עיקר תוי"ט על בבא בתרא א

משנה בבא בתרא, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) השותפין. שיש להם חצר בשותפות ובתי שניהם פתוחין לתוכו וכל חצרות ששנו חכמים לפני הבתים הן. ורוב תשמישן בחצר. רש"י:

(ב) (על הברטנורא) ומאי מחיצה, פלוגתא. דכתיב ותהי מחצת העדה. ושרצו לחצות מבעיא ליה, אלא כדאמרי אינשי תא נעביד פלוגתא. גמרא:

(ג) (על הברטנורא) דאי לא החזיק כי רצו מאי הוה נהדרו בהו. גמרא:

(ד) (על הברטנורא) לאו דוקא שהחזיק כל אחד, אלא כשהחזיק האחד קנו שניהם. ועתוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) ולא מצי א"ל כי אתרצי לך במחיצה דנסרים שהיא דקה, אבל עבה, דאבנים, שממעט התשמיש לא ; קמ"ל. גמרא:

(ו) (על המשנה) בונים. וטעמא דבעינן שיעורים גדולים כל כך אע"פ שאינו אלא היזק ראיה, משום דחיישינן שמא יפול ויצטרך להתעצם עמו בב"ד ובין כך ובין כך יהא מזיקו בהיזק ראיה. נ"י:

(ז) (על הברטנורא) ודוקא בהוצא ודופנא. אבל פחות מכאן אפילו נהגו מנחג הדיוט הוא ואין הולכים אחריו. תוספ'. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) כותל קרי לשל אבנים ולבנים, ומחיצה קרי לשל לולבי גפנים:

(ט) (על המשנה) ג' טפחים. והא דלא קאמר ו' טפחים משום דלא נטעה למימר ששה לכל אחד. וכתב הרא"ש דהנך דמתניתין לא תלי במנהג, דקים להו לרבנן דבציר מהכי לא קאי. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) גמרא. דשותפין לא קפדי אהדדי ואפילו נשתהה ברשותו. הרא"ש. ומקום, אגב נקטינן. תוספ':

(ב)

(יא) (על הברטנורא) גמרא. דאי לאו הכי קשיא, דבגנה משמע דאי סתמא לא מחייבינן, ובבקעה משמע דאי סתמא מחייבינן, והא גנה חמורה מבקעה:

(יב) (על המשנה) לגדור. אבל בחצר לא אדכר תנא מקום שנהגו כלל, משום דהיזק ראיה דחצר שהוא מקום תשמישו של אדם חמיר טפי דמקפידין בו יותר מבגינה שהיא משום עין הרע בלבד. הרשב"א:

(יג) (על הברטנורא) ז"ל הר"מ בפירושו. מי שמכר גינה סתם ולא זכר שהיא מעורבת עם גינת פלוני מחייבין ללוקח לעשות מחיצת הגדר ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור אבל בקעה כו'. ועיין סוף פרק ז' משנה ד'. ועתוי"ט:

(יד) (על המשנה) בבקעה. שדה לבן. רש"י. שהיא שדה תבואה שאין העין שולט בה כל כך כמו בגינה שיש בה ירק הרבה. נ"י:

(טו) (על הברטנורא) פירוש חזית, מחזה, כלומר דבר הנראה להודיע למי תוא הכותל. הר"מ:

(טז) (על המשנה) ועושין כו'. ובגמרא, לא יעשה לא זה ולא זה. ומשני בגון דקדים אחד ונכנס לרשות חבירו ועשה שם חזית אשמעינן שיעשה גם השני. ופריך ותנא תקנתא לרמאי קמ"ל, בתמיה. בשלמא רישא דתני דיני דכונס תנא תקנתא, אבל הכא בשניהם רוצים לא איצטריך לדינא. אמר רבינא בהוצא עסקינן. פירש"י מחיצת נסרים. וקמ"ל דמהני חזית, ולא אמרינן קופלא דטינא מעלוי הוצא לא ידע. ולפי"ז כתנ:הרא"ש דהוא הדין דחזית מהני לחצר שאין בו דין חלוקה. ולא תני ליה משום דלא תני דינא גביה:

(יז) (על המשנה) ומכאן. לשון הטור יעשה כל אחד ואחד סימן כזה לצד חבירו:

(ג)

(יח) (על המשנה) מג' וכו'. שקנה ג' שדות סביב שדה חבירו לג' מצריה וגדר את שלשתן ונמצא שדהו של אמצעי זה מוקף מג' רוחותיו. רש"י:

(יט) (על הברטנורא) ואע"ג דאמרינן לעיל דסתם בקעה מקום שנהגו שלא לגדור הוא, הני מילי בין בקעה לבקעה וכותל נבוה ד"א לשם הוא דלא בעינן מ"ט דליכא היזק ראיה אבל בשביל היזק בהמות שלא יכנסו לשדה צריך לגדור גדר שלו י' טפחים המונע מלכנס הבהמות. רש"י:

(ד)

(כ) (על המשנה) עד כו'. משמש למעלה ולמטה. בותל חצר שנפל מחייב לבנותו עד ד"א והדר קתני עד ר"א בחזקת כו'. ב"י. וכלומר והדר קתני עד ד"א כו' אפילו בתחלת בנין הכותל ודו"ק:

(כא) (על הברטנורא) ותימה היא, דמשום שלא נתן מיד בשעה שתובעו הו"ל בחזקת שלא נתן לעולם ודלמא אשתמוטי משתמיט כו'. אלא הכא כגון שבאו עדים ואמרו עמנו היה שמעון במקום פלוני מיום שהחל ראובן בנין כותל זה ויודעין אנו שלא פרעו. אי נמי כגון שעמד שמעון בדין וחייבהו בית דין לבנות עד ר"א וסרב על צווי ב"ד, הרי הוא בחזקת שלא נתן כדין גזלן. הרא"ש:

(כב) (על המשנה) אין כו'. ואע"ג דמתחלה הסכים לכך השתא לא בעי. נ"י:

(כג) (על הברטנורא) ובכי הא לא אמרינן זה נהנה וזה לא חסר פטור. תוספ'. ועתוי"ט:

(כד) (על המשנה) שלא כו'. איירי כגון דידעינן דקדים חד וארציה לחבריה והיה מסרהב, כדמשמע לישנא אין מחייבין אותו, ולכך הוי בחזקת שלא נתן. וא"צ להעמיד כשעשה חזית. תוספ':

(ה)

(כה) (על הברטנורא) כלומר למס. דאלו לצדקה זמנים אחרים יש ליחשב כאנשי העיר. כדאיתא בגמרא:

(ו)

(כו) (על הברטנורא) ובכל שותפות קאמר, בין שזכו מן ההפקר, בין שלקחו או ירשו. הרמ"ה:

(כז) (על המשנה) ולא כו'. משום דס"ל דבבציר מהכי לא חשיב למטרח עליה. נ"י:

(כח) (על הברטנורא) הר"מ בפירושו. אבל בחבורו כתב, דהיינו דוקא בבבל. וכ"ה בגמרא דתנא דידן בא"י קאי:

(כט) (על הברטנורא) כגון פרדס או שדה שמשקין אותו בכלי. שיהיה כדי עבודת יום אחד לכל אחד. הר"מ בחבורו:

(ל) (על הברטנורא) וגוד, מלשון קציצה. כמו קוץ דמים. ויהיה מענין גודו אילנא. רש"י. ועתוי"ט:

(לא) (על המשנה) אבל כו'. לא הדר תני ליה אלא משום סיפא ובכתבי הקודש כו'. גמרא:

(לב) (על המשנה) וכתבי כו'. כ"ד ספרים. והיו רגילין לכותבן בגליון כס"ת שלנו. לפיכך גנאי הדבר לחותכן. רש"י:[לג] וכשהם שני ענינים דכל חד וחד צריך להאי ולהאי. ולפיכך רצו אין, לא רצו לא. גמרא: