פרקי דרבי אליעזר פרק כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק כב · >>

פרק שנים ועשרים מהדורת ונציה 1544

כתיב ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו בצלמו, מיכאן את למד שלא היה קין מזרעו ולא מדמותו ולא מצלמו של אדם, ולא מעשיו דומים למעשה הבל אחיו, עד שנולד שת שהיה מזרעו ודמותו ומעשיו דומין למעשה הבל אחיו שנאמר ויולד בדמותו כצלמו.

רבי ישמעאל אומר משת עלו ונתיחסו כל הבריות, וכל דורות הצדיקים, ומקין עלו ונתיחסו כל דורות הרשעים, הפושעים והמורדים שמרדו במקום ואמרו: אין אנו צריכין לטיפת גשמיך, ולא לדעת את דרכיך שנאמ' ויאמרו לאל סור ממנו.

רבי מאיר אומר: גלוי בשר, ערום, היו הולכין דורות של קין, האנשים והנשים כבהמה, ומטמאין בכל זנות - איש באמו ובבתו ובאשת אחיו, גלוי ברחובות, ביצר הרע ובמחשבות לבם שנאמר: וירא יי כי רבה רעת האדם בארץ.

רבי אומר: ראו המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמי' את בנות קין מהלכות גלויות בשר ערווה, ומכחלו' עיניהן, כזונו', ותעו אחריהן, ויקחו מהן נשים שנאמ': ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו'.

רבי יהושע בן קרחה אומר: המלאכים אש לוהטים שנאמ': משרתיו אש לוהט, והאש באה בבעילה בבשר ודם ואינה שורפת את הגוף?! אלא בשעה שנפלו מן השמים ממקום קדושתן, כחן וקומתן כבני אדם, ולבושן גוש עפר שנאמר "לבש בשרי רמה וגוש עפר".

רבי צדוק אומר: מהם נולדו הענקים המהלכים בגובה קומה ומשלחים ידם בכל גזל וחמס ושפיכות דמים דכתיב: ושם ראינו את הנפילים וגו' ואומר: הנפילים היו בארץ.

אמר רבי יהושע בן קרחה: ישראל נקראו בני אלהים, שנאמר: ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהי'. ואלו עד שהיו במקום קדושתן בשמים נקראו בני אלהים שנאמר: וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים.

רבי לוי אומר היו מולידים את בניהן ופרין ורבין כמין שרץ גדול ששה בכל לידה ולידה. באותה שעה היו עומדים על רגליהן ומדברים בלשון הקודש ומרקדי' לפניהם שנאמר ישלחו כצאן עויליהן.

אמר להם נח: שובו מדרכיכם וממעשיכם הרעי' שלא יבוא עליכם מי המבול ויכרית כל זרע בני אדם.

אמרו לו: הרי אנו מונעים עצמינו מפריה ורביה שלא להוציא זרע בני אדם. מה היו עושין? כשהן באין אצל נשותיהן היו משחיתים מקור זרעם על הארץ כדי שלא להוציא זרע בני אדם שנאמר: וירא אלהים את הארץ והנה נשחת' וגו'

אמרו: אם מי המבול יבא עלינו הרי אנו גבוהי קומה ואין המים מגיעים עד צוארינו, ואם מי תהומו' מעלה עלינו, הרי פרסות רגלינו לסתום את התהומו'. מה היו עושין? פושטין כפות רגליה' וסתמו את כל התהומות. מה עשה הקב"ה? הרתיח מי תהומו' והיו שולקין את בשרם ופושטין את עורן מעליהם שנאמר: בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו ממקומן אל תקרי בחומו אלא בחמימו'.