זהר חלק א קנח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קנח א · >>

הוסף תרגום


דף קנח א

מתוך: זוהר חלק ז (עריכה)

שכרתיך לאולדא דיוקנך, מהכא מאן דלעי באורייתא, אחסין עלמא דאתי, ואחסין אחסנתא דיעקב, אחסין עלמא דאתי דכתיב יששכר יש שכר, (ירמיה לא טו) כי יש שכר לפעולתך, וכתיב (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.


"כי ילדתי לו ששה בנים" -- אמר רבי חזקיה, אלין עילא ותתא וארבע סטרין דעלמא, ומאן דאריך באחד, בעי ליה לאמלכא לקב"ה לעילא ותתא ולארבע סטרי דעלמא, והיינו אחד.

אמר רבי חזקיה, כתיב (שיר ב יז) על הרי בתר, וכתיב (שם ח יד) על הרי בשמים, מאן אינון הרי בשמים, אלין שית בנין דלאה דאכללן שית אחרנין ואינון תריסר, ואינון שית בגין דכל חד כליל בחבריה, ולאה עלייהו, לקיימא (תהלים קיג ט) אם הבנים שמחה הללויה. ועל דא כתיב, (דברים כב ו) לא תקח האם על הבנים, בגין דאיהו עלמא דאתכסיא ולא אתגליא, ועל דא שלח תשלח את האם, ואת הבנים תקח לך, בגין דאיהו עלמא דאתכסיא ולא אתגליא כלל, ואת הבנים תקח לך, היינו דכתיב (שם ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים וגו', ולמקצה השמים ועד קצה השמים, וכל הני אקרון הרי בשמים, מכאן ולתתא אקרון הרי בתר, דכתיב (בראשית ב י) ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, טורי דפרודא.

אמר רבי ייסא, בני השפחות קשירו קשרין, ארבע קשרין דאצטריכו לתקונא. ואמר רבי אלעזר, דבגין כך נפקי לבר אינון קשרין, ואף על גב דכלהו חד, ומכאן ולהלאה כלהו חד בארח מישר, ועל דא כלהו שבטין סלקין בסהדותא דלעילא, הה"ד (תהלים קכב ד) ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם יהו"ה.


ואמר רבי אלעזר, כתיב "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו'" -- מה חמא יעקב למיהך לארחיה כד אתיליד יוסף, ועד לא אתיליד יוסף לא בעא למיהך לארחיה, אלא הא אוקמוה, דחמא דאתיליד שטנא דעשו, ותא חזי יוסף אשלים דוכתיה באתריה, ויוסף זכי ליה דאקרי צדיק, והכא סיומא דגופא, כיון דחמא יעקב דאשתלים גופא, בעא גופא למהך לארחיה, וסיומא דגופא הוא ברית, ועם כל דא בנימן אשלים חושבנא, דביה אשתלימו תריסר. ואי תימא וכי לא הוה ידע יעקב דעד כען לא אשתלימו שבטין אף על גב דאתיליד יוסף, מאי טעמא לא אוריך עד דיתיליד בנימן וישתלימו שבטין, אלא יעקב בחכמתא עבד, ומלה ידע, אמר ודאי אי אשתלימו הכא כלהו שבטין, הא ידענא דתקונא דלעילא שריא עלייהו כדקא יאות, ובארעא דא לא ליבעי דישתלימו אלא בארעא קדישא.

תא חזי דהכי הוא, דכלהו תריסר שבטין תקונא דעלמא תתאה נינהו, וכיון דאתיליד בנימן מיתת רחל, ונטלא דוכתא האי עלמא תתאה לאתתקנא בהו, ועל דא לא אתיליד בנימן אלא בארעא קדישא, הה"ד (בראשית מח ז) ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך, ותמן מיתת רחל, ונטלא דוכתא האי עלמא תתאה לאתישבא בביתא שלימתא, וכל זמנא דרחל קיימא, עלמא תתאה לא אתתקנא בהו, מיתת רחל נטלא (ד"א ל"ג לעילא) ביתא בשלימו.

ואי תימא לאה אמאי לא מיתת בההוא זמנא, אלא בגין דביתא בעלמא תתאה איהו, וכלא מניה הוו לאתתקנא, ולאו מעלמא עלאה, ובגין כך לא מיתת בההיא שעתא, וכל עובדוי דלאה באתכסיא אינון, בגין דעלמא עלאה איהו באתכסיא ולאו באתגליא, ובגין כך לא אדכר מיתתה דלאה כמיתתה דרחל, ותא חזי דהכי הוא ודאי, בגין דעלמא עלאה כל מלוי באתכסיא, ועלמא תתאה כל מלוי באתגליא, בגין כך אתכסיא לאה במערתא דכפלתא, ורחל בגלוייא דאורחא, דא בסתרא ודא באתגליא.

ובאתכסיא עלמא עלאה אתרשים, דכתיב ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות, ובגין כך קראה שמיה אשר, (בגין כך כל