עיקר תוי"ט על סוטה ב

משנה סוטה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

.אין פירוש למשנה זו

(ב)

(א) (על המשנה) חדשה. בגמרא יליף ליה מקרא והוא אליבא דכו"ע. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) חצי לוג. הלכתא גמירי לה. רש"י. וצ"ל דהכי גמירי לה שצריך המים למחות הכתב יפה יפה בקלות. ולפיכך ר"י שממעט בכתב ממעט במים. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) לימינו. דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין:

(ג)

(ד) (על המשנה) בא כו'. הכא ודאי תנן שלא כסדר. דהא צריך שישביעה קודם שיכתוב כדאיתא בגמרא דף י"ז. ועתוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) הכי ס"ד דגמרא, אבל למסקנא הוה טעמא דדריש הנקי (בלא יו"ד) דמשמע חנקי וקאי אקרא דבתריה דכתיב ואת כי שטית למשמע הכי, חנקי ממים המאררים האלה ואת כי שטית. רש"י:

(ו) (על הברטנורא) בגמרא והכי דריש. אלות אלות ממש, האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה, האלה למעוטי צואות וקבלות. דה"י דגבי מעוטא למיעוטא דרשינן לה. ורבי יוסי ה"י דהאלה אינו ממעטת דאורחיה הוא. ורבי יהודה ה"י דהאלות נמי למעוטא דריש לה:

(ד)

(ז) (על הברטנורא) ומדבקים אותן בדבק שקורין אותו גלי"ד ועושין כו'. רש"י:

(ח) (על הברטנורא) שהיו מעבדים הקלפים בעפצים שקורין גלי"ש:

(ט) (על המשנה) בדיו. מלאכת עשייתו מבואר במ"ב פרק ב' דמגילה. ואלא מיהו שאני דיו דהכא מדהתם דהכא דכתיב ומחה קפיד קרא אכתב שהוא יכול להמחות ולפיכך בשהוטל קנקנותם בדיו שעל ידי כך מתקיים הרי זה פסול לפרשת סוטה. אבל לדהתם אינה פסולה, דהתם לא קפדינן שתהא יכולה להמחק. הר"מ:

(ה)

(י) (על המשנה) ארוסה כו'. אע"פ שעל הארוסה הוה הגלגול ועיקר שבועה ראוי להקדים מכל מקום הואיל וארוסה קודם בזמן הקדימה המשנה:

(יא) (על הברטנורא) חוזרין לה לתוך גרונה כאדם הנתנק ע"י משקה נראה כעושה ערעור. והוא לשון זעקת שבר יעוערו. וכן הוא בגמרא:

(ו)

(יב) (על ה) ה"ג ליה במשנה. וה"ק לא על קודם שתתארס כלומר אם בנשואין הראשונים השביעה אינו מגלגל על קודם שתתארס וכן לא משנתגרש' ונסתרה כו'. ואח"כ החזירה והשביעה לאחר נשואין שניים לא היה מתנה עמה על אחר הגירושין, ומילי מילי קתני. ועתוי"ט:

(יג) (על המשנה) הכלל כו'. הא היתה אסורה כגון אם היא יבמה. יאם זנתה בנשואי אחיו נאסרה עליו כדתנן במ"ב פ"ק ואם מת חולצת כו'. ואי נמי במחזיר גרושתו ואם זנתה בנשואין הראשונים נאסרה עליו, לפיכך יכול להתנות על כל זה. גמרא: