עשרה מאמרות מאמר חקור דין ד ב

<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין ד · ב · >>

הנה אבינו הרחמן, אחד ואין שני, גם בן ואח אין לו כדברי קהלת, ולא יצדק התאר הזה בעצם זולתי על הכללות, כטעם בני בכורי ישראל (שמות ד, כב). ומאמר ה': אמר אלי בני אתה (תהלים ב, ז). אם באנו לפרשו כפשוטו על דוד המלך ע"ה, אף הוא ללמד על הכלל כלו יצא, מגיד מראשית אחרית, כידוע מנשמתו שהיה מורה בה החיוב מכל זולתה להתבונן בפליאות הבריאה, כאמרו נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד (תהלים קלט, יד). כי היא ראתה והשיגה אותם מלפני החטא הקדום בזיום וצביונם, וכלם היו נסקרים ממנה בסקירה אחת מסוף העולם ועד סופו. אמנם לא פתח דוד ספרו באותו מזמור החביב המשובח, מתחיל באשרי ומסיים באשרי, לא על ידי עצמו ולא על ידי אחד מעשרה זקנים המשוררים, אלא סתמו כפירושו על כנסת ישראל, ויהיה אמרו ה' אמר אלי בני אתה. כמאמר בני בכורי ישראל (שמות ד, כב). ובשלמה כתיב אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (דברי הימים א יז, יג). על שם העתיד שנאמר בו, וישב שלמה על כסא ה' (דברי הימים א כט, כג). שאמרו רז"ל שמלך בעליונים ובתחתונים, והיא ממלכת ישראל באמת, ואין ספק כי שרים הולכים כעבדים בימי מגוריהם חוצה לארץ, וכתיב גרים ותושבים אתם עמדי (ויקרא כה, כג). כביכול עמדי ממש, כטעם הגלות שדרש רבי שמעון בן יוחאי בפרק בני העיר, ושובו עמהם מן הגליות. ואולם המתבונן בסתרי תורה בן יאמר לו, והעוסק בפשוטן של דברים ההוא יקרא עבד, וכתיב עבד משכיל ימשול בבן מביש (משלי יז, ב). כי אחר כונת הלב הם הדברים, ומי שהשלים עצמו בנסתרות ונגלות ואין לו עסק בעולמו רק להשלמת הזולת, ומיטפל בו לפי צורך שעתו, עבד נאמן יאמר לו, חלף עבודתו להרבות כבוד שמים. וגם זה טעם לשבח במאמר איני יודע נפשי היכן הולכת שבארנו למעלה, כי רוח בני האדם היא מדתן של בנים, ונפש הבהמה עם כל העלוי הנדרש בה היא מדת העבדים. ויקרא גם כן איש האלהים, כלומר עבד שהוא הבן כמשה אליהו ואלישע וחבריהם, וכמו שיתבאר בסייעתא דשמיא. ועל אלה אמרו חכמים, ארח אתתא למפלח לבעלה, וארח בנין למפלח לאבוהון: