פרקי דרבי אליעזר פרק מד
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק מד · >>
רבי יוחנן בן נורי אומר: כל הגבורות והנפלאות שעשה הב"ה [הקדוש ברוך הוא] לישראל במצרים ובים סוף, חזרו ונסו את הב"ה [הקדוש ברוך הוא] עשר פעמים, שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים" ועוד הלשינו על הב"ה [הקדוש ברוך הוא] ואמרו: עזב אותנו במדבר הזה ואין שכינתו בקרבנו, שנאמר: "היש ה' בקרבנו".
רבי ישמעאל אומר: אחר הפרשה הזאת מה כתיב? "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" בא עליהם עמלק להלחם בהם ולהפרע מהם. והבא מן הדרך מקדימין אותו במאכל ובמשתה והוא ראה אותם עייפים ויגעים משעבוד מצרים ומענוי הדרך ולא שם על לבו על מצות כבד, אלא שעמד על הדרך כדוב שכול, כאיש להמית אם על בנים, שנאמר: "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך".
רבי זכריה אומר: נכד עשו היה עמלק ובאיבת זקנו בא עליהם, להפרע מהם. והיה עמוד הענן סובב אל מחנה ישראל כעיר מוקפת חומה, ולא היה צר ואויב יכול להגיע בהם, אלא כל מי שהיה צריך טבילה היה הענן מפלט אותו חוץ ממחנה ישראל שהיה קדוש, ועמלק מזנב והורג את מה שאחרי הענן, שנאמר: ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. אמר משה ליהושע: בחר לנו אנשים בית אבות אנשים גבורי חיל, יראי שמים, וצא הלחם בעמלק. ומשה אהרן וחור עמדו במקום גבוה בתוך מחנה ישראל, אחד מימינו ואחד משמאלו. מכאן אתה למד ששליח צבור אסור להתפלל אם אין שם שנים עומדים אחד מימינו ואחד משמאלו. וכל ישראל יצאו חוץ לאהליהם וראו את משה כורע ומשתחוה על ברכיו והם כורעים על ברכיהם, נופל על פניו ארצה והם נופלים על פניהם ארצה, פירש את כפיו לשמים והם פורשים את ידיהם לשמים. מכאן אתה למד ששליח צבור המתפלל כך, כל העם עונים אחריו. והפיל הב"ה את עמלק ואת עמו לפי חרב.
רבי שילא אומר: רצה הב"ה [הקדוש ברוך הוא] להשמיד ולהכרית את כל זרע של עמלק מן העה"ז [העולם הזה] ומן העה"ב [העולם הבא] שנאמר: "כי יד על כס יה מלחמה ה' בעמלק מדור דור".
ר' פנחס אומר: אחר ארבעים שנה רצה משה להזכיר לישראל, ואומר להם זכורים אתם שאמרתם במדבר הזה היש ה' בקרבנו אם אין. אלא אמר משה: אם אני אומ' להם כך, הרי אני מגלה את פניהם, והמגלה פנים לחבירו אין לו חלק לעה"ב [לעולם הבא]. אלא אני אומר להם כך: מעשה עמלק מעשה עמלק והם מבינים מה שכתוב לפניו. משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו פרדס אחד וכלב קשור בפתח הפרדס, והמלך יושב בעליותיו, צופה ומביט כל מה שבפרדס. נכנס אוהבו של מלך לגנוב מן הפרדס ושיסה בו את הכלב וקרע את בגדיו. אמר המלך: אם אני אומר לאוהבי: למה נכנסת לתוך הפרדס? הרי אני מגלה את פניו. אלא הריני אומר לו: הראית אותו כלב שוטה איך קרע את בגדיך ולא היה מבין שאתה אוהבי? כך אמר משה: הרי אני אומ' להם לישראל מעשה עמלק ומיד הם מבינים מה שכתוב לעיל. לפיכך אמר להם משה: "זכור את אשר עשה לך עמלק". היאך יתקיימו וזה זכור אמ' להם: לא דומה כוס של קונדיטון לכוס של חומץ. זה כוס וזה כוס. זה זכור לשמור ולקדש את יום השבת וזה זכור להשמיד ולהכרית את כל זרעו של עמלק, שנאמר "והיה בהניח ה'" וכו' שכחו ישראל להשמיד ולהכרית את כל זרעו של עמלק, והב"ה לא שכח. וכשמלך שאול אמ' לו שמואל כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל והחרמתם את כל אשר לו מה הוא את כל אשר לו עד משתין בקיר ולא תחמול עליו והמתה ולקח שאול את אנשי המלחמה ויצא לקראת עמלק וכשבא שאול לאמצע הדרך עמד והרהר בלבו שנ' ויבא שאול עד עיר עמלק אמ' שאול אם האנשים חטאו הנשים מה חטאו והילדים מה חטאו ואם הילדים חטאו הבהמה מה חטאה יצתה בת קול ואמרה לו שאול אל תהי צדיק הרבה יותר מקונך שנ' אל תהי צדיק הרבה ר' אומ' כשבא שאול למחנה עמלק ראה בני יתרו מתערבים בתוך בני עמלק אמ' להם התפרדו מתוך עמלק שנ' ויאמר שאול אל הקני לכו סורו רדו מתוך עמלקי ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל וכי עם כל בני ישראל עשה חסד יתרו והלא לא עשה אלא למשה בלבד אלא מכאן אתה למד שכל העושה חסד עם אחד מגדולי ישראל כאלו עושה חסד עם כל בני ישראל ובשביל החסד שעשה נתמלטו בניו מתוך בני עמלק ר' יוסי אומ' כשבא סנחריב לארץ ראו כל העמים שסביבות ארץ ישראל מחנה סנחריב ונתייראו הרבה מאד וברחו איש ממקומו שנ' ואסיר גבולות עמים וכו' ועמלק נכנס למדבר ונתערבו עם בני ישמעאל וכלם היו עשרה עמים שנ' אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים גבל ועמון ועמלק פלשת עם יושבי צור גם אשור נלוה עמם היו זרוע לבני לוט סלה וכלם עתידים לנפול ביד בן דוד כאש להבה שנ' אלהי שיתמו כגלגל כקש לפני רוח כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים כן תרדפם בסערך וכו':
פירושים
[עריכה]כל מי שהיה צריך טבילה היה הענן מפליטו חוץ ממחנה ישראל והיה מחניך קדוש. אף על גב דלעיל סוף פמ"א אמרו דהיו כמלאכי השרת ולא ראו טיפת קרי בימיהם וכו' וכן בריש פמ"ז, ועיין נמי למוה"ר ולא עוד אלא בפרק ל"ד בשבח דור המדבר יע"ש, אפשר דעל שאר טומאות הבאות מבחוץ היה אופן דיארע להם בהיסח הדעת. ועיין בספר ראש דוד ז"ל סדר בא דמ"ז ע"ג ודוק
אנשים בני אבות אנשים גבורי כח וחיל יראי שמים. עיין מה שאספתי כלי'ל לאיש'ים בסה"ק החפץ חיים סימן ז' אות א', העוד לנו בקונטרס ישמח חיים מערכת א'
נכד עשו הוה עמלק מה שהחריד אלינו את כל החרדה. מוה"ר ולע"א [ןלא עוד אלא] כתב למה נענש עמלק. תמהני אמאי לא אייתי בידיה דזאת לפנים חקרוה שרים על פרעה בגזרת בין הבתרים ועל הנקמה אשר יעשה באומות לעתיד, והתירוצים שנאמרו דלא הרשה לאומה, ודוקא על ביטול תורה שייך לו, אך על היש ה' בקרבנו או שאר עבירות שמנו מה לו ולצרה טפי משאר אומות ושהוסיפו על הרעה ושלא כיונו לשם ה' אלא לנקמה ושבקשו להחטיאם דהוא יותר מן ההורגו וכיוצא, כל זה שייך הכא נמי.
מכאן אתה למד שש"ץ אסור להתפלל אם אין שנים עומדין. ומנהג עירנו באיזה בתי כנסיות דבימים נוראים נוהגים כן אך לא בשאר ימות השנה
כתוב אחד אומר זכור את אשר עשה לך עמלק וכתוב אחד אומר זכור את יום השבת לקדשו היאך יתקיימו ב' מקראות הללו. עיין במוה"ר בספר קול יעקב דרוש ג' לשבת זכור, ולמוה"ר מראה הגדול ח"א בשלשה דרושיו לשבת זכור, ולהרב מר בריה בספר נאה דורש ושם בספר ולא עוד אלא ד"ק ע"ג. ואני בעוניי יתכן לפתור המאמר עפ"י הירושלמי דפורים שחל להיות בשבת דעושים הסעודה אחר השבת. ועיין במחברים בסי' תרפ"ח ובמ"ש הרב נודע ביאודה ח"א או"ח סימן מ"ב ודו'ק בדברות קדשם ויתיישב כונת המאמר.
כשבאו ישראל לארץ שכחו להכרית ולהשמיד את כל זרעו של עמלק. מוה"ר ולע"א [ןלא עוד אלא] היפך בזכותם עם מה שפירשו במאמר וירא יעקב שמא יהרג ויצר לו שמא יהרוג אחרים דאחרים היינו ר"מ, ואמרו דמבני בניו של עשו למדו תורה ברבים ומנו ר"מ יע"ש. ובזה מתרצתא שפיר החקירה שהפליא לתמוה, והאריך למעניתו הרב צרור המור דודי לי אליהו רבה בע"ס ארח משפט ז"ל בדרוש לשבת זכור דאיך מזמן יאושע עד שאול לא נתעורר לקיים מצוה זו, עיין בדבריו שהגדיל המדורה, והרי לפנינו דהפרקי ר"א שאל כזאת, והכהן הגדול מוה"ר ז"ל מצא קצת זכות לישראל ע"ש. והקורא בתדב"א יבין את זאת דבתורה רמוזה שהוא במספר המלחמות שיהיו עם עמלק לא פחות ולא יותר כיע"ש.