רי"ף על הש"ס/שבועות/דף ו עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · שבועות · דף ו עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

המקוה כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה:

אמר רב נדה בזמנה לא תטבול אלא בלילה ושלא בזמנה תטבול בין ביום בין בלילה ור' יוחנן אמר נדה בין בזמנה בין שלא בזמנה לא תטבול אלא בלילה משום סרך בתה אתקין רב אידי בר אבין בנרש למיטבל ביממא דתמניא משום אריואתא רב אחא בר יעקב בפפוניא משום גנבי ורב יהודה בפומבדיתא משום צנה רבא במחוזא משום אבולאי פי' פתחי מבואות שנסגרין בלילה אמר ליה רב (בגמ' הגי' פפא וע"ש בגליון) פפי לרבא מכדי כולהו נשי דהאידנא ספק זבות משוינן להו ליטבלן ביממא דשבעה משום דרבי שמעון דתניא אחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ר"ש אומר אחר תטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן (נ"א שלא) שמא תבא לידי ספק:

אמר רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל נתר מקטיף מזיא באהל מסריך מזיא אמר אמימר משמיה דרבא וא"ד דריש מרימר משמיה דרבא אשה לא תחוף אלא בחמין ואפי' בחמי חמה דחמין משרו מזיא ואמר רבא לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה קמטיה בשעת טבילה ואע"ג דתנן בית הקמטין ובית הסתרים אין צריכין שיבואו בהן המים נהי דביאת המים לא בעינן מקום הראוי לבא בו מים בעינן כדר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מעשה בשפחתה של ר' שטבלה ועלתה ונמצא עצם בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת:

ותנן במתני' (מקואות פ"ח) נדה שנתנה מעות בפיה וירדה וטבלה טהורה מטומאתה אבל טמאה היא על גב רוקה נתנה שערה בפיה קפצה ידה קרצה שפתותיה כאילו לא טבלה האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאים הדיח את ידיו במים טהורים ר"ש אומר ירפה

רבנו ניסים (הר"ן)

חקוק לקבל בו צרורות שכל שאינו עשוי לקבל אינו פוסל דתנן בפרק רביעי דמקואות סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה כלומר אע"פ שהוא צר מכאן ומכאן בשני ראשיו ורחב באמצע אפילו הכי לא חשיב לקבלה כל זמן שלא חקק בו לקבל צרורות האי צנור דהכא נמי בכה"ג הוא שכך היה דרכן לעשות לו בית קיבול באמצע כדי שיתקבלו [בו] הצרורות וכיון שיש בו בית קיבול צרורות פוסל את המקוה דהכי תנן התם החוטט בצנור לקבל בו צרורות בשל עץ בכל שהוא ובשל חרס ברביעית רבי יוסי אומר אף בשל חרס בכל שהוא ירד לתוכו עפר ונכבש כשר כלומר פאילו נכבס מאליו ונדחק שם עד שאין המים יכולין לשטוף העפר כשר דשוב אינו בר קבלה ובספר היראים מפרש שכבשו ברגל:

כל חייבי טבילות טבילתן ביום בדוכתי טובא הוא ובפרק הקורא את המגילה למפרע ילפינן דטבילתן ביום:

נדה ויולדת טבילתן בלילה דתניא מנין לנדה שאינה טובלת אלא בלילה [ת"ל] שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל ז' ויולדת נמי הוקשה לנדה דכתיב כימי נדת דותה:

אמר רב נדה בזמנה בפרק בתרא דנדה היא:

נדה בזמנה בשביעי ובנדה דאורייתא קא מיירי שלא ספרה נקיים:

לא תטבול אלא בלילה כמו שמפורש למעלה:

שלא בזמנה בשמיני:

משום סרך בתה כלומר שנוהגת אחריה לטבול ביום ואפילו בזמנה בז' ואתיא לידי כרת ולא ידעה דאמה בשמיני היא דטבלה ביום קיימא לן כרבי יוחנן:

אמר ליה ר"פ לרבא מכדי כולהו נשי דהאידנא ספק זבות משוינן להו שאפילו נדה סופרת ז' ימים נקיים דהחמירו על עצמן כרבי זירא:

לטבלו ביומא דשבעה ממה נפשך דאי נדה היא הרי יום טבילתה יותר משבעה ללידתה {נ"א לראייתה} ואי זבה היא טבילת זבה ביום והכי קאמר ליה ר"פ לרבא בשלמא רב ור' יוחנן מיירו קודם חומרא דר' זירא דמקמי הכי הוו אבל אנן דקיימינן בתר תקנה לית לן טעמא דלא נטבלין בשביעי וישמשו דהא ליכא למיחש למידי לא לה ולא לבתה ומהדרינן משום דר"ש דתניא אחר תטהר אחר אחר לכולן כלומר דבעינן שיהו ז' נקיים רצופים אבל ראתה ביתניים סותרת וכבר פירשתיה למעלה ר"ש אומר אחר תטהר אחר מעשה תטהר כלומר כיון שספרה מקצת יום של ז' תטבול ותשמש:

אבל אמרו חכמים אסור לשמש כדי שלא תבא לידי ספק שאם תשמש בו ביום ותראה מיד אחר תשמיש נמצאת סותרת כל שלפניה וטבילתה פסולה וכיון דתשמיש אסור בשביעי מחמירינן נמי שלא תטבול כדי שלא יבואו לשמש וכיון דטבילה אסורה בשביעי אפילו בשמיני נמי אסורה משום סרך בתה שאם תראה הבת שאמה טובלת בשמיני ומשמת תטבול היא בשביעי ותשמש ואע"ג דגזרה לגזרה היא משום חומר כרת חששו ומשום הכי אפילו לבתר חומרא דר' זירא אפי' בשמיני לא תטבול אלא היכא דאיכא למיחש לאבולאי ודכותיה ואף על גב דרבי שמעון אתשמיש בלחוד קאי ולא אטבילה דהא אמרינן בפרק המפלת בשמעתא דטועה בעשרים ואחד תשמש ופרקינן משום דרבי שמעון ואפילו הכי היו טובלות ביום כדמוכח התם דאלמא אסור לעשות כן אתשמיש לחוד קאי ובתורת כהנים נמי תנינא ואחר תטהר כיון שטבלה טהורה להתעסק בטהרות אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבא לידי ספק דאלמא אסור לעשות כן אטהרות או אבעילה קאי ולא אטבילה אפ"ה קא אמרינן דכיון דר"ש אסר תשמיש אנן נמי אסרינן טבילה משום לתא דתשמיש אבל [ל]ר"ש ודאי תשמיש בלחוד אסור ולפי זה לא גרסינן שמא תבא לידי ספק דודאי כל שהיא משמשת באה לידי ספק אלא הכי גרסינן שלא יבא לידי ספק וכן הגרסא בהלכות הרב אלפסי ובברייתא שבתורת כהנים אבל הר"ז ז"ל סובר דהאידנא ליכא סרך בתה כלל אלא שאם טבלה בשביעי אסורה לשמש מדר"ש ולא נהירא ויש מי שאומרים שאם טבלה בשביעי לא עלתה לה טבילה שאם תאמר [עלתה לה טבילה] איכא למיחש שמא תבא לשמש ולפיכך צריכה לחזור ולטבול ומיהו בשמיני כיון דלא מיתסר אלא משום סרך בתה עלתה לה טבילה וזה הוא דעת הראב"ד ז"ל אבל הרמב"ן והרשב"א ז"ל כתבו דאפילו בשביעי עלתה לה טבילה בדיעבד:

אמר רבא אשה לא תחוף מקטיף מזיא ניתק השער ומתבלבל וחוצץ:

מסריך מתדבק השער וחוצץ והך חפיפה פי' רש"י ז"ל חפיפת שערה כלומר שער [ראש] האשה ושאר מקומות שבגוף בבית השחי והכי מוכח דחפיפה בשער היא דתנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק והכי נמי מוכח בפרק מרובה דאמרינן התם דאחד מעשר תקנות שתקן עזרא שתהא אשה חופפת וטובלת ואקשינן הא דאורייתא היא דכתיב את כל בשרו זו הטפל לבשרו ומאי נינהו שערות מדפרכינן הכי אלמא חפיפה בשער היא ופרקינן התם מדאורייתא בעיוני בעלמא סגי דלמא מיקטר אי נמי מאוס מידי משום חציצה אתא איהו ותקן חפיפה ומדאמרינן הכי משמע דבעינן עיוני בכוליה גופא דלגבי חציצה מקום שער ושאר הגוף שוין הן אלא [דאתא] עזרא ותקן דלא ליסגי במקום שער עיוני משום דשכיחי בה קטרין והצריך חפיפה ומשום דחפיפה דרבנן בעלמא היא מקילין בה כדאמרינן לקמן האשה חפפת בע"ש וטובלת מוצ"ש ואפילו למוצאי י"ט שאחר השבת כמו שאכתוב בסמוך בס"ד אבל בעיוני דמדאורייתא הוא לא מקילינן וראיה לדבר מדאמר בסמוך נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה ובודאי אי אפשר שלא נתנה תבשיל לבנה וכיוצא בו מערב שבת עד מוצאי יום טוב שאחר השבת והיאך עלתה לה טבילה אלא ודאי כי מקילינן בחפיפה דוקא כשחזרה ועיינה בשעת טבילתה הלכך במקום שער בעי חפיפה ומקילינן בה כדכתבינן ובכוליה גופיה בעיא עיוני סמוך לטבילה ומדאמרינן לקמן טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול ועליה כל גופה משמע לאו למימרא דחפיפה בכוליה גופא אלא משום דמסתמא עיינה בעצמה בשעת חפיפה וכי תימא אי בעיא עיוני סמוך לטבילה אפילו לא חפפה סמוך לטבילה אמאי צריכה [לחזור] לחוף ולטבול והרי עיינה בכל גופה סמוך לטבילה איכא למימר שמא לא עיינה יפה יפה אבל בחפיפה ליכא למיחש להכי והך עיוני דמדאורייתא משמע דבלא מים הוא דלא אשכחן אלא לגבי חפיפה ומיהו הני נשי דילן נהוג למשטף כל גופייהו בשעת טבילה בחמימי ושפיר דמי ואף בזמן התלמוד נראה שהיו נוהגות מדאמרינן בגמרא דודא חסרת עבדי חסרת מסרקא {נ"א משתקי} חסרת ומדאצרכה כולי האי משמע שדרכן לשטוף בחמין וכך נראה לי מדאמרינן אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול ואם איתא דלא הוו עבדי חפיפה אלא במקום שער אמאי לא חיישינן שמא לא עיינה יפה יפה בשאר מקומות הגוף כי היכי דחיישינן בשלא היתה חפיפה סמוך לטבילה [לענין] כל שאר מקומות שבכוף דא ודא אחת היא אלא ודאי דרכן היה לשטוף כל גופן בחמין ומשום הכי בסמוך לטבילה ליכא למיחש למידי ומעתה האי ונמצא עליה אתי כפשטיה דנהי דחפיפיה מדינא אינה אלא במקום שער הנהיגוה בכל הגוף:

ואפילו בחמי חמה די לה בחמין שהוחמו בשמש:

משרו מזיא מתירין את השער שלא יסתר זה בזה:

קמטיה בית השחי ובית הסתרים שלה:

כל הראוי לבילה במסכת מנחות ששים עשרונים בכלי אחד ראויה לבלול ואין בילה מעכבת בהן שאם לא בלל כשר ושאין ראוי לבילה כגון ששים ואחד עשרון בכלי אחד מעכב בו ופסולה הואיל ואי בעי לבלול לא מצי מבלל:

ותנן במתניתין בפ"ח דמקואות:

טהורה מטומאתה מטומאת נדה:

אבל טמאה ע"ג רוקה שנתלש על המעות קודם שטבלה וטמאה מתורת מגע דרוקה מטמא במגע ומשא ואפילו בעודן בפיה טמאה היא מידי דהוה אנבילה בקומטו דטמאה בפרק יוצא דופן:

נתנה שערה בפיה ולא באו המים בשערה:

קפצה ידה הוי חציצה:

קרצה שפתותיה מלשון כדי לקרוץ בצפורן פרק בא סימן שהדביקה שפתותיה ולא נכנסו המים בפיה ונהי דביאת מים לא בעינן בבית הסתרים ראוי לביאת מים בעינן וקצת היה נראה דקריצה הוא לשון דוחק שדוחקת שפתותיה ביותר כמו פתחה עיניה ביותר עצמה עיניה ביותר דלקמן:

ומטבילן טמאין כאילו לא הוטבלו דלא באו מים למקום אחיזתו:

ואם הדיח ידיו במים קודם

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט