קטגוריה:ויקרא כג כו

<< · מ"ג ויקרא · כג · כו · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וידבר יהוה אל משה לאמר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

וידבר ה' אל משה לאמר בחדש השביעי וגו' עד דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי חג הסכות. ויש בפרשיות אלו שאלות. ראשונה אעיר על השאלות הנופלות בעצם הדרוש רוצה לומר בענין יום תרועה שאחז"ל (ר"ה דף ח') שהוא יום הדין ובענין יום הכפורים שאמרו שבו נחתם הדין ההוא ואחר כך אעיר על השאלות הנופלות בפסוקי פרשיות אלו:

השאלה הא' צותה על יום התרועה וקבלו רז"ל שנצב לריב ה' ועומד לדין עמים. ובפרק (דף ט"ז) דר"ה אומרים הכל נדונין בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים. וראוי לשאול אם כן למה הגבילו יום מיוחד למשפטי השם ודיניו בעולם הזה ויום מיוחד לשוב בתשובה ולכפרת עונות כי הנה הגבלת הדין ביום זולת יום תפול בשופט שלא יוכל לשפוט את העם בכל עת וידיעתו תלויה בזמן ולקוחה מדברי בעלי דינים וחקירת העדים. ולפי שלא יוכל השופט לעשות זה בתמידות כי נבול יבול יצטרך להגבלת זמן ידוע לשבת על כסא דין אבל השופט כל הארץ יתברך לפניו נגלו כל תעלומות אין ספק שהוא ישפוט תבל בצדק בכל יום ובכל רגע ואינו צריך לחקירת עדים ולא לשמוע טענות הבעלי דינים כי עיניו על כל דרכי איש הוא העד הוא הדיין ומה יהיה ענין הדין הזה הנעשה בר"ה ונחתם ביוה"כ. ומפני זה כתב הרב הגדול בפירוש המשנה שלו על זה הדין, וז"ל והנגלה מזה המאמר מבואר כמו שתראה אבל הנסתר ענינו קשה מאד בלי ספק ע"כ, וכן כפרת העונות לשוב ביום מיוחד איך יוגבל ביום ובחדש מיוחד כי כל הזמנים שוים בזה ר"ל שכל יום שהחוטא ישוב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו וישוב וירחמהו ונסלח לו כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה וכמו שהעידה התורה כמו שאמר כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו, וגם אין הדבר תלוי בעבודת בית המקדש כי גם על הגלות אמר ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. ובאו פסוקים רבים לאמת זה. ושדינו יתברך אם בשכר ואם בעונש הם תמידיים בכל יום וכמו שאמר (תהלים ז' י"ב) כי אלהים שופט צדיק ואל זועם בכל יום. ולכך ארז"ל (שם) בפרק הנזכר מראש השנה שרבי מאיר ורבי יהודה אמרו שאדם נדון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים, ואמרו על זה רבי יוסי ורבי נתן אדם נדון בכל יום ובכל שעה שנאמר ותפקדנו לבקרים ולרגעים תבחננו, ואם לא היה הדבר כן יהיה דין אדם מוגבל בר"ה וחתימתו ביום הכפורים לא היה אם כן שכר ועונש כל ימות השנה והוא הפך מה שנוסדנו עליו, כי הנה עובדי העגל והמרגלים מיד שחטאו נענשו וכן בני אהרן וכאלה רבים שלא נתלה דינם עד ראש השנה ולא נחתם ענשם ביום הכפורים ומה הוא אם כן דין יום תרועה וסליחה יום כפורים:

השאלה הב' מה ענין החתימה של יוה"כ אם להוציא הגזרה שניתנה בר"ה לפעל מציאות בתת השכר והעונש שנגזר בר"ה לצדיקים ולרשעים באותו דין זה בלתי אפשר כי אין כל הרשעים הנדונים למיתה בר"ה מתים ביוה"כ ולא כל הנדונים לחיים וטובות בר"ה יקבלו הטובות והחיים ההם ביוה"כ, ואם אמרנו שהיתה החתימה ההיא חרות הגזרה ופסוק הדין יתחייב אם כן שיהיה דין ראש השנה לבטלה כי אין ענינו זולת זה כיון שאין באותו דין של ר"ה שמיעת טענות ולא העדאת עדים והוא יום הדין באמת ואין ספק שמראש השנה עד יוה"כ לא תתחדש בשופט האלהי ידיעה שלא היתה לו, גם שאם היה משפט האדם מיוחד בר"ה וחתימתו ביוה"כ יתחייב כמו שאמרתי שמי שחטא בחדש מרחשון עד"מ יאריך לו השי"ת עד ר"ה הבא אחריו כי קודם זה אינו יום דין והוא דבר זר וקשה להאמינו שהנה קרח ועדתו מיד כשחטאו נענשו לאלתר ולא נתלה ענינם עד ר"ה ולא עד יוה"כ:

השאלה הג' איך אמרו שדין ר"ה הוא כולל לכל בני אדם נדונים באותו יום בשוה. כי הנה האומה הישראלית הם חלק השם והיא מיוחדת להנהגתו והשגחתו העליונה ולא להנהגת הגרמיים השמימיים וכמו שאמר ופן תשא עיניך השמים וראית את השמש ואת הירח וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים וגו' ואתכם לקח ה'. ואם שכר האומה הישראלית בלבד וענשה הוא כפי התורה ומעשה המצות מפאת ההשגחה האלהית. איך יהיה הדין שוה בה וביתר האומות בר"ה:

השאלה הד' אם היה דין ר"ה הכנה ליוה"כ שמי שנשפט בר"ה נחתם ביוה"כ כמו שאמרו במשנה איך היה דין ר"ה כולל לישראל ולכל בני אדם לגויהם וכפרת יוה"כ מיוחדת לישראל לבד לא לאומות כמו שאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו' והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל אחת בשנה כי הנה החתימה ראוי שתהיה מיוחסת למשפט ואם היה המשפט בר"ה כללי לכל בני העולם בהכרח חתימתו ביוה"כ תהיה ג"כ כולל לכלם הנה אנחנו בהכרח בין שני דברים אם שנאמר שאין משפט ר"ה כולל לכל האומות והוא הפך מה שקבלו (ר"ה שם) חז"ל כמו שאמרו בגמרא כי חק לישראל אין לי אלא לישראל. לאומות העולם מנין שנאמר משפט לאלהי יעקב. והביאו על זה היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. או שנאמר שתהיה כפרת יוה"כ לא לבד לבני ישראל אלא גם לכל האומות והוא הפך מה שביארה התורה וגם בדין ר"ה יורו הכתובים התיחדות על האומה הנבחרת כי הוא אומר בפירוש יום תרועה יהיה לכם מורה שלישראל בלבד הוא לא לשאר האומות. וכמו שאמר המשורר (תהילים קמ״ז:י״ט-כ׳) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי וגו' ומה הוא אם כן הדין הזה הכולל לכל בני אדם:

השאלה הה' הנה בפרק קמא דר"ה אמר ר' כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחים בר"ה אחד של צדיקים גמורים ואחד של בינונים ואחד של רשעים גמורים צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים ושל רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה. בינונים תלוים ועומדים עד יוה"כ זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים למיתה, ופירש"י הבינונים הם שמחצה זכיות ומחצה עונות וכן הוא דעת כל שאר המפרשים, ויתחייב מזה כי אין יוה"כ מועיל אלא לבינונים כי הצדיקים גמורים והרשעים גמורים כבר נכתבו ונחתמו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. והבינונים ההם אין ספק שיקשה מציאותם כי על המעט וזרות גדול ימצא אדם בכל הארץ שיהיו עונותיו שקולים כנגד זכיותיו מבלי תוספת ולא חסרון כלל ויהיה א"כ לבטלה יוה"כ או יהיה לבד לאחד מעיר ושנים ממשפחה שימצאו בעולם בשנה מן השנים וזה בחלוף מה שאמרה התורה שביוה"כ תהיה הסליחה הגמורה לכהנים ולכל ישראל לא לבד לבינונים וגם הוא הפך מה שאמרו שאדם נדון בר"ה ולא נחתם דינו עד יוה"כ כי המאמר הזה כולל לצדיקים ולרשעים ולבינונים:

השאלה הו' למה ביום תרועה וביום הכפורים אמר הכתוב לשון שבתון ומקרא קדש ומאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו כי הנה יראה שהם ג' לשונות מורים שלשתם ענין אחד והוא איסור המלאכה. והרמב"ן הביא למאמר שבתון מאמר תורת כהנים וכפי מה שהוא פירש עליו יהיה שבתון שישבתו מהדברים שהם אסורים מדרבנן אע"פ שאין אסורם מן התורה ושעל האיסור מן התורה אמר הכתוב כל מלאכת עבודה לא תעשו ועל שאר המלאכות שהם מדבריהם ז"ל אמר יהיה לכם שבתון שבת שבתון יהיה לכם. ואמנם מקרא קדש פירשו שיהיה היום מקודש אצלם לכבדו בכסות נקיה ומאכל טוב ויתר הדברים. והוא בלתי נכון כי איך תצוה התורה על זה על מה שאינו ממנו והוא מדבריהם שנעשו אחרי התורה שנים רבות ואם היה שעליהם צותה התורה גם כן הרי הם אם כן מן התורה ואינם מדבריהם. ויקשה גם כן שראשונה צותה התורה על איסור המלאכה והשבות שהוא מדבריהם ובאחרונה על איסור המלאכה שהוא מן התורה. והראב"ע לא ביאר ענין השבתון אבל במה שכפל הכתוב ביוה"כ שבת שבתון פירש בסדר אחרי מות שהיא שביתה לגוף ולנפש יחד, וכתב עוד שיש מפרשים שהוא שביתת השביתה, וגם זה אינו נכון כי אם היתה השביתה ענינה שלא יעשה מלאכה איך יצדק זה על הנפש כי הגוף הוא העושה מלאכה והוא יאסר ממנה אבל הנפש אין לה מלאכה כי אם העיון והחכמה שלא נאסרו בזמן מן הזמנים. ואם אמר זה על המורכב מגוף ונפש שאליו יאסור המלאכה הנה על זה בשביתה אחת היה די כי הפועל הוא אחד שהוא האדם והשבות אחד וכן ברוב המקומות נאמר שבתון בלבד ולמה אם כן כפל הכתוב לשון השביתה בשבת שבתון. והדעת האחר שזכר הראב"ע שענין שבת שבתון הוא שביתת השביתה, אם רצה בשביתה איסור המלאכה תהיה שביתת השביתה שלא ישבות אלא שיעשה כל מלאכה והוא הפך המצוה ואם רוצה לומר שתהיה שביתה נבחרת מכל שביתות הנה אם כן השביתות הם איסור מלאכה מה תהיה השביתה נבחרת מזולתה לשתקרא שבת שבתון:

השאלה הז' למה לא פירשה התורה טעם מצות יום התרועה כמו שפירשה טעם חג הפסח שהוא זכר ליציאת מצרים וטעם השבועות שהוא להיותו בכורי קציר חטים וטעם יום הכפורים וחג הסוכות וכן היה ראוי שיפרש טעם יום התרועה לפי שבו נצב לריב ה' ועומד לדין עמו:

השאלה הח' למה לא נאמר ביום התרועה בעצם היום הזה כמו שנאמר בחג השבועות וביוה"כ כיון שכל חג קבוע ביומו ובזמנו הפרטי. והרמב"ן השתדל לתת טעם למה לא נאמר בעצם היום הזה בחג המצות וכתב שהוא מפני העומר אבל לא התעורר לתת הסבה למה לא נאמר ביום תרועה:

השאלה הט' למה לא אמר ביום תרועה חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כמו שנאמר בכל אחד משאר המועדים כיון דמצות יום התרועה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ:

השאלה הי' במה שנאמר ביום הכפורים וידבר ה' אל משה לאמר ולא נאמר בו דבר אל בני ישראל כמו שאמרו ביום התרועה ובכל שאר המועדים בתחלת כל מועד בא הדבור עליו למשה וצוהו שיאמר אותו לעם אם לא ביוה"כ:

השאלה הי"א באמרו במצות יוה"כ אך בעשור לחדש השביעי הזה וגו' כי הנה מלת אך אין לה ענין במקום הזה ולא נזכר בשאר המועדים אלא בחג הסכות שאחרי שצוה על החג חזר לומר אך בחמשה עשר יום לפי שהוא מפרט ומבדיל על מה שנאמר ואין כן ביוה"כ שהוא התחלת דבור, ורש"י כתב והוא מתורת כהנים אכין ורקין מעוטים הם מכפר לשבים ואינו מכפר לבלתי שבים והוא דרך דרש כי איך יובן זה ממלת אך. והרמב"ן כתב שאך מורה על אימות הדבר והוא מלשון אכן מלשון אך עצמי ובשרי אתה. אך טוב לישראל אלהים. ואין הדבר כן כי אין אך מאמת אבל הוא ממעט או מפרט דבר שכבר נאמר:

השאלה הי"ב למה בכל שאר המועדים עם היות שצוה באיסור המלאכה לא נזכר בהם עונש העושה מלאכה אמנם ביוה"כ ביאר הכתוב בו עונש העושה בו מלאכה שתכרת נפשו. ואם היו כל המועדים שוים באיסור המלאכה למה לא הושוו גם כן בזכרון העונש:

השאלה הי"ג אם היה עונש האוכל ביוה"כ כעונש העושה בו מלאכה שניהם בכרת למה לא באו שניהם בענין אחד בעונש ההוא שאמר בענוי הנפש ונכרתה ובעושי מלאכה אמר והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה. והנה בת"כ אמרו והאבדתי את הנפש מה ת"ל לפי שנאמר כרת בכל מקום ואין אני יודע מהו כשהוא אומר והאבדתי למד על הכרת שאינו אלא אבדון. אבל עם היות הדבר כן שאין הכרת אלא אבדון עדין תשאר השאלה למה בענוי הנפש נאמר ונכרתה ובאיסור מלאכה נאמר והאבדתי והיה ראוי לומר ותאבד כי למה ניחס פעל האבדון לשם. ולא פעל הכריתה:

השאלה הי"ד בכפל מצות הענוי ואיסור מלאכה שזכר הכתוב ביוה"כ כי הנה בראשונה אמר ועניתם את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו וביאר עונש מי שלא יתענה ומי שיעשה מלאכה וחזר ואמר שנית כל מלאכה לא תעשו חקת עולם שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם והוא כפל מבואר ורש"י פירש וכל מלאכה לעבור עליו בלאוין הרבה או להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת יום וזה בלי ספק אינו נכון כי למה תכפול התורה הצווים להכפיל העונשים ולמה לא נכפל זה גם כן בשאר המועדים והאזהרה על מלאכת הלילה שוה בכל המועדים. והראב"ע כתב וטעם וכל מלאכה לא תעשו פעם אחרת להוסיף חקת עולם. וגם זה בלתי נכון כי הנה בענוי נפש לא אמר חקת עולם ונכפל גם כן בשאר המועדים נאמר חקת עולם ולא נשנה מפני זה בהם איסור המלאכה ולמה אם כן נשנה ביוה"כ:

השאלה הט"ו במה שיחס הכתוב ענוי נפש פעם ביום העשירי ופעם בתשיעי כי בתחלת הפרשה אמר בעשור לחדש ועניתם את נפשותיכם ואמר כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה שמורה שבעצם היום העשירי יהיה הענוי. אמנם בסוף הפרשה אמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש מורה שבתשיעי יתענה והיא סתירה מבוארת ולכך הוצרך ר' חייא בר רב מדפתי (ברכות דף ח') לדרוש כל האוכל ושותה בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי ופיר' ועניתם על המאכל והשתיה וכמה מהספק יש בדרש זה:

והנני מבאר הדרוש הזה והפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:

וידבר ה' אל משה בחדש השביעי עד חג הסכות. כבר ביארתי בסדר בא אל פרעה בפרשת החדש שר"ח תשרי הוא ר"ה והתחלתה באמת כפי טבע המציאות בהויה ובהפסד וכפי תנועת השמש והירח וגלגל המזלות. והנה התחלת כל דבר תעשה הוראה על עניני הדבר ההוא כלו כפי המצב השמימיי באותה התחלה כי כמו שמצב השמים ברגע מולד האדם יורה על כל עניני חייו ככה המצב השמימיי בעת ר"ה והתחלתה יורה על כל מקרי אותה שנה אם בערך המקרים הכוללים בעולם שובע ורעב בריאות וחולי מות וחיים. עת מלחמה ועת שלום ודומיהם מהדברים הכוללים. ואם בערך כל מחוז מגבולי העולם ומחוזיו כפי ערך מזלו ושליטו אל תמונת השנה וכפי מצב השמים בעת אותו מולד המיוחד באותו מחוז. ואם בערך יותר פרטי מיוחס אל כל איש ואיש כפי יחס תמונת מולדתו אל תמונת השנה זה ימות וזה יחיה זה ירויח וזה יפסיד ודומיהם מן המקרים. ולהיות ראש חדש תשרי הוא התחלת השנה שתורה ותחיי' באמת מקרי השנה כלם לכן נאמר שהוא יום דין והמשפט כי הוא מורה מה שיהיה והגזרה הגזורה מן השמים על מקרי העולם באותה שנה מטוב עד רע אם לעולם בכללו ואם למדינה ומדינה עם ועם בכל מחוז ולכל איש ואיש ולכך תקנו בתפלת יום תרועה לזכור שלשת מיני המשפט האלה כי כנגד משפט העולם בכללו תקנו לומר אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם, ולענין כל מחוז ומחוז תקנו ועל המדינות בו יאמר איזו לרעב ואיזו לשובע. ועל המשפט פרטי תקנו לומר ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות מי לא נפקד כהיום הזה מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר. והנה הדין הזה אינו כפי ההשגחה הפרטית המיוחדת ממנו יתברך לאוהביו ולשומרי מצותיו אבל הוא כפי ההשגחה הכוללת המסודרת מהגרמים השמימיים אשר היא כוללת לנבראים כלם. ועל הדין והמשפט הזה אמרו (ר"ה דף ח') במשנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם, והשלם רבי יוחנן כדי לבאר שלא היה הדין הזה כפי ההשגחה על כל האומה פירוש על זה המאמר וכלם נסקרים בסקירה אחת שרצה בסקירה אותו המצב השמימיי שהיה בעת מולד תשרי שהוא סקירה בתמונה אחת יתחייבו ממנה כל עניני בני העולם. וחלוף זה מזה הוא כפי ערך מזלם בשעת מולדתם וכפי חלוף המחוזות. וכבר יורה על אמתת כל מה שאמרתי מה שאמרו קדמוני התכוניים שבמזל מאזנים בתחלתו יעלה צורת אדם כעסן ובידו הימנית מאזנים ובידו השמאלית ספרים כתובים פתוחים. וזה מורה שפלס ומאזני משפט לה' באותו יום וששקול ישקול כעסו והוותו של עולם במאזנים ישאו יחד לתת לכל דבר חקו באותה שנה אם טוב ואם רע, והספרים מורים על הגזרות החרותות הנגזרות באותו יום וכמו שאמרו שלשה ספרים נפתחים בר"ה. ולפי שההוראות האלה כלם הם כפי תכונת השמים ומצבם ברגע מולד ר"ח תשרי להיותו ר"ה עם היות שיצאו לפועל בשאר זמני השנה לכן נקרא זה היום יום הדין בהחלט לכל השנה. ואמר רבי יהודה בגמרא הכל נדונים בר"ה וגזר דין שלהם של כל אחד מהם נחתם בזמנו. בפסח על התבואות בעצרת על פירות האילן בחג על המים. ואדם נדון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ, שביאר בזה שלא היתה כוונת המשנה במאמר בד' פרקים העולם נדון שכל פרק ופרק יהיה יום הדין לאותו דבר כמו שחשבו התכוניים בארבע תקופות השנה שהיתה לכל אחת מהם משפט והוראה מוחלטת על אותה תקופה אינו כן. כי הנה להיות התחל' השנה אחת יתחייב שיהיה דין אחד לכל השנה ולכל הדברים בהחלט עם היות שיצא כל דבר לפעל בזמנו וזהו ענין הדין של ר"ה הכולל לכל המין האנושי והוא דבר טבעי במציאות כפי פעלת העולם השמימיי ועולם ההויה וההפסד:

האמנם יש עוד בזה היום ענין נוסף והוא מיוחד אל האומה הישראלית בלבד וענינו שאין הנהגת הגרמי' השמימיים על האומה הישראלית כאמרו אשר חלק ה' אלהיך אותם וגו' והשמים מורכבים מגוף ונפש שנפשם הוא הנבדל המניע והיה הגרם השמימיי מצד מצבו המשתנה תמיד בתנועתו מורה על עניני בני אדם ונותן אליהם הכח וההכנה. ונפש אותם הגרם השמימיי ומניעו יחייב ויוציא אל הפועל כל מה שהורה עליו מצב גרמו כי הגשם השמימיי ישפיע על הגשם האנושי. ונפשו על נפשו והמורכב יחד על המורכב ולפי שפעל נפש כל דבר מיוחד ומיוחס ומצורף לכח חמרו וגופו. לכן היה שכל מה שיורו הגרמים השמימיים בעלמא יביאו אותו לפעל נפשותיהם שהם השרים העליונים ותתקיים בהכרח הוראתם כלה בלי פחות ויותר. אבל באומת ישראל אין הדבר כן כי עם היות הכח וההכנה ובכלל הוראת המקרים באה עליהם מפאת גופות השמים הנה לא יושפע פעליות אותן ההכנות ויציאתם למציאות לא מהגרמים השמימיים ההם ולא מנפשותיהם שרי מעלה אלא מהשם יתברך סבת הסבות כלם בלבד. ועל זה נאמר על הכוכבים אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה'. עד שבעבור זה נתחייבו ישראל לבדם בתורה ובמצות ונאסרה עליהם עבודת השמים וכל נברא בלתי לה' לבדו. ונתיחדו מקריהם ועניניהם מטוב עד רע אל ההשגחה האלהית. והיא תבטל פעמים רבות ההוראה השמימיית בכללה. כי הנה בהיות ישראל עושים רצונו של מקום ההוראות השמימיות המורות עליהם רעות יבטלם יתברך בהשגחתו לגמרי או יעתיקם מנושא אל נושא כמו שאמר וכל מדוה מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך ובהיות ישראל רעים וחטאים אע"פ שהשמים יורו עליהם טובות לא יזכו בהם כי יבטלם רוכב שמים יתברך וכמו שביארתי כל זה בשרשיו וראיותיו על נכון בסוף ספר מעייני הישועה אשר עשיתי בפי' ספר דניאל. והנה בהיות ר"ח תשרי הוא יום ר"ה ויום הדין לכל באי עולם להורות המצב השמימיי כל אשר יקרה להם כל השנה. לכן ברצות השם לזכות את ישראל הודיע וגלה את אזנם שהיום ההוא הוא יום הוראה רבה ובריות בו יפקדו לחיים ולמות ויצו אותם לעמוד על נפשם להשתדל להנצל ולהמלט מהגזרות השמימיות ההן וכי אין דרך לזה אלא שיצאו לקראת האלהים ולהתחנן לפניו ולדבקה בו לבקש ממנו שלא יעזבם להוראות המערכות השמימיות אבל שבסתר כנפיו יסתירם כיון שהם עם מרעיתו וחבל נחלתו, וזה ענין מצות יום תרועה שצוה שיתקעו ויריעו בשופר המורה על הדרור והחרות כאלו הם בני חורין מההוראות השמימיות ושלכן הוא אלהינו ואין עוד אחר לפי שהיה זו רפואה בטוחה להמלט מצרות המערכות שלמד השם לעמו וחסידיו לכן אמר יום תרועה יהיה לכם רוצה לומר שהחסד הזה מיוחד לאומה או עם היות דין ראש השנה כולל לכל בני אדם הנה תרופת התרועה והתשובה להנצל מהדין ההוא השמימיי נתיחדה לישראל וכמו שאמר (תהלים קמ"ז ט') מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי. והנה היתה תקיעת השופר תרופה אמתית בזה משבע בחינות. הא' שתורה על דרור וחפשיות כאלו הם אומרים אין אנחנו חוששים להוראות השמימיות כי בני חורים אנחנו ועל זה התכלית היה שופר היובל וכמו שאמר והעברת שופר תרועה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, הבחינה הב' לפי שתקיעת שופר מורה על המלכת מלך וכמו שנאמר במשיחת שלמה ויתקעו בשופר ויאמרו יחי המלך שלמה כאלו ביום הזה בתקיעת השופר יאמרו ה' מלכנו הוא יושיענו הושיעה המלך. וענין הממלכה הוא התיחדם להנהגתו והשגחתו. ועל זה אמרו בגמרא (ר"ה דף ט"ז) שאמר הקב"ה לישראל אמרו לפני בר"ה מלכיות וזכרונות ושופרות. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר ואין זכרונות ושופרות אלא שיתפללו לפניו שיצילם מהרעות שיורו המערכות השמימיות ביכולת ההשגחה העליונה הפרטית המולכת עליהם. והבחינה הג' היא להתעוררות התשובה והכנעה היצר הרע כדי שהשם ירחם עליהם ויצילם מהזק ההוראות השמימיות כאלו היה השופר מתרה ביצר לב האדם לומר שופר שמעת תרועה מלחמה עליונה עתידה לבא עלינו על כן פחדו בציון חטאים. וכמאמר הנביא (עמוס כ"ו) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, והיא אם כן השופר כרוז קורא בחיל לכו ונשובה אל ה'. וכבר שערו חז"ל גם בטעם הזה באמרם (שם) אמר רבי יצחק למה תוקעים בר"ה כשהם יושבים וחוזרים ותוקעים כשהם עומדים כדי לערבב את השטן. וכבר ידעת שהוא השטן הוא יצר הרע. הבחינה הד' היא לזכור עקדת יצחק כדי שזכותו תעמוד לנו בעת הדין הזה להנצל ממנו גם בזכות עקדתו נתיחדו בניו להשגחת השם הפרטים וכמו שאמר ה' יראה אשר יאמר היום. וכבר העירו בגמרא בטעם הזה אמר ר' אבהו למה תוקעים בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמכם לפני, הבחינה הה' היא כדי לזכור להם יום מתן תורה שהיה שם קול שופר חזק מאד באותו מעמד נתיחדו להנהגתו יתברך ונעשו חפשים ונקיים מהוראות השמימיות כמו שאמר והייתם לי סגלה מכל העמים ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. והבחינה הו' היא לזכור קבוץ גליות בזמן העתיד לבא שאז יהיה ה' למלך על כל הארץ כפי השגחתו הפרטית וכמאמר הנביא (ישעיה ה' כ"ז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים מארץ אשור וגו'. ואומר וה' אלהים בשופר יתקע ולכך במוסף אנו זוכרים הטעם הזה. הבחינה הז' היא לזכרון תחיית המתים שתהיה פליאה עצומה למעלה מהטבע המסודר מהתנועות השמימיות כי אם ברצונו יתברך הפשוט כבריאה הראשונה והיא פליאה העתידה להיות באחרית הימים ועליהם אמר הנביא כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו. כי הנה באמרו כל יושבי תבל כיון אל החיים יושבי האדמה אשר יהיו בזמן התחיה ושוכני ארץ רומז אל המתים ישני אדמת עפר כי כן אמר הנביא אל המתים הקיצו ורננו שוכני עפר שאלו ואלו כנשא נס הרים יראו והוא נס התחיה וכתקוע שופר ישמעו שהמתים יראו וישמעו וישיגו בחושיהם אותה הפליאה. הרי לך בזה שבעה טעמים יקרים לתקיעת שופר אשר בכלם כיון יתברך באמרו זכרון תרועה יהיה לכם. ואין להקשות ממה שכתוב במקום אחד יום תרועה ובמקום אחר זכרון תרועה כי הנה נקרא היום יום תרועה לזכר התרועה הנעשית בו. והתרועה שזכר הכתוב בזה היום היא תרועת השופר לא כדברי הקראים הטועים שהתרועה שזכר הכתוב הוא הלל ושבח לשם כמו וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל. כי לא נמצא תקיעה ותרועה בימי המועדים כי אם בחצוצרות של כסף ולא בקרן היובל כנזכר וביום שמחתכם ומועדיכם וזה טעות מבואר כי הנה מה שאמר הכתוב וכל העם הריעו מיד ביאר הכתוב שהיה הלול ושבח באמרו תרועה גדולה בהלל. אבל כאן בפרשה שלא נזכר הלל ושבח אין ראוי לבאר כן יום תרועה יהיה לכם כי הנה השבח הלל בכל המועדים היה, ולמה אמר על זה ביחוד יום תרועה כל שכן שמצינו פסוקים אחרים מבארים זה שנאמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. ואמנם בפסוק וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם אמר הכתוב ותקעתם בחצוצרות להבדילו מתקיעת השופר ולא היה נכלל בזה ענין יום תרועה כי תרועת החצוצרות היתה אחרת נעשית בכל המועדים וראשי חדשים בעת הקרבת הקרבנות כמו שאמר על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. אמנם תקיעת שופר ביום התרועה היה מלבד זה. לפי שהכתוב פעמים יקראה תרועה ופעמים תקיעה. וכן אמרו רז"ל (ר"ה ל"ד) לא ידעינן מאי ניהו אי גנוחי גנח ואי ילולי יליל הלכך עבדינן תקיעה ותרועה ושלשה שברים. הנה התבאר מזה כלו שיש בענין ר"ה שני משפטים. האחד הוא כולל לכל בני אדם וגם לכל עניני העולם השפל והיא הוראת המצב השמימיי המורה על השנה כלה מטוב עד רע והוא משפט העולם בסדורו הטבעי. והשני הוא בערך ישראל שבזכות התורה והמצות והישרת המעשים ותרועת היום ובכלל בהפרדת נפשם מהענין הגופני ומהנהגת הגלגלים והדבק נשמתם באלהי הרוחות יוציאם האל יתברך מההוראות השמימיות ובהשגחתו הפרטית לא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו לכן היה היום הזה יום הדין בפרט לישראל בשקול עונותיהם וזכיותיהם שבהיותם זכאין תדבק אליהם ההשגחה העליונה וישתנה מזלם לטוב ובהיותם רשעים יסתיר פניו מהם והיו לאכול. וזהו ענין הספרים הנפתחים בר"ה שהם בערך האומה ואנשיה כי לא דבר ר' יוחנן אלא ממה שיגיע לדין ישראל. ולכך דרשו ז"ל (ר"ה דף ח') כי חק לישראל אין לי אלא לישראל אומות העולם מנין תלמוד לומר משפט לאלהי יעקב. כי הנה התיחדות ישראל להנהגתו והשגחתו קרא בשם חק מפני שהוא גזרת מלך ולמעלה מן המנהג הטבעיי. אמנם ענין האומות ודינם שהוא כפי הסדור השמימיי קרא משפט כי הוא משפטי העולם וטבעו. הנה הראיה שהביאו חז"ל על ר"ה מפסוק (תהלים ל"ד) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם מסכים למה שביארתי. כי אחרי שזכר שם הדין הכולל ההוא ושלא ימלט ממנו אדם לא בהשתדלות ולא באומץ לב כמו שאמרו אין המלך נושע ברוב חיל וגו'. שקר הסוס לתשועה וגו'. שהכל כפי הוראת המערכה והדין ההוא אמר אחריו הנה עין ה' אל יריאיו למיחלים לחסדו שהם בני ישראל הבוטחים בו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב שהם סוגי הרעות שתורה עליהם המערכה השמימית. ומפני זה תקנו לומר בתפלת היום אחרי שזכרו הדין והפקידה הכוללות אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך כי כל דורשיך לעולם לא יכשלו ולא תכלים לנצח וזה רומז לישראל וכמ"ש (שם פ"ט) אשרי העם יודעי תרועה. ומביא ראיה מנח שבהיות גזרת המבול כוללת זכר אותו להצילו ממנה ותקנו עם זה תפלות יגיע וירצה וישמע ויפקד ויזכר זכרונינו וגו' לפניך לפליטה לטובה לחן ולחסד ולרחמים ביום הזכרון הזה שענין כלו שיושיעם מרעות הגזרה הכוללות השמימיות ויזכרו עם זה זכות האבות ועקדת יצחק. ובסוף התפלה תקנו היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם ופירושו שהיום ההוא תחלת הדין העולמי לאותה שנה להיותה התחלתה. ולכן ביום ההוא יעמיד במשפט כל יצורי עולם. במה שיורה המצב השמימי בעת אותו חדוש עליהם מהטובות או הרעות מאותה שנה. ולכן מתחננים אם כבנים אם כעבדים שירחם עליהם ויחנם ויוציא לאור משפטם. לפי שהוא קדוש ובידו לשנות המערכות:

ואחרי הדברים והאמת האלה אשיב על הספקות אשר העירותי בדרוש הזה. ואומר שדין ר"ה להגבילו הכתוב בראש חדש תשרי אין ענינו שישב השופט האלהי על כסא דין. ולא שישמע אז טענות הבעלי דינין ולא שיחקור אז את העדים כי אין דבר מזה לפני השופט כל הארץ ולא תתחדש בו ידיעה. אבל עניניו שלהיות היום ההוא התחלת השנה כלה תעשה הוראה על כל עניני השנה העתידין לבא על בני אדם כפי ההשגחה הכוללות המסודרת מהגרמים השמימיים. וההוראה השמימיות ההיא כנו בשם דין ומשפט שיעשה השם יתברך בעולמו על ידי משרתיו עושי רצונו כפי סדור ההנהגה הטבעית. ואמנם הדין התמידי שהקב"ה עושה בכל יום אינו בזה האופן כי הוא כפי ההשגחה הפרטית האלהית ועל צד הרצון הפשוט למעלה מהסדור השמימיי ואין הדין המושגח ההוא מיוחד לזמן זולת זמן כי הוא בכל יום ובכל רגע. ועל זה אמר המשורר (שם ס"ב) בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם אלהים מחסה לנו סלה. רוצה לומר שבכל עת ובכל זמן ישפכו נפשם בתפלותיהם לפני השם כי תמיד יהיה להם יתברך למחסה ולמסתור בדינו התמידי. והמשיך לומר אחר זה אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות. כלומר שזהו הדין האמתי התמידי שהוא כפי ההשגחה הפרטית. ולא הדין שנתיחד לאומות העולם כלם בר"ה במחברת שתי המאורות בזמן הכנס השמש במזל מאזנים וכאלו אמר לישראל תועיל התפלה והצעקה לבטוח ביוצרם. אמנם הרשעים הם כאין נגדו כי הם ימסרו למאזנים ולהנהגת המערכות ובזה המה מהבל יחד, הנה התבאר שהדין התמידי אמת כפי ההשגחה הפרטית ודין ר"ה אמת כפי מערכת השמים כל אחד כפי ענינו וגם כפי האומה הישראלית יהיה דין ר"ה כפי ההשגחה העליונה. שהשם שוקל ביום ההוא עונותיו של כל איש ישראל כנגד זכיותיו, ואם רובו עונות יעזבהו למקרה הטבע מהוראת השמים הכללית ולא תדבק בו לשמרו ההשגחה הפרטית. ואם רובו זכיות יסתירהו בסתר כנפיו מלאכיו יצוה לו לשמרו יפלטהו מרעות המערכה השמימיית:

והיו העשרה ימים שמר"ה ליוה"כ ימי תשובה תפלה ותחנה לפני השם ליחד' להשגחתו ושמירתו העליונה ולהצילם מרעות המערכה, והיתה החתימה ביוה"כ להושיע את הזכאי ולהצדיק את הצדיק ולבטל מעליו הגזרות המנגדות ולזה נקרא ביום הכפורים מלשון (משלי ט״ז:י״ד) ואיש חכם יכפרנה שענינו בטול ההוראות השמימיות על פי ההשגחה. ומזה הצד היה היום המקודש ההוא תשלום לענין ר"ה בערך האומה. והנה עשה ממנו יתברך במצות יום תרועה ויוה"כ אשר נתן לנו כמו שיעשה הרופא החכם אל אוהבו הקרוב אליו שהוא מרפא אותו בשני רפויים. הא' רפוי כללי בזמן מיוחד מן השנה והוא רפוי ישר מסכים ונאות למזגו ומנגד לחליו אותה השנה העתיד לבא כפי הסבה השמימיית ואיכות הפרקים שעברו, והשנית הוא רפוי פרטי שמרפא אותו בעת הצורך כי הוא בבא זמן האביב כדי להעמידו על בריאת גופו ושווי ליחותו ויצוהו בתקון המזג והרקת מותרי הסתיו ורעותיו. ואם יראה שבשנה ההיא יהיה אוהבו חולני מפני רבויו ומפני הפסדו יקיזהו באותו אביב שהוא התחלת השנה. ואם במררתו האדומה או השחורה או הלבנה יריקהו מכל אחד מהן. ואם השנה מוכנת לחלאים דבריים יחזיק רוחו החיוני ולבו בסמים הלבניים כדי שישאר גופו נקי ובריא. אולם לכל השנה כי אם לא יעשה כן יהיה התרשלותו מזה מביא האוהב לחלאים רעים ונאמנים ומלבד זה גם בכל שאר ימות השנה בבא עליו חולי ויציאה מן השווי לסבה מן הסבות המתחדשות ירפאהו הרופא האוהב הנאמן כפי מה שיאות לחליו. וכאשר ימצאהו החולי המתחדש שהוא כבר מורק ושוטף מן האביב שעבר כראוי יקל עליו החולי המתחדש ויפדעהו מרדת שחת. כן היה דין ר"ה בערך אל האומה רפוי כולל והרקת העונות והפשעים שקדמו לכל ישראל כל השנה שיורק וינקה מהם ע"י התשובה וכפרת יוה"כ ובהנהגה והרפוי הכללי הזה תשאר נפשו נקייה מהעונות אשר קדמו לה כל השנה שעברה ומהרעות העתידות לבא באותה שנה הנכנסת מפאת המערכה. וכאשר אחר כך בשנה הבאה יחטא ולא יכבד עונו ולא יקשה ענשו מפאת החטא ההוא הפרטי כי לא יתוסף החטא ההוא על העונות הראשונים ולא יתחברו כלם באגודה אחת להכביד ענשו עד מות. כי הנה בצאתו צדיק בדינו ונתכפרו עונותיו ביוה"כ כאשר יחטא אחר כך יקל ענשו ושב ורפא לו. וכמו שהאביב הוא עת הרקת הגוף מהליחות שנתקבצו בו בכל הסתיו. כן ר"ח תשרי הוא עת להפטר ולנקות הנפש מעונות שנתקבצו בו כל השנה ולהכין אותה שלא תתפעל מהרעות הנגזרות מהמערכה בשנה ההיא הבאה וכאשר תבין זה על אמתתו תזכור ענין אותה הברייתא שבמסכת ר"ה שזכרתי למעלה שר' יהודה ור' מאיר אמרו שאדם נדון בר"ה וגזר דינו ביוה"כ ור' יוסי אומר אדם נדון בכל יום ובכל שעה שנאמר ותפקדהו לבקרים לרגעים תבחננו וראוי לעיין בדעותיהם אם היו רבי יוסי ורבי נתן מכחישין דין ר"ה וחתימת יוה"כ בהיותו משרשי התורה האלהית. או אם היו רבי יהודה ורבי מאיר מכחישים הדין התמידי שבכל יום בהיות כתובי התורה וספוריה מעידים עליו כל שכן שהם עצמם אמרו שם בפירוש. אמר רב יהודה אמר רב גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר ושב ורפא לו, וביארו שזה קודם גזר דין ולאחר גזר דין. וכן נזכר שם ברייתא אחרת משמו דרבי מאיר מן השנים שעלו למטה וכו' וזה מורה שר' מאיר מודה שאדם נדון בכל יום כדברי רבי יוסי ורבי נתן ואם כן במאי קמפלגי אלא שר' מאיר ורבי יהודה דברו בדין הכולל לכל השנה שבר"ה וחתימתו ביוה"כ אשר הוא כפי ההשגחה הפרטית השודדות ומתקנת לעמו וחסידיו הגזרות השמימיות כפי המעשים הטובים והתפלה והתשובה בר"ה ויוה"כ. ורבי יוסי ורבי נתן לא באו לחלוק עליהם אבל להוסיף ודברו במשפט והדין שידין השם את עמו בכל יום כפי השגחתו הפרטית וכפי מה שיחדש כל איש ישראל במעשיו ובמצותיו כי כפי זה יתחדש גם כן הדין בכל יום ויום בבטול מה שכבר נגזר בר"ה אם בתוספת אם בחסרון או בהתחדש גזרה ודין ואין זה דבר מונע מדין ר"ה. והנה האדם נדון בכל יום כפי המעשה הפרטי אשר עשה אם המעשה ההוא כדאי לקבל שכרו וענשו מיד לשעתו, ואם לא היה כן יתאחר השכר והעונש עד שיתמלא סאתו, ולכן בר"ה שוקלים זכיותיו כנגד עונותיו כמו שזכרתי, ויקרה גם בזה כמו שיקרה בבריאות הגופות וחלים כי פעמים יחטא אדם בפיו ויאכל דבר חזק ההזק עד שמיד לעשותו יחלה או ימות כפי רוע הדבר שאכל ופעמים כפי איכות המאכל לא יתראה נזקו מיד אלא בהקבץ מאכלות רבות ורעות כי אז כפי השנות הפעמים ירבה ההזק ויתגלה, כן הוא הענין בחליי הנפש שיש מצות ועבירות יביאו על האדם הגמול והעונש לשעתם ויהיה האדם נדון עליהם בכל יום כמו עובדי העגל והמרגלים קרח ועדתו בני אהרן ושאר הנענשים לשעתם. ויש מהם שלא יספיקו להביא המות מיד אחרי עשייתם כי אם בהתרבותם ומהם יהיה שקול העונות והזכיות בר"ה בבני האומה. וכבר זכר הרב הנחמני שאין זה כפי מנין ומספר המצוות והעונות בלבד כי אם כפי גדלם. כי יש מצוה אחת שקולה כנגד מצוות הרבה. וכן הוא הענין בעונות גם כן ושקול זה הוא אצל הדיין האמתי יתברך שמו. הנה התבאר ענין הדין הכולל שבר"ה והתבאר גם כן ענין הפרטי שבכל יום. והותרה בזה השאלה הא' בשלמות גדול ואימות הדרוש הנכבד הזה:

וכן אומר בתשובת השאלה השנית שחתימת יוה"כ וסליחתו היא מהש"י בהיות בני ישראל זכאין ודבקים בו יהיו נצולים מרעות ההוראות השמימיות ונשמרים בהשגחה פרטית ואם אינם זכאים אבל חייבים יכתבו לדין המערכה וידונו בהסרת פני ההשגחה מהם ולא יתחייב מזה שמי שחטא כל השנה לא יהיה נדון עד ר"ה ויוה"כ כי הדין התמידי אשר מפאת ההשגחה והרצון האלהי כמו שביארתי הוא הנותן בכל יום ובכל שעה לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו וזה לא ימנע הדין הכללי ההוא מר"ה ומאריך להם השם החתימה עד יוה"כ כדי שבימים ההם יכון לקראת אלהיו בתפלה ותשובה ובענוי היום הקדוש ואיסור המלאכה בו כי מתוך זה יהיו זכאים להדביק בהם ההשגחה האלהית. התבאר אם כן שהיות ר"ה יום הדין הכללי אינו סותר להיות ישראל עם סגולה מיוחד להשגחתו יתברך כי הם שני דינים מתחלפים. הא' הוא הדין שיחייב מולד השנה כפי המצב שמימיי. והב' הוא דין ההשגחה הפרטית המיוחד לישראל בהיותם זכאים. ולכך היה דין ר"ה כולל לכל אומות העולם והיתה כפרת יוה"כ מיוחדת לישראל בלבד. וגם מצות התרועה מיוחדת לישראל בלבד, לפי שדין המערכה הוא טבעי לכל נוצר. אמנם עם בני ישראל מפאת ההשגחה הפרטית תקן ענינם השם בצוותו אותם מצות התרועה ומצות התשובה ביום המקודש. והותרו בזה שלש שאלות הב' והג' והד'. ואמנם מה שאמר רבי כרוספדאי בשם רבי יוחנן שאין יוה"כ לצדיקים גמורים ולא לרשעים גמורים אלא לבינוניים. ראיתי אני בו למפרשי הגמרא והפסקנים שני דרכים בביאורו, הא' הוא שצדיקים גמורים הם שרובם זכיות ומעוטם עונות והרשעים גמורים הם שרובם עונות ומעוטם זכיות. והבינוניים הם השקולים מחצה על מחצה מחצה עונות ומחצה זכיות שוה בשוה. ומהדעת הזה יראה שהיה הרב הגדול המיימוני כמו שנראה מדבריו בספר המדע בהלכות תשובה. והוא ג"כ דעת בעל ההשלמה, והדעת השני הוא שהצדיקים גמורים שנזכרו בזה אינם זכיות אבל בני אדם שזוכים באיזה דין שיהיה מחמת איזה זכות שאף על פי שעונותיהם מרובים מזכיותיהם הם הנקראים צדיקים גמורים לענין אותו הדין בלבד. וכן רשעים גמורים מפני עבירה שעשו אף על פי שיהיו זכיותיהם מרובים מעונותיהם וזהו דעת רש"י ודעת רבי אושעיא הזקן מטראני ונמשך אחריו הרמב"ן בשער הגמול שלו ואם לא זכרו בשמו. וגם הר"ן בחדושיו על הרב האלפסי נמשך אחר הדעת הזה, ואם כבר כתבתי בספר צדק עולמים ש"ג פ"ג כמה מהבטולים והספקות יתחייבו לכל אחד מהדרכים האלה והוא עיון ארוך א"א לזכרו כלו במקום הזה. ודעתי בביאור אמתתו הוא שהשלם ר' יוחנן רצה לבאר מה שיתיחד אל האומה הישראלית בדין ר"ה וחתימת יוה"כ ומי הם הנדונים והנחתמים בימים ההם. וביאר שלא היה צורך סליחת היום המקודש וכפרתו למי שלא חטא מימיו ולא טעם טעם חטא כלל שזהו הנקרא באמת צדיק גמור כי הוא אם לא חטא לא יצטרך לכפרה. ושגם כן לא יצטרך לכפרת יוה"כ מי שלא עשה זכות מימיו ורבו פשעיו ולא שב בתשובה אבל הוא עומד תמיד במרדו. כי מי שלא שב מחטאתיו לא יזכה לכפרה וכמ"ש כי ביום הזה יכפר וגו' בתנאי שלפני ה' תטהרו ר"ל מבלי הונאה ולא סתרי פשעים כי הוא יודע תעלומות לב ולכן הרשע גמור יתחייב בהסתר פנים ויעזב למקרים ולרעות המערכה ולא יועיל לו יוה"כ ולכן לא יצטרך יוה"כ אלא לבינוניים והם האמצעים שבין שתי אלה הקצוות ר"ל שאינם צדיקים גמורים בהחלט ולא רשעים גמורים לגמרי אלא שיש בידיהם עונות ומצוות רבות ומועטות שהם תלוים ועומדים עד יוה"כ להבחין מי הוא הראוי להנצל מהדין ההוא הכולל השמימיי של ר"ה, והבינונים ההם אם זכו בו וזכותם הוא אם שבו בתשובה כראוי ושמרו מצות יוה"כ מפני זה כבר נמחקו עונותיהם והיו כלא היו ונשארו במדרגת קדושה ולכן הם נחתמים ביוה"כ לחיים ואם לא זכו שלא שבו בתשובה ולא התענו באותו יום מקודש ועשו בו מלאכה וחללוהו הם נחתמים למיתה כי הם בכרת וקצור ימים, ואין הכונה בגזרה הזאת שימותו אז הרשעים כלם כמו רגע וירבו חללי ה' פתאום אלא שתסתלק מהם ההשגחה האלהית ושמירתה ויעזבו למקרי הזמן ורעות המערכה שיפגמו בו. ואם לא תזדמן מיתתן על ידיהם הוא יתברך ישלח מלאכו בתוך שנתו לקחת ארוכתו ממנו וכמו שאמר או יומו יבא או ה' יגפנו כי זהו בכלל הדין בכל יום ובכל שעה כמו שביארתי. והנה רוב בני אדם המה הבינוניים התלוים ועומדים עד יוה"כ כי איש אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכן שלא יהיה בידו שום מצוה מן המצוות. והותרה בזה השאלה הה'. ולפי שהדרוש הזה כלו מיום הדין שבר"ה ומחתימת יוה"כ ושאר הדברים היוצאים ממנו אנכי חקרתי עליו בשלמות גדול בצדק עולמים כמו שזכרתי לכן קצרתי בו הרבה מענינו ממה שנזכר שם.

ואמנם למה נתיחד היום העשירי בחדש השביעי לסליחה וכפרה ולהציל את העם המושגח מן המערכות השמימיות הנה הוא לסבות. הראשונה מפני כי בתשרי נברא העולם כדברי רבי אליעזר וקבלו חז"ל שביום העשירי ממנו עשה אדם הראשון תשובה מחטאו וביום ההוא נתכפר כי עם היות שלא הושב לג"ע הנה נתרצה לפני האלהים והנחילו חיי העולם הבא ולכן הוקבע היום הזה עת רצון לבני ישראל כשישובו אל ה' ויעשו כמעשהו שירוחמו מן השמים, אמרו בפסיקתא רבתי לעולם אדני דברך נצב בשמים. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא אתה דנת אדם הראשון ברחמים כך התנית עמו לדון זרעו ברחמים הוי לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד. ומהו למשפטיך עמדו היום שעמדו ישראל בר"ה לדין כמו שישב אדם הראשון בדינו והשבים ומתחרטים ביוה"כ כמו ששב אדם הראשון מחטאו יקבלם בתשובה ויכפר להם כמו שקבל אותו כי הכל עבדיך. והסבה השני' היא כפי מה שקבלו חז"ל שאברהם אבינו נימול ביוה"כ ומפני אותו ברית נתקדשו בניו העושים כמעשהו לעבודת האל יתברך בדבוקו. והסבה השלישית מה שאמרו גם כן בפרקי דרבי אליעזר שבר"ח אלול עלה משה להר לקבל לוחות שניות וישב שם ארבעים יום וארבעים לילה ונשלמו ביוה"כ ולכך נשאר היום ההוא יום סליחה וכפרה כמו שבו נתכפר לישראל עון העגל. והסבה הד' היא שביום הזה ישב משה בנקרת הצור וראה את כבוד ה' עובר ולמדו הקדוש ברוך הוא י"ג מדות של רחמים. ומשם קנה היום ההוא קדושה להיות יום תשובה ודוי סליחה וכפרה וזכרון המדות ההמה לכפר לפושעי ישראל השבים כמו ששב אדם הראשון והדבקים באלהים, ואברהם כשנימול ולהיותם מכופרים כמו שנתכפר לישראל עון העגל ובאמצעות התורה הכתובה על הלוחות וזכרון המדות ששמע משה בהר ביום הזה. היו ההוראות השמימיות הגזורות בר"ה על כל בני אדם תלויות ועומדות לכל בני ישראל עד יוה"כ. ואם ישובו אל ה' ורחם עליהם וישמרם בהשגחתו. ואם לא יעשו כן תתקיים הגזרה והדין השמימיי העליון בהם ג"כ ולזה כוונו באמרם אדם נדון בר"ה וגזר דין נחתם לו ביוה"כ. אמרו זה על ישראל הנקראים ביחוד אדם ומפני זה לא נאמר בתפלת יוה"כ מפקידה וזכרון עולם כמו שנאמר בר"ה לפי שאין ענינו אלא סליחה וכפרה לישראל בלבד כדכתיב ונסלח לכל עדת בני ישראל. ואחרי ביאור הדרוש הזה נבא לבאר פסוקי הפרשה עם התר שאלותיה ואז יהיה הדבור שלם:

אתה תדע שכבר צותה תורה קודם זה המקום על רוב המועדים שנזכרו כאן בפרשת מועדי ה' כי הנה חג הפסח ומצות צוה עליו בפרשת בא אל פרעה וחג השבועות וחג הסכות צותה עליו בסוף פרשת משפטים ובסוף סדר כי תשא שנאמר וחג הקציר בכורי מעשיך שזהו חג השבועות וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה שהוא חג הסכות. ואמנם יוה"כ צותה עליו בסדר אחרי מות בעבודת היום וענוי נפש ואיסור מלאכה. אבל על יום תרועה לא צותה התורה עד עתה לפי שהוא מצרן ליוה"כ ועניניהם אחד כמו שאבאר. והנה במקום הזה קבץ הכתוב זכרון המועדים כלם שעליהם ובהם יעשו קרבנותיהם לשם יתברך ויהיו הימים ההם אסורים בעשיית מלאכה ולכן התחיל ביום השבת שהוא פעם אחת בשבוע ואחר כך זכר המועדים שהם פעם אחת בשנה, והתחיל בחג הפסח לפי שהוא בניסן ראשון לחדשי השנה גם שהוא עם מצות החדש היו המצוות הראשונות שנצטוו בהם ישראל וקצר כאן בעניניה וטעמה לפי שכבר התבארה המצוה הזאת בשלמות בסדר בא אל פרעה. ואחרי מצות הפסח זכר הקרבת העומר שהיה נקרב ממחרת השבת רוצה לומר ביום השני מחג הפסח לפי שלמספרו ביום החמשים יהיה חג השבועות. והיתה מצות מספר ימי העומר אם כן הכנה והקדמה לחג השבועות ומפני זה לא בא דבור מיוחד אל חג השבועות לפי שנסמך על דבור שבא על מצות העומר, ואחר שהשלים זכרון חג השבועות שהיה בחדש השלישי זכר המועדים שהיו בחדש הז' כפי זמניהם כי הנה זכר ראשונה יום תרועה שהיה ביום הראשון ממנו ואחריו זכר יוה"כ שהוא ביום העשירי ממנו ואחריו חג הסוכות שהוא בחמשה עשר יום לחדש ההוא. וכבר זכרתי שהיה יום תרועה הנהגה מועילה לישראל שיתקעו ויריעו ביום ההוא שהוא יום הכללי בעולם ומתוך התשובה והתרועה בבא יום העשור יכפר על עונותם ותדבק בהם ההשגחה הפרטית העליונה לשמור אותם ולהצילם מפגעי המערכה. אמרו בפסיקתא רבתי יהודה בר נחמני בשם ריש לקיש פתח עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר בשעה שהקב"ה עולה ויושב על כסא דין בדין הוא עולה שנאמר עלה אלהים בתרעה. ובשעה שישראל נוטלין שופר ותוקעים הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים שנאמר ה' בקול שופר והופך להם מדת הדין למדת רחמים ואימתי בחדש השביעי רבי חייא בר מרייא פתח אך הבל בני אדם כזב בני איש כל כזבים והבלים שישראל עושים בעולם הזה כדאי הוא אברהם אבינו לכפר על כלם במאזנים לעלות כלם מתכפרים להם בחדש שמזלו מאזנים ואיזה הוא זה תשרי ע"כ. ראה והתבונן איך רמזו בדבריהם אלו לכל מה שביארתי בענין יום תרועה ומשפטו וסבותיו. ויצא מזה שיום תרועה אינו אלא הכנה והקדמה ליוה"כ וכאלו התרועה היא כרוזא קרי בחיל כל בן ישראל יעשה תשובה להנצל מזה הדין הכולל ביוה"כ הבא עלינו. והנה לא ביארה התורה שיהיה יום תרועה יום הדין לפי שהתורה ניתנה לכל העם והמדע הזה מהדין הכולל בר"ה על כל עניני השנה אינו מדע ראוי לכל העם כי הוא סוד ה' ליראיו פן יטעו בו השומעים שהיו כל הדברים מחוייבים כפי המערכה לכן צוה על תרופת הדבר שהיא התרועה ולא חשש לבאר ענין הדין. ולכך אמר הכתוב בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה ואין ענין שבתון איסור מלאכה לא מן התורה ולא מדרבנן אבל היו שלשת המאמרים האלה שבתון מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו מפני שהיו סוגי העבירות או המצות אשר יעשה אותם האדם ג'. הא' בלב ר"ל במחשבות והב' בפה ר"ל בדבור ובלשון. והג' במעשה והפעלות וכמ"ש בפיך ובלבבך לעשותו ולכך צוה יתברך באלו המועדים דברים כנגדם. כי הנה צוה שיהיה להם שבתון רוצה לומר מנוחה נפשיית ומרגוע בלבבם בבטול כל מחשבה ורעיון מעניני העולם הזה ועסקיו ומכל דאגה ועצבון שכל זה יסירו מלבם באופן שיהיה אז בנפשם שבתון ומנוחה מלשון שבת וינפש. ומפני שהיה האדם כשיכריזו עליו לבא לדין יפחד ויחרד לכן אמר יתברך כי ביום הזה יהיה להם שבתון ומנוחה ומרגוע נפשיי עם היות שיהיה זכרון תרועה שהוא ההכרזה ליוה"כ שבו נחתם המשפט ולכן תשקטו ואל תעצבו כי טבא הוא וטבא להוי. וע"ד זה אמר עזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. וכבר יורה אמתת מה שפירשתי במלת שבתון שהוא נאמר על המנוחה הנפשיית ובטול מחשבות העולם הזה שיהיה להם ביום ההוא מה שאמרו בפרקא קמא דר"ה מנין שאומרים מלכיות וזכרונות ושופרות שנאמר שבתון זכרון תרועה מקראי קדש. רבי אליעזר אומר שבתון זה קדושת היום. זכרון אלו זכרונות. תרועה אלו שופרות. כי הנה יחס שבתון לקדושת היום שהיא בנפש. ואמנם כנגד הפה ודבר שפתים אמר מקרא קדש יהיה לכם כלומר שבלשונם יכבדוהו ויקראוהו קדש וכמו שאמר הנביא אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת עונג. ואפשר לפרש מקרא קדש יהיה לכם שביום זה יתפללו ויקראו אל ה' שהוא הקדש המוחלט כי ימי השבתות והמועדים נתקנו להודות לה' ולזמר לשמו. וכנגד המעשה והפעלות אמר כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אשה לה' כלומר ואמנם בעניני הפעולות והמעשים הנה כל מלאכת עבודה שהיא ראויה לעשות העבדים לא תעשו אותה אבל תעשה בלבד הקרבנות לבית ה' שאף על פי שהוא מלאכת עבודה להיותה לכבוד הגבוה אינה אסורה כשאר המלאכות. ואפשר לפרש שאמר מקרא קדש יהיה לכם שישראל יקראו את עצמם קדש כי קדש ישראל לה' ראשית תבואתו. ולכן מפני קדושתם ומעלתם כל מלאכת עבודה לא תעשו רוצה לומר המלאכות שיעשו העבדים מהאומניות לא יעשו אותם אבל יקרבו אשה לה' שהם התמידין כי בהם תהיה קדושתם. הנה במה שביארתי במלת שבתון הותרה השאלה הו' ובמה שפרשתי בזכרון תרועה תהיה הכנה ודבר מצרן ליוה"כ הותרה השאלה הז' כי היום בלתי מכוון לעצמו אבל הוא הכנה והקדמה ליוה"כ ולזה עצמו לא נאמר ביום תרועה בעצם היום הזה ולא חקת עולם לפי ששניהם נאמרו ביוה"כ וענין יום התרועה ויוה"כ אחד הם ושניהם דבקים בדבקות התכלית עם מה שקודם התכלית והותרו בזה השאלות הח' והט':

אמנם בפרשת יוה"כ שסמך ליום התרועה אמר הכתוב וידבר ה' אל משה לאמר להיותה מצוה בפני עצמה. האמנם בהיותה קשורה ומתאחדת עם פרשת יום תרועה. וידוע שמרע"ה כשאמר להם מצות יום התרועה מיד ביאר להם ענין יוה"כ שהיא תכלית אותה התרועה לכן לא הוצרך לומר בפרשת יוה"כ דבר אל בני ישראל לפי שכבר אמרו להם כאשר צוה ביום התרועה עם היות שבכל מצוה ומצוה להורות על מעלתה שהיא אלהית נאמר וידבר ה' אל משה לאמר ומפני זה עצמו אמר אך בעשור להיות זה היום המקודש תכלית התרועה וצורתה באמת וכאלו אמר הנה יום התרועה הוא יום הכרזה הקודמת אבל בעשור לחדש השביעי הזה אינו כן כי הוא יום כפורים כלומר הוא בעצמו יום הכפרה ואינו הכנה ליום אחר. ויש אומרים שלכן לא הזכיר ביוה"כ דבר אל בני ישראל לפי שכבר נזכר ענינו בפרשת אחרי מות. ושאמר מלת אך בעשור לחדש להגיד שכל המועדים אוכלים ושותים ושמחים בהם. אך בעשור לחדש השביעי מתענין כמו שאמר ועניתם את נפשותיכם. והנה אמר יום הכפורים שאף על פי שבכל יום מועד כתוב לכפר עליכם אין יום הכפורים כמוהם כי אותה הכפרה הנזכרת במועדים היא בשגגת היום עצמו אבל כפרת יוה"כ היא בכפור עונות כל ימות השנה ולכך נקרא יום הכפורים בלשון רבים ובזה הותרו השאלות הי' והי"א, ואמרו מקרא קדש יהיה לכם אפשר לפרשו על היום שהוא שקראוהו יום קדוש ויום ה' הגדול והנורא. ואפשר לפרשו על ישראל שבאותו יום יקראו אותם קדש וקדושים ומפני אותה קדושה שתהיה אז בהם יענו את נפשותיהם ואל יאכלו ואל ישתו כמו שעושים המלאכים קדישי עליונים שאין בהם לא אכילה ולא שתיה וכמ"ש בפרקי ר' אליעזר שאומר סמאל לפני הקב"ה שישראל ביום הזה עומדים כמלאכי השרת מבלי אכילה ושתיה ושאר הדברים שזכר שמה. האמנם מהו זה הענוי. הנה הראב"ע כתב בסדר אחרי מות שלא יאמר ענוי נפש כי אם על הצום בלבד שהוא הפך האכילה והשתיה ושאין להביא ראיה מעניתי בצום נפשי שיש ענוי שאינו בצום כי הנה כל ענוי דבק בנפש הוא הצום לא זולת זה וקבלת חז"ל כך היא. וחוץ מכבוד תורתו אין הדבר כן כי הנה עם היות שכל צום הוא ענוי לא יתהפך שיהיה כל ענוי צום. כי הנה מצינו ענה בדרך כחי וגם ענוי מצינו בנפש שאינו צום בלבד. אמר בפרשת נדרים כל נדר וכל שבועות איסר לענות נפש. וידוע שהנדר כולל לצום ולכל שאר הנדרים, ע"כ אמרתי שפירוש ענוי נפש באמת הוא שיצער האדם את נפשו בבטול תאוותיה למאכל או למשתה או לנשים ושאר התענוגים ואם בחרטת המעשים המגונים ואם בדאגה על מה שעשה מהם. ובתוכחת האדם נפשו על רוע תאוותיה שכל זה באמת הוא ענוי נפש ולכך הוכיח הנביא ישעיהו לאנשי דורו שהיו אומרים כנגד השם למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע. ששבחו עצמם שעשו הצום בעזיבת המאכל והמשתה ומלבד זה ענו את נפשם בעזיבת תאוותיה ומחשבותיה, והשיבם הנביא הנה הענוי שאמרתם הוא שוא ודבר כזב שאתם ביום צומכם תמצאו חפץ ר"ל כל הדברים שאתם חפצים ומתאוים אותם אז ימצאו אצלכם, ובהפך שכל עצביכם שהם הדברים המעציבים והמכאיבים את הנפש תרחיקו אותם מאצלכם, וזהו וכל עצבכם תנגושו. הנה א"כ הענוי הנפשיי אינו כן. אמנם הצום אמת הוא שצמתם אבל לריב ומצה תצומו. הנה התבאר שענוי הוא שם כולל לכל דבר מצער את הנפש ומפני זה צוה יתברך ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה' ר"ל תענו את נפשותיכם בתשובה ובחרטה ובעזיבת המעשים הרעים ובטול המחשבות הרעות כי כל זה נכלל בענוי נפש ובזה תקריבו אשה לה' כי הוא בצום כי יעשה קרבן מחלבם ודמם באותו ענוי כאלו אמר והקרבתם אשה לה' והקרבתם עצמכם אשה לה' ולזה סמך הקרבת האשה לענוי נפש. והנה התועלת בצום ושביתת המלאכה ביום המקודש מבואר כי בזה תתבודד הנפש לדבקה בש"י כי כאשר יחלש החומר המתאוה בדברים הכלים יגבר החלק המשתוקק לדברים הקיימים שהוא השכל. וכבר זכרו המקובלים שיש למעלה כחות אלהיות לאכול את הקרבן והוא האש היורד על המזבח וכנגדן יש למטה באדם איברים אוכלים חלבו ודמו והוא חום הטבעי אשר בקרבו. ולכן צוו שיכוין האדם רוחו ונשמתו ביום הצום כאלו הוא מזבח כפרה שבו ישרף חלבו ודמו מהחום אשר בקרבו לעבודת בוראו. ותקנו שיאמר אדם בתעניתו יהי רצון שיחשב חלבי ודמי וכו'. ובמדרש רות אמרו שר' נחוניא בן הקנה אמר לחכמים בני חייכם אין קרבן נרצה לפני המקום כלבו של אדם הנשרף בתעניתו. ואחר שהזהיר הכתוב על הענוי והצום צוה על איסור המלאכה באמרו וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי אם שופט כל הארץ עומד לדין איזה לחיים ואיזה למות מי מאיש החפץ חיים שיעשה מלאכה ביום הזה. כי הנה כל היום וכל הלילה יצטרך שתמיד לא יחשה למשופטו יתחנן ולבקש על נפשו להצילה. ואם כל היום ישתדל לבקש כפרה על עונותיו איך יפנה אם כן לעשות כל מלאכת עבודה וזהו אמרו כי יום כפורים הוא לכפר עליכם ולכך צריך שתהיו תמיד לפני ה' ולא תתעסקו בדבר אחר. ולפי שצוה על הענוי עם הצום ועל איסור המלאכה ביאר העונש הנחתך לעובר על אחד מהם באמרו כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה. והתבונן מהעונשים יש מהם נמשכים מטבע החטא מעצמותו ויש מהם מוגבלים כפי רצון וסדר הנותן אותם. הנה ענוי הנפש כמו שפירשתי הוא התשובה והחרטה שתעונה הנפש ותבטל מתאוותיה ולכן אמר שהנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ר"ל שלא תעשה תשובה וחרטה כראוי ולא תדבק באלהית תכרת הנפש ההיא מעמיה כי לא תזכה לכפרה אבל תכרת ממדרגת קדושי עמיה שזכו בה בדבקות ושמירת ההשגחה הפרטית ומפני שזה העונש היה מטבע החטא בעבור שלא קבלה נפשו ענוי וחרטה ולא עשתה תשובה תכרת ולכן אמר בו ונכרתה. אמנם באיסור המלאכה לא היה עונש הנמשך מטבע החטא כי אם יקרה שהנפש ההיא נתחרטה ונתענתה כראוי ביוה"כ למה בעבור עשותה כל מלאכה תכרת לכן זכר שהעונש ההוא היה גזרת מלך שגזר שהאיש אשר יעשה מלאכה בעצם היום הזה יכרת מפני שעבר על מצות המלך וחלל דתו. ולכך אמר והנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי ר"ל אע"פ שמטבע החטא לא תכרת מעצמה הנפש ההיא הנה אני אאביד ואכרית אותה הרי לך מבואר למה זכר ביוה"כ עונש הבלתי מתענה והעושה בו מלאכה ולא זכר בשאר המועדים עונש העושה מלאכה שהוא מפני החלוקים האלה. ולמה אמר ונכרתה ואמר והאבדתי והנה העושה מלאכה בשאר המועדים עובר בלאו מפני שלא נחשוב שכן היה איסור המלאכה ביוה"כ הוצרך הכתוב לבאר עכשו ונמצאת למד שבשבת העושה מלאכה חייב בסקילה ובשאר המועדים חייב מלקות וביוה"כ חייב כרת שאין אבדן אלא כרת כמו שארז"ל והותרו בזה השאלה הי"ב והי"ג. ואמנם אמרו שנית כל מלאכה לא תעשו פירושו אצלי שלפי שנתן שתי מצוות ביוה"כ ענוי נפש ואיסור מלאכה בא הכתוב לבאר הזמן שינהגו המצות האלה האם הוא מזריחת השמש ביוה"כ עד הלילה או באיזה זמן הוא ועל זה בא כל מלאכה לא תעשו כלומר מה שאמרתי אליכם שכל מלאכה לא תעשו אשר הוא חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם ר"ל בארץ ובח"ל. וג"כ מה שאמרתי מענוי נפש שזה היום שבת שבתון הוא לכם ר"ל מנוחה היותר נבחרת ושלמה שבמנוחות עם היות שתענו את נפשותיכם הנה יהיה כל זה ר"ל איסור המלאכה שהוא חקת עולם וענוי נפש הראוי שיקרא מנוחה באמת הכל יהיה בתשעה לחדש בערב כי משם יתחיל איסור המלאכה והענוי ותהיה התחלת זה היום מערב היום התשיעי עד ערב יום עשירי לפי שמערב עד ערב תשבתו שבתכם ר"ל שכל שביתה שלכם בין משבת בראשית בין מהמועדים בין מיום תרועה ויה"כ יהיה מערב עד ערב וכענין יום מעשה בראשית שנאמר בו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והתבאר מזה שלא אמר תשבתו שבתכם על שביתת יוה"כ כמ"ש הראב"ע תשבתו שבתכם זה. כי הנה יום השבת לא יקרא שבת ישראל כי אם שבת ה' ואיך יאמר על השבת האלהי שבתכם. אבל פירוש הכתוב תשבתו שבתכם כל שביתה שלכם. והנה כל המועדים נקראים מועדי ה' לפי שהוא יתברך צוה עליהם והנביא קראם כלם מועדי ישראל שנאמר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי לפי שנתיחסו אליו יתברך להיותו פועל ומצוה אותם נתיחסו לישראל כמקבלים ושומרים אותם והותרו במה שפרשתי בזה השאלה הי"ג והי"ד. ואמנם מה הוא הכרת שתיוחד לנפש הנה יבא ביאורו בפרשת המגדף. ובפרשה אחרי מות אמר שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשותיכם ר"ל בשאר הימים כשתהיו בשבתון ובמנוחה ולא תהיו בענוי כי הם דברים סותרים זה את זה ענוי ושבתון אבל בזה היום אינו כן כי יהיה לכם שבת שבתון עם היות כי תענו את נפשותיכם. ועם היות שנזכרה בסדר אחרי מות מצות יוה"כ חזר להזהיר עליה כאן לפי ששם נזכרה מפני מה שנזכרה בעבודת היום וביאת הכהן גדול לפני לפנים. אבל כאן כשרצה הכתוב לקבץ זכרון המועדים כלם עם היות שכבר כלם נזכרו במה שעבר בא בכללם מצות יוה"כ להיות מכלל מועדי ה'. ועם זה כבר פירוש כאן ביוה"כ דברים שלא נתפרשו שם אם עונש מי שלא יתענה ומי שיעשה בו מלאכה ואם מתי יתחיל שמירת היום המקודש שהוא בתשעה לחדש בערב: