פרדס רמונים ו ז

<< · פרדס רמונים · ו · ז · >>

פרק שביעי

אחר שנתבאר מתוך הפרק הקודם ענין קשר הספירות בעצמם וקשורם עם המאציל, כאשר יתבונן המעיין בו בטוב השקידה ימצא טוב טעם ודעת והכרח הענין מעצמו והאמת יורה דרכו. וימצא לפי"ז היות הספירות כאשר נבא להמשילם ולציירם ע"ד דמיון אל השכל האנושי - יוכרח להאמין שהם זו למעלה מזו. מפני כי האין סוף המאציל הוא עלת כל העלות וסבת כל הסבות, והעלול הראשון ממנו הוא כתר. וכתר סבה ועילה לחכמה מכח המאציל השופע מאורו עליו. וחכמה הוא סבה ועילה לבינה מכח המאציל ע"י הכתר בהשפיע אור המאציל ע"י הנאצל הראשון כתר עליו. וכזה לכל שאר האצילות. כי בינה עילה וסבה לחסד, וחסד עלה וסבה לגבורה, וגבורה עלה וסבה לת"ת, ות"ת עלה וסבה לנצח, ונצח עלה וסבה להוד, והוד עלה וסבה ליסוד, ויסוד סבה ועלה למלכות. הרי הם עשר מדרגות מסודרות זו למעלה מזו כזה: כתר חכמה בינה גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות.

וממה שראוי לדעת כי בזולת הסדר הזה יש להם סדר אחר. וטעם לזה כי לכל ספירה ב' עלות. והם הא' עילתו שאחר שנאצלה הקודמת נאצלה היא.^[1] המשל בזה כי אעפ"י שעילתו האמיתית של הנצח הוא החסד - עכ"ז מפני סדר אצילותו עילתו אינו אלא התפארת כמו שהארכנו בענין אצילותם בשער סדר האצילות בפ"ו. והנה נמצאו להם ב' בחינות אל עלתם. וסבתם האחד הסדר שפירשנו למעלה זו על זו עד העשר. השני סדר שפעם ומקורם לפי חלוקם; יש שבחינתה חסד וצריך היותה נוטה אל קו החסד, ויש שבחינתה דין וצריך נטייתה אל קו הדין, ויש שבחינתה רחמים וצריך נטייתה אל קו הרחמים, והיא מתיישרת בין שני הקוין האלה אל המיצוע. והנה ענין בחינתם אלה הוא קיומם ושפעם הנשפע עליהם.

ונמצא לפי זה להם ב' בחינות אל סבותם.

• בחי' ראשונה סבת הסדר כדפירשנו.
• בחינה שנייה היא היניקה והשפע והקיום.

ואעפ"י שמצד הבחינה אל סדר האצילות הוכרח סדרם זו למעלה מזו - כשנביט אל צד יניקתם אשר הוא סבת קיומם - נמצאים בענין אחר. כי אנו רואים כתר עליון משפיע אל החכמה ואל הבינה - א"כ יוכרח מזה היותו סבת שתיהם. ומצד אחר יוכרח היות חכמה סבת הבינה והכתר סבת החכמה. א"כ יוכרח היות מסודרת כדמות סגולתא כזה.

[ציור]

וצנור א' המורה על הסבה הקודמת והם סדרן כתר חכמה בינה. ומצד היות הכתר משפיע אל הבינה יתחייב היות צנור מכתר אל הבינה. וענין הצנורות יתבאר בשער בפ"ע. ומצד היות חכמה משפעת בחסד והבינה בגבורה - יוכרח היות חסד תחת חכמה וגבורה תחת בינה; שהוא מורה כי החכמה סבת החסד והבינה סבת הגבורה. ומצד היות הת"ת יונק מן הכתר ומן החסד ומן הגבורה - יוכרח היותו כנגדו מורה שסבתו הוא הכתר. ומצד היותו יונק מן החסד ומן הגבורה יוכרח היותו בין שניהם להורות שהוא מסובב משניהם. ומצד היותו ששי אל האצילות יוכרח היותו נמשך קצת למטה משניהם כאשר ציירנו. ומצד היות הנצח שביעי לאצילות יוכרח היותו יונק מן התפארת. ומצד היותו יונק מן החסד יוכרח היותו תחת החסד. וכן הוד ע"פ דרך זה תחת הגבורה.

ויסוד יוכרח היותו תחת הת"ת כי משם עיקר יניקתו והוא סבתו מצד ההשפעה. ומצד היותו יונק מן הנצח וההוד יוכרח ג"כ היותו בין שניהם. ומצד היותו תשיעי לכלם יוכרח היותו נמשך למטה אל תחת כלם כאשר ציירנו.

ומלכות מצד היותה עשירית למטה מהיסוד נמשכת למטה מן היסוד.

והנה אחר שנתבאר ענין הסכמת הצורות אל ענין אחד - ראוי לבאר ענין זה הנמצא בזוהר פעמים רבות "סלקא ונחתא". והנה ענין עליה וירידה הוא מורה על הגשמות - וזה אינו צודק כלל. ועם ההקדמה הזו יתבאר הכל. והוא, כי אחר שענין היותם זו למעלה מזו אין הכוונה על מציאות המקום ח"ו כאשר בארנו, אלא על הענין המעלה והקדימה מעילה לעלול כמבואר לעיל בארוכה - הנה ג"כ ענין העליה והירידה תהיה על דרך זו. כמו המשל המלכות היותה קודם שנטרדה למטה במדרגה העשירית היתה במדרגה שביעית תחת הת"ת במעלתה ודקותה כל כך עד שהיא היתה סבה אל הנצח וההוד והיסוד. וכאשר גרם העון ונטרדה ממקומה - ירדה ונתעבו וחשכו מאוריה עד שאין בידה סיפוק להיותה סבה אל הנצח וההוד אלא אדרבה היא עלולה מהם, וצריכה אליהם, ומקבלת מהם אור ושפע וזו היא ענין ירידתה. וכן ענין עלייתה שתזדכך כל כך עד שתשוב אל הת"ת ויהיה הת"ת עילתה והיא עילה וסבה אל כל אשר תחת הת"ת לרוב בהיקותה ואורה.

וכן עד"ז כאשר נאמר שתעלה מדה מן המדות אל מדה אחרת עליונה ממנה -- הכוונה על הענין הזה. כי מפני השפע שהשפיעה המדה ההיא העליונה במדה התחתונה - נזדככה עד שתעלה ממדריגה אל מדריגה עד היותה עילה אל שאר המדות שהם תחת המדה השופעת עליה. וזה יקרא שעלתה המדה ההיא אל האחרת. ולכן נתבאר בזהר פעמים הרבה ובפרט בפקודין פקודא לברכא (בפ' עקב דף רעא) וכו' שא"א אל שום מדה לעלות אל מדה אחרת אם לא שתקבל ממנה קודם שפע רב במקומה, כדי שע"י שיעור רבוי השפע כן תתעלה ממדרגה למדרגה.

ויש פעמים שלא יוגבר השפע כ"כ ולא תעלה עד המדה השופעת עליה, אלא אל מדה אחרת אשר תחתיה ומשם תקבל ממנה כמו המלכות העולה לפעמים עד היסוד לבד לקבל שפע מבעלה הת"ת. וזה מורה כי נזדככה המלכות עד שעלתה מהיותה עשירית אל הט', ולא נזדככה כל כך להיותה ממש שביעית קרובה אל הת"ת אלא מן המדרגה ההיא תקבל ממנו.

וזהו ענין עליה וירידה הנז' בזוהר במדות, ודי בזה הערה בענין הזה. ובזה נתבאר פשר כל הדברים והצורה המוסכמת בפי כל המקובלים היותר אמיתית. ולא שתהיה שם צורה ממש ח"ו ולא מקום עמידתן, ולא פנים ולא אחור, ולא ימין ולא שמאל. אלא מצד הדין או הרחמים על פי יניקתם כל אחד ואחד כפי השפעתו ויניקתו.

ואמנם מפתח כל הדברים כי היות סבה או מסובב [והיות מדרגות זו תחת זו. מעסיס רמונים] הוא על שני דרכים המבוארים לעיל. ובזה מבואר כי פעמים יהיה הציור הזה ופעמים זולתו - הכל לפי ההשפעה עם שהוא אמת שזהו המורגל והתמידי:

 

1. אולי חסר כאן טקסט, וצע"ע - ויקיעורך