צדקת הצדיק/צה
[צה] בימי הנעורים רתיחת התאוה מתגברת, ואז מרבה חטאים מצד היצר, רערחמנא ליצלן, והם "חטאת נעורים", וזה היה בדור המבול, כמ"ש שם: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח, כא).
וגם כן[1] מסגל טוב הרבה מצד היצר טוב וחשקות לדברי־תורה, וזה היה דור המדבר, כמ"ש: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ" (ירמיה ב, ב), והם עצמם אותם הנפשות, כמ"ש בזוהר פנחס רט"ז סע"א סוף עמוד א'. עיין שם, דהיו ראוים לקבל תורה במבול אלו זכו, ונשמת משה היתה שם. ודורו של משיח אז יהיה פעם ג' אותו דור, בסוד מ"ש: ״תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי״ (תהלים קג, ה). ואז יהיה התיקון הגמור, שבאות בערבוביא חטאת נעורים וחסד נעורים, והטוב יתגבר על הרע ויהפכו לטוב. וז"ש וזה שכתוב\שנאמר. בזוהר נח (עב:)[2] ובתיקונים (תי' יח)[3]: "כד תחמי קשתא באנפי נהירין, תצפי לרגלי משיח", שהקשת הוא אות הברית נגד עונשי חטאת נעורים, ובדורו של משיח יהיה זה באנפין נהירין – בהארת פנים, שה' יתברך מאיר עיניהם לדעת כי סר עונם בזה, "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי, מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר" (ישעיה ס, כא) – פירוש: שומרי הברית, כנודע:
- ^ פירוש, וגם כן רתיחת התאווה וכו'
- ^ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה וַדַּאי כֹּלָּא הוּא הכי, אֲבָל הַאי קֶשֶׁת דְּאִתְחֲזֵי בְּעָלְמָא בְּרָזָא עִלָאָה קָיְימָא. וְכַד יִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא זְמִינָא הַאי קֶשֶׁת לְאִתְקַשְׁטָא בְּגַוְונוֹי, כְּכַלָּה דָא דְּמִתְקַשְּׁטָא לְבַעֲלָהּ. אָמַר לֵיהּ הַהוּא יוּדָאי, כָּךְ אָמַר לִי אַבָּא כַּד הֲוָה מִסְתַּלַּק מֵעָלְמָא, אמר לי לָא תְצַפֵּי לְרַגְלֵי דִמְשִׁיחָא עַד דְּיִתְחֲזֵי הַאי קֶשֶׁת בְּעָלְמָא. מִתְקַשְׁטָא בְּגַוְונִי נְהִירִין וְיִתְנְהִיר לְעָלְמָא. וּכְדֵין צְפֵי לֵיהּ לְמָשִׁיחַ.
- ^ וּבְרִי כָּל זִמְנָא דְאִלֵּין קְלִיפִין לָא מִתְעַבְּרִין מִקֶּשֶׁת, לָא יְהֵא קֶשֶׁת בְּגַוְּונוֹי נְהִירִין, וְסִימָנָא דָא יְהֵא בִידָךְ, עַד דְּתֶחזֵי קַשְׁתָּא בְּגַוְּונוֹי נְהִירִין לָא תְצַפֵּי לְרַגְלֵי דִמְשִׁיחָא, וּמִיָּד דִּיְהֵא נָהִיר בְּגַוָּונִין נְהִירִין, מִיָּד וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם. וּמִיָּד אִתְגַּלְיָיא הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ (שמות ג, יב). לְקַיָּימָא בֵּיהּ כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מיכה ז, טו). בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְגַּלְיָיא מַ״ה שֶּׁ״הָיָה ה״וּא שֶׁיִּהְיֶה.