פרקי דרבי אליעזר פרק כג
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק כג · >>
פרק ועשרים שלשה מהדורת ונציה ה'ש"ד 1544
וזה אשר תעשה אותה (בראשית ו). תאני ר' שמעיה, באצבע הראהו הקב"ה לנח ואמר לו כזה וכזה תעשה לתבה מאה וחמשי' קנים אורך ימינה של תיבה, ומאה וחמשים אורך בצד שמאלה השלשי ושלשה קני' בצד רחבה בדפנותיה לאחריה ועשרה בתווך הרי אלו לאוצרות של מאכל וחמש אפטניו' בצד אורך ימינה של תיבה וחמש אפטניות בצד אורך שמאלה של תיבה והמכניסים אמת המים נפתחים ונסגרים וכן ביציע התחתונה וכן במעלה שנייה וכן במעלה שלישית. מדור כל בהמה וחיה ביציע התחתון. מדור לכל העופות ביציע השניה מדור שקצים ורמשים ובני אדם ביציע השלישית מיכאן אתה למד בשלשים ושתי' מיני עופות בארץ ושס"ה מיני שקצים בארץ וכן ביציע התחתונה וכו ביציע השניה וכן במעלה שלישית שנאמר תחתיים שניים ושלישים תעשה רבי תנחומא אומר חמשים ושתים שנה עשה נח בתבה כדי שישובו בתשובה מדרכיהם וממעשיהם הרעים ועד שלא בא המבול היו הטמאין מרובין מן הטהורי' רצה הקב"ה להרבות את הטהורים ולמעט את הטמאין קרא לנח ואמר לו הבא לך אל התבה מכל בהמה טהורה שבעה שבעה אמ' נח לפני הקב"ה וכי יש בי כח לקבצן אלי אל התבה ירדו כל מלאכי 'הממוני' על כל מין ומין וקבצו אותן וכל מזונותן. ויבא נח אין כתיב אלא ויבאו אל נח באו מאליהן. רבי מנא אומר כיון שנכנסו כל הבריות אל התבה סגר וחתם הקב"ה בידו שער התיבה שנאמר ויסגור יי בעדו.
ומרגלית אח' היתה תלויה בתבה ומאירה לכל הבריות כנר שהוא מאיר בגבורתו שנאמר צהר תעשה לתבה. רבי צדוק אומ' בעשרה במרחשון נכנסו כל הבריות אל התיבה בי"ז בו ירדו מי המבול על הארץ שהן מים זכרים ועלו מן התהומות שהן מים נקבות ונתחברו אלו עם אלו וגברו להחריב את העולם שנאמר והמים גברו מאד מאד על הארץ ונמחו כל היקום שבארץ שנאמר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה חוץ מנח וכל אשר אתו בתבה שנאמר וישאר אך נח ואשר אתו בתבה וחוץ מעוג מלך הבשן שישב לו עץ אחד מן הסולמות של התיבה ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם מה עשה נח נקב חור אח' בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום ונשאר גם הוא שנ' כי רק עוג מלך הבשן וגו' וחוץ מארץ ישר' שלא ירדו עליה גשמים. שנאמר בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרת היא לא גשמה ביום זעם אלא נתגלגלו המי' מכל הארצות ונכנסו לה שלח נח את העורב לידע מה בעולם הלך לו ומצא נבלת אדם בראשי ההרים וישב לו על מאכלו ולא השיב שליחותו לשולחיו. שלח את היונה והשיבה שליחותה שנאמר ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. ולמה עלה זית אלא אמרה היונה לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמי' יהיו מזונותי מרורין כזית זה ונתונים בידיך ואל יהיו מתוקים ונתונים ביד בשר ודם. מיכאן אמרו שולח דברים ביד טמא כשולח ביד כסיל ושולח דברי ביד טהור כשולח ביד ציר נאמן לשולחיו. רבי צדוק אומר שנים עשר חדש עשו כל הבריות בתיבה והיה נח עומד ומתפלל לפני הקב"ה ואומר רבון כל העולמים הוצאני מן המסגר הזה כי עיפה נפשי מריח אריות ודובים ונמרי' ויכתירו לך כל הצדיקי' כתר מלכו' שהוצאתני מן המסגר הזה שנאמ' ה֘וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר׀ נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֪וֹת אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי. רבי לויטס איש יבנה אומר כל הבאים אל התיבה הפריש זכרים מן הנקבות שנאמ' ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו הרי זכרי' בצד אחד ונקבות בצד אחר וכשיצאו הצמיד זכרים בצד נקבות שנאמר צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך הרי איש ואשתו. ויברך אותם אלהים לפרות ולרבות בארץ שנאמר ויברך אותם אלהים לאמר ויאמר להם פרו ורבו מצא נח גפן שגורשה ויצאה מגן עדן ואשכולותיה עמה נטל מפרותיה ואכל וחמד אותם בלבו ונטע ממנה כרם בארץ בו ביום נשתגשגו פירותיה דכתיב ביום נטעך תשגשגי'. שתה ממנה יין ונתגל בתוך האהל ונכנס כנען וראה את ערות אביו וקשר חוט בבריתו וסרסו ויצא להגיד לאחיו נכנס חם ומצא לערות אביו ולא שם על לבו מצו' כבוד אב יצא והגיד לשני אחיו בשוק כמשחק באביו גערו בו אחיו ולקחו כסות עמהם והלכו להם אחורנית וכסו את ערות אביהן שנאמר ויקח שם ויפת את השמלה וגו' ויקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן ואררו שנאמר ארור כנען. ישב נח ודרש בלבו ואמר הקדוש ברוך הוא הצילני ממי המבול והוציאני מן המסגר ההוא ואיני חייב להקריב לפניו קרבן ועולות מיד הביא נח ממין בהמה טהורה שור וכשב ועז ממין עוף טהור תורים ובני יונה ובנה את המזבח הראשון שהקריב עליו עולות קין והבל והקריב עולות ארבע שנאמר ויבן נח מזבח ליי' ויקח אין כתיב אלא ויעל עולו' במזבח ועלה ריח ניחוח לפני הב"ה ויעל עולה במזבח וערב לו שנאמר וירח יי את ריח הניחוח. מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו ונשבע לו שלא להביא מי המבול עוד על הארץ שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגומ' ונתן קשת לאות ברית שבועה בינו לבין הארץ שנאמ' את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית והתקינו חכמים שיהו מזכירין שבועת נח בכל יום שנאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה.
פירושים
[עריכה]ירדו כל המלאכים הממונים על כל מין ומין וקבצו אותן ואת כל מזונותן ויבא נח לא כתיב. קשה אדדייק מויבא ניתי ס"ת ונחזי דקרא קרי בחיל ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים כן עשה. ושמא המאכל הזמין נח אפילו עפר לנחש כאומרם ז"ל, אך ענין שביעת המזון דיאכלו וישבעו הוא מלמעלה, ועל סוג זה הוא דקאמר את כל ומזונותן, ומזון לכלא ביה דמשביע לכל חי רצון על ידו לפי זכות האדם וע"י משרתיו, כנלע"ד אם ניתן להאמר.
ירדו מי המבול על הארץ שהם מים זכרים ועלו מן התהומות מים נקבות ונתחברו וגברו. עיין מ"ש הרב צמח דוד סדר נח דף ט"ל ע"ד שהביא המאמר הזה מפרקי ר"א דפרו ורבו המים, ולזה כתיב וירבו המים ג' פעמים דהוו ג' מיני מים יע"ש, ועיין מ"ש לעיל מזה בפ"ה
וחוץ מא"י שלא ירדו עליה גשמים. עיין זבחים דקי"ג ע"א ובחי' לשם ומה שרשמתי בזה בחי' על המד"ר בפ' נח פרשה ל"ב. וראיתי למוה"ר חסיד שבכהונה בספר ולא עוד אלא בפרק זה דהקשה באומרו מכאן אתה למד דל"ב מיני עופות בארץ ושס"ה מיני שקצים ורמשים, דלא הבין איך נלמד זה מהאמור. ולי הפעוט אפשר לומר דהמספר קבלה בידם ומכאן דקאמר אינו מהמאמר הלזה כי אם מזאת הפרשה דהעופות היו מועטות והשקצים ורמשים היו מרובין מדכתיב מהעוף למינהו מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל, כיון דאמר שנים מכל למה בעוף לא אמר וברמש אמר מכל. ועוד חזר לומר ומן העוף וכל אשר רומש על האדמה, דתיבת כל זה ג' פעמים ברמש לרמוז דהיו כפלי כפלים מהעוף, כנלע"ד אם ניתן להאמר. ובטעם שהיו בחדר אחד נח ובניו עם השקצים ורמשים, מלבד מ"ש מוה"ר שם נוכל לומר עוד דאם תזוח דעתו במה שכבשו נח ובניו כל מעשה בראשית והיה מפרנסן יסתכל בשקצים ורמשים דאומרים יתוש קדמך במעשה בראשית, ובפרט בעת זעמו דצריך הכנעה יותר. וגם לרמוז על הק"ו שעשו בעבור האדם מהשקצים ורמשים, ופירשו בזה אוכלי בשר החזיר יחדיו יסופו עיין בספר מדת"ל, ויזהרו מאכילת שקצים ורמשים, והכל ליקח מוסר השכל. עוד ראיתי למוה"ר שם שהקשה למה קלל לכנען ולא חם, ותי' דכנען סרסו יע"ש. וזה אמת אך לא תקן איך הניחו לחם חלק מבלי עונש כלל כפי הדרגתו, וכנראה דלא זכר שר בעת ההיא מהתנחומא שאמרו כלשון הזה חם ראהו וכנען נתקלל ר"י אומר אין הקללה שוכנת במקום הברכה ויברך אלהים את נח ואת בניו וכנען נתעבר בתיבה, ר"נ אומר כנען הגיד לחם וחזרה קללה לעיקרה, ורבותינו אמרו דאמר בלבו מה שאני מוליד יהיו עבדים אתה לא הנחת הנה ן' רביעי שאתה מוליד יהיה עבד, על דעתן שחם סרס וכו' על שביזה כבוד אביו עתיד להפרע מבני בניו של חם ולבזותן ע"י מלך אשור ע"כ, הא קמן סברות רבות על כי היה הארירה לכנען אפילו אם תאמר דחם סירסו ולחם נמי ניתן לו עונשו על מה שעשה.