רבנו יונה על משלי י

פסוק ט

"הולך בתום ילך בטח" - ואיננו מניח תמימותו מיראתו פן יתגבר חברו, ולא יתנהג בתחבולות והערמות במשאו ובמתנו עם חברו, ולא יתן חתיתו, ולא יענה עזות.

"ומעקש דרכיו" - מי שמניח הדרך הישרה מפחדתו לחתחתים בדרך, ומבקש לשמור עצמו וללכת בעקלקלות, ירגישו בו יותר, כי "ייוודע", בהניחו הדרך הישרה, כי נפל פחד האויבים עליו.

וכן המתחכם ונוטה מן הדרך הישרה, להרבות בשמירת כבודו ולתת חתיתו, ירגישו בו, ולא יועילו תחבולותיו, ויישאר גנות העיקשות.

פסוק כג

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

"כשחוק לכסיל עשות זמה" - כמו שהשחוק קל לבוא מן המחשבה, כי השחוק מן התנועות הבאות פעמים רבות בלא כוונה, כן הפועל קל לבוא ממחשבת הכסיל, כי דרכו לעשות כל אשר ייזום, ולא יפריש בין מחשבת החפץ והעולה על הרוח בלי עיון, ובין המחשבה המגעת אל הפועל. "וחכמה לאיש תבונה" - עשות זימה, והיא המחשבה, היא חכמה לאיש תבונה, כי עיקר חכמתו על שפת הפועל, כי שם מרבה העיון עד שיושלם לו על נכון.

פסוק כח

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

"תוחלת צדיקים שמחה" - הנה, כתוב בעניין התאוות לעושר ולכבוד (משלי יג יב): "תוחלת ממושכה מחלה לב", אך תוחלת הצדיקים אינה מחלה לב, כי ששון ושמחה יימצא בה, כי תוחלתם לא על כוחם ועוצם ידם, ולא אל בינתם יישענו, כי על רחמי ה' יתברך. וכן כתיב (משלי ג ה): "בטח אל ה' בכל לבך...". ולא ידאגו בהימשך התוחלת, כי אינם דואגים למיעוט העושר, ככתוב (משלי טו טז): "טוב מעט ביראת ה'", אך שמחה ישיגו מן התוחלת על כל פנים, כי הם שמחים בכל עת על אשר השיגו לערוך תוחלתם לאלהים, ולשום תקוותם לחסדו, וכל מה שנמשכת ומתאחרת תוחלתם - הם מתענגים על העבודה אשר יעבדון את האלהים בתוחלת ובביטחון.

גם תוכל לפרש "תוחלת..." - כי אין ממושכה תוחלתם, כי קרובה ישועתם לבוא. ואם לא יגיע העניין שמייחלים עליו, תהיה צדקת התוחלת סיבה לתועלות ולחסדים רבים ונכבדים מן העניין אשר ביקשה נפשם, ככתוב (תהלים לב י): "והבוטח בה' חסד יסובבנו".

"ותקוות רשעים תאבד" - בהעדר העניין שמקוים עליו תהיה תקוותם אובדת, כי אין שכר על תקוותם, כי לא על ישועת ה' בטחו.

גם ייתכן לפרש, כי קיללם באבדן תקוותם, כעניין שכתוב (תהלים קמ ט): "אל תתן ה' מאוויי רשע", כי פעמים בהיזכר מידת הצדיק אין ההיפך במידת הרשע נזכר, רק הקללה על מידתו, וכן (משלי י לא): "פי צדיק ינוב חכמה, ולשון תהפוכות תיכרת".

לשון ה"תקוה" יבוא על התעתדות לב האדם בקירוב הדבר, וה"תוחלת" תבוא על הציפיה וההמתנה, כמו שכתוב (בראשית ח י): "ויחל עוד שבעת ימים", (יחזקאל יט ה): "ותרא כי נוחלה אבדה תקוותה (להתחזק המלכות בידה) ותיקח אחד מגוריה". על כן אמר הכתוב "תקוות רשעים תאבד", כי גם בדבר שמתעתדים בליבם על הגעתו, תאבד תקוותם.

<< · רבנו יונה על משלי · י · >>