן למערכה ואין לו מקום לסדר ולימדך שיסדר חוצה להן מיד כדי שתהא אמה מן המערכה כגד הפתח דכי מסגי לצפון טפי תו ליכא פתח:

אמר רב אדא בר אהבה - לעולם לא תידוק מינה לרבי יוסי בצפון קאי אלא (אימא) רבי יהודה היא דאמר חציו בצפון וחציו בדרום עשר אמות אמצעיות שלו היו כנגד פתחו של היכל וי"א אמות מזוית היכל ולצפון וכנגדן לדרום נמצא מכוון כנגד רוחב חללו של היכל ועובי כתליו שההיכל חללו כ' אמה ועובי של כותל ו' אמות והכי תנן לה במסכת מדות (דף לז.):

סוף סוף - כדאקשינן לעיל:

בר מאמה יסוד ואמה סובב - ומלמעלה בראש המזבח קחשיב להו ונמצא לפני הפתח שהרי נמשך ו' אמות ולא הוזכרו ד' אמות אלו אלא לקרבן לפתח דבציר מהכי לאו כנגד הפתח הוא:

ונוקמה כר' יוסי באמצע - למה לך למשקלה מרבי יוסי דשמעת ליה דאמר אין ניתנין אלא בסמוך שאין לפנים מכדי להיסתר דוקיא דרבי זירא קא אתית דבעי למידק מיניה לרבי יוסי דכוליה מזבח בצפון קאי אימא הכי לעולם קסבר חציו בדרום וחציו בצפון ומי סברת בהדי אמה יסוד כו':

ומשני לרבי יהודה שמעינן לה ממוצע בהדיא - ואי משום דאיירי רבי יוסי בניטלין בפנים וניתנין בחוץ וניטלין בחוץ וניתנין בפנים הא כולי עלמא אית להו:

ורב שרביא אמר - ד' אמות דקתני בהדי אמה יסוד ואמה סובב קאמר ודוק מינה כדקאמרת דמזבח בצפון קאי ומיהו לרבי יוחנן לא תסייעיה מינה דנימא רבי יוסי בן חלפתא היא משום דשמעינן ליה דאיירי בניטלין וניתנין דההוא לכולי עלמא אית להו והא דתמיד כרבי יוסי הגלילי מוקמינן דשמעינן ליה דאמר מזבח בצפון קאי אבל לרבי יוסי סתמא דהוא רבי יוסי בן חלפתא דלא שמעת ליה דאמר לא תוקמה דדלמא כרבי יהודה ס"ל:

מתוך שנאמר - בכיור בין אהל מועד ובין המזבח וכתוב אחד אומר

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים נט א (עריכה)

מזבח העולה שם פתח אוהל מועד ואין כיור מפסיק בינתיים למדת משני המקראות הללו שצריך ליתנו כל מה שיכול לקרבו באויר שבין מזבח לאהל מועד ובלבד שלא יהא מפסיק בין מזבח ולפתח:

היכן היה נתון משוך קימעא - מזוית המזבח ולדרום נמצא שאינו כנגד המזבח כלל אלא כבין אהל מועד ולמזבח: ה"ג בת"כ ובמס' מדות ומדמצריך ליה רבי יוסי הגלילי למשכו מכנגד המזבח ולדרום והוא אינו צריך להרחיקו אלא מבין המזבח ולפתח פשוט מיניה דכוליה מזבח בצפון קאי ולפיכך על כרחו הוא מושכו מכנגד המזבח כולו שאם נתנו כלל כנגד המזבח א"א שלא יפסיק בינו ולפתח כדמפרש ואזיל:

דמאי קסבר - שלא קיים את המקרא שכתב בין אהל מועד ובין המזבח והוא מושכו קימעא:

אי כוליה בדרום - הרבה מן המזבח יש בדרום כנגד היכל שלא כנגד הפתח והיה לו לתתו שם:

לוקמיה מכותל היכל ולדרום - כלומר משמתחיל כותל פתח ההיכל ליסתם לדרום דהיינו בין פתח האולם ולמזבח וכנגד ההיכל שפתח האולם עודף על של היכל ה' אמות לדרום:

וא"נ סבר קדושת אולם והיכל חדא היא - ופתח אולם כפתח היכל והוצרך למושכו אף מכנגד פתחו של אולם:

נוקמיה מסתימת כותל אולם ולדרום - דה"ל אכתי כבין האולם ולמזבח דכיון דכותל אולם ככותל היכל קרי ביה בין אהל מועד ולמזבח ומיקיימי קראי שפיר:

ואי נמי קסבר חציו בצפון כו' - יש לו ט"ז אמה בדרום צא מהן ה' אמות של פתח עדיין יש לו מקום י"א אמה לתתו שם מכותל מזוזת היכל דרום:

וא"נ קסבר קדושת אולם והיכל חדא היא - והוצרך למושכו אף מכנגד פתח אולם נוקמיה ממקום סתימת פתח אולם ולדרום בבין האולם ולמזבח דעדיין יש שם מקום ו' אמות:

אלא לאו משום דקסבר כוליה מזבח בצפון - קאי ודרומו של מזבח כולה לפני הפתח ואם היה נותנו כנגד המזבח כלל נמצא מפסיק בין מזבח לפתח:

ונוקמיה בין המזבח ולהיכל בצפון - בסתימת כותל ההיכל במזוזת צפונית ולצפון:

קסבר קדושת היכל כו' - ואינו רשאי להפסיק בין פתח אולם ולמזבח וכי מוקמת ליה מכותל היכל ולצפון ה"ל מפסיק בין אולם ולמזבח:

שיהא פנוי מכלים - גרס הכא וכיור כלי הוא:

צפונה - מדהוה ליה למיכתב על ירך המזבח צפון וכתיב צפונה לדרשא אתא:

מאן תנא דפליג כו' - ואומר כוליה בדרום קאי:

בדר"א - גרסינן פנוי מכלום:

שנשחטו שם - בעזרה:

כשהוא שלם - והאי עליו בגינו ובשבילו קאמר:

אחד זה ואחד זה - בין שנשחטו בשעת פגימתן בין שנשחטו אחר תיקונו פסולין כל הקדשים שהיו קדושין באותה שעה לפי שנראו ונדחו וקסבר בעלי חיים נדחין כשחוטין:

עד שלא נבנה - משמע קודם שלא בנאוהו בני הגולה:

דחויין מעיקרא הן - שכשהוקדשו לא נראו שמע מיניה דחוי מעיקרו הוי דחוי ותקשה למאן דאמר לא הוי דחוי:

נהרס - משמע בימי נבוכד נצר היו:

אזקין להו - עד שלא נבנה בית שני ופשיטא דפסולין דגבי מומין קתני להו בבכורות (דף מא.) הזקן והחולה והמזוהם:

מזבח שנעקר - במזבח פנימי קמיירי וקא סלקא דעתך הוא הדין לחיצון קשיא דרב אדרב דאמר לעיל כל הקדשים שנשחטו שם פסולין:

מודה רבי יהודה בדמים - דבעינן מזבח:

דברים ככתבן - שקדש את הרצפה כולה לשם מזבח להקטיר עליה לפי שהיה המזבח קטן מהכיל עולות ושלמים שהקריבו לחנוכת המזבח ואמרינן לקמן לרבי יהודה הכי משמע קרא כי מזבח אבנים אשר תחת מזבח הנחושת קטן היה:

אמר לו רבי יוסי והלא כבר נאמר - במזבח שעשה משה במדבר שהיה בנוב וגבעון:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים נט ב (עריכה)

אלף עולות יעלה שלמה וגו' וכשאתה מגיע לחשבון עולות ולמנין אמות - שהיה מזבח אבנים של שלמה עודף עליו זה של שלמה גדול משל משה לפי צורך העולות שהרי מזבח של משה כתיב ביה ה' אמות אורך וה' אמות רוחב צא מהם מקום הקרנות אמה לכל צד ומקום הילוך רגלי הכהנים אמה לפנים מן הקרנות סביב המערכה נמצא מקום המערכה אמה על אמה הכי אמרינן לקמן בפירקין (דף סב.) יסוד וסובב לא היו ממעטין בארכו ורחבו לפי שמקיפין ובולטין סביביו מעשה רשת נחושת והוא היה סובבו ובמזבח שעשה שלמה היה מקום המערכה כ' על כ' לרבי יוסי כדתנן במסכת מדות (דף לה:) חלקהו לכ' רצועות כל אחת ואחת ברוחב אמה ואורך עשרים הרי ד' מאות אורך ברוחב אמה ואין לך אמה על אמה שאינה מחזקת לבער אלף ליום שהיתה אש של שמים ממהרת לאכול הרי ד' מאות אלף:

אלא מהו אומר קטן מהכיל - לאו במזבח אבנים קאמר ומשום ההוא יומא אלא למזבח הנחשת קאמר ובא לפוסלו לעולם שסילקו ומה שתלה הכתוב קטנו בעולות של אותו היום לישנא מעליא נקט:

כאדם שאומר לחבירו - באדם שנפסל:

ננס פלוני - לישנא מעליא ולא אמר נפסל פלוני:

ונפסל לעבודה - לאו מסקנא דאדם אומר אלא רבי יוסי קאמר לה ואותו פלוני פסול לעבודה והוא קורא לו ננס:

שפיר קא"ר יוסי - ול"ל לקדושי רצפה:

מזבח של משה גדול היה - וכשאתה מגיע לחשבון עולות ומנין אמות שבשניהם נמצא של שלמה קטן לפי הצורך:

ונאמר להלן רבוע - בשל יחזקאל שנתנבא על בית שני או על העתיד רבוע אל ארבעת רבעיו:

מה להלן - מדה האמורה בו מאמצעיתו הוא מודד כדמפרש ואזיל:

אף כאן מודד ה' על ה' מאמצעיתו - לכל רוח נמצא י' על י' צא מהן אמה מכאן ואמה מכאן לקרנות וכן למקום הילוך הרי ו' על ו' מקום המערכה ושל שלמה כ' על כ' מקום המערכה עשה ממנו ג' רצועות של ו' רוחב נשארו שתי אמות בארך עשרים חלוק ג' הרצועות לרחבו [לחתיכות רבועות של שש שש] תמצא בכל אחת ג' חתיכות רבועות של שש שש הרי תשע ועוד נשארו בכל אחת ב' אמות בארך ששה קרבם זו אצל זו הרי ו' על ו' הרי עשר חתיכות רבועות ועוד צרף הרצועה הארוכה עשרים ורחבה ב' ותמצא ו' על ו' הרי י"א וב' אמות על ב' אמות נמצא של משה אחד מי"א כשל שלמה ומגיע לחשבון י"א אלפים עולות ותו לא ובחנוכתו כתיב בקר כ"ב אלף וצאן כ"ב אלף:

והאריאל - מקום מערכה של מזבח:

שתים עשרה - אל ארבעת רבעיו מלמד שמאמצעיתו מודד:

ורבי יוסי - דאמר דברים ככתבן:

כי גמיר ג"ש - דרבוע רבוע בגובהה הוא דגמר ולאו מרבוע דיחזקאל אלא מרבוע דכתיב במזבח הפנימי דתניא וג' אמות קומתו כו' (שמות כז) ובמזבח הנחשת כתיב:

ונאמר להלן רבוע - במזבח הזהב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים קומתו (שם ל):

אף כאן גובהו פי שנים כארכו - הרי י' אמות ובסיפא מפרש ר' יוסי מאי וג' קומתו:

והלא כבר נאמר וקומה ה' אמות - דאין גובה היקף הקלעים של חצר אלא ה' אמות:

אפשר כן - שיהא כהן בראש המזבח ועבודה בידו כו':

מה משכן - צריך קלעים לחצר סביביו מוקף גובה י' אמות דהא הכי הוה גובהה דכתיב (שם כו) י' אמות אורך הקרש:

אף מזבח - צריך היקף לכדי י' אמות: ואומר קלעים ט"ו

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים ס א (עריכה)

אמה אל הכתף - אצל השער וקס"ד בגובהה קאמר וה"ה לכל החצר:

משפת מזבח ולמעלה - למעלה מן המזבח היה גובהן ה' אמות:

משפת סובב ולמעלה - עד מקום הקרנות ולמטה הימנו ו' אמות וגובה הקרן אמה:

ור' יהודה - אומר דברים ככתבן כי גמיר ג"ש דרבוע רבוע ברחבה דגמיר למימר דמאמצעיתו מודד וממזבח דיחזקאל וכדלעיל:

ולרבי יהודה - נהי נמי דדברים ככתבן הא קא מיתחזי כהן דהא גובהו שלש וקלעים אינן אלא חמש והוא עצמו ג' אמות נמצא ראשו למעלה מן הקלעים:

בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב קידש - המלך את [תוך החצר] וגו' שהוצרכה כל הרצפה לקדשה לשם מזבח וקדושתה בשירי מנחה ובשיר כדאמרי' בשבועות (דף יד.):

מאי קידש - את תוך החצר: ומשני קדשו לשם עזרה להעמיד בו מזבח אבנים:

בשלמא לר' יוסי - דאמר של שלמה גדול ושל משה קטן:

היינו דכתיב קטן - אמזבח הנחשת והכי קאמר העמיד מזבח אבנים כי מזבח הנחשת קטן:

אלא לרבי יהודה - דאמר כולה רצפה קידש דמזבח שלמה לא יכול להכיל העולה:

מאי קטן - דכתיב אמזבח הנחשת הא דשלמה גופיה קטן הוה:

הכי קאמר כו' - ומשום דקאי במקום מזבח הנחשת וחילופו הוא קרי ליה מזבח הנחשת ובדברי הימים (ב ד) קרי ליה הכי בהדיא ויעש (המלך) מזבח נחשת כ' אמה ארכו וכ' אמה רחבו ואמקום המערכה קאי:

במאי קמיפלגי - ר' יוסי דגמיר רבוע רבוע ממזבח הזהב ורבי יהודה דגמיר לה משל יחזקאל:

כלי מכלי - מזבח הנחשת והזהב כלים הם:

מודה ר' יהודה בדמים - דאע"ג דאמר רבי יהודה כל העזרה מקודשת הני מילי להקטיר חלבים אבל לזריקת דמים לא:

מדם התערובת - של פסחים מעל הרצפה:

בגינו - בשבילו:

וכי אצל המזבח אכלוה - והלא כל העזרה כשרה לכך דכתיב במנחה מצות תאכל במקום קדוש (ויקרא ו):

קדש קדשים - בג"ש דקדש קדשים ילפי מהדדי: משום

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים ס ב (עריכה)

ג' זקנים - דבר אחד מפי כל זקן וזקן:

ר' ישמעאל אומר כו' - זו היא אחת מהן:

יכול יעלה אדם מעשר שני - דקסבר קדושת הארץ לא בטלה וצריכה הפרשת מעשרות מן התורה וקאמר יכול יאכלנו עכשיו בירושלים בלא פדיון:

ת"ל וכו' - ולקמיה פריך מאי שנא בכור דפשיטא ליה ומאי שנא מעשר דמיבעיא ליה:

שכן טעון מתן דמים - הלכך צריך בית ומזבח:

בכורים יוכיחו - שאין טעונין מתן דמים וצריכין בית כדכתיב לפני מזבח (דברים כו):

שכן טעון הנחה - הלכך בעו בית דהוזקקו למזבח לכך:

ת"ל כו' - ולקמיה פריך וליהדר דינא וליתי במה הצד:

צד מזבח - זה למתן דמים ואלו להנחה:

מאי קסבר - האי תנא דפשיט ליה בכור ממעשר:

אי קסבר קדושה ראשונה של בית קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא - כי היכי דס"ל בקדושת הארץ וקמיבעי ליה מי קרינא ביה לפני אלהיך או לא וקפשיט מעשר מבכור:

אפילו בכור נמי - אפילו בכור יקריב ויאכל דהא מאן דאית ליה קדשה לעתיד לבא אית ליה שמקריבין אע"פ שאין בית כדאמרינן במגילה (דף י.):

ה"ג ואי קסבר לא קדשה אפי' בכור נמי תיבעי - ואי קסבר קדושת בית בטלה לה ומיבעי לה במעשר הואיל ואינו צריך לבית מי מיתאכיל בירושלים ולפני ה' קרינא ביה או לא:

אפילו בכור כה"ג נמי תיבעי ליה - כגון שקרבו דמיו ואימוריו וחרב הבית ובשרו קיים מהו שיאכלוהו:

אמר רבינא לעולם קסבר לא קדשה - והכא דקפשיט ליה מעשר מבכור בבכור שאינו צריך לבית דומיא דמעשר קפשיט ליה דפשיטא ליה גביה דלא מיתכיל:

דאיתקש בשרו לדמו - ואת דמם תזרק ואת חלבם תקטיר ובשרם יהיה לך (במדבר יח) ויליף מיניה בשעה שאתה ראוי לזרוק את הדם אתה אוכל את הבשר ולא אחר שנהרס המזבח:

וכי - בשר הלמד בהיקש מן הדם חוזר ומלמד בהיקש על המעשר:

לשמעתא - הא דאביי דאמר קדשים קלים נפסלין בפגימת המזבח ומייתי לה מדרשא דרבי יוסי:

בשעת סילוק המסעות - כשמורידין את המשכן ומסלקין את המזבחות בעת המסעות במדבר:

קדשים נפסלים - בשר קדשי קדשים וקא סלקא דעתך מפני סילוק המזבח הוא מדקתני וזבין ומצורעין משתלחין שאין מצורע נכנס לדגלי השבטים ולא זב למחנה לוים נושאי הארון כדאמרינן לקמן (דף סא:) אע"פ שנסע אהל מועד הוא אלמא נפסלין דקאמר לאו משום דמיפסלי ביוצא הוא דהא אהל מועד חשיב ליה: ותניא אידך גריס:

בשני מקומות נאכלין - חד במקומן במחנות האמורות בהן כשהמשכן במקומו וחד בכל מקום שיהא שם דרך הליכתן משנסעו וקשיין אהדדי:

מאי לאו - קמייתא בקדשי קדשים והא בקדשים קלים: הכי גרסינן מאי לאו הא בקדשי קדשים הא בקדשים קלים:

אידי ואידי קדשים קלים ולא קשיא - קמייתא

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים סא א (עריכה)

ר' ישמעאל. דיליף בשר מדם בתרייתא רבנן:

ואיבעית אימא - בתרייתא נמי בקדשי קדשים:

ושני מקומות - לאו לאחר שנסעו דנסתלק המזבח קאמר אלא חד מינייהו כדאיתא בעוד המשכן נטוי כמשפטו. וחד לאחר שפירקו קרשים וקלעי החצר ועדיין המזבח במקומו וקודם שיעמידו לוים את משכן דנקט הכא לאו דוקא נקט חדא דלא משכח לה שהרי קודם שיחנו בני קהת נושאי המזבחות היו חונין בני גרשון ומררי נושאי המשכן ומקימין אותו ובנסיעתם היו מורידין את המשכן תחילה ונושאין בני גרשון ומררי אחר דגל אחד ובני קהת אחרי שני דגלים כדי שיהו קודמין בני גרשון בחנייתן ומעמידין את המשכן לפני בוא בני קהת כדכתיב אחר מסע דגל בני יהודה והורד המשכן וגו' (במדבר י) ואחר שני דגלים כתיב (שם) ונסעו הקהתים נושאי המקדש דהיינו ארון ומזבחות וכלי השרת והקימו בני גרשון את המשכן עד בואם של בני קהת ועוד אי בששינו את הסדר מוקמת לה היכי שחטי קרבנות קודם שיעמידו משכן הא אמר באיזהו מקומן (לעיל דף נה:) בשלמים ששחטן קודם שיעמידו לוים כו' פסולין ואי גרסת לה מוקי לה בששינו את הסדר וההוא דאיזהו מקומן שלמים דוקא קאמר משום דכתיב בהו (ויקרא ג) ושחטו פתח אהל מועד ולא יליף שאר קדשים מינייהו:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים סא ב (עריכה)

מהו דתימא כו' - כלומר ולא אכילה משנעקר המזבח אתא לאשמועינן אלא אכילת קדשי קדשים בלא קלעים אתא לאשמועינן דלא תימא כיון שנסתלקו קלעים יש כאן פסול יוצא:

אבנים ג"פ - אם מזבח אבנים וגו' מזבח אבנים לא תניף [וגו'] אבנים שלמות תבנה וגו':

נוב וגבעון - חד חשיב להו דשניהם במה ואינן קדושים:

לא נסתלקה - שבשעת המסעות כופין עליו פסכתר ומניחין אותה במקומה:

אלא בימי שלמה - שנסתלקה משם למזבח אבנים שעשה שלמה: עד שבא מנשה וסילקה גרס:

ואם איתא מעיקרא הוא דאיסתלק - משהוקם המשכן בשילה ובנו מזבח אבנים הוזקקה להסתלק ממזבח של נחשת:

הוא דאמר - רב הונא דאמר כרבי נתן והא דלא אמרי' הוא דאמר כר"א בן יעקב משום דר' נתן הוא דשמעי' ליה בהדיא מעשה היה כך אבל מדר"א בן יעקב לא שמעינן אלא דהוכשר בשל אבנים:

לא נסתלקה לבטלה - שתהא בטילה ממזבח הנחושת לגמרי:

שביבא הוה משדרא - כשהיו מקטירין על של אבנים היו זיקים ולהבות יוצאות מאש שמים שעל מזבח הנחשת של משה שאף הוא מונח שם:

תנן התם - במסכת מדות ר' יוסי אומר בתחילה בימי שלמה לא היה אלא כ"ח כונס ועולה יסוד וסובב ומקום קרנות ומקום הילוך עד שהיה מקום המערכה כ' על כ' וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו כו' נמצא יסודו ל"ב על ל"ב ומקום מערכתו כ"ד על כ"ד:

גמא - גימל יוונית עשויה כמין כף פשוטה שלנו כדפרישית דרום ומערב:

הכא - במקדש שני אין אש של שמים מסייעתן כדילפינן בפ"ק דיומא (דף כא:) וארצה בו ואכבד מחוסר ה' אלו ה' דברים שחסר מקדש שני ואש אחד מהן ואמרינן התם מיהוי הוה סיועי לא מסייעא:

שיתין הוסיפו - קרן מערבית דרומית הוסיפו למשכה לדרום ולמערב ששם היו מנסכין נסכים כדאמרינן (התם) במתני' דלקמן (דף סג.) ובימי שלמה היה כמין בור כרוי אצל המזבח באותה זוית לירד הנסכים בתוכו ויורדין מן המזבח ולרצפה ושותתין שם והם קלטו אותו הבור לתוך המזבח ועשו נקבים כנגדן בראש המזבח לירד הנסכים שם:

אטום באדמה - שלא יהא חלול:

שתיה כאכילה - מה אכילה מתעכלת במזבח אף שתיה תבלע במזבח:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים סב א (עריכה)

אמר רב יוסף לאו היינו דתניא כו' - רב יוסף חלה ונעקר למודו ופעמים שאמר דבר ונזכר ששנה היפך וחזר בו (נדרים דף מא.) והכא הכי אמר היכי אמרינן לעיל משום אש של שמים מסייעתן לא הוצרכו ליותר:

לאו היינו דתניא - שאנשי כנסת הגדולה הגיעו לסוף מדותיו להם נגלה מקום המקודש למזבח מה שלא נגלה לשלמה:

והכתיב הכל בכתב - שכל מקומות הקדושות ומדותיהן נכתבו לדוד אלמא במקדש ראשון נמי האי דלא עשאוהו גדול לאו משום דלא נגלה לשלמה המקום במדותיו:

אלא אמר רב יוסף קרא אשכח ודרש - שנאמר לדוד ששים אמה במקום המזבח ושלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו והוסיפו עליו לפי הצורך להם ולששים אמה לא הוצרכו דאמרינן לקמן מדת ארכו ורחבו וקומתו אין מעכבין:

מה בית ס' אמה - כדכתיב (מלכים א ו) ששים אמה ארכו אף מזבח עד ששים אמה ראוי לו ומקודש המקום אם ירצו:

בשלמא בית - ידעו אנשי כנסת הגדולה מה קדוש לעזרה מה קדוש להיכל:

שניכרים צורתו - יסודות החומות:

מנא ידעי - מקומו היכא:

שלשה נביאים - חגי זכריה ומלאכי:

אחד העיד להם על המזבח - שיש לו מקום להוסיף עד ששים אמה:

על מקום המזבח - היכן היה:

שמקריבין אע"פ שאין בית - דקדושת הבית קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא:

שתכתב אשורית - שמתחילה ניתנה להם בכתב עברי כתב ליבונאה כדאמר בסנהדרין (דף כא:):

וריבוע - אם אין המזבח מרובע:

שכל מקום שנאמר המזבח לעכב - דהמזבח משמע כשהוא כן הוא דמיקרי מזבח ואי לא לא ובקרן כתיב (ויקרא ד) קרנות המזבח וביסוד כתיב (שם) אל יסוד המזבח ובכבש כתיב אל פני המזבח (שם ו) והוא הכבש שהוא פניו של מזבח שעולים לו דרך שם כי היכי דחשיב צד מזרחית פני אהל מועד מחמת שהפתח שם ובריבוע כתיב (שמות כז) רבוע יהיה המזבח:

אלא מעתה כיור לרבי כו' - דכתיב בהו המזבח הכי נמי דמעכבי לרבי אם לא עשה ציורים של פרחים וציצים וקלעים סביב למזבח כמו סיידו וכיירו:

זה כיור - ציורים סביב למעלה מאמצעו:

אותו היום - שנסך כהן צדוקי מי החג על רגליו ורגמוהו כל העם כדאמרינן בסוכה (דף מח:):

בול של מלח - מלא אגרוף של מלח שמעתי:

לא שכשר לעבודת - המזבח כל זמן שהקרן פגום כדמסיים ואזיל שכל מזבח שאין לו כו':

אף הסובב - ומדרבי יוסי ברבי יהודה נשמע לרבי דכיור מעכב:

איזהו כרכוב - וקס"ד אכרכוב דקרא קאי כרכוב לשון היקף חריץ עגולה כדאמרינן בהכל שוחטין (חולין דף כה.) כל שעתיד לגרר לכרכב:

בין קרן לקרן - אמה רוחב שכנגד בין קרנות היתה עמוקה ובולטת גובה מעט היה סביב לה בשפת המזבח:

מקום הילוך רגלי הכהנים אמה - השתא משמע והיא היתה אמה של מקום הילוך:

אטו כהנים בין קרן לקרן הוו אזלי - והלא כשיגיעו לקרן הקרן מעכבן מהיקף:

אלא ה"ק בין קרן לקרן ומקום הילוך רגלי הכהנים - כמין חריץ עמוק ממקום המערכה משפת המזבח סביב ומקיף את מקום המערכה ורחבו של חריץ שני אמות אמה של בין הקרנות ואמה של מקום הילוך:

והכתיב - גבי מכבר מעשה רשת נחשת שנתנוהו תחת כרכובו מלמטה עד חציו הקיפוהו למזבח מאמצעו ולמעלה לבוש כמין היקף של כברה והוא עשוי נקבים נקבים ככברה ורשת של דגים ומגיע למעלה עד מתחת לכרכוב אלמא בקיר מזבח סביב הוה דאי בראש המזבח היכי קרי למכבר הנתון סביב הקיר תחת כרכובו:

תרי הוו - שני סובבין היו לו למזבח שעשה משה:

חד לנוי וחד לכהנים דלא נשתרקו - סביב הקיר משעלה שש אמות גובה לרבי יוסי דאמר לעיל (דף נט:) י' אמות גובהו היה היקף הבליטה קטנה חוגרתו סביב לנוי וזהו סובב וכיור דאפליגו ביה רבי ור' יוסי בר' יהודה לעיל ומתחת לאותו סובב נתנו המכבר ורחבו מגיע למטה עד חצי המזבח והוא היה סימן להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים כדאמרינן באיזהו מקומן (לעיל דף נג.) מהאי קרא התורה נתנה מחיצה כו':

וחד לכהנים דלא נשתרקו - ולמעלה בראש המזבח העמיקו סובב כמין חריץ עמוק דבר מועט להיות להם שפתו היקף מעקה קטן סביב שלא יחליקו:

דלמא מקום מערכה קאמר - דהוי אמה שבין הקרנות ומקום הילוך ממעטין בו אמתים לכל צד פש ליה אמה על אמה:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים סב ב (עריכה)

בני קטורה - בני אברהם אתם אבל לא כזרע יצחק ויעקב:

הכי גרסינן הוו יתבי קמיה דרבי טרפון - ולא הוו אמרי מידי:

פתח ואמר - כדי שידברו:

יוחני - מילתא בעלמא הוא דקאמר כדי לפתוח פיהם:

בני קטורה - אינם יודעין לדבר בהלכה:

גזירין - שני גזרי עצים צריך לסדר בראש המזבח המערכה לתמיד של שחר בכהן אחד ולתמיד של בין הערבים בשני כהנים כדקיימא לן בסדר יומא (דף כו:):

אמה ארכו ואמה רחבו - כמידת מקום המערכה:

באמה גדומה - קצרה שלא יצאו חוץ למערכה ויעכבו הכהנים מלהקיף:

לאו היינו דתניא כו' - ואמה גדומה למה לי אלא אמה מצומצמת:

מנהני מילי - שהכבש בדרום:

ירך - רגלים ופניו בדרום כאדם השוכב ארצה ורגליו לצפון נמצא ראשו ופניו לדרום:

אימא ירך בצפון ופניו בצפון - כאדם היושב זקוף:

רמי גברא אאפיה - שיער באדם השוכב ארצה:

אדרבה תריץ ואותיב גברא - זקפוהו והשיבוהו ונמצא ראשו ורגליו לרוח אחת:

רבוע כתיב - דרבוע באדם רובץ ומושכב שיער הכתוב:

והאי רבוע מיבעי ליה דמרבע ריבועי - שיהא מרובע ולא עגול:

ה"ג רבוע כתיב דמשמע הכי ומשמע הכי - הלכך תרווייהו יליף מינה:

ותנא - דברייתא מייתי לה להא דאייתי רב הונא מירך המזבח מייתי תנא מהכא:

ומעלותיהו פנות קדים כל פינות שאתה פונה יהו דרך ימין למזרח - האי קרא במזבח כתיב ביחזקאל וקאמר שתמיד כבש מעלותיו ברוח הראויה לפנות הימנה למזרח ותהא אותו הפנייה לימין ואין לך רוח ראויה לכך אלא דרום:

ופרכינן ואימא דרך שמאל למזרח - נהי דפנות קדים כתיב בקרא אבל דרך ימין לא כתיב ביה העמידהו בצפון וכשתגיע לראש המזבח פנה אל קרן מזרחית צפונית ודרך שמאל:

לא ס"ד - שיהו פונים לשמאל אלא דרך ימין:

לא יהו אלא דרך ימין - כי מנינא דקרא דקחשיב ואזיל דרך ימין מצפון למערב וממערב לדרום וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו ואתה סובבו מצפון למערב לימינך אתה הולך:

למזרח - מהאי קרא לא נפקא לן ומהכא נפקא לן דרך ימין ומקרא דלעיל דכתיב קדים שמעינן למזרח דלא תימא דרך ימין למערב ויהא כבש בצפון:

מיבעיא ליה לגופיה - להודיעך מושב הים היאך ומנין לך ללמוד הימנו לפינות המקדש בצורכי עבודה:

אויר יש בין כבש למזבח - שלא היה ראש הכבש נוגע במזבח אלא אויר מעט מפסיק בינתיים: ה"ג אמר לו ואתה אי אתה אומר כן:

מה דם - עולה שעומד בארץ וזורק מן הכלי כדכתיב וזרקו אף בשר בזריקה אלמא אויר יש ומחמת האויר הוא צריך זריקה שעומד בכבש וזורק אל עבר האויר למערכה:

אמר לו שאני אומר זורק עומד בצד המערכה - בראש המזבח וזורק ולהכי אתא קרא:

אמר לו כשהוא זורק למערכה דלוקה הוא זורק כו' - כלומר משום הא למה לי קרא פשיטא דעל כרחו הוא זורקו שהרי אין יכול לסדר סביב על ראשי העצים שאין המערכה דלוקה שם אלא הימנו והלאה מקום שהמערכה דולקת והתם משום דלא אפשר הוא דע"כ כי אתא קרא לאשמועינן אתא דיש אויר בין כבש למזבח:

רב פפא אמר - לא מצית אמרת דהיקש לאשמועינן אתא דעומד בצד המערכה וזורק דהפסקה אויר רצפה בעינן כי דם:

מה דם אויר קרקע - הרצפה מפסיק בינו למזבח אף בשר כו':

שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש כו' - אותו שפונין בו לסובב יצא במזרחו של כבש לימין ויוצא ומתחיל בשפולו של כבש ונמשך ועולה באלכסון עד שמגיע לסובב והפונה ליסוד יוצא למערבו להוליך בו שירים של חטאת שיורד מן המזבח פונה לשמאלו ליסוד דרומי ומתחיל לצאת בשיפולו של כבש רחוק מן המזבח כדי שיהא נוח לשפע ולירד ליסוד:

משום שנאמר סביב - שיהא היקף למזבח כל דהו ואי הוו מחוברין שוב אין היקף אפילו בחוט אין אדם יכול לסובבו:

רבי אבהו אמר רבוע - ואי מחוברין לא הוי בנינו מרובע:

ואיצטריך למיכתב סביב ואיצטריך למיכתב רבוע - ואף על גב דאפקינהו לתרוייהו להך דרשא שלא יהא בנין אחר מחובר לו:

דעגיל מעגל - ולא יהא לו זויות:

דאריך וקטין - ארכו יותר על רחבו וזויות יהא לו:

כתב רחמנא סביב - שיהו כל סביביו שוין:

שיתין וארבע הוו - דהא תנן לעיל אורך הכבש ל"ב אמה וכן המזבח:

ומשני נמצא שראש הכבש פורח ועולה על כניסת היסוד והסובב - ומגיע לראש המזבח נמצאו שתי אמות העליונות שלו מובלעים בשתי אמות:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים סג א (עריכה)

ה"ג אמר רמי בר חמא כל כבשי כבשים שלש אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח שהיה ג' אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע - כל כבשים גדולים וקטנים שהיו שם היה להן שיפוע שלש אמות לאמה גובה חוץ מכבש הגדול של מזבח שעולין בו במשא איברים כבידים והוא חלק צריך שיהא משופע ביותר ונוח לעלות לכך האריכוהו ל"ב שיפוע לט' אמות הרי לכל אמה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע כשתתן לכל אמה שלש ומחצה הרי ל' ואחת ומחצה תן עוד ט' אצבעות וט' שלישי אצבע הרי י"ב אצבעות שהן ג' טפחים והן חצי אמה:

מתני' היו נקמצות בכל מקום - ואין טעונין צפון:

לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה - דכתיב לכל קרבנם ולכל מנחתם ולכל חטאתם וגו' וסמיך ליה בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו (במדבר יח):

ליום ולילה עד חצות - דילפינן ממנחת לחמי תודה:

גמ' שכן מצינו בסילוק בזיכין - שהן אזכרה למנחת לחם הפנים כדכתיב והיתה ללחם לאזכרה (ויקרא כד) ומתירין את הלחם וסילוקן מעל שלחן הפנים שבהיכל במקום קמיצה דמנחות הנקמצות:

ממקום שרגלי הזר עומדות - לעיל קאי והביא הזר אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קומצו משמע ממקום שהבעלים עומדין שם וקס"ד השתא לאסור בין האולם קאתי שאין זר נכנס לשם:

שיחזיר - הקומץ לתוך השירים ולא אמרי' כבר נפסלה:

לא נצרכא - הא ממקום רגלי הזר דקאמר:

אלא להכשיר - דלא ליבעי על ירך המזבח צפונה אלא כל מקום דריסת רגלי ישראל כשר לקמיצה וכל שכן עזרת כהנים והיכל:

שכן כליל - והיכי הוה ילפינן מיניה וקרא למעוטי למה לי:

מחטאת - אי לאו דמיעטה הוה ילפינן לה מחטאת: ופרכינן מה לחטאת שכן מכפרת כו': ה"ג מה לאשם שכן מיני דמים:

מכולהו - בעיא למגמריה במיהדר דינא ותיתי במה הצד:

מה הגשה בקרן מערבית דרומית - קודם קמיצתה מגיעתה בתוך כליה לקרן מערבית דרומית של מזבח כדלקמן:

שנאמר ושחטו פתח אהל מועד וכו' - אלמא מדתלה הכשר עזרה לשלמים בפתח אהל מועד שמע מינה אהל מועד עיקר ועזרה טפל:

ולא יהיה טפל חמור מן העיקר - דכיון דטפל חזי להו כ"ש עיקר:

הקיפו עובדי כוכבים - למלחמה ויורים חיצים ואבני בליסטראות לתוך העזרה:

בקדש הקדשים - היכל במשמע:

ואמאי - אם איתא דאמרי' לא יהא טפל חמור מן העיקר למה לי למיכתב האי קרא לאכשורי היכל לאכילת קדשים הא כתיב בהו בחצר אהל מועד ונימא לא יהא טפל חמור מן העיקר:

אכילה דאין אדם אוכל במקום רבו - דזילותא דרביה היא לעשות צרכי עבד לפניו לא יהא טפל חמור ליכא למימר דלאו חומרא היא אלא קולא וכן הדין שיהא טפל חמור מן העיקר:

מתני' חטאת העוף היתה נעשית כו' - בגמ' יליף מנא ליה:

בכל מקום היתה כשירה כו' - בגמ' פריך מאי קאמר:

מלמטה - למטה מן החוט:

חטאת - יליף בגמרא שהיא למטה:

הגשות - של מנחות קודם קמיצתן כדכתיב והגישה ובגמ' יליף הא קרן מנא ליה:

ושירי הדם - של חטאות החיצונות ובגמ' מפרש לה:

ניסוך המים והיין - ששם היו שיתין ואי אפשר לנסך כי אם שם:

ועולת העוף כשהיא רבה במזרח - דעיקר מקומן בקרן דרומית מזרחית כדמפרש טעמא בגמרא מפני שקרובה לבית הדשן לזרוק שם מוראה ונוצה כדכתיב והשליך אותה וגו' אל מקום הדשן (ויקרא א) וכשהיא רבה שם שיש כהנים הרבה באותו הקרן עסוקין בעולות ואין לזה מקום בסובב לעמוד שהעולה נעשית למעלה בא לו לקרן מערבית דרומית שאף היא סמוכה לבית הדשן משאר שתי הקרנות שבית הדשן סמוך לכבש היה במזרחו של כבש ולדרומו של מזבח:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים סג ב (עריכה)

ומקיפין דרך שמאל - מקיפים את המזבח בשביל צורכי עבודה או למתן דמי חטאת או סידור המערכה או היפוך איברים בצינורא ויורדין במערבו של כבש שהוא שמאל לעולים במזבח בעלייתן:

לג' דברים אלו - הנעשים בקרן מערבית דרומית נסכים ועולת העוף כשהוא עולה למזבח פונה לשמאל באותה הקרן וכשגמר חוזר על העקב דרך עלייתו ובגמ' פריך הא בעינן דרך ימין ולג' דברים הנעשים בה למטן אינו עולה ואינו מקיף אלא עומד על הרצפה בקרקע:

גמ' מנא הני מילי - דחטאת העוף בקרן מערבית דרומית:

לא ישים עליה וגו' - במנחת חוטא כתיב הבאה תחת חטאת העוף בדלי דלות וקרייה רחמנא חטאת ואשמעינן נמי שהחטאת קרויה מנחה דהכי משמע נמי כי החטאת נהפכה להיות מנחה:

מה חטאת טעונה צפון - יודע אני שגירסא זו שיבוש שהרי לא חטאת העוף ולא מנחה טעון צפון וא"ת מנחת חוטא חלוקה מן השאר ולחטאת בהמה מקיש לה הוה ליה למיתני במתניתין דקתני לעיל המנחות נקמצות בכל מקום בעזרה חוץ ממנחת חוטא ועוד היאך אפשר חטאת העוף שבאת תחת חטאת בהמה אינה טעונה צפון שהרי נעשית בקרן מערבית דרומית ובמנחה הבאה תחת העוף תטעון צפון וגירסא אחרינא גרסי' בה ואיני יודע אמיתה ונראה בעיני מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחה פסולה שלא לשמה וה"נ ילפינן לה בפ"ק דמנחות (דף ד.):

ומה מנחה - טעונה הגשה בקרן מערבית דרומית אף חטאת העוף עבודתה בקרן מערבית דרומית והזאת דמה היא עיקר עבודתה:

לפני ה' - הקרב אותה בני אהרן לפני ה' היינו שמגיעה למזבח:

אל פני המזבח - דרום ששם הכבש:

ודיו - במסכת סוטה בפ"ב מפרש מאי דיו וקאמר שאינו צריך להגיע גופה למזבח אלא הכלי:

רבי אליעזר אומר - מאחר שפרט לך הכתוב בהגשתה שתי רוחות יכול לאיזה מהן שירצה ה"ג יכול יגישנה למערבה או לדרומה של קרן:

כוליה מזבח בצפון קאי - נמצא דרומו של מזבח כלה לנגד הפתח וקרינן נמי בצד דרומו לפני ה':

בכל מקום היתה כשירה למליקתה - בין למעלה בין למטה דכי ילפינן למטה בחטאת העוף בהזאה הוא דילפינן לקמן בשמעתין והזה מדם החטאת על קיר ואמר מר זה קיר התחתון וקרן מערבית דרומית נמי בהזאה הוא דילפינן דהא מהגשה דמנחה יליף

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים סד א (עריכה)

והגשתה למזבח הוא דיליף דומיא דהגשה במנחה ומליקה לאו במזבח אלא הזאה ומיצוי:

מאי קאמר - קתני הזה דמה בכל מקום ואפילו למעלה מן החוט כשירה והדר תניא ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה והא ליכא למימר דהזה ואח"כ חזר והזה למטה קא מכשרי דהא הזה דמה קתני כל דמה משמע דלא קתני הזה מדמה:

מיצה דמה - שהחטאת טעונה מיצוי אחר הזאה כדכתיב והנשאר בדם ימצה וגו' (ויקרא ה) שמקיף הגוף למזבח ודוחק בית מליקתו בקיר והדם מתמצה ויורד:

בכל מקום כשירה - כדמפרש טעמא דמיצוי בחטאת לאו עבודה היא ליפסל בשינוי שאפילו עקר המיצוי לגמרי שהזה ולא מיצה כשירה כדאמרן באיזהו מקומן (לעיל דף נב.) והנשאר ימצה שאינו נשאר לא ימצה אלמא איכא דסבירא דלא מעכב ומהאי קרא:

ובלבד - שיהא הזאה הנעשית ראשון מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש:

הא דאמרן - דילפינן לעיל מכי חטאת היא האמור במנחה:

אל פני המזבח - ודרשינן לעיל דאקרן מערבית דרומית קאי:

אל יסוד המזבח - ואמרינן באיזהו מקומן (לעיל דף נג.) ילמד ירידתו מן הכבש בחטאות החיצונות מיציאתו מן ההיכל בסמוך לו והיינו יסוד דרומי ובכל הדרום אין לך יסוד אלא אמה אחת בקרן מערבית דרומית כדאמרינן (שם דף נד.) אוכל בדרום אמה אחת:

מבית הדשן - מקום שנותנין שם בכל בקר תרומת הדשן שכתב בה ושמו אצל המזבח והוא במזרחו של כבש וכתיב גבי מוראה ונוצה (ויקרא א) והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן ולקמן מייתי משנה ממסכת תמיד דבמזרחו של כבש הוה והיינו לקרן דרומית מזרחית:

שאין לך קל בעוף - ודבר שהוא קל מאד אין נוח לזורקו למרחוק:

פעמים שכהן זורקו כו' - כשהיא רבה במזרח ונעשית בקרן מערבית דרומית צריך לזרוק יותר משלשים אמה:

דתנן - במסכת תמיד מי שזכה בתרומת הדשן של מחתה נטל מחתה של כסף ועלה לראש המזבח כו':

הגיע לרצפה - לסוף הכבש:

מחזיר פניו לצפון - כלפי המזבח והולך למזרחו של כבש ומתקרב למזבח עשר אמות ממקום שכלה הכבש דהיינו רחוק מעל ראש המזבח כ"ב אמה:

צבר את הגחלים כו' - אלמא התם הוי בית הדשן וכשהוא עושה עולת העוף בקרן מערבית דרומית צריך לזורקה כל אלכסון של כ"ב על כ"ב שהרי מדרום לצפון אמרנו דאיכא כ"ב וממקום שהוא עומד עד מזרחו של כבש אין פחות מכ"ב ואפי' הוא מתקרב לכבש כל אמות רוחב הקרן ואין כאן אלא כ"א תן כנגדה אמה מקום מעמדו שהוא מרוחק מן הצפון לדרום לבית הדשן שהוא עומד בראש המזבח ולא בסובב שכשהיא נעשית במזרח עומד בסובב לפי שיש לו כבש קטן במזרח לפנות הימנו לסובב אבל לצד המערב אין לו [כבש] לפנות לסובב וצריך לעלות על ראש המזבח ועומד בדרומה של קרן והכי תנן במס' סוכה (דף מח.) גבי נסכים עלה ופנה לשמאל ולא תנן בה ופנה לסובב הרי משם ולכבש ה' אמות שהכבש רחב ט"ז באמצע המזבח נמצא ראש המזבח עודף עליו לכל צד ו' אמות הרי כ"ב אמה עם רוחב הקרן ואע"פ שזה נמשך לצד הכבש של קרן הרי נתרחק כנגדה אמה לדרום נמצא בית הדשן עומד כנגדה באלכסון של כ"ב על כ"ב וכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא תוספת ח' אמות וד' חומשים הרי שלשים אמות וד' טפחים גדולים ובית הדשן היה משוך ממזרחו של כבש שלשה טפחים הרי שלשים וא' אמה וטפח והיינו דפריך טפי (ליה) מתלתין וחדא הויין ומשנינן מקום גברא לא קחשיב [ולא הוי] להו יותר משלשים:

מאי טעמא - העולה אין עולה דרך ימין ויקיף והלא דרך ימין מצוה כדאמרן לעיל:

יתעשנו - כשיקיף את המערכה בעשן המערכה וקי"ל במנחות (דף פו:) יין מעושן פסול:

בא לו להקיף כו' - משנה היא במסכת תמיד גבי כהן גדול שאינו כשאר כהנים לזכות בפייס לעבודה אחת אלא עובד וגומר בכל חפצו כדתנן במסכת יומא (דף יז:) כהן גדול מקריב חלק בראש אמר עולה זו אני מקריב בזמן שהוא (מקריב) רוצה להקטיר מי שזכו בהולכת האיברים מושיטין לו והוא עומד בראש המזבח וזורקן למערכה ולאחר שגמר בא להקיף כו' עד שמגיע לקרן השיתין וקסלקא דעתך והיין בידו אלמא לא חיישינן לשמא נתעשנו:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים סד ב (עריכה)

הקפה ברגל - ואין היין בידו ולמצוה בעלמא מפני שכל העולין לשאר דברים פונין לימין ומקיפין וזה להקטיר עולה לפיכך מקיף ובא למקום שמנסכין שם ונותנין לו יין לנסך אבל שאר כהנים שהזוכה בנסכים בפייס לא זכה לעבודה אחרת עולה והיין בידו ופנה לשמאל וחוזר על העקב כדמתני':

עולים דרך מזרח - כשהן עולין לכבש במזרחו אצל שפתו עולין שהרי דרך ימין יפנה ולמה לו להאריך הילוכו כל רחבו של כבש וכשהוא יורד יורד בשפת מערבו של כבש: ה"ג חוץ מן העולה לג' דברים הללו שעולין דרך מערב ויורדין דרך מערב עולין דרך ימין ויורדין דרך ימין:

שמאל הוא - מערבו של כבש שמאל הוי כשהאיש פניו למזבח:

מאי ימין - דקתני בסיפא ימין דמזבח שהמזבח פניו לדרום וימינו למערב:

ומאי שמאל - דקתני ברישא שמאל דגברא:

אידי ואידי - דרישא ודסיפא:

מתני' ואינו מבדיל - הראש מן הגוף אלא סימן אחד לבדו מולק דכתיב בה ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל (ויקרא ה) ובהכל שוחטין (חולין דף כא:) ילפינן דבסימן אחד הוא:

ומזה - אוחז בעוף עצמו ומזה:

היה מתמצה - שמקיף ומתקרב בית מליקתו למזבח ודוחקו בקיר והדם מתמצה ויורד ליסוד שהרי למטה מן החוט היא נעשית וכניסת הסובב למעלה הימנו:

גמ' מגוף של חטאת - שלא יזה לה בכלי ולא באצבע אלא אוחז בעוף עצמו ומזה:

קיר התחתון - שלמטה מן החוט:

בהמה שעולתה למטה - כדאמרן בפ"ק (לעיל דף י:) דכתיב בחטאת בהמה המחטא אותה אותה דמה למעלה ואין אחרת דמה למעלה:

חטאתה למעלה - דקרנות כתיבי בה:

עוף שעולתו למעלה - כדיליף לקמן בפירקין (דף סה.):

שהשירים שלו - כשמזה הדם שותת ומתמצה ליסוד:

ואיזה זה קיר התחתון - פעמים שהוא מתמצה לסובב כשהוא עושהו למעלה מן הסובב דמן החוט עד הקרנות קיר העליון הוא אבל קיר התחתון כולו למטה מן הסובב שהחוט למטה מן הסובב אמה:

ונעביד מעילאי - הזאתה יעשה למעלה והדין נותן כדאמרן והדר נעביד מיצוי מתתאי כדכתיב:

מי כתיב ימצה ימצה כתיב - אי הוה כתיב ימצה הוה משמע שמזהיר את הכהן שיחזור וימצה אחר הזאה השתא דכתיב ימצה משמע נמי לענין הזאה דממילא יהיה דם מצוי אצל היסוד:

אוחז שני גפיה בשתי אצבעות - גוף העוף על כפו מבפנים ומכניס שני רגליה בין אצבע קטנה זרת לקמיצה ושני גפיה בין אמה לאצבע:

ומותח צוארה - גרונה התחתון מותח על רוחב החיצון של גודל שמכניס הצואר בין אצבע לגודל נמצא הגרון לצד גודלו ומותחו על גודלו והעורף מלמעלה ומולק:

ציפרא מלבר - כמו שאנו עושים על גב היד אלא שהופך פניו של עוף על גב ידו שיהא העורף מלמעלה:

מותח צוארו - הגרון על רוחב הפנימי של שתי אצבעותיו אצבע ואמה:

גבי קמיצה נמי תניא זו היא עבודה קשה - שצריך למחוק בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה למטה שלא יהא הקומץ מבורץ וכן בחפינת יום הכפורים נמי תניא זו היא עבודה קשה ותרוייהו בסדר יומא בפרק הוציאו לו (דף מז: ודף מט:):

עבודה קשה מעבודות קשות - כלומר אחת מעבודות קשות שבמקדש:

מתני' עלה בכבש - לפי שנעשית למעלה כדילפינן בגמרא:

בא לו לקרן דרומית מזרחית - כדאמרן שקרובה לבית הדשן:

ומבדיל - בשני סימנין כדיליף בהכל שוחטין (חולין דף כא:):

ערפה - גובה הראש מול ערפה למטה לצד האגפים מול הרואה את העורף:

והקיף את בית מליקתו למזבח - סומכו ודוחקו בקיר כדי שיתמצה הדם:

ספגו במלח - מקנחו במלח הנמצא בראש המזבח כדכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ואומר בהקומץ רבה (מנחות דף כא:) בג' מקומות המלח נתונה בלישכת המלח ועל גבי הכבש ובראש המזבח:

מוראה - זפק:

נוצה - שנוטל העור שכנגד הזפק בנוצתה עם הזפק:

שיסע - הגוף בין אגפיה:

הבדיל בחטאת - במליקתה שמולק שני סימנין או לא הבדיל בעולה שמלקה בסימן אחד:

פסול - דכל שינוי שהוא לפני עבודות הדם פסולות ובגמרא מפרש טעמא:

מיצה דם כו' - מפרש טעמא בגמרא:

לאכול דבר שדרכו לאכול - חטאת העוף:

שדרכו להקטיר - עולת העוף:

שלא לשמן - אין מוציא עולה מידי פיגול מפני שהיא כשירה בשלא לשמה:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים סה א (עריכה)

גמ' והקריבו מה תלמוד לומר - בעולת העוף כתיב והקריבו הכהן אל המזבח מה ת"ל הא כתיב והקריב מן התורים וגו' וליכתוב בתריה ומלק הכהן את ראשו על המזבח:

פרידין - גוזלות:

לקבוע לו כהן - שלא ימלקנו זר:

לא קבע לו כהן - דשחיטה בזר כשירה:

קבע לה כלי - דנפקא לן מויקח את המאכלת לקמן באידך פירקין (דף צז:):

ת"ל כהן ומלק אמר רבי עקיבא כו' - כולה ר' עקיבא קאמר לה:

בעצמו של כהן - בצפורנו ולא בסכין:

בין למעלה - מן החוט:

מן הצואר - מן הגרון:

ונאמר להלן - בחטאת [העוף]:

והקטיר אותו - ושסע בכנפיו ולא יבדיל והקטיר אותו אני יודע מה שנאמרה תחילה ומלק את ראשו והקטיר בהקטרת הראש:

דמו כולו - מדלא כתיב ונמצה מדמו:

מאחר שהקטיר הוא ממצה - וא"ת במיצוי הגוף לא מקיימא דמו כולו: ה"ג ת"ל ומלק והקטיר ונמצה דמו וכי תעלה על דעתך משהקטיר ממצה אלא לומר לך מה הקטרה בראש המזבח אף המיצוי בראש המזבח: ובא לקרן דרומית מזרחית גרסינן:

למטה מרגליו - שהחוט למטה מן הסובב אמה:

אלא בראש המזבח - דבעינן והקטיר ונמצה דמו שיהא מיצוי בקיר הסמוך למקום הקטרה:

מאי בינייהו - כלומר במאי קמיפלגי הא ע"כ לת"ק גופיה אית ליה והקטיר ונמצה דמו דאי לאו ס"ל קיר העליון מנא ליה:

עושה מערכה כו' - לת"ק הרוצה לעשות מערכה על גבי סובב ולהקטיר עושה הילכך מיצוי שתחת הסובב סמוך למקום הקטרה:

יכול יקדיר את העור בסכין ויטלנו - לזפק לבדו בלא עור ובלא נוצה כמו שצולין עוף עושין:

ונוטל את קורקבנה - ונוצתה לשון פרש ודבר מאוס הוא כמו (איכה ד) כי נצו גם נעו:

בנוצתה שלה - ולא יותר ממה שכנגד הזפק

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים סה ב (עריכה)

הא כיצד קודר את העור סביבות הזפק כמין ארובה ונוטל נוצה ועור שכנגד הזפק עם הזפק אבל בלא קדירה לא שהעור נמשך אחריו ונוטל יותר:

וכן הוא אומר - בשמשון והתם מפרש בהדיא דביד הוה:

מתני' - דקתני הבדיל במליקת חטאת שמלקה בשני סימנין פסול דלא כרבי אלעזר:

שמבדילין - שאם הבדיל לא פסל:

מאי בינייהו - כלומר במאי קמיפלגי:

ת"ק סבר - מיצוי בתר הזאה בחטאת העוף מעכב וכיון דבעל כרחו ממצה דם אי אמרת מבדיל קעביד כל מעשה עולה בחטאת מליקה מובדלת ומיצוי דעולה מיצוי הוא דעביד בה ולקמן (דף סו.) תנן דחטאת העוף שעשאה כמעשה עולה לשם חטאת פסולה:

ור"א בר"ש סבר לא מעכב - הילכך אם רצה להבדיל יבדיל ולא ימצה לאחר הבדלה ולא עבד ליה מעשה עולה ואי משום דשינה בהבדלה כיון דלאו מעשה עולה מצי למימר בה חיתוך בשר בעלמא הוא:

ה"ג שהייה בסימן שני בעולת העוף איכא בינייהו - בעולת העוף הצריכו ב' סימנים ושהה שיעור שהייה בין סימן לסימן איכא בינייהו אי פסיל בה בשהייה בין סימן לסימן כבהמה או לא:

ת"ק סבר שהייה בסימן שני בעולת העוף לא פסלה - דלא דמי לשחיטת בהמה דטעמא דבהמה בעיא ב' סימנים משום דלא נפקא חיותא בסימן אחד הילכך שם שחיטה על שניהם אבל עוף בסימן אחד פסקא חיותא ועולת העוף מצות הבדלה בעלמא הוא דאיכא עלה אבל שם מליקה אינו חל אלא על הראשון ולא מהניא שהייה לפסול בשני וחטאת שהבדיל בה אע"ג דבלא שהייה אי אפשר בין סימן לסימן כדתני לקמן בשמעתין שבתחילה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר הגיע לסימן חותכו ורוב בשר עמו וההיא חתיכת רוב בשר אף על גב דאית ביה שיעור שהייה כיון דבעולה שהייה בין סימן לסימן לא פסלה אי עבדיה בחטאת עביד מעשה עולה בחטאת:

ור"א בר"ש סבר שהייה בסימן שני בעולת העוף פסלה - הלכך חטאת שהבדיל בה כיון שא"א לה בלא שהייה בין סימן לסימן אין כאן מעשה עולה דבעולה שהייה ליכא ומחתך בשר בעלמא הוא:

רוב בשר מעכב איכא בינייהו - ודכולי עלמא שהייה בעולה בסימן שני פסלה והכא בהא פליגי לת"ק חיתוך רוב בשר בחטאת לא מעכב אי לא מחתיך ליה ואי אמרת מבדיל עביד ליה שני סימנין בלא שהייה ויש כאן מעשה עולה ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר רוב בשר בחטאת מעכב וחתיכתו אחר סימן ראשון הוא וכיון דלא סגי בלא שהייה בינתיים אין כאן מעשה עולה:

מכלל דבעינן רוב הבשר לכתחילה - מדקמיפלגי בעיכובא מכלל דכולהו מודו לכתחילה בעי לחתוך רוב בשר אחר הסימן:

שדרה - חוט השדרה:

מפרקת - עצם הצואר:

בלא רוב בשר - המקפת סביב כדאמרינן בהכל שוחטין (חולין דף כ:) נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה ומטמאה ואפילו מפרכסת הילכך אי הוה חותך רוב בשר קודם הסימן הויא ליה מתה ולא מהניא בה מליקה וסימנין הלכה למשה מסיני הן:

שנים או רוב שנים - בהכל שוחטין (שם דף כא.) אמרינן שנים לרבנן רוב שנים לר"א בר"ש והתם פליגי בה בקראי:

אמרוה קמיה דר' ירמיה - להך פלוגתא דהנך אמוראי דפליגי בטעמא דר"א ברבי שמעון:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: זבחים סו א (עריכה)

אין צריך להבדיל - הילכך אם הבדיל לאו שינוי הוא:

מכדי כתיב - בעולת העוף והקריבו ומינה נפקא לן לר"א ברבי שמעון הבדלה בעולת העוף בהכל שוחטין (חולין דף כא.) ולא דרש ומלק והקטיר כדדרשי' לעיל מה הקטרה הראש בעצמו כו' דתיפוק ליה הבדלה מהתם דהך סברא לית ליה שימלוק את כולן אלא דוקא רוב שנים ויליף לה מקראי ואפילו רבנן דפליגי עליה התם עיקר הבדלה בעולה לא נפקא להו אלא מוהקריבו דמשמע חלק את זה מן החטאת הילכך על כרחך ולא יבדיל האמור בחטאת למה לי כלומר מאי קאמר לן שמע מינה א"צ להבדיל קאמר הילכך נפקא לן העולה מוהקריבו דצריך להבדיל דהא חלק ביניהן דאי אזהרה היא בחטאת שלא יבדיל היכי נפקא לן בעולה מוהקריבו דצריך להבדיל אינו מוזהר שלא להבדיל הוא דנפקא לן מחילוקו ולא שטעון הבדלה. ד"א האי למה לי כמו מאי היא לשון קצר מדאתא והקריבו לחלק למדנו הבדלה בעולה שמע מינה ולא יבדיל אין צריך להבדיל קאמר ואשמעי' והקריבו דחלק בעולה דצריך להבדיל (דאי אזהרה היא בחטאת לא שמעי' מוהקריבו אלא דאינו מוזהר מלהבדיל בעולה אבל מצות הבדלה לא נפקא לן):

פרק שביעי - חטאת העוף

מתני' חטאת העוף - כמעשה חטאת. מליקה בסימן אחד והזאה ומיצוי:

כמעשה עולה - בגמרא מפרש דשני במאי:

עשאה למעלה כמעשה כולן - כלומר כמעשה אחד מכולן האמורין כאן ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת:

כמעשה חטאת - בגמרא מפרש דשני במאי:

עשאה למטה כמעשה כולן - כמעשה אחד מכל אלו ואפילו כמעשה עולה לשם עולה: