ראש השנה כג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
זו בירם מאי גולה אמר רב יוסף זו פומבדיתא מאי כמדורת האש תנא כל אחד ואחד נוטל אבוקה בידו ועולה לראש גגו תניא ר"ש בן אלעזר אומר אף חרים וכייר וגדר וחברותי' איכא דאמרי ביני וביני הוו קיימי א"ד להך גיסא דארץ ישראל הוו קיימי מר חשיב דהאי גיסא ומר חשיב דהאי גיסא א"ר יוחנן בין כל אחת ואחת שמונה פרסאות כמה הוו להו תלתין ותרתין והא האידנא טובא הוו אמר אביי אסתתומי אסתתום להו דרכי דכתיב (הושע ב, ח) לכן הנני שך את דרכך בסירים רב נחמן בר יצחק אמר מהכא דכתיב (איכה ג, ט) נתיבותי עוה:
מתני' חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת אולשם כל העדים מתכנסין ובית דין בודקין אותם שם וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבא בראשונה לא היו זזין משם כל היום בהתקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד גאלא אף חכמה הבאה ליילד והבא להציל מן הדליקה ומן הגייס ומן הנהר ומן המפולת הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים לכל רוח:
גמ' איבעיא להו בית יעזק תנן או בית יזק תנן בית יעזק תנן לישנא מעליא הוא דכתיב (ישעיהו ה, ב) ויעזקהו ויסקלהו או דלמא בית יזק תנן לישנא דצערא הוא כדכתיב (ירמיהו מ, א) והוא אסור באזיקים אמר אביי ת"ש סעודות גדולות היו עושין להם שם כדי שיהו רגילים לבוא דלמא תרתי הוו עבדי בהו:
מתני' דכיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון ומכניסין את הגדול שבהן ואומרין לו אמור כיצד ראית את הלבנה הלפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה כמה היה גבוה ולאין היה נוטה וכמה היה רחב אם אמר לפני החמה לא אמר כלום וואח"כ היו מכניסין את השני ובודקין אותו אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים לא שהיו צריכים להם אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש בשביל שיהו רגילים לבוא:
גמ' היינו לפני החמה היינו לצפונה היינו לאחר החמה היינו לדרומה אמר אביי פגימתה לפני החמה או לאחר החמה אם אמר לפני החמה לא אמר כלום דא"ר יוחנן מאי דכתיב (איוב כה, ב) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת פגימתה של לבנה דחלשה דעתה פגימתה של קשת דלא לימרו עובדי החמה
רש"י
[עריכה]
אף חרים וכייר וגדר - היו משיאין המשואות בראשי הרים שלהן:
ביני ביני - דהנך דמתני' הוו קיימין הנך:
באידך גיסא - א"י לצד בבל שני צדדים של א"י נמשכין לצד בבל:
בין כל אחת ואחת - דהנך דמתניתין:
איסתתום דרכי - ואחזו ההולכין דרך עקלתון:
בסירים - קוצים:
מתני' חצר גדולה היתה בירושלים כו' כל העדים מתכנסין - ביום השבת שחללוהו לבוא ולהעיד:
לא היו זזין משם - לפי שיצאו חוץ לתחום והיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות:
מן הנהר - שהוא גדל פתאום ושוטף את בני העיר ואת הילדים:
גמ' ויעזקהו - סייגו בגדר אבנים סביב סביב בעיגול כמו טבעת:
לישנא דצערא - על שם שאסורין כאלו בזיקין שאין זזין משם כל היום:
סעודות גדולות - אלמא לא הוה להו צערא:
מתני' כיצד בודקין את העדים כו' לפני החמה - החמה הולכת לעולם ממזרח לדרום ומדרום למערב וממערב לצפון שנאמר הולך אל דרום וסובב אל צפון והלבנה אינה נראית ביום שלשים לעולם אלא סמוך לשקיעת החמה שמתוך שהיא דקה וקטנה אינה נראית בעוד שהחמה בגבורתה מדלא קתני למזרחה או למערבה שמע מינה אין נראית להם בדרום וקא ס"ד שהיו שואלין את העדים אם ראוה מהלכת לפני החמה או לאחריה לצפונה של חמה ראיתם אותה או לדרומה של חמה ובגמרא פריך לפני החמה היינו לצפונה שהרי אין נכון לבדוק ולשאול אם לדרומה אלא בזמן ששניהן החמה והלבנה במערב שאם הם בדרום אינה יכולה להיות לא לצפונה ולא לדרומה אלא או למזרחה או למערבה וכשהן במערב אם לפני החמה היא זהו לצפונה שהרי לצד צפון הם הולכין ואם לאחריה היא הרי זה לצד דרום:
כמה היה גבוה - מן הארץ לפי ראיית עיניכם:
לאין היה נוטה - ראשי הפגימה לאיזה צד נוטין לצד צפון כזה ( ] או לצד דרום כזה [ ):
אם אמר לפני החמה לא אמר כלום - מפרש בגמרא:
גמ' היינו לפני החמה היינו לצפונה - הא חדא מילתא היא כדפרישית לעיל:
פגימתה לפני החמה - פונה לצד החמה או לצד אחר ועלה קתני סיפא אם אמר לפני החמה לא אמר כלום דמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה:
דלא לימרו עובדיה - העובדין את החמה:
תוספות
[עריכה]זו בירם. משמע כאן שהוא מארץ ישראל וכן מפרש ר"ת בקדושין (דף עב.) גבי מיחסי דפומבדיתא מבירם נסבי:
כמה הוו להו תלתין ותרתין. תימה בזמן שבית המקדש קיים נמי מרחקי טובא כדמוכח בפ"ק דתענית (דף י.) שהיה מהלך ט"ו יום מירושלים עד סופה של כל א"י גבי כדי שיהא מגיע האחרון שבא"י לנהר פרת וזה היה לצד בבל דפרת לצד בבל הוא ואין לחלק בין מקדש ראשון למקדש שני כדמשמע בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כח. ושם) וצריך לומר דרצועה נפקא לא"י מצד אחד עד פרת חוץ מבבל וקשה היאך אפשר שירושלים הויא טבור של א"י שהיא ד' מאות פרסה על ד' מאות לכל צד הרי מהלך שני מאות לכל צד הרי מהלך עשרים ימים לאחרון שבירושלים ממהלך עשר פרסאות ועוד הרי ירדן מן המזרח מהלך יום אחד מן המזרח לירושלים והוא קצה א"י:
לא היו זזים משם. לפי שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות וכל החצר חשובה כד' אמות כדתנן בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מא:) נתנוהו בדיר וסהר וכו' והא דמשמע בההוא פירקא (דף מז: ושם) גבי דיכריא דאתו למברכתא שכל העיר חשובה להם כד' אמות היינו בעיר המוקפת מחיצות והכא בירושלים לאחר שפרצו בה יונים פרצות דחשיב' כרשות הרבים כדאיתא פרק המוצא תפילין (עירובין דף קא.) ומיהו אשכחן עיר דחשובה כד"א אף בלא מחיצות כדתנן בפרק כיצד מעברין (שם דף נז.) נותנין קרפף לעיר עוד תנן (שם דף ס.) הנותן עירובו בתוך עיבורה של עיר לא עשה ולא כלום ואם לענין יוצא חוץ לתחום נמי נותנין לו כל העיר כולה עם עיבורה כד' אמות אם כן בלא מחיצות נמי תחשיב כולה כד' אמות:
שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח. הא דלא חשיב לה בפ"ק דביצה (דף יא:) גבי דברים שהתירו סופן משום תחילתן משום דבהך לא קשה לן מידי דמתניתין היא דאכל הני דהתם פריך תנינא ומשני להו:
או דילמא לישנא דצערא. פירש בקונטרס משום שעל שם שאסורין כאילו בזיקין שאינן זזים משם כל היום כולו והיינו קודם דאתקין רבן גמליאל שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח וקשיא מאי מייתי מסעודות גדולות הא ע"כ קודם ר"ג הכי הוה לכך נראה דמיבעי ליה אי אותו מקום צר להם או מרווח ומייתי ראיה דמרווח ואם תאמר כיון דאיסור שבת עלייהו היאך יוצאין מחצר לחצר י"ל כיון דקודם דפרצו בה היו יכולים ללכת בכל העיר גם עתה משנפרצה אלא כמה מבואות וחצרות פתוחים לאותו חצר שהיו [רשאין] להלך בהן כארבע אמות:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]ז א מיי' פ"ב מהל' קידוש החדש הלכה ז':
ח ב ג מיי' פכ"ז מהל' שבת הלכה ט"ז, סמג לאוין סה, טור ושו"ע או"ח סי' ת"ז סעיף א' וסעיף ג:
ט ד מיי' פ"ב מהל' קידוש החדש הלכה ז':
י ה מיי' פ"ב מהל' קידוש החדש הלכה ד':
יא ו מיי' פ"ב מהל' קידוש החדש הלכה ז':
ראשונים נוספים
בלתין זו בירם גולה זו פומבדיתא ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שיתברר לרואה שהן משואות ולא היו זזין עד שהיו רואין בני פומבדיתא שעושין בגגותיהן כך. תניא בראשונה היו משיאין משואות בראש ההרים הגבוהין בהר המשחה ובסרטבא ובגרופינא ובתבור ובחוורן ובלתין ר' שמעון בן אלעזר אומר אף חרים וכייר וגדר וחברותיה איכא דאמרי ביני ביני הוו קיימי.
ר' שמעון בן אלעזר חשיב להו על הסדר. ת"ק לא חשיב הני דביני ביני. איכא דאמרי הר המשחה סרטב' והני כולהי דת"ק קיימי בחד גיסא דא"י והני דתני ר' שמעון קיימי באידך גיסא ות"ק חשיב באידך גיסא ורבי שמעון בן אלעזר דתני אף חרים כו' חשיב דהאי גיסא ודהאי גיסא א"ר יוחנן ובין כל אחד ואחד ח' פרסי. ל"ב מילי והאידנא טובא איכא בינייהו אמר אביי איסתומי איסתתום כלו' הדרך הנכוחה נסתתמה שנאמר הנני שך את דרכך בסירים וכתיב נתיבותי עוה:
מתני' כיצד ראית את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה כו' ואקשינן לפני החמה היינו לצפונה וכיון שפני החמה לצפונה אחר החמה לדרומה. ופריק אביי תנא אפגימת הלבנה קאי. והכי קאמר פגימת הלבנה לפני החמה היתה ורואה החמה פגימתה או לא ואם אמר לפני החמה היתה והפגימה כנגד החמה היא עד שקר הוא כר' יוחנן דאמר מ"ד עושה שלום במרומיו מעולם [לא] ראתה חמה פגימתה של לבנה משום חלישות דעתה ואם אמר פגימתה אחר החמה דבריו קיימין וכן הלכתא הקשת אין פגימתה אחר החמה והיא היתה מכוונת כנגד החמה שלא יאמרו המזלות מורין בחצים.
מתוך: חידושי הרמב"ם על ראש השנה (עריכה)
מתני' לא היו זזין משם כל היום: פירוש, לפי שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות בלבד וכל החצר חשובה כארבע אמות. ואף על גב דמשמע בעירובין (פרק מי שהוציאוהו) דכל העיר נמי כארבע אמות בעיר המוקפת מחיצות - אפילו הכי שאני ירושלים דלאחר שנפרצו בה פרצות חשיבה כרשות הרבים כדאיתא בפר' המוציא תפילין.
גמ' לישנא דצערא הוא: פרש"י ז"ל על שם שלא היו זזין משם קודם תקנת רבן גמליאל והיו כאילו אסורין בזיקין. והקשו בתוספות דאם כן מאי קא מייתי מסעודות גדולות, שהרי אפילו קודם תקנת ר"ג היו עושין שם. ואינה קושיא, דאדרבה משום הכי קא מוכח דאפילו קודם ר"ג כך היה נקראת והיו עושין שם סעודות אם כן לא על שם שמצטערין שם נקראת כן. ובתוספות פירשו דהכי קא מיבעיא ליה: אם אותו מקום צר להם או מרווח. ירושלמי: "מהו בית יעזק. ששם היו עוזקין את ההלכה דכתיב (ישעיהו ה, ב) "ויעזקהו ויסקלהו".
חסר כאן ההתחלה וקאי על מעולם: כו' פגימתה של קשת כו']. וי"ל שבראה הבורא בדרך ההוא מפני הענין הזה ולאו למימרא שלא ידעו רז"ל טעם הדבר וטבעו כמו שבודין המחפין עליהם ועל חכמתם דברים אשר לא כן:
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/ראש השנה (עריכה)
לפני החמה או לאחר החמה פי' המורה הלבנה אינה נראית לעולם ליום למ"ד אלא סמוך לשקיעת החמה כו' וקשיא לי אם סמוך לשקיעת החמה נראית מתי ילכו ויעידו לב"ד ומתי יחקרו עדותם ויקדשו את החדש והיכי תנן שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת אלמא נראית היא לפעמים בלילי שלשים וכלל אומר כי הדברים האלה הם תלוים בחכמת השמים ומי שלא יהי' בקי בחכמת השמים לא ידע אלה הסודות ולדידי חזי לי ספר המועדים שעשה רבינו משה בר מימון זצוק"ל מביא באלה השאלות שהיו בודקים את העדים חכמות נוראות ונפלאות והאריך בהם כמה וכמה ואחרי שהי' מאריך ומרבה לדבר חכמות הי' אומר וזהו שאמרו חכמים לפני החמה או לאחר החמה ועוד הי' מרבה לדבר ולבסוף ואמר וזהו שאמרו חכמים לצפונה או לדרומה וכן על כולם ואין חכם בעולם שיוכל לעמוד על דבריו אך מי שיהי' בקי בחכמת השמים הילכך מי שאינו בקי בחכמות השמים אינו בקי באלה הסודות וגם לא מה שאמרנו בפ' שעבר עשרים וארבע שעי מיכסי סיהרא וגם לא מה שנאמר לפנינו פעמים בא בקצרה פעמים בא בארוכה שכל אלו הם סודות נעלמים בחכמות השמים:
עושה שלום במרומיו מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה שמעתי מן הבקיאים בחכמות השמים שאין ללבנה שום אורה אלא לוקחת אורה מן השמש ובחצי החדש כל פני הלבנה רואים את החמה ובעבור זה היא מאירה כולה ונראית שלימה מיכן ואילך היא הולכת לצדדין ואין כל עיגולה רואה את החמה אלא מקצת ממנה והיא אז דקה ביותר ואין כח בעין לראותה והולכת ומקרבת אצל החמה מעט מעט ובכל יום מוסיף אורה עד ט"ו בחדש שעומדת עם החמה פנים אל פנים ומאירה כולה ועוד חוזרת ומתרחקת מעט מעט כמו שאמרו וכיון שאין אור ללבנה אלא מה שלוקחת מן החמה היאך יכולה החמה לראות פגימתה של לבנה והלא הצד הרואה את החמה היא המאיר והצד שאינו רואה היא הפגום:
ירושלמי אמר ר' לוי לעולם לית מזל חמי מן קומוי אלא כולהון סלקין באהן דסליק בסולמה הפוך פי' סדר המזלות טלה שור תאומים כו' פני הטלה אל שור ופני שור אל תאומים וכן כולן וכן שאחר טלה עולה שור נמצא שזנב טלה עולה תחלה ואח"כ ראשו ואחר שהשלים ראשו עולה זנב שור ולעולם שור אינו רואה טלה שכבר עלה ויתקנא בו אלא תאומים שתחתיו וכן תאומים אינו רואה שור שכבר עלה אלא פניו אל סרטן שהוא תחתיו וכן כולן:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה