צדקת הצדיק/צד
[צד] פעמים משיג האדם הארה ועל־ידי־זה מגיע ליראה – והוא פנים של זעם, וכשמגיע על־ידו לאהבה – הוא פנים של רצון; ועל־ידי היראה שיש לו הוא מתקן הזעם שבפנים ומתהפך לרצון, ובא אחר־כך לאהבה. אבל אם מדחה אז מפניו על־ידי הוללות ומחשבות אחרות, אז אין נתקן ח"ו, ואז הוא "וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁ הַהוּא" וגו' (יחזקאל יד, ח), רחמנא ליצלן. ובכל מקום "פָנַי" הוא פתיחות אורו.
כי לעולם הקב"ה פותח שער לתשובה, ובשעת מיתתו אדם רואה שכינה, זה נקרא "פנים של זעם", כי לעולם "פנים" הוא הארה כאשר מגיע לאדם, כי כשה' יתברך נותן פניו בו ומסתכל אליו, הרי "בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (תהלים לו, י), ואמרינן: "פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ" (שמות לג, יד), כי יראה איננה נייחא, כנודע: