צדקת הצדיק/צו
[צו] מי שהוא שומר הברית ולא ראה קרי מימיו, הוא נקרא "יפה תואר" בכתוב, כענין "יוסף יפה תואר" (בראשית לט ו), ועל זה נאמר: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי" (משלי לא, ל), כי מצינו גם כן באומות עכו"ם שהיו נקיים מזה, כמו עוג שפלט מדור המבול, ובלא תיבה כלל, ודאי לא היה ניסא לשיקרא רק שלא היה בן מבול, דהיינו: משחית זרע, כמ"ש בפרק כל היד (נדה יג:), וכמ"ש במקום אחר אגמרא דנדה (סא.)[1] שהיה בן אחיה בר שמחזאי, ואכ"מ ואין כאן מקומו [להאריך].. [ולכן ניתנה ארצו לחצי מטה מנשה מזרעא דיוסף שומרי הברית], ולכך נתיירא משה ממנו, כי משה היה גם כן בדור המבול, כמשז"ל כמו שאמרו ז"ל. (חולין קלט, ב): "בשגם בגימטריא משה". ונאמר עליו: "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב, י), שהיה אז במים. וגם כל עיקר ענין משה היה לתקן דבר זה הנקרא "שטות", שלכך היה פרוש מן האשה וקבור מול בית־פעור, כמ"ש במק"א במקומות אחרים.. וראה זה נקי כל כך, נתיירא ממנו עד שא"ל שאמר לו הקב"ה: "אַל תִּירָא" (במדבר כא, לד), כי קיי"ל בנדרים (לא:): "הנודר מן הערלים – אסור במולי אומות העכו"ם ומותר בערלי ישראל", שאין הערלה נקרא אלא על שמם, אפילו הם מולים ושומרי־הברית. "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים" (ישעיה ס, כא) – ושומרי הברית, אפילו שקלקלו:
- ^ ויאמר ה' אל משה אל תירא (במדבר כא, לד). מכדי סיחון ועוג אחי הוו, דאמר מר סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו. מאי שנא מעוג דקמסתפי ומאי שנא מסיחון דלא קמסתפי. א"ר יוחנן אר"ש בן יוחי מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו, אמר שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו, שנאמר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי (בראשית יד, יג). ואמר רבי יוחנן זה עוג שפלט מדור המבול.