ש"ך על יורה דעה ריז

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה ריז |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) ולשלוק. פי' בשיל ולא בשיל אבל בשיל יותר מדאי בכלל מבושל הוא בכל מקום כך כתבו התו' והר"ן וכ"פ הב"ח ועיקר:

ר' ירוחם בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ואם אין לשון בני אדם כגון שנדר בלשון הקדש ובאותי מקום אין מדברים בלה"ק הלך אחר לשון תורה כך פשוט בפ' השותפין עכ"ל ומביאו בית יוסף בסב"ה:

סעיף ב

(ב) היורד לקדרה כו'. ועיין בטור ופוסקים דיני קדרה ואלפס ומביאם העט"ז והמחבר השמיטם לפי שגם הרמב"ם השמיטם וכתב בבית יוסף מפני שפשוטים הם ולא הוצרך לכתבם:

סעיף ג

(ג) אין הולכין אחר הרוב כו'. ומיהו אם הוא אומר נתכוונתי כך כמו שקורין הרוב נאמן כדלעיל סי' ר"ח ס"ק ג':

סעיף ד

(ד) ירק כו'. ע"ל ס"ק ט"ו:

(ה) אלא בנאכלים חיים. כלומר באותן ירקות שנאכלין גם חיים:

(ו) אסור אף בנכבשים כו'. כלומר אף באותן שאין נאכלים רק בנכבשים אבל מ"מ אותן ירקות אסור לאכלן גם מבושלים וכן כתב מהרש"ל וז"ל אף בנכבשים פירוש וכ"ש דאסור בירקות המבושלים בין שהם נאכלים כמות שהם חיים בין אין נאכלים חיים אבל ירק ודאי מותר לאכול עכ"ל ובפרישה סעיף י' הקשה עליו מלשון הרא"ש ולק"מ דה"ק הרא"ש באומר ירק קדירה עלי אינו אסור בירק שהוא נאכל דוקא על ידי בישול כגון דילועין וכהאי גוונא אבל מה שנאכל ע"י כיבוש אסור בו בכל ענין וגם הב"ח מביא דברי מהרש"ל וכתב עליהם ופשוט הוא שוב ראיתי בקונטרס אחרון שהשיג על הפרישה בזה:

(ז) ומיהו אסור כו'. אבל אינו בכלל סתם ירק או ירקי קדרה שמשמע בנאכלין חיים או כבושים ודילועין אינם נאכלין רק מבושלים וכן כתב בדרישה:

סעיף ו

(ח) בקולקס. בערוך ערך קרקס פירש שהוא מין הלוף ועיין בערך לוף האריך בזה:

סעיף ז

(ט) הנודר מבשר מותר בגידים. כן הוא בכל ספרי המחבר ובעט"ז אבל טעות הוא וצ"ל הנודר מהבשר אסור בגידים שהם טפלים לבשר וכן הוא בב"י ובירושלמי:

סעיף ח

(י) ואפי' בבשר עופות כו'. כתוב בתשוב' מבי"ט ח"ב סימן רנ"ח דף קי"ט ע"ג מי שנודר שלא יקנה לשבת אלא חצי חתיכה בשר נראין הדברים שלא נתכוין אלא לבשר בהמה הנמכר בחתיכה אבל בעופות מותר ע"ש:

סעיף ט

(יא) מותר בשניהם. כתב מהרש"ל דהאידנא אסור בשניהם דאזלינן בתר ל' בני אדם והביאוהו האחרונים:

סעיף י

(יב) אסור במקפה של גריסין. שהוא תבשיל של גריסין:

(יג) אסור בשום. דלשון מקפה כולל כל דבר קפוי ועב ושום נמי קפוי הוא שממחין אותו במעט מים ונאכל בכך ר"ן:

(יד) תבלין כו'. דבר הבא ליתן טעם בקדירה כגון שומים ובצלים וכיוצא בהם הכל נכלל בשם תבלין ובהני הוא דשייך לפלוגי בין חיים ומבושלים אבל בפלפלין וכיוצא בהן אין שייך לחלק בהן ב"י והאחרונים:

(טו) מותר בירקות שדה. ונראה לי דעכשיו אסור בירקות שדה שגם הוא בלשון ירקות בלשון בני אדם:

סעיף יא

(טז) בקום. פרש"י והרא"ש והר"ן דהיינו נסיובי דחלבא וע"ל סי' פ"א ס"ה וסימן פ"ז ס"ח:

(יז) וי"א דאם קורין כו'. לכאורה משמע דר"ל אם קורין לקום ע"ש החלב בין שנדר מהחלב בין שנדר מהקום אסור בשניהם וכמ"ש הר"ן וכן נרשם בש"ע ב"י בשם הר"ן אבל קשה כיון דב"י דחה דברי הר"ן בטוב טעם היאך פסקו הרב וגם דעת הטור ורש"י במשנה ושאר הפוסקים מוכח בהדיא דלא כהר"ן וכ"פ הב"ח וכן כתב בפרישה הלכך נראה דאהנודר מחלב קאי דאם קורים לקום קומא דחלבא אסור בקום וכמ"ש הטור והפוסקים אבל בנדר מהקום אף על פי שקורין אותו קומא דחלבא מותר בחלב וכן כתב בעט"ז בהדיא:

סעיף יב

(יח) מותר בציר ומורייס. היינו דוקא מה שכבר יצא מהם קודם שנדר אבל מה שיצא מהן לאחר שנדר אסור אם אמר קונם דגים שאני טועם (או שאני אוכל או קונם דגים אלו) כדלעיל סימן רט"ז ס"ט כ"כ הב"ח וכ"כ בפרישה בשם מהרש"ל ועיקר:

סעיף יג

(יט) מותר בדבש תמרים וכו'. כתב הב"ח ויש לעיין אמאי לא תניא בשאמר תמרים אלו או שאני טועם תמרים דאסור ביוצא מהן כדקתני בזיתים וענבים וכדלעיל ס"ס רי"ו וכן גבי ירק (לעיל סעיף י') ה"ל למיתני דאסור אף בירקות השדה ובדלועין כי היכי דתני בכבוש שאני טועם דאסור בכל הכבושים וכן בצלי ושלוק ומליח תני כשאומר שאני טועם דאסור בכל צלי ושלוק ומלוח (והוא בטור ע"ש) ומ"ש הכא דלא תני הכי ע"כ ונראה דלק"מ דאטו תנא כי רוכלא ליחשב וליזל אבל לקושטא דמילתא בכולהו דינא הכי:

(כ) ועוד דמה שנקרא דבש תמרים כו'. אבל בקומא דחלבא כי קרו ליה קומא דחלבא מפני שעדיין תורת חלב עליו קרי ליה הכי ולא להפריש בין זה לאחר שאין נקרא קום אלא זה. שם:

(כא) מסתוניות. פי' סופי ענבים שאין מתבשלין. טור:

סעיף יד

(כב) מותר בדבש תמרים. שסתם דבש אינו אלא דבש של דבורים. טור:

סעיף טו

(כג) בקונדיטון. פי' יין מבושל במיני בשמים טור. ובתשו' מהרי"ל סימן ק"ל כתב דהיינו (מבושל) [מבושם] במיני בשמים וע"ש:

סעיף טז

(כד) לדידן. דמשתעינן בלשון לע"ז לפ"ז אם נדר מן התירוש בלשון הקדש אסור ביין ומותר בכל מיני מתיקה דאנן לא קרינן תירוש אלא ליין בלשון תורה עכ"ל ר"ן וה"ה אם נדר מתירוש בל' לע"ז אינו אסור אלא ביין ולא בשאר מיני מתיקה דאינם בכלל לשון:

סעיף יז

(כה) אסור בשניהם כו'. ולא אזלינן בתר רובא דספק נדרים להחמיר וע"ל סעיף ג':

סעיף יח

(כו) בחמשת מינים. הם ה' מיני דגן שהוא חטה ושעורה כוסמין שבולת שועל ושיפון:

סעיף יט

(כז) מפת סתם כו'. עיין לעיל סימן ר"י:

(כח) או מהמזון כו'. כלומר אפי' במקום שנוהגים לעשות פת רק מחטים ושעורים ונדר מהמזון משמעו של המזון הוא ה' מינים:

(כט) ואם אמר כל הזן כו'. ומיירי שלא אסר אלא לזמן שיוכל לעמוד בו דאל"כ הוי כנודר מכל פירות שבעולם דאינו נדר כלל כדלקמן סימן רל"ב (סעיף ה') ב"ח וכן כתב בפרישה סכ"ט וכן יתבאר בסמוך:

סעיף כב

(ל) ומותר בגדיים כו' ואף על גב דלעיל סי' קע"ז סעיף ל"ח אמרינן דהנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות רשאי ליקח בהן כל מין שירצה ואפילו ב"ח שאני הכא כיון דאמר פירות השנה כן כתב הב"ח וכן מסיק בפרישה ועיקר:

(לא) אסור בכולם. וכב"י בשם הר"ן דהיינו דוקא שלא אסרן עליו אלא לזמן שהוא יכול לעמוד בו אבל לעולם לא הוי נדר כלל שא"א לקיימו והביאוהו האחרונים. ומדכתבו הר"ן והאחרונים כן אסיפא דגידולי שנה משמע דברישא הוי נדר אפי' לעולם דכיון שמותר בגדיים וטלאים יכול לקיים נדרו וכן כתבתי לקמן סי' רל"ב ס"ק ח' בשם תשובת מיימוני וע"ש:

סעיף כו

(לב) אבל לא בימות החמה. דאיכא הנאת הגוף.

סעיף כז

(לג) מותר בו' ובחמילה. מיני בגדים גסים הם. טור:

סעיף כח

(לד) אסור בעליה. וכתב הרא"ש אבל חדר ויציע לא הוי בכלל בית דהמוכר את הבית לא מכר את החדר ולא את היציע אלמא לא הוי בכלל בית ע"כ ומביאו בית יוסף ועיין בח"מ סי' רי"ד:

סעיף כט

(לה) לעיבורה. ואף על גב דלענין שאר דברים תוך התחום דין עיר עליו כמו שנתבאר בא"ח ס"ס תצ"ו ור"ס תקע"ד ולקמן סי' רכ"ח סוף סעיף ל"ג בהג"ה שאני הכא בנדרים דהלך אחר לשון בני אדם שאינו אלא תוך שבעים אמה ושירים. וכן כ' מהרש"ל פ' כל הבשר סי' נ"ג:

סעיף ל

(לו) מהאגף ולפנים כו'. עיין בא"ח סי' נ"ה סעיף י"ג:

סעיף לב

(לז) ואם לשון בני אדם כו'. כתוב בתשובת מבי"ט ח"א סי' ס"א דל"ב ע"ב ובמקומות אלו בזמנינו זה נראה שאינו נקרא דירה בלשון בני אדם במקום אחד פחות מו' חדשים:

סעיף לה

(לח) אמר יורדי הים עלי לאחר ל' יום. כלומר לאחר ל' יום יהו יורדי הים אסורים עלי:

(לט) מי שהוא כו'. דבתר שעת אמירה הולכים בנדרים לא בתר חלות הנדר וע"ל סי' רל"ד סעיף ל"ד ונראה דבכל שאר מילי נמי דינא הכי כגון אמר לאחר זמן פלוני יהו יושבי עיר פלוני אסורים עלי ובתוך כך עקר א' דירתו מאותו עיר אסור בו כיון שבשעת אמירת הנדר היה מאותו עיר וכן אם בשעת אמירה לא הים שם אף על פי שבשעת חלות הנדר הוא שם מותר וכן כל כיוצא בזה:

סעיף לו

(מ) ואפי' אמר כו'. ע"ל ריש סי' ר"ח וסי' רל"ב סעיף י"ד סק"ל:

(מא) ואם נדר מרואים החמה כו'. והב"ח כתב דאין חילוק בין נדר מרואי החמה לרואים החמה ואינו מותר בסומים אלא בנדר מרואים את החמה ע"ש:

סעיף לז

(מב) אסור לראות בחמה. כלומר אסור ליהנות מאור החמה וכן משמע בב"י שם ובד"מ:

הטור הנודר מן הילודים או מן הנולדים אסור בין באותן שנולדו כבר בין באותן שיולדו אח"כ ואינו מותר אלא בעופות ודגים שמטילין ביצים ואין דרכן להוליד ע"כ. והוא מפרק ד' דנדרים וכתב הפרישה ואע"ג דהוי דבר שלא בא לעולם וכתבתי לעיל סימן רט"ו בדרישה לענין מי שנדר ליתן מעשר מן הריוח דלית בו מן הריוח כיון דהוי דבר שלא בא לעולם ואפשר דזה נקרא יותר בא לעולם כיון דודאי יבא דדרך העולם בכך עכ"ל ולחנם דחק דאף על גב דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם מכל מקום אדם אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם כדלעיל סוף סימן ר"ד:

סעיף מז

(מג) ועיין בא"ח סימן קע"ט. כן הוא בכל הספרים ובעט"ז. וטעות הוא וצ"ל סימן תק"ע:

הרמב"ם פ"ט אחר שכתב כל הדינים הכתובים בסימן זה ובכל הדברים האלו וכיוצא בהן דין הנודר ונשבע אחד הוא ומביאו ב"י ופשוט הוא וע"ל סימן רל"ט נתבאר שדין השבועה שוה לכל דבר לנדרים חוץ מכמה דברים שנתבארו שם:

סעיף מח

(מד) שלא יצחוק כו'. עיין בדרישה ס"ס רט"ו ובבית חדש ס"ס רט"ז מדיני צחוק. וע"ל סימן רכ"ח סעיף ט"ו וכ"ח:

(מה) אסור להלוות כו'. מדקאמר בפרק שבועת הדיינים המלוה חבירו על המשכון כו' ומסיק שמא יוציא זה הפקדון עכ"ל לקוטי מהרי"ל שם. ולא ידעתי מאי ראיה היא זו ודאי דפקדון בכלל משכון הוא דהא משכון גופיה פקדון הוא אבל משכון אינו בכלל פקדון. ואם נדר שלא לקבל פקדון היינו ממה שאמרו חז"ל הרחק מן הפקדונות ואינו בכלל זה שלא ילוה על המשכון ונראה דאזלינן בתר כוונת הנודר וכמ"ש הרב:

בתשובת מהר"מ דפוס פראג סימן תתקס"ה סופר של ראובן שנתן תקיעת כף לשמעון כשיגמור מלאכת ראובן שלא יכתוב לשום אדם כ"א לשמעון ואח"כ נשרפה העיר ונשרף קונטרס אחד של ראובן מה שכתב הסופר ועתה שואל הסופר אם יכול לכתוב אותו קונטרס כשיגמור מלאכתו טרם יכתוב לשמעון וכשנשרף הקונטרס עדיין לא גמר לראובן את הספר ודאי יכול לכתוב כי לא נגמרה מלאכת ראובן ודאי אם נשרף הקונטרס לאחר שסיים כל הספר אז ודאי היתה נגמרה מלאכתו ולא היה יכול לכתוב וראיה ממסכת כלים (פ"ד) [פכ"ז] בגד שארג בו ג' על ג' כו'. משה עזריאל בהר"ר אליעזר דרשן. ע"כ וה"ה בכל מלאכות הדין כן. וכן נראה מהראיה שהביא ממסכת כלים:

(מו) עולה לו כו'. וכן כתב המחבר באורח חיים סימן תקס"ח סעיף י' י"א ע"ש: