קבא דקשייתא לו

קושיא לו

קשיא לי טובא בהא דסבר רבי יוחנן בן נורי בקונם שאני עושה לפיך, יפר שמא יגרשנה ותהיה כו׳. ולפי הסלקא דעתך של הש״ס כתובות (דף נ״ט ע״א) לא מיירי בהקדישה הידים, רק בהקדישה מעשה ידיה, וחל הנדר לאחר עשייה. ולמה יחול אז הנדר, כיון דאז כשהחזירה – המעשה ידיים שלו?

ואף דקיימא לן (נדרים מ״ז ע״א) דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, הרי כבר כתב הש״ך שם יורה דעה סימן רט״ז אות י״ט, דדווקא אם הנדר חל תיכף; אבל אם אינו חל תיכף, איך יכול אדם לאסור דבר לכשיבוא, ואז לא יהיה שלו? ודאי דלא חל הנדר בזה. ואם כן, להסלקא דעתך דש״ס קשה מאוד סברת רבי יוחנן בן נורי.