ש"ך על יורה דעה רטז

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה רטז |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) בחילופיהן. היינו שהחליפן בדבר אחר אסור אותו הדבר אחר וכתב הרא"ש פרק הנודר מן הירק דוקא להמחליף אסורים אבל לאחר מותרים וכן אם החליפם אחר מותרים להנודר וכ"כ סמ"ג בשם ר"י והר"ן אוסר בכל ענין דמשוי ליה כהקדש (ומיהו היכא דלא אמר אלו כתב הר"ן דמותר בהחליפן אחר וע"ש) והתוס' פרק השותפין דף מ"ז כתבו כהרא"ש:

(ב) וכן אסור בגידולי גידוליהן. בדבר שאין זרעו כלה והב"ח כתב דהרמב"ם והרא"ש וטור לא אסרי גידולי גידולין אלא בקונם מה שאני אוכל או טועם מהן לקמן סעיף ב' ולא כאן והכי נקטינן עכ"ל ולא משמע מידי בדבריהם דאי משום שכתבו כן בסיפא הא כמו שפירש הר"ן המשנה דסיפא ארישא נמי קאי כן יש ליישב דבריהם וכן משמע להדיא בכסף משנה שמפרש כן דברי הרמב"ם וכן פי' להדיא בדרישה דברי הטור וכן הוא בלשון המשנה שבהרא"ש האומר לאשתו קונם מעשי ידיך עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסור ואע"ג שבמשנתנו אין הלשון כן ואפשר דילוג סופר הוא באשר"י מ"מ מאן מוכח וגם התוספות (דף נ"ה) כתבו והלכך גידולי גידולין אסורין בדבר שאין זרעו כלה אבל בדבר שזרעו כלה הגידולין אסורין וגדולי גידולים מותרים עכ"ל וע"כ באמר קונם פירות אלו מיירי מדכתבו בסיפא הגידולין אסורין הלכך אין להקל נגד דעת הר"ן והמחבר כיון שאין חולק בדבר וגם בתוס' משמע כן:

(ג) גידולי גידולים מותרים. אבל הגידולים עצמן אסורים וכב"י בשם הרמב"ם פ"ה ולמה לא יבטל איסור בגידולים שרבו עליהן שהוא דבר שיש לו מתירין ואינו בטל ברוב ולא כתב מאי הוציא כן גם בכסף משנה לא כתב דבר והוא ש"ס ערוך פרק הנודר מן הירק דף נ"ט ע"א:

(ד) פירות פלוני. כלומר של איש פלוני אבל אם אמר פירות של מין פלוני כלומר קונם תאנים או ענבים עלי כיון שלא פרט ואסר עליו כל המין לא עשאם עליו כהקדש שלא נתכוין אלא מאכילת אותו המין ומ"ה לא מיתסר בחילופיהן ובגידוליהן כן הוא בר"ן ודלא כהעט"ז:

סעיף ב

(ה) כגון חטים. וה"ה פירות האילן הגהת דרישה בשם מהרש"ל:

(ו) מותר בחילופיהן כו'. כתבו דרישה ופרישה דחילופיהן אפילו באין זרעו כלה מותר וכן הוא בהדיא בש"ע וכן מוכח ברא"ש והר"ן וכו' ולא משמע מידי וגם בטור משמע איפכא הלכך נראה דכיון שהגידולין אסורים השוו ואסרו גם החילופין:

(ז) על פלוני אסור. בכל אופן שנתבאר כמו שאסר על עצמו:

סעיף ג

(ח) מעשה ידיך כו'. לא תיקשי לך מעשה ידיך דבר שאין בו ממש הוא דאיכא לאוקמא באומר קונם ידיך למעשיהן (ע"ל סי' רל"ד ס"ק פ"ה) א"נ מעשה ידי אשתו לאחר שתעשה דבר שיש בו ממש הוא מיהו כתב הר"ב יונה דלא מיתסר אלא בכנגד מעשה ידיה שאם אשתו טחנם ואפאם ומכרה לחם להיות מעות שכנגד טחינה ואפייה שלה ודכנגד חטים שלו עכ"ל ר"ן:

סעיף ד

(ט) או שמכרן. דוקא לאחר אבל מכרו לנודר עצמו אסור שהרי הוא נהנה מביתו שמכחו באלו כ"כ הריב"ש סימן שנ"ז וע"ל סימן רכ"ו ס"ק י"ג:

(י) מותר. שהרי עתה אינו ביתו:

(יא) ואפילו כו' במקומו הראשון. אלא שינהו במקום אחר ומשמע אבל קנה לגמרי בית אחר מותר שלא היתה כוונתו אלא על בית שהיה לו בשעת נדר הן שיהיה כן או ישתנה אבל לא על בית אחר לגמרי:

(יב) דכל יוצאי חלציו כו'. כלומר בית אביך שאמר היינו יוצאי חלציו ולפ"ז אם מכרו מותר אלא דמ"מ אסור לילך ליוצאי חלציו וכן כוונת התוס' בעירובין (דף ט"ו ע"ב) במ"ש וי"ל דכל יוצאי חלציו קרויים בית אביו כו' ר"ל ומה שאמר ה"ז גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך ר"ל יוצאי חלציו שהם קרויים בית אביך כדכתיב שבי אלמנה בית אביך ודלא כמ"ש מהר"ש אידל"ש שם שכתב וממכרו דגבי נדרים ל"ק להו דאין זה כריתות דאפשר שיקנה בית אחר עכ"ל גם התוספות פ"ב דגיטין (דף כ"א ע"ב) והמרדכי הקשו שם בהדיא ממכרו דנדרים ג"כ אלא ודאי כדפרישית וע"ש ודו"ק. ומ"מ יש לגמגם על דברי הרב דבמרדכי ותוספות שם לא משמע אלא באמר ע"מ שלא תלכי לבית אביך אבל לשון קונם בית אביך שאני נכנס בו י"ל דאבית ממש קאמר דאיוצאי חלציו לא שייך לומר שאני נכנס בו אלא שאני הולך:

סעיף ה

(יג) אסור בו לעולם. כתוב בתשו' מהרי"ל סימן ר"ז על הבן המדיר עצמו מנכסים אלו (אפילו) כשאמר לביתך זה אסור בו אפילו אחר מות הנודר מדקאמר זה מה לי אבוה ומה לי אחר אי משום דראוי ליורשו בחייו נמי צריך לו לכמה ענינים ליהנות משל אביו ע"כ:

(יד) ואם נפל כו'. והב"ח השיג על הב"י דאע"ג דדעת הר"ן כן (וכן דעת הריב"ש בתשובה סימן שנ"ו) מ"מ מ"ש כן לדעת הרא"ש וטור ליתא אלא דעתם דאפילו בנפל ובנאו אסור ע"כ דבריו ולא ירדתי לסוף דעתו ועוד לדבריו קשיא מאי פשיט בירושלמי הא התם לא קאמר בית זה אלא גם דעת הרא"ש והטור כן וגם י"ל דהרא"ש מפרש הבעיא על ביתך אי אסור בנפל ופשיט לאיסור אבל בבית זה מותר וכן משמע להדיא ברבינו ירוחם ני"ד ח"ה ונראה ראיה ברורה לזה דהא בירושלמי פשיט ליה מהאומר תנו בית כו' נפל חייב לבנותו כו' ובהמשכיר בית לחבירו קי"ל בס"פ השואל דאם אמר זה אין חייב לבנותו ומוסכם מכל הפוסקים וכמו שנתבאר בח"מ סימן שי"ב וגם מדקאמר ש"ס התם אי דקאמר זה נפל אזדא לה משמע דפשיטא דבכל דוכתי כיון דקאמר זה נפל אזדא לה ואפשר אסיק אדעתיה הך מתניתין דמייתי בירושלמי שהביא הר"ן:

סעיף ו

(טו) בין שמת כו'. דמספקא לן אי תפיס לשון ראשון או לשון אחרון הלכך יש להחמיר כשתי הלשונות:

(טז) ויש מי שמתיר כו'. דלביתך לשון ראשון דייקא ולא זה:

(יז) ויש מי כו'. דזה דייקא ולא ביתך:

סעיף ז

(יח) קונם בית זה כו'. משמע אע"פ שלא אמר בחיי ובמותי אסור ונראה דאם נפל וחזר ובנאו מותר כדלעיל סעיף ה':

(יט) שהאוסר דבר שהוא שלו כו'. ודוקא כשמתחיל האיסור בעודנו ברשותו אבל אם אמר קונס לכשיצא מרשותי אינו יכול לאסרו. ב"ח ופשוט הוא:

(כ) מותר. ונראה דאם נפל ובנאו אסור כיון שאמר ביתי ועדיין ביתו הוא כדלעיל סעיף ד':

(כא) קהל כו'. ע"ל סימן רכ"ח סעיף מ"ט:

(כב) אם לא ברשות ראובן ושמעון ומת אחד מהם כו'. לאו דוקא דה"ה שניהם חיים יכול לעשות ברשות אחד מהן כיון דטעמא הוא דקי"ל בפלוגתא דר"י ורבי נתן כרבי נתן שמשמע אפי' אחד מהם וכן משמע להדיא לקמן סימן רכ"ח סעיף מ' מיהו בתשובת ר' אליה מזרחי סימן נ"ב כתב דפלוגתא דר"י ור"ן לא שייך כאן דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ופוק חזי מאי עמא דבר במי שקבל עליו ב' דיינים שאין דן יחידי מהם וכ"ש בנדון זה וע"ש:

(כג) ולא יכנוס המשודכת כו'. וב"י בסי' רכ"ח ריש דף רע"ד כתב ומה שכתב ויזהר שלא ישא המשודכת צ"ע ומביאו הד"מ ואפשר דטעמא הוא דשמא היתה הכונה שלא תהא שום אשה נשואה לו עתה מיהו בבדק הבית הגיה במקום ולא ישא המשודכת ולא ישא אחרת עליה משמע שכן מצא בתשובת הרשב"א וכ"מ מלשון תשובת הרשב"א שם ולפי זה מותר ליכנס המשודכת אלא שלא ישא אשה אחרת עליה וכ"מ בתשובת הרשב"א סי' תתי"ב עיין שם וא"כ דברי הרב צ"ע:

סעיף ח

(כד) מותרת לו כו'. תימה דאמאי כתב סתם דמותרת לו כו' הא למ"ד לעיל סעיף ו' דמספקא לן אי תפיס ל' ראשון או אחרון אסור וכ"ש למ"ד תפוס לשון אחרון והיה נראה לומר דהכא שאני כיון שהמדיר אומר כן לאחר וכדמחלק הב"ח סעיף ו' בשם הריב"ש ור' ירוחם וטור אך בבית יוסף לא משמע כן שהרי מה שכתב לעיל סעיף ו' ויש מי שמתיר כו' ותפוס ל' ראשון כתב בבית יוסף שהוא הרמב"ם שכתב בלשון הזה שבסעיף ח' וכן כתב בעט"ז דאם אמר ככרי זה או ביתי זה דינו כמו גבי האומר ביתך זה בסעיף ו' שתופסין בו חומרות בו הלשונות עכ"ל וצ"ע:

סעיף ט

(כה) מותר כו'. נראה דהיינו מסתמא אבל אם היה הטעם יין או בשר קשה לו וכה"ג אזלינן בתר כוונתו כדלקמן סי' רי"ח ואסור בטעמן:

(כו) אסור בתבשיל שיש בו טעם יין. ע"ל סי' צ"ח ס"ק ה' כתבתי דיש לסמוך אטעימת ישראל דהתירה אף בזמן הזה והלכך אם יש אחר שרשאי לטעום יכול לסמוך עליו ואם אין כאן אחר משערין בס' מיהו כל זה שלא במינו אבל במינו אפילו באלף לא בטיל כדבסעיף שאח"ז וע"ל סימן ק"ב:

סעיף יב

(כז) אפילו הוא חדש. שטעמו שוה דאזלינן בתר שמא: