פרקי דרבי אליעזר פרק מה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק מה · >>

ר' שמעון בן יחאי אומר: כשנגלה הב"ה [הקדוש ברוך הוא] על משה מתוך הסנה לשלחו אל מצרים אמר משה לפני הב"ה [הקדוש ברוך הוא]: רבון כל העולמים השבעה לי כל מה שאני מבקש לעשות אתה עושה לי, שאם אדבר דבר[ים] לפני פרעה ולא תעשה אותם - ויהרגני. והב"ה נשבע לו שכל מה שהוא מבקש הוא עושה, חוץ משני דברים - מלהכנס לארץ ישראל, ומיום המות. ומניין שנשבע לו? שנאמר: "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן" (ישעיהו מה:כג) וכשקבלו ישראל את התורה ר"ל עשרת הדברות לאחר ארבעים יום שכחו את אלהיהם ואמרו לאהרן: המצריים היו נושאין את אלהיהם ומשוררין ומזמרין לפניו ורואין אותו לפניהם קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כשקוץ המצריים ונראה אותו לפנינו שנ' קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כשקו"ץ הלכו להם אצל עושי דברו של משה ואהרן וחור בן אחותו ומניין שהיה חור בן אחותו שנ' ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור ולמה נקרא שמה של מרים אפרת אלא פלטני של בת מלכים גדולי הדור שכל נשיא וגדול שעמד בישראל נקרא שמו אפרתי וכן ודוד בן איש אפרתי וכי אפרתי היה והלא משבט יהודה היה אלא פלטי בן מלכים גדול' הדור וירבעם בן נבט איש אפרתי ולפי שהיה חור משבט יהודה מגדולי הדור התחיל מוכיח את ישראל בדברים קשים כזבים שבישראל עמדו עליו והרגוהו וראה אהרן לחור שנהרג ובנה מזבח להם שנ' וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה ראה שנהרג חור בן אהרן ובנה להם מזבח שנ' ויבן מזבח דן אהרן דין בינו לבין עצמו אמ' אם אני אומ' לישראל תנו לי כסף וזהב מיד הם מביאים אלא הריני אומ' להם תנו לי נזמי נשיכם ונזמי בניכם ובנותיכם והיה הדבר בטל ממנו שמעו הנשים ולא קבלו עליהם ליתן נזמיהן לבעליהן אלא אמרו להם אתם רוצים לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל לא שמעו להם ונתן הב"ה שכרן של נשים בעה"ז ובעה"ב ומה שכר נתן להם לעה"ב לעה"ז שהן משמרות ראשי חדשים שנ' המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעורייך ראו האנשים שלא קבלו הנשים ליתן את נזמיהן לבעליהן ועד אותה שניה היו הנזמים באזניהם כמעשה המצריים וכמעשה העברים ופרקו את נזמיהם שבאזניהם ונתנו שנ' ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם באזני נשיהם אין כתיב כאן אלא באזניהם ומצא אהרן בין הנזמים ציץ של זהב אחד כתוב עליו שם הקדש וחרות עליו כצורת עגל ואותו לבד השליך לכור של אש שנ' ויצא העגל הזה ויצא העגל הזה גועה וראו אותו כל ישראל ותעו אחריו ר' יהודה אומ' סמאל נכנס והיה גועה להתעות את ישראל שנ' ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו וראו כל ישראל את העגל ותעו אחריו וישתחוו לו ויזבחו לו אמ' הב"ה למשה שכחו ישראל לכח גבורתי שעשיתי עמהם במצרים ועל ים סוף ועשו להם ע"ז אמ' הב"ה למשה לך רד מנחלתך כי כרו להם שוחה אמ' משה לפני הב"ה רבון כל העולמים עד שלא חטאו ישראל לפניך היית קורא אותם עמי שנ' והוצאתי את צבאותי את עמי ועכשו שחטאו לפניך אתה אומ' לי לך רד כי שיחת עמך עמך הם ולא עמי שנ' והם עמך ונחלתך ולקח משם את הלוחות והיה יורד והיו הלוחות סובלין את עמ"י עצמן ואת משה עצמו עמן וכשראו העגל ואת המחולות ברחו הכתובים מעל הלוחות נמצאו כבדים על ידו משה ולא היה משה יכול לסבול את עצמו ולא את הלוחות והשליכן מידו ונשתברו תחת ההר שנ' ויחר למשה אמ' משה לאהרן מה עשית לעם הזה ופרעת אותם כאשה פרועה מזנות אמ' לו ראיתי מה שעשו לחור ונתייראתי הרבה מאד ר' או' לא נשתתכו הנשיאים למעשה שנ' ואל אצילי בני ישראל לא שלח מש"ה ידו לפי' זכו לראות פני השכינה שנ' ויראו את אלהי ישראל ר' יהודה אומ' אף שבט לוי לא שתף עצמו במעשה העגל שנ' ויעמוד משה בשער המחנה וכו' ראה משה את שבט לוי שלא נשתתף עמהם ונתגבר בכחו ולקח את העגל ושרפו באש וכתתו כעפר ארץ וזרקו על פני המים שנ' ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש ויטחן עד אשר דק לעפר ויזר על פני המים וישק את בני ישראל והיה משקה את ישראל וכל מי שנשק את העגל היו שפתותיו נתפשות מהזהב ושבט לוי היו הורגים אותו עד שנפלו מישראל כשלשת אלפי איש שנ' ויפלו מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש שלח הב"ה חמשה מלאכים להשחית את ישראל ואלו הן קצף אף חימה משחית וחרון שמע משה ויצא לקראת אברהם יצחק ויעקב אל מערת המכפלה אמ' להם אם אתם מבני העה"ב עמדו לפני בשעה הזאת שהרי בניכם נתנו לטבחה כצאן ושם עמדו לפניו אברהם ויצחק ויעקב אמ' משה לפני הב"ה רבון כל העולמים לא כך נשבעת לנו להרבות זרעכם כככבי השמים שנ' זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ובזכות שלשה אבות הללו נעצרו שלשה מלאכי חבלה קצף אף חימה ונשתיירו שנים חרון ומשחית אמ' משה לפני הב"ה רבון כל העולמים למען השבועה אשר נשבעת להם כך עצור משחית מישראל ונעצר המשחית שנ' והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו ועוד אמ' משה לפני הב"ה רבון כל העולמים למען שמך הגדול והקדוש שהודעת לי עצור חרון אף מישראל שנ' שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך מה עשה משה חפר בארץ כבית דירה גדולה בנחלת בני גד וטמן את חרון אף בארץ כאדם שהוא חבוש בבית האסורים ובכל זמן שהיו חוטאין היה עולה ופועל בפיו לנשוך ברוחו להשחית את ישראל והיה משה מזכיר עליו את השם ומורידו למטה לארץ לפי' נקרא שמו פעור וכשמת משה מה עשה הב"ה נתן את קברו כנגדן וכל זמן שהם חוטאין והוא רוצה לעלות ולפעור את פיו ולנשוך ברוחו להשחית את ישראל והוא רואה את קברו של משה כנגדו הוא מתפחד ויורד למטה לארץ ולכך נאמ' ויקבור אותו בגיא מול בית פעור: