פרקי דרבי אליעזר פרק כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק כג · >>

פרק ועשרים שלשה מהדורת ונציה ה'ש"ד 1544

וזה אשר תעשה אותה (בראשית ו). תאני ר' שמעיה, באצבע הראהו הקב"ה לנח ואמר לו כזה וכזה תעשה לתבה מאה וחמשי' קנים אורך ימינה של תיבה, ומאה וחמשים אורך בצד שמאלה השלשי ושלשה קני' בצד רחבה בדפנותיה לאחריה ועשרה בתווך הרי אלו לאוצרות של מאכל וחמש אפטניו' בצד אורך ימינה של תיבה וחמש אפטניות בצד אורך שמאלה של תיבה והמכניסים אמת המים נפתחים ונסגרים וכן ביציע התחתונה וכן במעלה שנייה וכן במעלה שלישית. מדור כל בהמה וחיה ביציע התחתון. מדור לכל העופות ביציע השניה מדור שקצים ורמשים ובני אדם ביציע השלישית מיכאן אתה למד בשלשים ושתי' מיני עופות בארץ ושס"ה מיני שקצים בארץ וכן ביציע התחתונה וכו ביציע השניה וכן במעלה שלישית שנאמר תחתיים שניים ושלישים תעשה רבי תנחומא אומר חמשים ושתים שנה עשה נח בתבה כדי שישובו בתשובה מדרכיהם וממעשיהם הרעים ועד שלא בא המבול היו הטמאין מרובין מן הטהורי' רצה הקב"ה להרבות את הטהורים ולמעט את הטמאין קרא לנח ואמר לו הבא לך אל התבה מכל בהמה טהורה שבעה שבעה אמ' נח לפני הקב"ה וכי יש בי כח לקבצן אלי אל התבה ירדו כל מלאכי 'הממוני' על כל מין ומין וקבצו אותן וכל מזונותן. ויבא נח אין כתיב אלא ויבאו אל נח באו מאליהן. רבי מנא אומר כיון שנכנסו כל הבריות אל התבה סגר וחתם הקב"ה בידו שער התיבה שנאמר ויסגור יי בעדו.

ומרגלית אח' היתה תלויה בתבה ומאירה לכל הבריות כנר שהוא מאיר בגבורתו שנאמר צהר תעשה לתבה. רבי צדוק אומ' בעשרה במרחשון נכנסו כל הבריות אל התיבה בי"ז בו ירדו מי המבול על הארץ שהן מים זכרים ועלו מן התהומות שהן מים נקבות ונתחברו אלו עם אלו וגברו להחריב את העולם שנאמר והמים גברו מאד מאד על הארץ ונמחו כל היקום שבארץ שנאמר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה חוץ מנח וכל אשר אתו בתבה שנאמר וישאר אך נח ואשר אתו בתבה וחוץ מעוג מלך הבשן שישב לו עץ אחד מן הסולמות של התיבה ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם מה עשה נח נקב חור אח' בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום ונשאר גם הוא שנ' כי רק עוג מלך הבשן וגו' וחוץ מארץ ישר' שלא ירדו עליה גשמים. שנאמר בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרת היא לא גשמה ביום זעם אלא נתגלגלו המי' מכל הארצות ונכנסו לה שלח נח את העורב לידע מה בעולם הלך לו ומצא נבלת אדם בראשי ההרים וישב לו על מאכלו ולא השיב שליחותו לשולחיו. שלח את היונה והשיבה שליחותה שנאמר ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. ולמה עלה זית אלא אמרה היונה לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמי' יהיו מזונותי מרורין כזית זה ונתונים בידיך ואל יהיו מתוקים ונתונים ביד בשר ודם. מיכאן אמרו שולח דברים ביד טמא כשולח ביד כסיל ושולח דברי ביד טהור כשולח ביד ציר נאמן לשולחיו. רבי צדוק אומר שנים עשר חדש עשו כל הבריות בתיבה והיה נח עומד ומתפלל לפני הקב"ה ואומר רבון כל העולמים הוצאני מן המסגר הזה כי עיפה נפשי מריח אריות ודובים ונמרי' ויכתירו לך כל הצדיקי' כתר מלכו' שהוצאתני מן המסגר הזה שנאמ' ה֘וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר׀ נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֪וֹת אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי. רבי לויטס איש יבנה אומר כל הבאים אל התיבה הפריש זכרים מן הנקבות שנאמ' ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו הרי זכרי' בצד אחד ונקבות בצד אחר וכשיצאו הצמיד זכרים בצד נקבות שנאמר צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך הרי איש ואשתו. ויברך אותם אלהים לפרות ולרבות בארץ שנאמר ויברך אותם אלהים לאמר ויאמר להם פרו ורבו מצא נח גפן שגורשה ויצאה מגן עדן ואשכולותיה עמה נטל מפרותיה ואכל וחמד אותם בלבו ונטע ממנה כרם בארץ בו ביום נשתגשגו פירותיה דכתיב ביום נטעך תשגשגי'. שתה ממנה יין ונתגל בתוך האהל ונכנס כנען וראה את ערות אביו וקשר חוט בבריתו וסרסו ויצא להגיד לאחיו נכנס חם ומצא לערות אביו ולא שם על לבו מצו' כבוד אב יצא והגיד לשני אחיו בשוק כמשחק באביו גערו בו אחיו ולקחו כסות עמהם והלכו להם אחורנית וכסו את ערות אביהן שנאמר ויקח שם ויפת את השמלה וגו' ויקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן ואררו שנאמר ארור כנען. ישב נח ודרש בלבו ואמר הקדוש ברוך הוא הצילני ממי המבול והוציאני מן המסגר ההוא ואיני חייב להקריב לפניו קרבן ועולות מיד הביא נח ממין בהמה טהורה שור וכשב ועז ממין עוף טהור תורים ובני יונה ובנה את המזבח הראשון שהקריב עליו עולות קין והבל והקריב עולות ארבע שנאמר ויבן נח מזבח ליי' ויקח אין כתיב אלא ויעל עולו' במזבח ועלה ריח ניחוח לפני הב"ה ויעל עולה במזבח וערב לו שנאמר וירח יי את ריח הניחוח. מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו ונשבע לו שלא להביא מי המבול עוד על הארץ שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגומ' ונתן קשת לאות ברית שבועה בינו לבין הארץ שנאמ' את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית והתקינו חכמים שיהו מזכירין שבועת נח בכל יום שנאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה.