פרדס רמונים ו ח
<< · פרדס רמונים · ו · ח
- פרק שמיני
אחר שכבר נתעוררנו כל הצורך בענין סדר עמידתן בפרקים הקודמים, נשאר אלינו לחובה בענין הדרוש הזה להציל המעיין מן הטעות. כי שמא יסתפק ויאמר אחר שהוא אמת שהספירות יש להם מספר כאשר מבואר בשערים הקודמים, והמספר המחוייב בהן הוא עשר, א"כ כאשר נבא בעניינם נאמר כי מקום סיום המלכות הוא תחלת היסוד ר"ל דרך הרוחניות מעלול לעילה, ומקום סיום היסוד הוא תחלה ההוד, כי מה שהוא הוד אינו יסוד ומה שהוא יסוד אינו הוד, ומה שהוא הוד אינו נצח -- שהם נבדלים מה שבין עילה לעלול. והנה העלול אינו עילה והעילה אינו עלול. והנה לפי"ז נמצא שאע"פ שהם מיוחדים יחוד גמור - עכ"ז הנה הם בערך זה נבדלים כדפירשנו לעיל. ועתה הנה הכתר עלול מאין סוף והא"ס עלתו -- א"כ מה שהוא כתר אינו האין סוף ומה שהוא א"ס אינו כתר. והנה נמצא שיש לאין סוף גבול ח"ו - מה שאינו הכתר- כי מקום סיום הכתר הוא תחלת האין סוף.
ולכאורה שאלה זו היא מקום הטעות שיביא האדם להתבונן בזה, והוא טעות ושבוש גדול. והשבתת ספק זה מבואר ואין מקום לשאלה זו כלל. והטעם כי כח העילה בעלול ואין העלול משולל מעילתו. ר"ל כי כאשר נאמר זהו הכתר לא מפני זה נחייב שאינו הא"ס ח"ו; כי אדרבה אין מקום לעלול בזולת העילה. והנה העלול יונק ממנה והיותו הוא עלתו כדמיון הנשמה בתוך הגוף. כי לא תוכל להקשות שמה שהוא גוף אינה נשמה ומה שהוא נשמה אינו גוף. כי לא יצדק טענה זו משני פנים.
אחד מפני כי הנשמה ודאי עילתה של גוף, ואין גוף בלי נשמה. ומה שהוא גוף הוא הנשמה. כי הנשמה מחייה את הגוף והגוף נזון מן הנשמה. וא"א לצייר שיתבטל הנשמה מקצת הגוף אם לא שישוב לעפר. אבל הגוף החי הוא לבוש אל הנשמה ודאי. ולכן יוכרח היות מה שהוא גוף נשמה דהיא עילת הגוף ואין להמציא גוף חי בלי נשמה. אמנם יוצדק אמרנו נשמה בלא גוף כי כבר יש מקום לנשמה בלא גוף אחר שאין הנשמה עלולה מן הגוף.
וכן הדברים בא"ס והעלולים ממנו, כי אין באפשרות להמציא עלול בלא עילה. ומה שהוא עלול בודאי כח העילה בתוכו. אמנם עילה בלא עלול - יצדק; כי יש בחינה לעילה בפני עצמו מצד מה שאינו צריך אל העלולים, ויש לו בחינה המתפשטת ומאירה בעלולים ומחייה אותם.
ועד"ז נבין ענין הספירות בעצמן, כי מפני טעם זה יוכרח היות כח הכתר בחכמה כי הוא עילה אליו והוא חיותו, וכן כח חכמה בבינה כי עלת הבינה הוא החכמה והיא חיותה, וכן כח הבינה בחסד הוא כי עלה אליו והוא חיותו, וכן כח החסד בגבורה כי הוא עילה אליה והוא חיותה. (ועם זה יובן מה שפירש בזוהר פ' תרומה (ח"ב קסז, א) שחמש פעמים מים שבמעשה בראשית הם ביום ב' בגבורה, ואחר שהגבורה כח האש איך אפשר שיהיה בהן כח המים - אלא על הדרך הזו). וכן כח הגבורה בת"ת - כי היא עלה אליו והוא חיותו. וכן כח הת"ת בנצח כי הוא עלה אליו והוא חיותו, וכן כח הנצח בהוד כי הוא עלה אליו והוא חיותו, וכן כח ההוד ביסוד כי הוא עלה אליו והוא חיותו, וכן כח היסוד במלכות כי הוא עלה אליה והוא חיותה.
ונמצא לפי"ז כי המלכות הוא היסוד, והיסוד הוא ההוד, וההוד הוא הנצח, והנצח הוא התפארת, והת"ת הוא הגבורה, והגבורה הוא הגדולה, והגדולה הוא הבינה, והבינה הוא החכמה והחכמה הוא הכתר והכתר הוא הא"ס. ולא זה בלבד אלא מתפשט בכולן - עד שלא יצדק לומר זהו מלכות ולא אין סוף ח"ו. אלא המלכות ג"כ יש בה כח האין סוף. ולא זו בלבד, אלא בדרך זו הוא חיות הספירות וחיות המרכבות וחיות המלאכים וחיות כל מעשה בראשית; מן הנקודה הראשונה ועד האחרונה. וזהו "ואתה מחיה את כלם" (נחמיה ט, ו) ופירשו רז"ל ואתה מהוה לכולם. וכן פי' ואתה מחיה את כלם. והכל ענין אחד. כי מאחר שהוא היוה אותם והמציאם מן האין - יוכרח שיושפעו ממנו ושואבים כלום ממנו חיותו. ואחר שהוא מחיה אותם נמצאו שהוא ממציאם ומהוום בכל עת ובכל רגע ובכל שעה. והנה מהוה ומחיה - הכל ענין אחד להם.
ובענין הזה יובן "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" - שהוא שפע השופע להחיותם ולהעמידם ולהציבם בצביונם. ואם ח"ו יעלה על הדעת הסתלקות שפעו מהם - כרגע יספו. ואינם אלא מחודשים בסוד חדוש אורו, והוא שפע נהר שאינו פוסק אלא מתחדש כמימי הנהר שבכל רגע הם מחודשים.
ונחזור אל ענינינו כי הא"ס ממ"ה מושל בכולם כי עצמותו נוקב ויורד דרך הספירות ובין הספירות, ותוך המרכבות ובין המרכבות, ותוך המלאכים ובין המלאכים, ותוך הגלגלים ובין הגלגלים, ותוך היסודות ובין היסודות השפלים, ותוך הארץ ובין הארץ וצאצאיה, ועד נקודה האחרונה שבתהומות מלא כל הארץ כבודו. וזה כיון רשב"י בתיקונים (בהקדמה דף ג ע"ב) באמרו "ועלת על כלא נהיר בעשר ספירן דאצילות ובעשר דבריאה ונהיר בעשר כתות דמלאכיא ובעשר גלגלי דרקיע ולא אשתני בכל אתר", עכ"ל. ודקדק באמרו "ולא אשתני", להשמר שלא נאמר שאחר שהוא מתפשט בשעור הזה נמצא שהוא משתנה לפי שנוי הלבושים ח"ו -- לזה אמר "ולא אשתני בכל אתר". ושאר דברי המאמר יתבאר בשער אבי"ע.
והנה כאשר יעמיד המעיין שכלו על יושר העלמו של מלך מלכי המלכים. נעמידנו עוד על ענין הספירות שאמרנו למעלה שהכתר בחכמה והחכמה בבינה וכו'. עוד סדר נבחר להם והוא כי כח המלכות ביסוד וכח היסוד בהוד וכח ההוד בנצח וכח הנצח בת"ת וכח הת"ת בגבורה וכח הגבורה בגדולה וכח הגדולה בבינה וכח הבינה בחכמה וכח החכמה בכתר. מה שלא נוכל לומר שכח הכתר בא"ס. ואין הכוונה לומר שאינו בא"ס ח"ו כמו שיתבאר בשער הצחצחות בס"ד. אלא בדרך אשר נחייב בסדר זה בספירות לא נחייב שכח הכתר בא"ס. והענין כי כבר נתבאר ענין שכינה בתחתונים צורך גבוה ונרחיב בו ביאור בשער מהות והנהגה בס"ד. והענין כי הכתר צריך אל החכמה כי מצד הארתו אל החכמה מאיר בו הא"ס - נמצא שבבחינה זו החכמה עילה וסבה לכתר וכח החכמה בכתר. ובדרך זו לכל הספירות. ונמצא כח המלכות ביסוד מפני שהוא עילתה בערך שהיסוד צריך אליה לקבל מהוד שלמעלה ממנה. וכן כח היסוד בהוד מפני שהוד צריך אליו כדי לקבל מן הנצח שהוא למעלה ממנה. וכן כח ההוד בנצח מפני שהוא צריך אליה כדי לקבל מהת"ת שהוא למעלה ממנו. וכן כח הנצח בת"ת מפני שת"ת צריך אליו כדי לקבל מהגבורה שהיא למעלה ממנו. וכן כח הת"ת בגבורה מפני שהגבורה צריך אליו כדי לקבל מהגדולה שהיא למעלה ממנה. וכן כח הגבורה בגדולה מפני שהגדולה צריכה אליה כדי לקבל מבינה שהיא למעלה ממנה. וכן כח הגדולה בבינה מפני שהבינה צריכה אליה כדי לקבל מהחכמה שהיא למעלה ממנה. וכן כח הבינה בחכמה מפני שהחכמה צריכה אליה כדי לקבל מהכתר שהיא למעלה ממנה. וכן כח החכמה בכתר מפני שהכתר צריך אליה כדי לקבל מהא"ס שהוא למעלה ממנו.
ואין אנו יכולין לומר שיהיה כח הכתר באין סוף - כי אינו צריך אל זולתו, והכל צריכין לו, והוא מקור לכל, והכל שואבים ממנו. הוא סבת עצמו ואין סבה קודמת אליו ח"ו.
ועל ענין שתי הכללות האלה שהם ממטה למעלה וממעלה למטה בספירות פי' פעמים הרבה בזוהר. ובפרט בפ' ויצא (ח"א קנח, א) בענין השבטים, שאמר שם ר' חזקיה "הרי בשמים, מאן אינון בשמים, אילין שית בנין דלאה דכליל שית אחרנין, ואינון תריסר ואינון שית בגין דכל חד כלול בחבריה" עכ"ל. וע"ד שפי' הוא מבואר אלא שהכללות באחד משני פנים אם העליונים בתחתונים או התחתונים בעליונים.
עוד נתבאר ענין הזה בזוהר שיר השירים בפסוק "שבעה ושבעה מוצקות". ושם ביאר הכללות ממטה למעלה כמבואר. ולא נעתיק לשונו הנה מפני שהוא צריך ביאור רחב והוא מבואר אצלינו במקומו.
עוד נתבאר הענין הזה שם בפסוק (שיר א, ב) ישקני כו'. ועם זה יובן ענין דכליל ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא הבא בזוהר פעמים הרבה והוא מפתח לכמה שערים.
והנה נכלל פרק הזה ונשלם השער הזה כאשר הורונו מן השמים. והתהלה לאל יתברך אשר עזרנו אמן: